בגרות פיזיולוגית
בגרות פיזיולוגית היא השלב בהתפתחותו של אורגניזם שבו הוא מסוגל להתרבות. אצל האדם קרוי המעבר לשלב זה בשם התבגרות פיזיולוגית.
מרבית הרב-תאיים אינם מסוגלים להתרבות מיד עם לידתם, ובהתאם למינם (במשמעות הטקסונומית של מושג זה) עוברים ימים, שבועות ואף שנים עד שהם הופכים למסוגלים להתרבות, כלומר מגיעים לבגרות פיזיולוגית. אצל היונקים, מינים המגיעים לבגרות בגיל מבוגר יותר הם לרוב בעלי אסטרטגיית רבייה k, המקבילה להשקעה באיכות, בעוד שהמינים המגיעים לבגרות בגיל צעיר יותר הם לרוב בעלי אסטרטגיית רבייה r, המקבילה להשקעה בכמות.
בגרות פיזיולוגית מתבטאת בהתפתחותם של איברי הרבייה ובייצורם של תאי רבייה. היא עשויה להיות מלווה בשינויים נוספים במבנה גופו של האורגניזם, שינויים המבדילים את האורגניזם הבוגר מהבלתי בוגר. שינויים אלה קרויים סימני מין משניים, והם מגבירים, בדרך כלל, את עוצמתה של הדו-צורתיות הזוויגית. דוגמה: קודם להתבגרות, לילדי האדם חזה שטוח, אבל לנשים בוגרות יש צורת חזה נשית, בעוד שלגברים בוגרים - אין.
בגרות פיזיולוגית קשורה פעמים רבות לגיל, אולם לא תמיד. אליגטור, למשל, נחשב לבוגר פיזיולוגית כאשר הוא מגיע לאורך של מטר ושמונים סנטימטרים או יותר. כאשר הבגרות הפיזיולוגית קשורה לגיל, ישנם מינים שבהם שני הזוויגים מגיעים לבגרות באותו הגיל, ואחרים שבהם יש הבדל בין הזוויגים. בארנבת המצויה, למשל, הנקבה והזכר מגיעים לבגרות פיזיולוגית בגיל 8 חודשים, ואילו בצבי ג'ירפי הנקבות מגיעות לבגרות בגיל שנה, והזכרים - בגיל שנה וחצי.
לאחר הגעה לבגרות פיזיולוגית, יש אורגניזמים ההופכים לבלתי פוריים בהמשך התבגרותם.
קישורים חיצוניים
28605967בגרות מינית