תחש המשכן

תחש המשכן
מיון מדעי
תת־משפחה:	Dugonginae
סוג:	תחש המשכן
מין:	תחש המשכן
שם מדעי
	Dugong dugon
תחום תפוצה
	; תפוצת תחש המשכן (בכחול)

ערך זה עוסק ביונק ימי. אם התכוונתם לכיסוי התחשים למשכן, ראו תחש (תנ"ך).

תחש המשכן (שם מדעי: Dugong dugon) הוא מין יונק ימי יחיד בסוגו (Dugong) והמין היחיד ששרד במשפחת התחשיים שבסדרת התחשאים.

התחש הוא יונק ימי באורך 2 עד 4 מטרים ומשקל של עד 500 ק"ג. הוא חי בימים הרדודים לאורך האזור האינדו-פסיפי לרבות במפרץ אילת. הוא מצוי בסכנת הכחדה בטבע עקב ציד, פגיעה מסירות או מרשתות ועקב קצב הרבייה האיטי שלו.

מקור השם

ערך מורחב – תחש (תנ"ך)

במשכן שבנה משה במדבר סיני, השתמשו ב"עורות תחשים". לא נמסרו פרטים מזהים על חיה זו במקרא (אם אכן מדובר בחיה), וגם במקורות המאוחרים יותר אין הרבה כדי ללמד מה היא. בקרב חז"ל היו אף דעות שהייתה זו בריה שהתקיימה באופן חד-פעמי לצורך הקמת המשכן.

להבדיל, גם החוקרים נחלקו בשאלת זיהויו של התחש, ולא הגיעו לכלל מסקנה ברורה, אולם רבים הבינו שמדובר בסוג של חיה ימית, על סמך תרגומים שונים של התורה שתרגמו 'תחש' כפרת ים, או כדולפין. הדעה המקובלת יותר היא ביאור המילה על פי הערבית, שלאור המילה הדומה בשפה זו הגיעו למסקנה שמדובר ביונק הימי Dugong dugon, ולאור מסקנה זו, כינה חוקר הטבע הגרמני אדוארד ריפל (אנ') את החיה בשם הלטיני "Halicore tabernaculi", ומשם הגיע השם גם לעברית - תחש המשכן.

תפוצה ואזורי מחיה

מין זה מתגורר בעיקר בקרבת חופי הים הטרופיים. תפוצתו בחופי מזרח אפריקה, מהים האדום (כולל חופי אילת) עד לחופי הודו ותאילנד. ריכוז רב גם באזור יפן, אוסטרליה, פפואה ניו גיני, אינדונזיה ואיים רבים באוקיינוס השקט. בעבר הייתה התפוצה נרחבת אף יותר.

אנטומיה

משקלו של פרט בוגר בין 420 ל-900 קילוגרם, ואורכו בין 2.4 ל-4 מטרים; הנקבות גדולות מעט מן הזכרים. הפרט הגדול ביותר תועד בגוג'ראט והגיע לאורך 4.06 מטרים ולמשקל של 1,016 ק"ג. למרות גודלו הוא בעל מוח קטן ביותר, השוקל רק 300 גרם ומהווה כ-0.1% ממשקל הגוף.

תחש המשכן נולד בצבע קרמי חיוור, עם הגיל מתכהה עד גוון אפור ציפחה, בשני צידי הגוף. שיער קצרצר מפוזר בדלילות על הגוף. ישנם זיפים באזור האף והפה, המשמשים כאברי חישה העוזרים למציאת המזון. העור עבה, קשה וחלק. הגפיים הקדמיות התפתחו לסנפירים שאורכם 35–45 ס"מ, הבוגרים משתמשים בו לתנועה והגאה. התנועות איטיות ומלאות חן.

ראשם מעוגל, עיניהם קטנות וראייתם חלשה, חוטמם גדול וחסר עצמות. הנחיריים בקדמת האף ומקלים על שאיפת האוויר, מאחר שמין זה אינו יכול לעצור נשימתו במים לזמן רב, וחייב לעלות מעל המים כל כמה דקות. השפה העליונה משוסעת ובולטת על גבי הפה הנפול. השפה התחתונה והחיך בעלות ריפוד מגן מקורנן שמסייע בתפיסת צמחייה, שאחר-כך נעקרת מהשורש בעזרת תנועת השפה העליונה.

לתחש 14-10 שיניים. חטים קטנים מופיעים לעיתים אצל זכרים ונקבות בוגרים גילאים 15-12. במהלך תקופת הייחום נלחמים הזכרים בעזרת חטים אלו. אצל הנקבה החטים אינם יוצאים מהחיך כאצל הזכר, ועל כן משוער כי חטים אלו משמשים כאמצעי הבדלה נוסף בין המינים, בנוסף להיותם עזר משמעותי לתזונה. קופסת המוח קטנה, עצמות השלד צפופות וחזקות. על אף אופן תזונתו, לתחש מערכת עיכול וקיבה פשוטות.

רבייה וגידול צאצאים

הרבייה מתרחשת על פני כל השנה בהתאם לגאוגרפיה ולתנאים פיזיולוגיים. אורך תקופת העיבור אינו ידוע, אך משוער שהוא שנה אחת. הולדת ולד יחיד בגדר נורמה, תאומים נדירים ביותר.

ההמלטה מתרחשת במים רדודים, והולדות שוחים ישר לפני הים לנשימת האוויר הראשונה. גודל הגורים 120-100 ס"מ ומשקלם 35-20 ק"ג. הגורים נצמדים לגב אמותיהם ושוחים יחד לאזורי ההזנה, הוולד ניזון מחלב מתחת למים כשהוא הפוך וצמוד בבטנו לבטן האם. ההנקה אורכת עד 18 חודשים, אך הגורים מסוגלים לעכל עשב מגיל 3 חודשים, הם יישארו בקרבת אמם עד לגיל שנה. בגרות פיזיולוגית מתרחשת בשני המינים בגילאים 10-9, אך עלולה להתעכב עד לגיל 15.
המין מאריך חיים עד גיל 70 בערך.

תזונה

התזונה מהווה חלק משמעותי מחיי תחש המשכן, מתרחש בעומק 5-1 מטרים. שחיקת ניביהם והסלעים על פני צמחיית האוקיינוס, מרמזת כי חפירה ועקירת שורשים הן חלק מלקיטת המזון. שחיקת ופציעת עור הסנפירים, מתרחשת כתוצאה מ"הליכה" עליהם בעת עשיית פעילויות אלו. בשבי נצפה שימוש בסנפיר, למטרת הבאת המזון אל הפה.
נענוע הראש תוך כדי האכלה משמש, כך משוער, לניקוי המשקעים הצמדים למזון. בנתיחת קיבות המין, נמצאו חלקיקים מעטים של משקעים שאינם מזון. זמן האכילה קשור לזמני הגאות והשפל.

תחשי המשכן הם אוכלי עשב ימיים, והם ניזונים מעשבי הים Potomogetonaceae, Hydrocharitaceae, כמו כן הם אוכלים אצות, צדפות, סרטנאים ודיונונים שונים.

התנהגות

הטורפים העיקריים של התחשים הם: קטלן, תנין ים ובעיקר כריש טיגרי, אשר צד תחשים מבודדים בין כרי האצות; ישנן עדויות למלחמות בין עדרים של תחשי משכן ובין כרישים, המסתיימות לרוב בטבח. על אף שיונק זה פסיבי בהתנהגותו, נראו מקרים של התנגדות ערה וגירוש הפולשים מהטריטוריה.

בשעת פחד מייצרים הבוגרים קולות שריקה עזים, הגורים מייצרים קולות בכי המזכירים פעיות. תקשורת זו היא למרחקים קצרים בלבד ובתדרים הקרובים לאוזן האנושית. על אף שהיום נדירות התקהלויות המין, בעבר היו תחשי המשכן נעים בלהקות של מאות פרטים. הגורים היו מתרחקים מהלהקה במשך היום, ויוצרים מין "בית ילדים" במים הרדודים יותר. כיום, הם מתקהלים בקבוצות של 6 פרטים. הזכרים מתרחקים מיחידת הגרעין אם-ולד.

נדידה למרחקים ארוכים כמעט ואינה מתועדת, אולם נדידה יומית ועונתית למרחקים קצרים מתרחשת בלהקות מסוימות. הגאות והשפל, טמפרטורת המים ומקורות המזון המשתנים, הם האחראים לנדידות אלו. מהירות שחייה ממוצעת כ-10 קמ"ש, בשעות מצוקה מגיעים למהירויות 20-15 קמ"ש. צלילות לעומק מתמשכות 3-1 דקות.