אביגדור גרין
.jpg) | |
| לידה |
26 בינואר 1856 פלונסק, פולין |
|---|---|
| פטירה |
13 במאי 1942 (בגיל 86) תל אביב-יפו, פלשתינה-א"י |
| מקום קבורה | בית הקברות טרומפלדור |
| צאצאים | דוד בן-גוריון |
אביגדור גרין (26 בינואר 1856 – 13 במאי 1942) היה פעיל ציוני, אביו של דוד בן-גוריון.
קורות חייו
אביגדור גרין נולד ב-1856 למכלה ולצבי אריה גרין שהיה מורה משכיל יודע שפות,[1] בעיר פלונסק, השוכנת במרחק של 60 ק"מ מוורשה, בירת פולין. אביו צבי אריה גרין (נפטר בגיל 87[2]) היה "מתנגד" בעיר שרובה חסידים. הוא רכש השכלה כללית, קרא את כתביהם של גדולי הפילוסופים ושלט בשפות רבות. בהיותו בן שלושים היה למורה לעברית ולאחר מכן הפך לסוחר. לאחר שלא הצליח בעסקיו פנה לעיסוק אחר, כתיבת בקשות בתשלום למשרדי הממשלה ולבתי המשפט, עבור הציבור. אביגדור גרין היה השלישי בארבעת בניו.
בילדותו למד אביגדור גרין בחדר ולא למד לימודי חול, אך אביו טרח ללמדו שפות והכשירו להיות ממשיך דרכו ככותב בקשות. כבר כנער החל אביגדור לעזור לאביו במלאכתו ובהיותו בן 21 קיבל רישיון רשמי לפעול ככותב בקשות. הוא היה למעשה עורך דין בלתי מוסמך, נתן ייעוץ משפטי והופיע בבתי המשפט. בתפקידו זה נהג לקרוא לעצמו בשמו הלועזי - ויקטור. הוא התבלט בקרב בני פלונסק לבושי הלבוש היהודי המסורתי בכך שהמיר לבוש זה במעיל קצר, צווארון נוקשה ועניבת פרפר. הוא הקפיד על הופעתו והיה הדור פנים.[3]
גרין היה ממייסדי קופת גמילות חסדים ובנק קואופרטיבי. נבחר ל"בורר", לבית הנבחרים הרוסי. ביתו-בית ועד למשכילי העיר ולציונים.[4]
בצעירותו נשא לאישה את שיינדל פרידמן (ילידת 1857), בת יחידה לבעל אחוזה שהביאה לו נדוניה מכובדת של שני בתי עץ שהוא נהג להשכיר בהם חדרים לפרנסתו. אביגדור היה גבה קומה ואשתו קצרת קומה וחולנית. היא ילדה אחד-עשר ילדים, שרק חמישה מהם נותרו בחיים: אברהם, מיכל (מיכאל), רבקה, דוד יוסף וציפורה. דוד יוסף גרין, שנולד בשנת 1886, לימים דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. אביגדור גרין הבחין שראשו של הילד, שהיה קטן קומה וחולני, גדול מכפי מידתו ופנה לרופא בעיר המחוז פלוצק. הרופא מישש את ראשו של הילד והרגיע את האב המודאג באומרו לו כי בנו עתיד להיות איש גדול. בשנת 1898 נפטרה רעייתו שיינדל בעקבות סיבוכי לידה. עם מותה הבטיח גרין כי לא יישא אישה אחרת, אך אנשי החברה קדישא שנכחו בחדר מיהרו להתיר את הנדר. ואכן, לאחר שנתיים נישא גרין לאלמנה בשם צביה סביסטובסקי (נפטרה ב-1929[5]).
אביגדור גרין היה בין מנהיגי הקהילה היהודית המקומית והתפלל בבית המדרש "החדש", אותו פקד פרנסי העיר.[3] אביגדור גרין היה פעיל מאז שנת 1890 בתנועת חובבי ציון והנחיל לילדיו את אהבת ארץ ישראל. ביתו היה מרכז לחובבי ציון ומשכילי פלונסק. אחרי הקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897 הצטרף אביגדור גרין לתנועה הציונית, היה פעיל בשורותיה ונאבק במתנגדיה. כשגדלו ילדיו הפך ביתו למרכז לנוער הציוני[6].
אביגדור גרין, שהכיר בכישוריו של בנו דוד והיה בטוח כי הוא מגדל בביתו נער שהוא משכמו ומעלה, רצה להבטיח לבנו השכלה גבוהה. הוא חשש שבנו לא יוכל להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה בשל יהדותו וכציוני מצא לנכון לפנות בשנת 1901 במכתב בעברית לנשיא ההסתדרות הציונית, בנימין זאב הרצל בו ביקש מהרצל לעזור לו במימון משלוח הבן לווינה ללימודי מדעים. בין היתר כתב[7]:
"הנה גם אני הצעיר באלפי ישראל בירכני אלוקים בבן נעלה וחרוץ בלימודו עודנו במבחר ימי נעוריו, כחמש-עשרה, מלא כרסו בתלמוד, ומלבד שפתנו, שפת עברית, יודע הוא גם שפת-המדינה, חכמת-החשבון ועוד, ונפשו חשקה בלימודים, אך סוגר לפניו כל בית-ספר מבוא, כי עברי הוא. גמרתי אומר לשלחו חוצה-לארץ להשתלם במדעים ויעצוני אחדים לשלחו לווינה, כי שם יש מרכז לחכמת-היהדות, בית-מדרש לרבנים. ואומר אבוא-נא עם הספר לפני אדוני להיות למליץ בעד בני וליהנות מאת אדוני עצה ותושייה, כי מי כמוהו מורה? ומי יוכל בלעדיו ליעצנו מה לעשות, אחרי כי אין בכוחי לפרנס את בני החביב לי כאישון עיני".
הוא לא זכה למענה על מכתבו.[8]
בימי מהפכת 1905 והפוגרומים שהיו במהלכה נתן מקום בביתו להסתרת נשק של ההגנה העצמית היהודית.[9] שנה לאחר מכן, ב-1906, עלה דוד גרין לארץ ישראל. בהמשך, בשנות ה-20 ושנות ה-30 עלו לארץ ישראל גם חמשת ילדיו האחרים: מיכל, רבקה, אברהם, בנימין וצפורה.
גם לאחר עלייתו של בנו דוד לארץ ישראל המשיך אביגדור גרין בפעילות ציונית. בני הנוער הציונים בפלונסק נהגו להתאסף בביתו והוא הקריא בפניהם את מכתביו של דוד מארץ ישראל. בשנותיו הראשונות של דוד בישראל, כשסבל מחסור, תמך בו אביגדור גרין בסכומי כסף ששלח לו מעת לעת. בשנת 1910 בחר דוד את שם משפחתו החדש בן-גוריון, אותו שאב משמו של יוסף בן-גוריון, מראשי היישוב היהודי בימי המרד הגדול ברומאים. בשנות העשרים היה כבר דוד בן-גוריון מהמנהיגים הבולטים של היישוב. בשנת 1920 נמנה עם מקימי ההסתדרות הכללית, והיה המזכיר הכללי שלה. באותה שנה שבו בתו של אביגדור, ציפורה ושני ילדיה לביתו בעקבות רציחתו של חתנו, משה קוריטני.
מאחר שאביגדור גרין היה ציוני פעיל וילדיו גרו בארץ ישראל, פרש מעיסוקו, כשהיה כבר בן שישים ושמונה שנים, ועלה לארץ ישראל. דוד בן-גוריון התנגד במשך תקופה ארוכה לעליית אביו ובני משפחתו לארץ ישראל, למרות בקשותיו של אביו. בספטמבר 1924 נפגש גרין עם בנו בדנציג, וככל הנראה הודיע לו על החלטתו לעלות. ביולי 1925 עלה לארץ ישראל.[10] הוא הגיע עם נכדו בן התשע עמנואל בן-גוריון, בנה של בתו צפורה. גרין השתקע בחיפה ועבד מספר שנים כרואה חשבון ב"סולל בונה".[10] בשנותיו האחרונות התגורר בבתיהן של שתי בנותיו, ציפורה בחיפה ורבקה בתל אביב,[5] בשכונת בורוכוב.[2] אולם חרף גילו המבוגר, המשיך בפעילות ציבורית ועזר בקליטתם בארץ ישראל של עולים מעירו פלונסק.
אביגדור גרין נפטר בשנת 1942 והוא בן 86 שנים. הוא נטמן בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. בנו, דוד בן-גוריון, ששהה באותו זמן בניו יורק לרגל ועידת בילטמור, נעדר מהלוויתו. הספידוהו דוד רמז ומשה שרת, שהגדירוהו "חייל ותיק של התנועה הציונית" ו"הארי בחבורתנו".[5]
משפחתו
בנו הבכור אברהם גרין (1877–1945)[11], עלה לארץ ישראל בשנת 1933, נישא לטובה לבית נחמנוביץ ונפטר בתל אביב.
היחיד מבני המשפחה שהיה דתי וציוני דתי עוד לפני יסוד "המזרחי"[12]. הצטרף למפלגת "המזרחי" עם יסודה, וניהל את לשכתה בפולין. בפלונסק היה עורך דין פרטי. בישראל התפרנס מפקידות. פרסם חוברת: "יקוב הדין את ההר" (תש"ד, 1944, להורדה, 
) בה תקף את חסידות גור והאדמו"ר מגור. הפצת החוברת (שנעשתה תחילה בעילום שם) עוררה כעס בקרב חסידי גור, ואלה אף תקפו את הרב יעקב גוטובוסקי ורעייתו באלימות,[13] מאחר שנחשדו על ידם בכתיבת החוברת. מספר רבנויות הכריזו חרם על החוברת.[14] בנו, בנימין (יליד 1905), עלה לארץ ישראל בשנת 1922, פועל בנין מבוני נהריים. גמר את הטכניון בחיפה. עבד כמהנדס ב-סולל בונה ובמשרד הביטחון.[15]
בנו, מיכאל (מיכל) גרין (1879–1965), עלה לארץ ישראל בשנת 1933, נישא לדינה לבית זילברשטיין ונולדו להם שתי בנות: חיה ארקיס ומרים טאוב. היה בעל קיוסק בתל אביב בשדרות נורדאו פינת בן-יהודה.
בתו, רבקה גרין (1884–1944), עלתה לארץ ישראל בשנת 1931, נישאה לזמר והחזן יהודה הר-מלח.
בנו, דוד בן-גוריון (1886–1973), עלה לארץ ישראל בשנת 1906, נישא לפולה בן-גוריון ב-1917 ולשניים נולדו שתי בנות ובן. רננה לשם, גאולה בן אליעזר, ועמוס בן-גוריון.
בתו, צפורה בן-גוריון (1890–1965), השתלמה בברלין בקורסים לגננות. עלתה לארץ ישראל בשנת 1923 עם בנה אריה והשתקעה בחיפה. שם נישאה בשנית ב-1928 למלחין אריה פרידמן-לבוב. שנים עבדה בקופת חולים בחיפה כחובשת - מקצוע שלמדה לפני עלותה לישראל.
לקריאה נוספת
- ברכה חבס, דוד בן-גוריון ודורו, הוצאת מסדה, 1952.
- שבתי טבת, קנאת דוד, הוצאת שוקן, 1973.
- מיכאל בר זוהר, בן-גוריון, הוצאת זמורה ביתן, 1987.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "אביגדור גרין (בן-גוריון)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1505
- דף לזכרו באתר Jewage.
- ר' אביגדור גרין במלאות לו שמונים שנה, דבר, 24 בינואר 1936
- דברי הספד עם מותו, דבר, 13 במאי 1942
- ברכה חבס, אחד ודורו, פרק ראשון, בית אבא, דבר, 13 בינואר 1950; המשך; המשך; המשך; המשך
הערות שוליים
- ^ יהודה ארז, "אגרות דוד בן-גוריון", הוצאת עם עובד ואוניברסיטת תל אביב, 1971, כרך ראשון, עמ' 450
- ^ 2.0 2.1 מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק כד, עמ' 494.
- ^ 3.0 3.1 מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, עמ' 24.
- ^ יהודה ארז,"אגרות דוד בן-גוריון", הוצאת עם עובד ואוניברסיטת תל אביב, 1971, כרך ראשון, עמוד 450
- ^ 5.0 5.1 5.2 תום שגב, מדינה בכל מחיר – סיפור חייו של דוד בן-גוריון, עמ' 309.
- ^ ר' אביגדור גרין, דבר, 24 בינואר 1936
- ^ מכתבו של אביגדור גרין להרצל באתר "הבלוג של דוד בן-גוריון".
- ^ אניטה שפירא, בן-גוריון: דמותו של מנהיג, עמ' 16.
- ^ אניטה שפירא, בן-גוריון: דמותו של מנהיג, עמ' 24.
- ^ 10.0 10.1 מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק ט, עמ' 202.
- ^ גרין, אברהם בן אביגדור (VIAF 299294417)
- ^ אברהם גרין, שיחות עם אדמורי"ם בפולין על הציונות, הארץ, 25 בספטמבר 1935
- ^ התנפלות על רב שנחשד בהוצאת חוברת נגד הרבי מגור, המשקיף, 26 בינואר 1944
- ^ יקוב הדין את ההר, המשקיף, 23 במרץ 1944
ברכה חבס, אחד ודורו (פרק ראשון, חלק שלישי), דבר, 20 בינואר 1950 - ^ יהודה ארז, "אגרות דוד בן-גוריון", הוצאת עם עובד ואוניברסיטת תל אביב, 1971, כרך ראשון, ערך: גרין אברהם, עמ' 451
