ראש השנה לאילן
ראש השנה לאילן הוא תחילת השנה לעניין מצוות התלויות בארץ החלות על פירות האילן. התאריך המקובל לראש השנה לאילן הוא ט"ו בשבט, אם כי בית הלל ובית שמאי נחלקו בשאלה זו. לתאריך זה השלכות כמעט לכל המצוות התלויות בארץ ובכלל זה: ערלה, ביכורים, תרומה, מעשר ראשון, מעשר שני, מעשר עני, ולחלק מהדעות אף שביעית.
תאריך ראש השנה לאילן
מחלוקת בית הלל ובית שמאי
המשנה בראש השנה מביאה מחלוקת בין בית הלל לבין בית שמאי מהו זמנו של ראש השנה לאילן - בראשון לשבט או בחמשה עשר בו:
"בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:."
— מסכת ראש השנה א, א
פסיקת ההלכה במחלוקת
בתלמוד הבבלי עולה אפשרות שרבי עקיבא לא הכריע במחלוקת, והחמיר כשתי הדעות. בסוגית הגמרא מסופר
"מעשה ברבי עקיבא שליקט אתרוג באחד בשבט ונהג בו שני עישורין, אחד כדברי בית שמאי ואחד כדברי בית הלל. ר' יוסי בר יהודה אומר לא מנהג בית שמאי ובית הלל נהג בה אלא מנהג רבן גמליאל ור' אליעזר נהג בה"
— תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה יד, א
והגמרא מעלה אפשרות שר' עקיבא נהג לחומרה כשיטת בית הלל ובית שמאי.
להלכה נפסק ברמב"ם ובשאר פוסקים כבית הלל, שראש השנה לפירות האילן חל בחמישה עשר בשבט.
הטעם לקביעת התאריך
בתלמוד הבבלי מובא טעם לבחירת התאריך לראש השנה לאילן:
"באחד בשבט ר"ה לאילן: מ"ט אמר רבי אלעזר אמר ר' אושעיא הואיל ויצאו רוב גשמי שנה ועדיין רוב תקופה מבחוץ מאי קאמר ה"ק אע"פ שרוב תקופה מבחוץ הואיל ויצאו רוב גשמי שנה"
— תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה יד, א
טעם זה מובא לדברי בית שמאי, הסוברים שראש השנה לאילן הוא באחד בשבט.[1] רש"י מפרש כי משעברו רוב גשמי השנה העץ מתחיל בתהליך הצמחת הפרי -
"שכבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטין מעתה"
— תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה יד, א
מבין השיטין של הסוגיה עולה טעם לדברי בית הלל: בחמישה עשר בשבט רוב תקופת טבת כבר חלפה, ואנחנו כבר מתקרבים לימי האביב - ימי הלבלוב של השנה החדשה.
בתלמוד הירושלמי מופיע טעם נוסף - מתאריך זה, האילנות חיים ממי השנה החדשה, ולכן הפירות שצומחים מכאן ולהבא שייכים לשנה החדשה:
"ר' זעירה רבי אילא רבי לעזר בשם רבי הושעיה חד (=אחד מהחכמים) אמר כבר יצאו רוב גשמי שנה כולה וכבר רובה של תקופה מבחוץ וחרונה (=והחכם האחר) אמר עד כאן הן חיין ממי השנה שעברה מיכן והילך הן חיין ממי השנה הבאה"
— תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה פרק א הלכה ב
הלכות ערלה
התורה קובעת כי בשלש השנים הראשונות לנטיעת האילן, פירות האילן נחשבים לערלה והם אסורים באכילה ובהנאה. בשנה הרביעית לפירות יש מעמד מיוחד: נטע רבעי, מותר לאכול את הפירות בטהרה בירושלים (בזמן שבית המקדש קיים) או לחלופין להמיר את קדושת הפירות בכסף, ואז הפירות הופכים לחולין. החל מהשנה החמישית, פירות האילן מותרים באכילה.
בהלכות ערלה יש להפריד בין ראש השנה לעניין נטיעה, לבין ראש השנה לעניין פירות ערלה ונטע רבעי. היום הקובע למניין שנות האילן הוא ראש השנה, א' תשרי. לעניין הפירות, היום הקובע הוא ט"ו בשבט. לכן, פירות אילן שחנטו לפני ט"ו בשבט של השנה הרביעית, עדיין נחשבים לערלה, ואם הם חנטו בשנה החמישית לפני ט"ו בשבט, הם נחשבים לנטע רבעי.
להלכה נפסק, שרק אילן שלא עברו עליו משעת נטיעתו ג' שנים שלמות ממש, אז נאמר הדין שפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט דינם כאילו גדלו לפני א' בתשרי. אולם אילן שעברו עליו ג' שנים שלמות, פירותיו מותרים מיד לאחר תום שלשת השנים[2]. למעשה כבר כתב הרא"ש שנהגו לאכול כל פרי לאחר ג' שנים שלמות, כיון שאין דרך האילנות לחנוט קודם ט"ו בשבט[3], אולם בזמנינו בשנים שחונות שהחורף חם יותר, יש אילנות המקדימים לחנוט קודם ט"ו בשבט, וראוי לברר עם המגדל[4].
הלכות ביכורים
חכמים למדו כי אין מביאים ביכורים משנה על חברתה. התאריך הקובע לעניין פירות האילן לביכורים הוא ט"ו בשבט - אין מביאים ביכורים מפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט על פירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט.
"אין מביאין ביכורים לא מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש. כיצד--לא יביא מפירות שחנטו קודם חמישה עשר בשבט, על פירות שחנטו אחר חמישה עשר בו."
— רמב"ם הלכות ביכורים ב,ז
הלכות תרומות ומעשרות
התורה מחייבת להפריש תרומה גדולה (כ-2% מהיבול) לכהן ומעשר ראשון (כ-10% מהיבול) ללוי. חכמים למדו שאין להפריש תרומה/מעשרות מיבול שנה אחת על יבול שנה אחרת. התאריך המפריד בין השנים לעניין פירות האילן, הוא בט"ו בשבט:
"אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו; ואם תרם--אינה תרומה, שנאמר "שנה שנה" (דברים יד,כב). ... אם ליקט אתרוג בערב חמישה עשר בשבט עד שלא באה השמש, וחזר וליקט אתרוג אחר משבאה השמש--אין תורמין מזה על זה: מפני ש ... חמישה עשר בשבט ראש השנה למעשרות האילן."
— רמב"ם הלכות תרומות ה,יא
קביעת שנות מעשר עני ומעשר שני
במחזור 7 שנים, בשנים א,ב,ד,ה - לאחר הפרשת התרומה ומעשר ראשון, מפרישים מעשר שני, שנאכל לבעלים בטהרה בירושלים. בשנים ג,ו - מפרישים במקום מעשר שני - מעשר עני שניתן לעניים. השנה השביעית היא שמיטה, ובה אין מפרישים כלל תרומות ומעשרות. התאריך הקובע מעבר בין השנים לעניין מעשרות פירות האילן הוא ט"ו בשבט:
"וכן פירות האילן שבאו לעונת המעשרות קודם חמישה עשר בשבט של שלישית--אף על פי שנגמרו ונאספו אחרי כן בסוף שנה שלישית, מתעשרין לשעבר ומפרישין מהן מעשר שני. וכן אם באו לעונת המעשרות קודם חמישה עשר בשבט של רביעית--אף על פי שנגמרו ונאספו ברביעית, מפרישין מהן מעשר עני. ואם באו לעונת המעשרות אחר חמישה עשר בשבט, מתעשרין להבא"
— רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק א' הלכה ד'
הלכות שביעית
הרמב"ם פוסק שלעניין שביעית, התאריך הקובע לכל דבר ועניין הוא א' תשרי. פירות שחנטו לפני א' תשרי של השנה השביעית - הרי הם חולין, ואילו פירות שחנטו בין א' תשרי של השנה השביעית לבין כט' אלול של שנה זו קדושים בקדושת שביעית:
"באחד בתשרי, ראש השנה לשמיטין וליובלות. פירות שישית שנכנסו לשביעית ... או פירות האילן, והגיעו לעונת המעשרות קודם ראש השנה--הרי אלו מותרין: ואף על פי שאוסף אותם בשביעית, הרי הן כפירות שישית לכל דבר. ואם לא באו לעונת המעשרות אלא אחר ראש השנה, הרי הן כפירות שביעית:"
— רמב"ם הלכות שמיטה ויובל ד,ט
לעומתו רבנו חננאל, בפירושו למסכת ראש השנה פוסק שהתאריך הקובע לעניין קדושת פירות שביעית הוא ט"ו בשבט:
"בנות שוח ... שחנטו בשנת השמטה אחר ט"ו בשבט נוהגין בהן דין שביעית ... אבל מה שחנטו קודם ט"ו בשבט בשביעית - מן הששית הן חשובין ומותרין ..."
— פירוש רבנו חננאל, תלמוד בבלי מסכת ראש השנה, טו,ב
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב אליעזר מלמד, עונת המעשרות וחשבון השנים, באתר פניני הלכה
- הרב יואל פרידמן - התורה והארץ ו, עמ' 174-164.
- פרופ' יהודה פליקס - חמישה עשר בשבט - הלכה ומציאות, תרביץ מו (תשל"ז), עמ' 211-181
קישורים חיצוניים
- הרב יואל פרידמן,חיוב תרומות ומעשרות בפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט בשנה השמינית, אתר toraland
- הרב נעם חיים כהן, מהו ט"ו בשבט? המשמעות ההלכתית של ט"ו בשבט, אתר daat
- הרב אורי סדן, ט"ו בשבט להלכה ולמעשה, אתר novnik
הערות שוליים
- ^ מכך שהגמרא אומרת "שרוב תקופה (קרי תקופת טבת, הכוללת את החודשים טבת, שבט,אדר) מבחוץ (קרי עדיין לא הגיעה)", ברור שהטעם אותו היא מביאה מסביר את דברי בית שמאי, שסוברים אחד בשבט, ואז עוד נותרו עוד שני חודשים מתקופת טבת
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רצ"ד, סעיף ה'. המקור לזה הם דברי הרמב"ם (מעש"ש ונטע רבעי, ח ח-ט), שנחלק בזה עם הרא"ש.
- ^ וראו ש"ך יורה דעה, סימן רצ"ד, סעיף ה', שלהלכה אין צורך בטעם זה כיון שאין הדרך ליטע אילנות לאחר א' תשרי ולפני ט"ו בשבט.
- ^ לעיתים השקד מקדים להנץ ולפעמים אף לגמול פרי קודם ט"ו בשבט, בפרט בשנים שחונות. וכן ישנם מיני לימון (זן יוריקה) המניבים פעמיים בשנה, וכן שסק וזני אבוקדו מסוימים תיתכן בהם חנטה קודם ט"ו שבט. ראו מדריך להלכות ערלה, עמ' 69, באתר היברובוקס.
| חגי ישראל ומועדיו | ||
|---|---|---|
| חגים מהתורה | ראש השנה • יום הכיפורים • סוכות • שמיני עצרת • ערב פסח • פסח • שביעי של פסח • פסח שני • שבועות • חול המועד |  |
| חגים מדרבנן או מסורת | אסרו חג • הושענא רבה • שמחת תורה • חנוכה • ט"ו בשבט • פורים • ל"ג בעומר • ט"ו באב | |
| ימים מיוחדים | שבת • ראש חודש • חודש אלול • עשרת ימי תשובה • פורים קטן • ספירת העומר • בין המצרים • ראש השנה למלכים ולרגלים | |
| תעניות חובה | צום גדליה • עשרה בטבת • תענית אסתר • י"ז בתמוז • תשעה באב | |
| תעניות רשות | יום כיפור קטן • תענית בכורות • כ' בסיוון • שובבי"ם • תענית בה"ב • תעניות גשמים • ז' באדר | |
| שבתות מיוחדות | שבת מברכים • שבת שובה • שבת שירה • שבת שקלים • שבת זכור • שבת פרה • שבת החודש • שבת הגדול • שבת חזון • שבת נחמו | |
| חגי עדות | יום שמחת כהן • סיגד • י"ט כסלו • פורים שני • בסיסה • מימונה • סהרנה | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
