הרמן קרומיי
הרמן קרומיי (בגרמנית: Hermann Alois Krumey; (18 באפריל 1905 – 27 בנובמבר 1981) היה פושע מלחמה נאצי ששירת כקצין אס אס והשתתף, כעוזרו של אדולף אייכמן, בהשמדת יהודי הונגריה.
ראשית דרכו
הרמן אלואיס קרומיי נולד בשנת 1905 באזור דובר גרמנית של חבל מורביה. בצעירותו הוכשר להיות רוקח ולאחר מכן ניהל בית מרקחת. בשנת 1935 הצטרף למפלגה הגרמנית הסודטית, שבהנהגת קונראד הנליין, שדגלה בהצטרפות החבל לגרמניה הנאצית. בשנת 1938, בעקבות ועידת מינכן, סופח החבל לגרמניה וחברי המפלגה צורפו למפלגה הנאצית.
בגסטפו
הרמן קרומיי, שעוד קודם לסיפוח חבל הסודטים לגרמניה פעל בשירות האס דה, שירות המודיעין של המפלגה הנאצית, הצטרף רשמית לאס אס עם הסיפוח. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, מנובמבר 1939 ועד למאי 1940 שירת בדרגת אובר-שטורמפיהרר – סגן. בהמשך המלחמה התקדם והגיע לדרגה הבכירה של אוֹבר-שטורמבאנפיהרר - סגן אלוף. בתחילה שירת במטה של נציב הרייך של ורטלנד (Wartheland), יחידת מינהל שהקימו הגרמנים על אדמת פולין שסופחה לרייך הגרמני אשר כללה בין היתר את מחוזות פוזנן, ורשה ולודז'. הוא היה אחראי על יחידות הואפן אס אס בוורטלנד.
בקיץ 1941 נשלח קרומיי לקרואטיה והשתתף בריכוז היהודים שם במחנות. ב 1942 סייע בארגון של לפחות שישה משלוחים של יהודים מאזור העיר זמושץ' שבפולין לאושוויץ. השתתף גם בשילוחם של יהודים מלודז'' למחנות ההשמדה ובגירושם של פולנים למזרח.
בנוסף לכך פיקד קרומיי בפולין על פלוגות גירוש של האס אס שעסקו בהפקעת אדמות של פולנים ואוקראינים, כדי ליישב בהן גרמנים, ובהעברתם של המנושלים לגרמניה כעובדי כפייה.
בהונגריה
במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה הונגריה בעלת ברית של גרמניה הנאצית, והצבא ההונגרי השתתף בפלישה לברית המועצות. בינואר 1943, לאחר התבוסה בקרב על סטלינגרד סבלו הכוחות ההונגרים אבדות כבדות וההונגרים החלו לנהל מגעים עם ממשלות בריטניה וארצות הברית על פרישת הונגריה מן הברית עם הנאצים. בתגובה לכך במרץ 1944 פלשו הגרמנים להונגריה. התפתחות זו הייתה הרת גורל עבור יהדות הונגריה. יהודי הונגריה, שסבלו מאוד עד אז והיו כפופים לחוקים אנטי-יהודיים ולמשלוח לעבודות כפייה, אך ברוב המקרים לא נרצחו בהמוניהם, נחשפו עתה למלוא מוראותיה של השואה. עם הפלישה הגרמנית הגיע אדולף אייכמן להונגריה והחל בביצוע פעולת השמדת יהודי הונגריה. המטה של אייכמן בבודפשט נקרא "זונדרקומנדו אייכמן" (Sonderkommando Eichman). קרומיי הוצב ליחידה זו עם הפלישה ופעל בה עד לנובמבר 1944.
מלבד קרומיי שירתו ביחידה מספר קציני אס אס שהידועים בהם היו אוטו הונשה, תיאודור דנקר ודיטר ויסליצני. במסגרת זו מלא קרומיי תפקיד חשוב בארגון היודנראט ובהכנת התשתית להשמדת יהדות הונגריה.
בעיצומו של גירוש יהודי הונגריה אל מחנות ההשמדה התקיים משא ומתן על העברת כסף וסחורות לגרמנים תמורת שחרור יהודים, בעסקה שכונתה "סחורה תמורת דם". במסגרתה הסכים אייכמן להתיר לקבוצה נבחרת של יהודים להגר אל מחוץ לשטחי הכיבוש הגרמני. כמחווה הסכים גם "להקפיא" מספר משלוחי רכבות, שנוסעיהן היהודים היו אמורים להישלח לאושוויץ, ולהחזיקם באופן זמני במחנות עבודה. קרומיי ניהל את המשא ומתן עם ועדת העזרה וההצלה בבודפשט שבראשה עמד ישראל קסטנר על משלוח הקבוצה הנבחרת של היהודים לשם החזקתם באופן זמני למחנה שטרסהוף באוסטריה. כ-21,000 יהודים הגיעו אל המחנה, רובם מגורשים, יהודי הונגריה. בהגיעם שהו בו מספר ימים ועברו מיון. הבריאים והכשירים לעבודה נשלחו, תחת פיקוחו של קרומיי, לשמש ככוח עזר בעבודות בנייה, חקלאות, ניקיון ותחזוקה. רוב היהודים ממגורשי שטרסהוף ניצלו ממוות ושרדו את המלחמה. רק מעטים, שלא עברו בהצלחה את המיון, נשלחו למחנות השמדה. לאחר ביצוע הגירוש נתמנה קרומיי לעמוד בראש הזונדרקומנדו אייכמן בבודפשט.
אחד מחברי ועד ההצלה, יואל ברנד, טס לטורקיה ומשם נסע לסוריה, כדי להיפגש עם משה שרת (אז שרתוק), ולהעביר את ההצעה לבריטים; אולם הבריטים, בהוראת שר המושבות, הלורד מוין, שמו את ברנד במעצר בקהיר ודחו את ההצעה. לאחר כישלון עסקת "סחורה תמורת דם" העלה קרומיי ב-21 באפריל 1944 בפני ועד ההצלה הצעה כי שש מאות יהודים מהונגריה שהחזיקו באישורים בריטיים לעלייה לארץ ישראל (סרטיפיקטים) יוכלו לצאת מהונגריה למדינות נייטרליות או לשטחים המוחזקים בידי בעלות הברית, למעט ארץ ישראל.
יהודים אלה, 1,684 נפשות, יצאו ברכבת (שקיבלה לימים את הכינוי "רכבת ההצלה") מבודפשט ב-30 ביוני 1944 והרכבת הגיעה למחנה ברגן בלזן. באוגוסט 1944 שוחררו 318 מנוסעי הרכבת ונשלחו לשווייץ, ובדצמבר נשלחו לשווייץ גם יתר 1,366 נוסעי הרכבת.
גורלם של יתר רוב יהודי הונגריה לא שפר עליהם כגורלם של מגורשי שטרסהוף ונוסעי רכבת ההצלה. פעולתם של אייכמן ועוזריו הביאה למשלוחם, ממאי עד יולי 1944, של כארבע מאות וחמישים אלף יהודים הונגרים אל מחנה ההשמדה אושוויץ. ביולי 1944 הורה השליט למעשה של הונגריה, מיקלוש הורטי, עם התקדמותו של הצבא האדום אל עבר גבולות הונגריה, על הפסקת המשלוחים. כשהופסקו המשלוחים לא נותרו עוד יהודים בהונגריה מחוץ לבודפשט.
בימי המלחמה האחרונים, כשתבוסתה של גרמניה הנאצית נראתה כבר בעין, ניסו אנשי האס אס הבכירים כהיינריך הימלר, ארנסט קלטנברונר וקורט בכר למצוא אליבי שיעמוד לזכותם כאשר יועמדו לדין על ידי בעלות הברית המנצחות. מסיבה זו הורה הימלר על הצלת האסירים במחנות ברגן-בלזן, מאוטהאוזן וגטו טרזיינשטט, בניגוד לפקודת היטלר שיש לחסלם. הבכירים הנאצים היו זקוקים גם ליהודי שיעיד על כך. באפריל 1945 יצאו הרמן קרומיי, אוטו הונשה וקורט בכר, כשאליהם נלווה ראש ועד ההצלה בבודפשט ישראל קסטנר, לטרזיינשטט, מאוטהואזן וברגן-בלזן בניסיון להציל את שרידי היהודים שנותרו בהם.
לאחר המלחמה
במאי 1945 נאסר קרומיי בידי בעלות הברית באיטליה. ב–5 במאי 1948 חתם ישראל קסטנר על תצהיר למענו, ובו כתב כי קרומיי "מילא את תפקידיו מתוך רצון טוב הראוי לשבח בעת שחייהם של בני-אדם רבים היו תלויים בו". בעקבות הצהרתו של קסטנר שוחרר קרומיי מהמעצר.
פעילותו זו של קסטנר ועדותו לטובת קורט בכר במשפטי נירנברג עתידות היו להיות נושא למחלוקת בין ההיסטוריונים. ולאחד הנושאים המרכזיים במשפטו של מלכיאל גרינוולד, שקיבל את הכינוי "משפט קסטנר", שזעזע את מדינת ישראל בשנות ה-50 של המאה ה-20.
כיוצא האזורים דוברי הגרמנית של צ'כוסלובקיה הוכר קרומיי לאחר המלחמה כפליט וקיבל הלוואה שאפשרה לו לפתוח בית מרקחת בחבל קורבאך (Korbach) במרכז גרמניה המערבית. הוא היה פעיל בארגוני הפליטים הגרמניים מחבל הסודטים. כל אותו זמן לא נשכחה לו העובדה כי היה איש הצוות של אייכמן בהונגריה. הוא נעצר על ידי השלטונות באפריל 1957 אך שוחרר חודשיים לאחר מכן. בשנת 1958 הוא נעצר שוב לתקופה קצרה. בשנת 1960 נעצר לתקופה ממושכת. בהיותו במעצר הועמד לדין בשנת 1964 בבית המשפט בעיר פרנקפורט ביחד עם אוטו הונשה על חלקם בהשמדת יהודי הונגריה. המשפט המתוקשר נקרא "משפט קרומיי הונשה".
לפי הזמנת התביעה הכללית הגרמנית הגיע אבנר לס קצין משטרת ישראל לשעבר, מי שהיה במסגרת לשכה 06 החוקר של אייכמן לפני העמדתו לדין. אבנר לס בא כדי לשמש עד מטעם התביעה ולמסור לבית המשפט את הדברים שאמר אייכמן בחקירתו על שני הנאשמים בדבר חלקם בשואת יהודי הונגריה.
ב-22 ביולי 1964 מסר אבנר לס את עדותו בבית המשפט. הוא העיד כי אייכמן אמר לו בחקירתו כי קרומיי והונשה הביעו בפניו את חוסר שביעות רצונם מן הקצב האיטי בו, לטענתם, התנהל גירוש יהודי הונגריה לאושוויץ. הסניגור הביע התנגדות לשמיעת עדותו של לס בטענה שזו עדות שמיעה. בתגובה לכך תיאר לס באוזני בית המשפט את דרך גביית עדותו של אייכמן במהלך חקירתו. הוא מסר כי דברי אייכמן הוקלטו ולאחר מכן תומללו ולאייכמן ניתנה הזדמנות להכניס בהם שינויים לפני שחתם על הפרוטוקול. לאור הסברו זה של לס דחה בית המשפט את טענת ההגנה ואפשר ללס להמשיך בעדותו ולהציג לבית המשפט את הדפים הרלוונטיים מפרוטוקול החקירה.[1] ב-3 בפברואר 1965 הרשיע בית המשפט את קרומיי וגזר עליו חמש שנות מאסר. מאחר שקרומיי כבר הוחזק בכלא במשך חמש שנים, במעצר שלפי משפט, נחשב לו הדבר כריצוי העונש והוא שוחרר. התביעה ערערה על גזר הדין, ובעקבות הערעור הוחלט על דיון מחודש בתביעה שהתקיים בשנים 1968–1969, בסופו נגזר על קרומיי ב-19 באוגוסט 1969 מאסר עולם. בית המשפט הפדרלי אישר את גזר הדין ב-17 בינואר 1973.
הרמן קרומיי מת בשנת 1981 לאחר ששוחרר מן הכלא בשל מצב בריאותו.
לקריאה נוספת
- האנציקלופדיה של השואה, הוצאת יד ושם וספרית פועלים, 1990 עמ' 1111–1112.
- יחיעם ויץ, האיש שמת פעמיים - חייו משפטו ומותו של ד"ר ישראל קסטנר. הוצאת כתר, 1995.
הערות שוליים
- ^ פקד לס מעיד במשפט של קרומיי והונשה, דבר, 23 ביולי 1964
23154435הרמן קרומיי