עזאזל

מבט מהרודיון על הר העזאזל (ג'בל מונטאר), ממנו על פי המסורת, הוטל העז ביום הכיפורים בזמן שבית המקדש היה קיים.

עֲזָאזֵל הוא שם סתום במקרא, המופיע בספר ויקרא בהקשר למצוות שילוח השעיר לעזאזל ביום הכיפורים. שם זה מתפרש ככינוי גאוגרפי, ככינוי לשעיר המשולח או כשם של שד. עזאזל נזכר גם בספרים החיצוניים, שבהם הוא מתחלף עם שמות השדים רמיאל וגדריאל.

מקור השם ומשמעותו

הר עזאזל

ערך מורחב – הר עזאזל

התלמוד הבבלי מפרש את השם עזאזל כמתייחס לצוק ממנו הושלך השעיר במדבר:

לעזאזל – למקום הקשה בהרים. יכול ביישוב תלמוד לומר המדברה. ומנין שיהיה בצוק – תלמוד לומר אל ארץ גזירה.

— בבלי מסכת יומא דף סז: ובספרא פרשת אחרי מות פרק ב ח

שד

בספרים קבלה עזאזל מתואר כישות דמונית - שד או מלאך שסרח. מדברי פרשני המקרא מוכח שגם הם הכירו אסוציאציה בין עזאזל לשד: "וכי התורה תתיר להקריב קרבן לשדים (זהו פירוש של שוטים)".

פרשנות נוספת למושג נגזרת מהמילים "עז" ו- "אזל" כלומר לאחר העלאת העז כקורבן נגמר העז ואזל.

ביהדות

צוקי הר העזאזל (ג'בל מונטאר).

בתנ"ך

ערך מורחב – שעיר לעזאזל (מצווה)

השם מופיע לראשונה בספר ויקרא (ט"ז, ח), בתוך סדר העבודה של יום הכיפורים. אהרן הכהן מצווה להטיל גורל בין שני שעירים, אחד עולה כקרבן חטאת לה' והשני ”יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה”; לאחר מכן, ”וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲו‍ֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה. כב וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲו‍ֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר... וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה.” מכאן הביטוי להטלת אשם (שעיר לעזאזל) בעברית ובשפות אחרות.

במדרשים

בספרות המדרשים של ימי הביניים מוזכר עזאל כשם אחד המלאכים הנופלים שמרד (הוא ירד לארץ ופיתה נשים) ולא הסכים לחזור, בניגוד לחברו שמחזאי שחזר בתשובה ונותר תלוי הפוך בין שמיים וארץ. עזאל הוא המלאך שלימד את הנשים להתייפות ולענוד תכשיטים ואת הגברים ייצור נשק וטכנולוגיה.

לפי מדרשים מסוימים הוא הגדיל לחטוא ושכב גם עם גברים ילדים ובעלי חיים. זיווגי הכלאיים שנוצרו כתוצאה מכך יחד עם הנפילים שמרדו בה' ושאר החטאים (גם של בני האדם שאינם מפורטים) לא מצאו חן בעיני ה' והוא החליט להשמיד את הארץ במבול. עזאל הורד מדרגתו, שמו שונה לעזאזל והוא נכלא במערה^{[דרוש מקור]}.

בספרים החיצוניים

ספר חנוך

על פי ספר חנוך א' העולם כולו הושחת על ידי המעשים שלימד עזאזל, שלו יש לייחס כל עוון. על פי חנוך א', עזאזל הוא מבני האלוקים המופעים בספר בראשית: ”אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹקִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם” (בראשית ו', ד). הוא שלימד את בני האדם לייצר נשק וקוסמטיקה. בעקבות גלוי הסודות השמימיים בני האדם הושחתו וסרו מדרך הישר. האלוקים ביקש מרפאל לקשור את עזאזל להשליך אותו לתוך פתח במדבר (דודאל) ולכסות אותו באבנים משוננות ואפילה, שם ישכון לעולם ופניו לא יראו אור. סיפור זה מופיע גם בספר טוביה.

בספר חנוך ג', עזאזל הוא אחד משלושה מלאכים: עזה, עוזה ועזאזל, שהתנגדו למינויו של חנוך לדרגה הגבוהה של מטטרון.

חזון אחרית הימים של אברהם

בספר חזון אחרית הימים של אברהם, (אחד מהספרים החיצוניים לתנ"ך) מופיע עזאזל כשמו של העיט בברית בין הבתרים: ”וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם”. בסיפור החיצוני מתקיים דו-שיח בין אברהם לעיט. לאחר מכן האלוקים נוזף בעיט ואומר לו שמקום אברהם הוא בגן עדן ואילו מקומו שלו על הארץ בעקבות חטאיו.

בפרק כ"ג ז, מתואר עזאזל כבעל 7 ראשים, 14 פרצופים, רגלי וידי אדם ועל גבו שש כנפיים מימין ושש כנפיים משמאל.

כיום

בעברית מודרנית, המילה עזאזל נמצאת בשימוש בקללה: "לך לעזאזל" שמשמעותה דומה לביטוי "לך לגיהנום". אמירת "לעזאזל" סתם, ללא הפנייה למישהו מסוים, בדרך כלל משקפת מצב של כעס או תסכול.

המשורר חיים נחמן ביאליק שנתבע לדין לאחר שאמר לצעיר (שהעיר לו על כך שהוא מדבר יידיש בתל אביב) שיילך לעזאזל, התייחס בכתב הגנתו להבדל בין משמעות המילה בעברית המודרנית למשמעותה המקורית, לדעתו: "אפשר שהמלה חריפה קצת לפי הפירוש הרגיל של מילה זו בשוק, אבל לפי פירושה המדויק והאמיתי הוא שם הר במדבר, לא רחוק מירושלים מהלך שתיים שלוש שעות במדבר יהודה. והמקום הזה, לדעתי, די מכובד לטיול בשביל אותו האיש".

לקריאה נוספת

• שמואל אחיטוב, "עזאזל", אנציקלופדיה מקראית, כרך ו, ירושלים: מוסד ביאליק, טורים 113–115.

• Bernd Janowski, "Azazel", in Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst (eds.), Dictionary of Deities and Demons in the Bible, 2nd ed., Leiden: Brill, 1999, pp 128-131.

קישורים חיצוניים

• עזאזל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• אילון גלעד, מאיפה לעזאזל הגיעה המילה "עזאזל", באתר הארץ, 13 בספטמבר 2013
• עֲזָאזֵל, באתר האקדמיה ללשון העברית,

• Jacqueline C. R. De Roo, "Was the Goat for Azazel Destined for the Wrath of God?", Biblica 81.2 (2000), 233-242
• Bernd Janowski, "Azazel" (electronic pre-publication, updated March 30, 2010), in Christoph Uehlinger et al. (eds.), Iconography of Deities and Demons in the Ancient Near East

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23657683עזאזל