שידוך בחברה החרדית
שידוך הוא התהליך המקובל במגזר החרדי, למציאת בן/בת זוג למטרת נישואין תוך שמירה על גדרי הצניעות התורניים המקובלים, וכולל מספר שלבים המשתנים בפרטיהם בין הזרמים השונים במגזר.
השידוך מתנהל בדרך כלל על ידי גורם שלישי המתווך בין הצדדים ומכונה שדכן.
מהלך השידוך
ניתן לכלול במושג שידוך ארבעה חלקים עיקריים.
העלאת הרעיון והצעתו
חשיבה על רעיון והעלאתו העלאת הרעיון והתיווך לפני אחד או שני הצדדים לשם מתן אישורי שני הצדדים, והסכמתם לפגישה לבדיקת ההתאמה, על ידי המציע. מטרת ובסיס הרעיון לשדך בני זוג בעלי היתכנות לזיקה, או בעלי סגנון דומה, ולעיתים לפי תחושה רגשית של התאמה ביניהם.
לרוב, המוצעים הם מאותה הזרם ועדה, ובחסידויות גדולות אף מאותה חסידות.
בירורים
בשלב הבירורים מנסים הצדדים להתחקות עד כמה שניתן על מעמדו סגנונו והתאמתו של המוצע, בכדי לסנן הצעות והתאמות שגויות. הבירור כולל שיחות ותִשאוּל מכריהם של השידוך אודות נתונים אישיים ומשפחתיים כמו אופיים וסגנונם של המועמדים ומשפחותיהם, מראה, ייחוס, רקע קהילתי וכדומה.
סביב שיחות הבירורים קיימת ספרות הלכתית הדנה בשאלות כמו חובת הדיווח[1] או האם יש מידע שאפשר להסתיר[2] וכדומה.
פעמים שאחד מן הצדדים מעדיף פגישה מקדימה עם המועמד על ידי אחד מההורים, או על ידי גורם שלישי, במטרה לתהות על אופיו של המועמד.
פגישות
כולל מספר פגישות התאמה בין שני המוצעים, המבוססות על יכולת התאמה בין שני בני הזוג.
הפגישות מתוזמנות ולא על בסיס ספונטנית. הסיבה העיקרית לקיומן הוא הכלל ההלכתי: "אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה".[3] אולם הנחיה זו השאירה מרחב גדול לפרשנויות, בין הסתכלות בודדת ועד היכרות ממשית. פרשנויות שונות מובילות להתנהגות שונה בקרב תת-חברות בחברה החרדית.
בזרם הליטאי והחרדי ספרדי מקובל כי בני הזוג נפגשים מספר פעמים טרם האירוסין, כאשר בדרך כלל הם ייפגשו עם יותר ממועמד פוטנציאלי אחד.
בציבור החסידי לעומת זאת בני הזוג נפגשים שתיים או שלוש פגישות בממוצע לפני הוורט, ורק לאחר שהמשפחות כבר הסכימו עקרונית ביניהן. ישנן קהילות חסידיות רבות שבהם נהוג להפגש פעם אחת בלבד. ברוב הקהילות החסידיות לא נהוג כלל להפגש בין האירוסין לחתונה, אך יש המקילים בהִתראוּת קצרה, שבדרך כלל תהיה אקראית וללא תזמון מראש, הנעשית במסגרת השתתפות החתן והכלה בשמחות המשפחה.
בזמן הפגישות העברת המסרים בין שני בני הזוג לגבי התקדמות השידוך הוא בדרך כלל באמצעות השדכן במטרה לשמור על כבודם של שני הצדדים. אולם יש זרמים בהם בשלב מתקדם, נוהגים לעיתים בני הזוג לתאם את עניניהם בעצמם.
מקום המפגש, תלוי אף הוא במנהגי הזרמים השונים. בזרם הליטאי בדרך כלל הבחור יפגוש את הבחורה בפגישתם הראשונה בביתה או בבית אחר, ולאחר מכן בלובי של מלון.
ישנם זרמים בהם בשלבים מתקדמים יותר מקובל לצאת לפגישות במרחבים פתוחים או לשבת יחד. לעומת זאת, אצל החסידים הפגישה תיערך תמיד בבית משפחתה של הבחורה. לרוב, כשזוג מוכן להיראות בחוץ הם לקראת סגירת החתונה. משך זמן הפגישה עולה עם כמות הפגישות. הבחור אמור לרוב לפתוח בשיחה, לשלם על השתייה ולדאוג להחזיר את הבחורה לביתה בתום הפגישה.
'ווארט' ו'סגירת השידוך' - הסכמה והכרזה על אירוסין
שלב השידוך מסתיים עם הסכמת שני הצדדים להינשא. ישנם זרמים המקיימים מעמד הרמת "לחיים", והטקס מכונה ווארט, (דיבור באידיש, על כך שהושג 'דיבור' ו'הסכמה' להשלמת תהליך הנישואין).
לעיתים הווארט מתקיים בין בני המשפחה המצומצמת בלבד, ולעיתים משתלב ב"תנאים" הציבורי יותר, שמתקיים לרוב בזמן נפרד, ובו ישנם הנוגים לחתום את התנאים להסכמת נישואין עד לתאריך מסוים, ולקבלת התחייבויות שונות הנוגעות ליצירת תנאים מתאימים להצלחת האירוע.
בעבר היה נהוג בקהילות מסויימות (בעיקר בקהילות אשכנז) לקרוא לסיום השידוך 'קנס', על שם הקנס המוטל על מי שמבטל את השידוך. מקובל גם לחתום על הסכמים מעשיים.
יש קהילות נוספות שנוהגות לפרסם בעיתונים ובכתבי עת מודעת אירוסין המבשרת על השלמת השידוך ועל ההתחייבות לחתונה.
מקובל אצל חלק מהזרמים שחברי החתן והכלה עורכים עבורם טקסים המבטאים השתתפות בשמחתם. האירוע מכונה 'סנטוחה', בו שרים ורוקדים לחתן או הכלה, מדברים בשבחם, ומשמיעים דברי בדחנות לשמחם.
סידור מלא
כחלק מדרישות הצדדים, ישנם בחורי ישיבה הדורשים (לעיתים בעידוד רבותיהם) סידור מלא, במסגרתו בחור ישיבה המקבל הצעת שידוך דורש ממשפחת הכלה כתנאי סף לקבלת השידוך דירה. בעבר היה כולל הסידור גם קצבה חודשית למספר שנים. נוהג זה הופך את יכולתם הכלכלית של הורי הבחורה, לבד מאופיה וכישוריה, לגורם חשוב בתחום השידוכים בחברה החרדית.[4]
נוהג זה פוחת והולך, אך עדיין קיים בקרב חרדים ליטאים וחרדים ספרדים במידה פחותה. בציבור החסידי לעומת זאת, מקובלת חלוקה שוויונית בין משפחת החתן, משפחת הכלה ובני הזוג.
היסטוריה
יסודו של נוהג זה במאות הקודמות במזרח אירופה, אז בחורי ישיבות מצטיינים ("עילויים") נלקחו כחתנים לבנות עשירים שנטלו על עצמם את כלכלת בני הזוג, מתוך אידאולוגיה של החזקת לומדי תורה.
בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה עודדו רבנים וראשי ישיבות את המגמה של "סידור מלא" לבחורי הישיבות. מלבד הסיבה של הסרת העול הכלכלי מעל האברך המקדיש את כל זמנו ללימוד תורה, היה מניע נוסף שעמד מאחורי עידוד הנוהג הזה; השואה החריבה את עולם הישיבות במזרח אירופה, והיה צורך להקים עולם ישיבות מחודש בארץ ישראל, וכדי לעודד בחורים להשקיע את חייהם בלימוד ולהעלות את קרנם בעיני הציבור, חשבו ראשי הישיבות כי "סידור מלא" יסייע בכך.
בעבר, דור ההורים היה מורכב מ'בעלי בתים' שעבדו לפרנסתם ויכולתם הכלכלית הייתה גבוהה. בנוסף, חלק מההורים היו ניצולי שואה שקיבלו שילומים מממשלת גרמניה, וכך יכול היה הנוהג של "סידור מלא" להתקיים.
בשנים האחרונות, עקב העלייה במחירי הדירות ויכולת ההשתכרות המועטה של ההורים, מסתמנים שינויים בדפוסי חלוקת הנטל. אחוז בחורי הישיבות הדורשים "סידור מלא" פוחת בהדרגה ודרישות הבחורים מתמתנות. בעבר דרשו בחורי הישיבות מהשכבה המובחרת דירה באחת הערים הגדולות - בני ברק או ירושלים, אך בשלב מאוחר, כשמחירי הדירות בערים הגדולות נסקו, עמדה הדרישה על דירה באחת מהערים החדשות - כגון מודיעין עילית, ביתר עילית, ואלעד, או בפרברים מרוחקים בתחומי הערים הגדולות - שכונות קריית היובל וגילה בירושלים, ושכונת פרדס כץ בבני ברק. כיום, "סידור מלא" אינו נפוץ, וברוב המקרים ישנה השתתפות חלקית בהוצאות הדירה, על ידי מתן משכנתא המוטלת על הזוג הצעיר.
ביקורת
ביקורת מוקדמת נמתחה על ידי הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, שהגדיר את הנוהג הזה כלא תחמוד.[5] ברוח דומה התבטא הרב בנימין זילבר.[6]
אחד מהביקורות המפורסמות בנושא זה היה מאמר של דוד זריצקי בשם זעקת הלבבות שהתפרסם במאי 1978.[7] ביקורתו של זריצקי לא התקבלה בקורת רוח בקרב הציבור והותקף על כך שהעז להעביר ביקורת על "אבות הדור". הוא פרסם בהמודיע מכתב התנצלות, ושלושה שבועות מאוחר יותר נפטר.
כחלק מהמאבק בתופעת ה"סידור המלא" נוסד ארגון בשם "שהשמחה במעונו" המחתימים בכוללים ובישיבות הורים לבחורים ובחורות בגילאי השידוכים על התחייבות, לפיה לא ייתנו סידור מלא וההוצאות יוטלו על הזוג ועל ההורים משני הצדדים. הם השיגו אלפי חתימות והגדילו את מאגר השידוכים ללא סידור מלא.[8] הארגון פרסם גם "גילוי דעת" מהרבנים הבולטים במגזר ומעשרות ראשי ישיבות גדולות שגינו את התופעה.[9]
ניהול השידוך
השדכן
השידוך מתנהל לרוב בין הורי שני בני הזוג או בן משפחה אחר לבין השדכן המתווך ביניהם, אולם ישנם מקרים ובעיקר בקרב גרושים/ות או אלמנים/ות בהם התנהלות השדכן היא מול בני הזוג עצמם.
השידוכים מתנהלים על ידי שדכנים - לעיתים מקצועיים, העוסקים בתחום כמקצוע, אך גם מכרים וחברים.
קיימים גם ארגוני שידוכים כמו ארגון "בניין עולם", כמו גם ארגונים המקיימים מיזמים שונים למטרת קידום הנושא כמו ארגון לב שומע ואחרים.
ישנם מוסדות כמו ישיבות ו סמינרים לבנות להם יש רב או מורה העוסקים בהצעות ייעוץ ועזרה בתחום השידוכים לתלמידים הלומדים בהם.
דמי שדכנות
מקובל לשלם או להעניק מתנה לשדכן בתמורה להצעתו ולניהול השידוך.
בזרם הליטאי נהוג לשלם סך אלף דולר או ארבעת אלפים שקלים חדשים מכל צד מבין שני הזוג, לשדכן שגם הציע וגם ניהל את השידוך, כאשר במקרים בהם הוצע השידוך על ידי שדכן אחד ונוהל בהמשכו על ידי אחר, מקבל המציע שליש מהסכום והשדכן שניהל את השידוך שני שלישים ממנו.
בזרם הספרדי מקובל לתת סכום קטן או יותר או מתנה, והדבר משתנה ממקרה למקרה.
סביב חיוב תשלום דמי השדכנות קיימת ספרות הלכתית הדנה בשאלות רבות כמו אם רוצים הצדדים לעכב את התשלום עד זמן הנישואין, וכשבטלו השידוכין בינתיים [10]. והאם חיוב התשלום הוא על החתן והכלה עצמם או על הוריהם [11]
בדיקה גנטית
כיום מקובל בעיקר בקרב הקהילות האשכנזיות, לערוך בדיקת נשאות גנטית, על מנת למנוע נישואין בין בני זוג, אשר הינם נשאים של מחלות גנטיות חשוכות מרפא, דוגמת טאי זקס. הבדיקה נעשית באמצעות בדיקת דם, או בקופת חולים, או בבדיקות מרוכזות הנערכות על ידי ארגון דור ישרים.
בבדיקות הנערכות על ידי גופים כדוגמת קופות החולים ומכונים גנטיים פרטיים, הם מודיעים לנבדק על היותו נשא או אי־היותו נשא. אולם בבדיקות הנערכות על ידי דור ישרים - הארגון שומר את התוצאות בסודיות, ומספק תשובה רק לגבי אפשרות התאמה של שני נבדקים. כל נבדק/ת, מקבל/ת קוד, אותו יש למסור לנציג הארגון כאשר חפצים לבדוק התאמה בין מועמדים לשידוך.
התקופה שבין האירוסין לחתונה
הקשר בין בני הזוג בתקופה שבין האירוסין לחתונה, מוגבל ומבוקר, בהתאם לסוגי הקהילות והמנהגים השונים. הדבר נעשה גם משום צניעות, וגם מתוך אבחנה שעודף שיחות עלול לפגום באיכות השיח בין בני הזוג, שאך זה עתה החלו רוקמים את הקשר הרגשי שביניהם.
בתקופה זו עדיין נשמר הצביון המסויג והבלתי-משוחרר של הקשר בין בני הזוג ה'טרי'. הם מתבקשים לשמור נגיעה באופן מוחלט, וכן חל עליהם איסור ייחוד. כשהם נפגשים, מקובל להביא מתנות מוגדרות: לרוב הוא קונה פמוטים ואילו היא תרכוש שולחן ערוך. תדירות המפגשים מוגבלת כמו גם אורכם. בין שבוע לשבועיים לפני החתונה, תלוי במנהג, הם מקיימים את פגישתם האחרונה. אם נדרש שיח ביניהם, הוא מתבצע דרך בני משפחה.
בקהילות חסידיות שונות כמו חסידות גור, חסידות בעלז ועוד, אין כלל פגישות בין בני הזוג בין האירוסין לחתונה, והם מקפידים שלא ליצור קשר זה עם זה אף בשיחות טלפון. ויש שאף מקפידים שלא ישתתפו יחד באירועים כחתונה. המתנות נשלחות על ידי שליח, ובני הזוג יודו טלפונית להורי בן/בת הזוג.
תקופה זו מוקדשת, נוסף על ההכנות הטכניות לאירוע החתונה, גם להדרכה רוחנית ומעשית של הקמת בית. זאת בהתאם למסורת החרדית ולפי כללי הטהרה. ההכנות מלוות באמצעות מדריכי כלות וחתנים המלווים לעיתים את הזוג גם אחרי הנישואים.
משך הזמן שבין ה'וורט' לחתונה עומד בציבור הליטאי והספרדי על ממוצע של שלושה חודשים, ובציבור החסידי מגיע בדרך כלל לזמן של שנה.
מתנות
מקובל להעניק מתנות שונות בין בני הזוג, ובין המשפחות, בהתאם למנהגים, לחיזוק הקשר והאחווה. לרוב החתן קונה פמוטים ואילו הכלה תרכוש סט ספרי קודש. בהתאם לזרם אליו משתייך הזוג.
ראו גם
לקריאה נוספת
- חיים זיכרמן, שחור כחול-לבן - מסע אל תוך החברה החרדית בישראל, ידיעות ספרים, 2014, עמ' 254–261.
קישורים חיצוניים
- מנהגי נישואין, אתר דעת, סעיף 28
- נטע סלע, זיווג משמיים, באתר ynet, 29 ביולי 2007 - כתבה בנושא שידוכים לציבור החרדי
- טלי פרקש, "כמה כסף אתם נותנים?" שידוכים במגזר הספרדי, באתר ynet, 19 במאי 2011
- מרים כהן, שידוכים וזוגיות בחברה החרדית, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- נטע סלע, משודכים: כך עובדת תעשיית השידוכים במגזר החרדי, באתר nrg, 11 באוגוסט 2010
- חנן אלפר ועוז אלמוג, הפן הכלכלי של הנישואין באוכלוסייה החרדית, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
- עוז אלמוג, שי רודין, ציוני דרך בתרבות השידוכים הישראלית, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
- שידוכים - תגית באתר החדשות החרדי כיכר השבת
- שיר זיו, המטרה: טבעת, באתר ישראל היום, 3 באוגוסט 2012
- סימה זלצברג, שידוכין וגנטיקה: על בדיקות גנטיות טרום-שידוכיות בחברה החרדית, החברה החרדית, כרך 2 תשע"ה /21024210 )נובמבר /4-2/ :)210/
- נועה לוק שמר, חווית האימהות והקשר הזוגי לאחר הולדת ילד ראשון בקרב נשים חילוניות וחרדיות, האוניברסיטה העברית בירושלים, בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית ע"ש פאול ברוואלד, 2009
- נטע סלע, משודכים: כך עובדת תעשיית השידוכים במגזר החרדי, באתר nrg, 11 באוגוסט 2010
הערות שוליים
- ^ לדוגמה: חפץ חיים הלכות רכילות כלל ט סעיף ו, ר' ישראל מאיר הכהן מראדין, 1873, וילנה
- ^ לדוגמה: ברגמן, אשר (2005), אורחות הבית – עובדות, הנהגות, מאמרים ושיחות ממרן ר' אלעזר מנחם מן שך, הוצאת המחבר
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"א עמוד א'
- ^ לי כהנר ויוסף שלהב, התפתחות המרחב החרדי בישראל .(הקישור אינו פעיל, 23 בדצמבר 2016)
- ^ "שפע חיים", חלק ג פרשיות תולדות - ויצא, באתר היברובוקס.
- ^ "אז נדברו", חלק ט, סימן נא, באתר היברובוקס.
- ^ דוד זריצקי, תשל"ח, המודיע
- ^ שמואל אדלמן, הכנסת הורי הכלה - בשבע עיניים, באתר בשבע - ערוץ 7, 14 בינואר 2010
- ^ כיכר השבת, "אסור לארס על חשבון הגמ"חים", באתר כיכר השבת, 21 במאי 2009
- ^ רמ"א חו"מ קפ"ה י'
- ^ שו"ת אבני נזר חו"מ סימן ל"ו
| חיי אישות ביהדות | ||
|---|---|---|
| סדר הנישואין היהודי | שידוך • אירוסים • שטר תנאים • קידושין • חופה וקידושין • ברכת אירוסין • נישואים • כתובה • חדר ייחוד • שבע ברכות | 
|
| מצוות והלכות בזוגיות | פרייה ורבייה (לידה) • שאר כסות ועונה • יחסי אישות • איסור משכב עם נידה • איסור עריות • לא תנאף • שיור • הוצאת זרע לבטלה | |
| טהרת המשפחה | נידה • דם בתולים • דם חימוד • זבה • שומרת יום כנגד יום • יולדת • פולטת שכבת זרע • רואה כתם • רואה מחמת תשמיש • פרישה סמוך לווסת • הפסק טהרה • שבעה נקיים • טבילה | |
| צניעות | איסור הסתכלות בערווה • איסור ייחוד • כיסוי ראש לנשים | |
| מסכתות בסדר נשים | יבמות • כתובות • נדרים • נזיר • סוטה • גיטין • קידושין | |
36532462שידוך בחברה החרדית