מערכת הפארקים רדווד
 | |
| חורש בפארק | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1980, לפי קריטריונים 7, 9 | |
הפארק הלאומי והפארקים המדינתיים רדווד (באנגלית: Redwood National and State Parks) שוכנים בקצה הצפון-מערבי של אזור החוף בקליפורניה שבארצות הברית. הפארקים משתרעים על שטח של 534 קמ"ר הנמצא כולו במחוזות דל נורטה והומבולדט, ומטרתם היא הגנה על 45% מכל יערות הסקוויה הנאה (רדווד) לאורך החופים, ששטחם הכולל הוא כ-158 קמ"ר. עצים אלה הם הגבוהים ביותר בכדור הארץ. בנוסף ליערות סקוויה נאה, הפארק הוא גם אזור שימור של בעלי חיים וצמחייה, ערבות דשא, משאבים תרבותיים, נהרות ונחלים, ו-60 ק"מ של חוף בתולי.
בחוף קליפורניה גדל באמצע המאה ה-19 יער שהשתרע על פני שטח של 8,100 קמ"ר. החלק הצפוני של אזור זה, שבתחילה היה מיושב על ידי אינדיאנים, משך אליו חוטבי עצים רבים, ואחרים שהפכו לכורי זהב כאשר פרצה באזור בהלה קטנה לזהב. לאחר שכשלו בכריית הזהב פנו הכורים לכריתת עצי הענק[1] לצורך אספקת משאבים להתפתחות המואצת בסן פרנסיסקו ובמקומות אחרים בחוף המערבי של ארצות הברית. לאחר עשרות שנים של כריתת עצים בלתי מבוקרת החלו גורמים שונים לפעול למען שימור האזור. בעקבות המאמצים להציל את עצי הרדווד נעשו בשנות ה-20 מספר פעולות, שהעיקרית שבהן הייתה הקמת שלושה פארקים מדינתיים. הפארק הלאומי רדווד הוקם ב-1968, ועד לאותה תקופה נכרתו כבר כ-90% מיערות הרדווד. ב-1994 שילבו שירות הפארקים הלאומיים ומחלקת הפארקים והפנאי של קליפורניה את הפארק הלאומי רדווד עם שלושה פארקים מדינתיים בעלי אותו שם, על מנת ליצור הנהלה משותפת שתנהל את היערות והקרקעות הלחות כיחידה אחת. אופן שיתוף הפעולה הזה בין הרשויות הפדרליות לרשויות המקומיות הוא היחיד מסוגו בארצות הברית.
במערכת האקולוגית של הפארקים גדלים מספר בעלי חיים מאוימים כגון שקנאי חום, עיטם לבן-ראש, טרוטת עין-הקשת, לילית מנוקדת ואריה ים שטלר. מתוך הכרה במערכת האקולוגית הנדירה ובהיסטוריה התרבותית שבפארקים, הכריז ארגון אונסק"ו על הפארקים כעל אתר מורשת עולמית ב-5 בספטמבר 1980, וכשמורה ביוספרית בינלאומית ב-20 ביוני 1983.
גאולוגיה ואקלים
גאולוגיה
אזור החוף הצפוני של קליפורניה, הכולל את מערכת הפארקים והאזור הסמוך לחוף, הוא האזור הפעיל ביותר מבחינה סייסמית בארצות הברית[2]. באזור הפארקים מתחוללות רעידות אדמה קטנות בתדירות גבוהה, הגורמות להסטת ערוצי נהרות, תזוזות קרקע, ובליה של צוקים ימיים. הלוחות הטקטוניים הצפון-אמריקני, הפסיפי וגורדה נפגשים בצומת משולש המכונה צומת מנדוסינו, ובכל פרק זמן נתון יש סיכוי להתרחשות רעידת אדמה בעלת עוצמה גבוהה בסולם מגניטודה לפי מומנט[3]. הנהלת הפארק אחראית ליידע את המבקרים בדבר הסכנות האפשריות. איום הצונאמי הוא אחת ההשלכות האפשריות החמורות של רעידות האדמה, ותיירים המבקרים באזור החוף מונחים לחפש מיד מקומות גבוהים לאחר התרחשות של רעידת אדמה חזקה[4].
בתוך גבולות הפארקים יש אזורי קו חוף ורכסי הרים. רוב הסלעים בפארקים הם סלעים מותמרים שהתרוממו מקרקעית האוקיינוס. סלעי המשקע הם בעיקר אבן חול, אבן טין ופצלים, כאשר יש גם כמויות קטנות יותר של סלעים מותמרים אחרים כגון צור וצפחות ירוקות. ברוב המקרים נסחפים הסלעים הללו בקלות, וניתן למצוא אותם לאורך חוף הים, ובמקומות בהם נהרות ונחלים חרצו בהם ערוצים קטנים. התצורות הללו נוצרו במהלך הקרטיקון, והן השתנו במידה רבה עקב ההתרוממות ותהליך ההתקפלות שהתרחשו לאחר מכן. באזורים מסוימים מערכות הנהר יצרו משקעים של אבן חול, אבן בוץ (Mudstone) וקונגלומרטים, שנעו לתוך הפארקים במורד הזרם. המסלול שבו עובר נחל רדווד תואם לזה של העתק גרוגאן; לאורך הגדה המערבית של הנחל ניתן למצוא צפחה וסלעים מותמרים אחרים, ואילו סלעי המשקע של תצורת פרנסיסקו[5] נמצאים לאורך הגדה המזרחית[6].
אקלים
מזג האוויר בפארקים מושפע במידה רבה על ידי האוקיינוס השקט. טמפרטורות החוף הן בדרך כלל בין 4 ל-15°C לאורך כל השנה, ואילו עם התרחקות מהחוף עונת הקיץ היא חמה ויבשה יותר, והחורף קר יותר. עצי הרדווד גדלים בדרך כלל במרחק של 1.5 עד 3 קילומטרים מהחוף, ועד למרחק מרבי של 80 ק"מ. באזור חוף ממוזג אך יבש זה קולטים העצים לחות מגשמי החורף הכבדים ומהערפל, בעיקר במהלך הקיץ. אולם, נראה כי לנוכחותו של ערפל הקיץ יש חשיבות רבה יותר בשמירה על הבריאות הכללית של העצים, ולא ככמות משקעים משמעותית. עובדה זו מתגלמת בכמות המשקעים השנתית הכוללת, שנעה בין 630 ל-3,100 מ"מ, כאשר יערות הרדווד הבריאים המפוזרים באזורי הפארק שבהם יש לחות נמוכה לא זקוקים לגשמי החורף, ובמקום זאת נעזרים בערפל הקיץ ובטמפרטורות הנמוכות הנובעות ממנו. גם בפסגות שגובהן הוא מעל 450 מטרים כמעט ולא יורד שלג, דבר המדגיש את אופיים המתון והממוזג של קווי הרוחב שבהם נמצאים הפארקים[7].
היסטוריה
כבר לפני 3,000 שנים החל האדם החל ליישב את האזור בו שוכן הפארק. קבוצות שונות כדוגמת היורוק, טולואה, שאסטה, קארוק, צ'ילולה וויוט הן בעלות קשר היסטורי לאזור. במפקד אוכלוסין שנערך ב-1852 נקבע שבני היורוק הם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר, ובסך הכל הם מאכלסים 55 כפרים המונים כ-2,500 תושבים[8]. תושבי האזור ניצלו את שפע עצי הרדווד (שניתן היה לבקע אותם לקורות בקלות) לחומרי בניין לסירות ולבניית בתים וכפרים קטנים[9]. במקרה של הבתים הקורות מוקמו זו לצד זו בסידור צפוף, כאשר החלקים העליונים קשורים ברצועות עור ומוחזקים על ידי חריצים שנחתכו לתוך קורות הגג התומכות. לוחות רדווד נוצלו על מנת לבנות גגות משופעים[10].
החל מאמצע המאה ה-16 ביקרו באזור סוחרים וחוקרים בריטים, רוסים ואמריקנים, מתוך מטרה לסחור עם האוכלוסייה המקומית בדובי ים. לא ידוע על חוקר לבן כלשהו ששהה באזור עד להגעתו של ג'דדיה סמית ב-1828. בעקבות גילוי הזהב לאורך נחל טריניטי ב-1850 הגיעו אלפי כורים לאזור, וכתוצאה מכך התעוררו מספר עימותים; התושבים המקומיים אולצו לעזוב את בתיהם, ובמקרים מסוימים הם גם נרצחו[11][12]. ב-1895 נותר רק שליש מאוכלוסיית היורוק המקורית, וקבוצה אחת של כפרים בלבד, ועד לשנת 1919 כל חברי שבט הצ'ילולה מתו או נטמעו בשבטים האחרים[13]. הכורים כרתו עצי רדווד למטרות בנייה, וכאשר הבהלה לזהב הזו הסתיימה, חלקם עברו לעסוק בכריתת עצים כעיסוקם העיקרי. בשנת 1850 שטח של כ-8,100 קמ"ר מהחוף הצפון-מערבי של קליפורניה היה מכוסה ביער רדווד עתיק, אך בשנת 1910 כמות העצים שנכרתו הייתה כה גדולה עד שהועלו חששות בנוגע לשלמות המערכת האקולוגית על ידי תומכי שימור טבע[14]. ב-1911 הציע חבר בית הנבחרים ג'ון רייקר לחוקק חוק הנוגע להקמת פארק לאומי באזור, והיה הראשון שפעל במישור החקיקתי. אולם, באותה תקופה הקונגרס לא נקט בפעולה נוספת בנושא.
פרדריק ראסל ברנהאם התגורר באחוזתו הגדולה הסמוכה לכניסה לפארק סקוויה כאשר השלמתו של כביש 101 תרמה להגעתם של תומכי השימור ג'ון ס. מריאם, מדיסון גרנט והנרי פיירפילד אוסבורן. הארבעה היו מאוכזבים מכך שלא היו בנמצא קרקעות ציבוריות שעליהן יש עצי רדווד הזקוקים לשימור, וב-1918 הם הקימו את "הליגה להצלת עצי הרדווד"[15]. באמצעות תקציבים ממדינת קליפורניה הצליחה הליגה להציל אזורים רבים בתחילת שנות ה-20. כאשר קליפורניה הקימה את מערכת הפארקים המדינתית ב-1927, הצטרף ברנהאם כחבר מייסד לוועדה, ושלושה מאזורי הרדווד הפכו לפארקים מדינתיים (רדווד נחל הערבה, רדווד החוף דל נורטה וג'דדיה סמית' רדוודס)[16]. אזור רביעי הפך לפארק המדינתי רדווד המבולדט, והיה לפארק הרדוודים המדינתי הגדול ביותר, אך לא היה חלק ממערכת הפארקים המדינתית. הקמתו של פארק לאומי באזור עוכבה בגלל הדרישה הגבוהה לעץ במלחמת העולם השנייה, ובגלל תנופת הבנייה של שנות ה-50. לאחר לובינג נמרץ בקונגרס, חתם הנשיא לינדון ג'ונסון על הצעת החוק להקמת הפארק ב-2 באוקטובר 1968. הליגה וגופים נוספים רכשו שטחים בגודל של כ-400 קמ"ר, שסופחו אל הפארקים המדינתיים הקיימים. שטחו של הפארק הלאומי רדווד הורחב ב-190 קמ"ר נוספים ב-1978. אולם, חמישית מהשטח הזה בלבד הייתה יער עתיק, והעצים שעל שאר השטח נכרתו. ההרחבה הגנה על נתיב המים של נחל רדווד מכריתת העצים שהתבצעה מחוץ לשטחי הפארק. הפארקים הפדרליים והמדינתיים שולבו ליחידה מנהלית אחת ב-1994.
ב-5 בספטמבר 1980 העניק ארגון אונסק"ו לפארק הלאומי רדווד ולפארקים המדינתיים מעמד של אתר מורשת עולמית. ועדת הבדיקה ציינה בדו"ח שלה 50 אתרים ארכאולוגיים פרהיסטוריים, שגילם מוערך בכ-4,500 שנים. הוועדה ציינה גם את המחקר המנוהל על ידי האוניברסיטה המדינתית בהמבולדט. הפארק הוא חלק מאזור גדול שב-30 ביוני 1983 הוכרז כשמורה הביוספרית הבינלאומית רכסי חוף קליפורניה.
ביולוגיה
פלורה
ההערכה היא כי בעבר השתרעו יערות רדווד עתיקים על פני 8,100 קמ"ר מהחוף הצפוני של קליפורניה. אולם, כיום נותרו 340 קמ"ר בלבד של יערות אלו, ו-45% מהם מנוהלים על ידי הפארק. טווח הגדילה הטבעי של רדווד החוף, העץ הנפוץ במערכת הפארקים, מתחיל בחוף הצפוני של קליפורניה, ומשם לחוף הדרומי של אורגון. העץ קשור באופן הדוק מבחינה טקסונומית לסקוויה ענקית ממרכז קליפורניה, ובאופן חלש יותר למטסקוויה הגדל באופן טבעי באזור סצ'ואן-חוביי שבסין. עצי רדווד חוף הם הגבוהים ביותר בכדור הארץ; נכון ל-2011 העץ הגבוה ביותר בפארק היה היפריון שגובהו 115.7 מטרים. רק לסקוויה ענקית יש יותר מסה. נפחו של הרדווד "המונרך האבוד" הוא 1,206 מ"ק, ובכך הוא העץ התשיעי בגודלו מבחינת נפח. עצי רדווד חוף בוגרים הם בני 800 עד 1500 שנים, ותועדו עצים שגילם עולה על 2,000 שנים, כך שהם בין האורגניזמים הזקנים ביותר החיים על פני כדור הארץ. העצים הללו עמידים מאוד בפני מחלות בזכות הגזע העבה שלהם, אך גם בזכות כמות הטאנין הגבוהה שהם מכילים. עצי רדווד גדלים בצורה המיטבית במדרונות מחופים המרוחקים במקצת מחוף הים, וליד מקורות מים כגון נהרות ונחלים. בנוסף, הם גדלים במהירות רבה. עצי הרדווד מפתחים מערכות שורש היכולות להגיע לעומק רב ולתמוך בגזעים עבים מאוד.
אשוח דאגלס הוא עץ גדול ממדים נוסף הנמצא בפארק, וגובהו מגיע עד ל-90 מטרים. פרטים רבים של אשוחית סיטקה (Picea sitchensis) גדלים לאורך החוף, והם התאימו את עצמם לתנאי המליחות בצורה טובה יותר בהשוואה למינים אחרים. אוכלוסיות עצים נוספות הגדלות בפארקים הן Lithocarpus densiflorus (ידוע בשל כמויות הטאנין הגדולות שהוא מייצר), קטלבים, אדר גדול-עלים (Acer macrophyllum), ער קליפורני Umbellularia californica ואלנוס מאדים (Alnus rubra).
עצי האקלברי, פטל שחור ופטל אדום מערבי (Rubus spectabilis) הם חלק חשוב מצמחיית הקרקע של היער, והם מקור מזון עבור מינים רבים של בעלי חיים. הרודודנדרון והאזליאה הקליפורניים הם שיחים נפוצים בפארקים, בעיקר באזורי יער עתיק. צמחים כגון שרך החרב (Polystichum munitum) משגשגים בפארקים, ובייחוד בסמוך למקורות מים שופעים. קניון פרן, השוכן בפארק המדינתי רדוודס פלג הערבה, הוא ערוץ שגובה קירותיו בין 10 ל-15 מטרים והם מכוסים לחלוטין בשרכים.
פאונה
המערכת האקולוגית של הפארקים משמשת כבית גידול של מיני בעלי חיים נדירים. המערכת מחולקת לכמה סוגים ובהם אזור חוף, נהר, ערבה ויער צפוף. השקנאי החום ו-Eucyclogobius newberryi (מין של קברנון הגדל באזורי גיאות ושפל) הם מינים שהוכרזו כמינים בסיכון על ידי הממשל הפדרלי. עיטם לבן-ראש, המקנן בדרך כלל ליד מקורות מים, רשום כמין מאוים, ומדינת קליפורניה מגדירה את מצב השימור שלו כנתון בסיכון. טרוטת עין-הקשת, לילית מנוקדת ואריה ים שטלר הם מיני בעלי חיים נוספים הגדלים בפארקים המוגדרים כמינים מאוימים.
בפארק תועדו למעלה מ-40 מיני יונקים ובהם דוב שחור אמריקני, פומה צפון-אמריקאית, שונר מצוי, בונה, לוטרה צפון אמריקנית, אייל פרדי שחור-זנב, אייל קנדי וזאב ערבות. בסמוך לסטאקים ולסלעים היוצרים איים קטנים בסמוך לחוף גדלים אריה ים קליפורני, אריה ים שטלר ופוקנת המפרץ. דולפינים ולווייתנים אפורים נצפים לעיתים קרובות בקרבת החוף. הזן "רוזוולט" של האייל קנדי הוא היונק הגדול ביותר שניתן לצפות בו בפארק בקלות. עדרים יציבים, שבעבר היו נתונים בסכנת הכחדה, נפוצים מאוד דרומית לנהר קלאמת. יונקים קטנים רבים מתגוררים בחופת היער הגבוהה, ומינים שונים של עטלפים וסנאים, כדוגמת סנאי דואה אמריקני צפוני, שוהים ברוב ימות חייהם מעל פני השטח.
השקנאי החום והקורמורן המצויץ (Phalacrocorax auritus) שוכנים בעיקר על צוקים לאורך החוף, וכן על הסטאקים שבים, ואילו החרטומניים והשחפים מאכלסים את אזורי החוף והאזורים הפנימיים שבפארקים. העופות התלויים במים מתוקים המרוחקים מהים כוללים בין השאר את המרגון הגדול השלך, את העקב אדום הכתף ואת האנפה הכחולה.
בפארקים שוכנות גם אוכלוסיות זוחלים ודו-חיים כגון ה-Diadophis punctatus (מין של זעמניים) וטריטון גס-העור (Taricha granulosa) - מין במשפחת הסלמנדריים שארסו יכול להרוג אדם בוגר.
בקרת שריפות
שריפות הן חלק מרוב המערכות האקולוגיות המקומיות. הטבע הסתגל לאש בדרכים רבות, והיעדרותה של האש עלול לעיתים להיות דווקא חיסרון[17]. שריפה חזקה מכלה חומר עצי וצמחים מתים ונרקבים, מעשירה את הקרקע ובזכותה לעצים הבריאים יש פחות תחרות על המשאבים המוגבלים. עד להגעתם של המתיישבים האירופים השריפות המשתוללות כילו אזורים שלמים של יערות הרדווד. אולם, החל מ-1850 השריפות הוגבלו על ידי האנשים שהיה להם עניין בכריתת עצים, שהיו מודאגים מאובדן הפרנסה וחיי האדם שהיו עשויים להיגרם כתוצאה מהאש. כורים וכורתים שהגיעו לאזור פעלו על מנת להבטיח שכל השריפות יכובו במהירות, והתוצאה הסופית הייתה הצטברות של פלורה רקובה ומתה. ממחקרים שנערכו בשנות ה-70 התברר ככל הנראה כי יש צורך מיידי לאפשר לשריפות לבעור בטבעיות, אך לא במחיר של סכנה לחיים או לרכוש. בשנים שלאחר מכן הוצתו מספר שריפות מכוונות על ידי האדם, מתוך מטרה לשרוף את החומר הצמחי ולהפחית את הסיכון להתרחשות סופות אש. הנהלת הפארק מפקחת על כל השריפות, דפוסי מזג האוויר וחומרי הבעירה האפשריים. חומרי הבעירה מפונים מאזורים הסמוכים למבנים, היכן שהאש מהווה סיכון גדול לשלום הציבור[18]. המרכז הלאומי לתיאום בקרת אש בין הסוכנויות השונות מספק פקחי אש וציוד נוספים במקרה שמתרחש שריפה גדולה.
האש משמשת גם כאמצעי הגנה על ערבות הדשא מפני פלישתם של מינים אקזוטיים והיערות, ובכך להבטיח את קיומו של בית הגידול לאייל הקנדי והאייליים. יערות האלונים מרוויחים גם כן כתוצאה מהשריפות המבוקרות, כיוון שאלמלא השריפות היה אשוח דאגלס משתלט עליהם בסופו של דבר ומקטין את המגוון הביולוגי[19].
ניהול הפארק
מערכת הפארקים מנוהלת באמצעות שיתוף פעולה בין שירות הפארקים הלאומיים ומחלקת הפארקים והפנאי של קליפורניה. התקציב השנתי של הפארקים בשנים האחרונות הוא:
| שנה פיסקלית | תקציב כולל בדולרים אמריקניים |
|---|---|
| 2004 | 7,412,000 |
| 2005 | 7,251,000 |
| 2006 | 7,399,000 |
| 2007 | 7,571,000 |
| 2008 | 8,375,000 |
התקציב משמש לתמיכה בכל הפעילויות, ובין השאר להחזקת 102 חברי הצוות הקבועים ו-70 חברי הצוות הזמניים[20]. שתי הסוכנויות משתפות פעולה בהגנה על עצי הרדווד, על קו החוף הפאסיפי הבתולי, על המשאבים התרבותיים ועל הסביבה הטבעית הייחודית. הקרקע שסופחה לפארקים ב-1978 כבר הייתה חסרת עצים, והמאמצים לשיקומם נמשכו עשורים רבים, כאשר דרכי הובלת העצים הכרותים פורקו כך שהקרקע יכלה לשוב למצבה המקורי. המחסור בתקציב עיכב את השיפורים, אך חברות העצים שתלו ברוב הקרקע מיני עצים לא מקומיים. דיכוי שריפות היער עד לשנות ה-80 היה אחד מהגורמים לפלישתם של מינים אקזוטיים לאזורי קו החוף, כולל הדיונות וערבות החוף. כיוון שעצי הרדווד נכרתים לפי מידת הנגישות, כאשר האזורים הפחות נגישים מטופלים בסוף, נוצרו חלקות יער עתיק המבודדות זו מזו, לעיתים על ידי אזורים שאורכם קילומטרים רבים. במקרים אלה ייתכן ויחלפו עשרות שנים עד שהיער הבוגר ישתקם, ללא קשר לכמות ההשקעה הכספית במערכת האקולוגית[21].
הנהלת הפארק עושה שימוש בדרכי הובלת העצים כדרכים המשמשות את התיירים למטרות צפייה בנוף. דרכים אלה לא עומדות בתקני הבטיחות של שירות הפארקים, ולהנהלת הפארק חסרים התקציבים הנדרשים לשיפורן. עובדי הפארק מבצעים סקרי איכות במים ובאוויר, מנטרים את אוכלוסיות המינים בסיכון ובאיום, ועובדים בשיתוף פעולה הדוק עם מונומנט החוף הלאומי של קליפורניה, המנוהל על ידי לשכת ניהול הקרקעות של ארצות הברית. משרדי ההנהלה נמצאים בקרסנט סיטי שבקליפורניה[22].
הפארקים המדינתיים במערכת הם:
- הפארק המדינתי רדווד החוף "דל נורטה": פארק זה הוא פארק מדינתי שהוקם ב-1927 על פני שטח של 26 קמ"ר, שמתוכם 13 מכוסים בעצי סקוויה נאה (רדווד חוף) עתיקים והשאר הם קו חוף בראשיתי. בשנת 2007 הוגדל שטחו של הפארק ב-100 קמ"ר נוספים, כך שהוא החמישי בגודלו במערכת הפארקים המדינתית. מושל קליפורניה, ארנולד שוורצנגר, הציע בינואר 2008 לסגור את הפארק בגלל קשיי תקציב.
- הפארק המדינתי "רדווד ג'דדיה סמית'": פארק זה הוקם ב-1929, ונקרא על שם סוחר הפרווה ג'דדיה סמית' שביקר במקום ב-1926 כחלק ממשלחת מחקר. הפארק נמצא במרחק 15 ק"מ מקרסנט סיטי, בסמוך לכביש מספר 199. בשטחו של פארק זה צולמו מספר סצנות הקשורות לג'דיי בסרטי מלחמת הכוכבים. "המונרך האבוד", המתנשא לגובה של 98 מטרים, גדל באזור סודי בתוך הפארק המכונה "חורשת הטיטאנים". נחל מיל זורם דרך הפארק ובהמשך מתמזג עם נחל סמית'.
- הפארק המדינתי "רדווד נחל הערבה": פארק זה נמצא בסמוך לעיירה אוריק ובמרחק 80 ק"מ צפונית ליוריקה. שטחו של הפארק הוא כ-57 קמ"ר, והוא מאופיין ביער רדווד חוף עתיק. הפארק הוא בית הגידול של אסקפיים, אייל קנדי מזן רוזוולט ומספר מינים של סלמון. האתרים הפופולריים בפארק הם קניון פרן וחוף גולד בלאפס. בפארק גדלים חלק מהעצים הגדולים ביותר במערכת הפארקים, והמיקום של חלקם הוא סודי על מנת להגן על המערכת האקולוגית הרגישה שלהם.
תיירות
בתוך מערכת הפארקים אין בתי מלון או מוטלים מלבד הוסטל הצעירים "דה-מרטין רדווד" וקבוצות בקתות בעלות נמוכה (ליד קלאמאת'). אולם, בעיירות הסמוכות לפארקים (קרסנט, ארקאטה ובארקאטה) יש בתי מלון ופונדקים. מערכת הפארקים נמצאת 550 ק"מ צפונית לסן פרנסיסקו, 530 ק"מ דרומית לפורטלנד, וכביש מספר 101 חוצה אותה מצפון לדרום. אזור הפנאי הלאומי "סמית' ריבר", המהווה חלק מהיער הלאומי "ששת הנהרות", נמצא בסמוך לקצה הצפוני של מערכת הפארקים.
בחלקים הפדרליים של מערכת הפארקים אין אתרי מחנאות שניתן להגיע אליהם באמצעות כלי רכב, בניגוד לחלקים המדינתיים, וטיול רגלי היא הדרך היחידה בה ניתן להגיע אליהם. אתרי המחנאות כוללים את נחל מיל בפארק דל נורטה ואתר המחנאות ג'דדיה סמית' בפארק ג'דדיה סמית' (בשני הפארקים יש בסך הכל 251 מקומות), אתר "ערבת האייל הקנדי" בפארק רדוודס נחל הערבה שבו יש 75 מקומות, ואתר המחנאות "חוף גולד בלאפס" שבו יש 25 מקומות. שימוש באתרי המחנאות הללו אפשרי במקומות המסומנים בלבד ולאחר תיאום עם הנהלת הפארקים, מלבד חלקות חצץ לאורך נחל רדווד.
על אתרי המחנאות הפנימיים יש בקרה הדוקה על מנת למנוע ניצול לא נכון שלהם. השהייה באתרים הללו מוגבלת לחמישה לילות ברציפות, ולכל היותר 15 לילות בשנה אחת. הסתרת מזון נאכפת בקפדנות כדי למנוע תקריות עם דובים[23], והמטיילים נדרשים לקחת איתם את האשפה שהם מייצרים.
במערכת הפארקים יש כ-320 ק"מ של נתיבי טיולים, אך בעונת הגשמים חלק מהגשרים הזמניים להולכי רגל מוזזים ממקומם, כיוון שהם עלולים להינזק בשל עליית מפלס המים. לעיתים קרובות הנתיבים רטובים בכל השנה.
רכיבה על סוסים וטיפוס הרים הן בין הפעילויות הפופולריות בפארקים, אך הן מוגבלות לנתיבים ספורים. שיט קיאקים פופולרי בעיקר ליד חוף האוקיינוס, וכן בנהרות ובנחלים השונים. חותרי הקיאקים והקאנואים שטים לאורך נהר סמית', שהוא הנהר הארוך ביותר ללא סכרים שנותר בקליפורניה. אפשרויות הדיג הטובות ביותר לסלמון וטרוטת עין-הקשת הן בנהר סמית' ובנהר קלאמאת', אך יש צורך לקבל היתר לכך. הציד אסור בכל שטחי הפארקים, אך כן אפשרי ביערות הלאומיים הסמוכים.
בפארקים יש שני מרכזי מבקרים ושלוש נקודות מידע נוספות. בפארקים יש אתרים רבים שבהם ניתן לקיים פיקניקים, וניתן להגיע אליהם בקלות בכלי רכב.
לקריאה נוספת
- Redwood: A Guide to Redwood National and State Parks, California. Interior Dept., National Park Service, Division of Publications. מסת"ב 0-912627-61-1.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מערכת הפארקים רדווד- האתר הרשמי של פארק רדווד החוף "דל נורטה"
- האתר הרשמי של פארק ג'דדיה סמית' רדוודס
- האתר הרשמי של פארד "רדווד נחל הערבה"
- מדריך למבקרים בפארק
- קובצי תמונות ווידאו של יערות הרדווד בחוף האוקיינוס השקט
הערות שוליים
- ^ Coy, Owen, The Humboldt Bay Region 1850-1875, Humboldt County Historical Society, Eureka, California, (1982), p. 51
- ^ Redwood National and State Parks, Geologic Setting, Geology, URL retrieved June 9, 2006
- ^ Oppenheimer, David, Mendocino Triple Junction Offshore Northern California, A Policy for Rapid Mobilization of USGS OBS (RMOBS), U.S. Geological Survey, Woods Hole Science Center, URL retrieved June 3, 2006
- ^ Redwood National and State Parks, Earthquake warnings, Geology, URL retrieved May 27, 2006
- ^ Franciscan Assemblage או גם Franciscan Formation היא מונח גאולוגי המתאר פיסת קרום (terrane) המצויה לאורך חופי קליפורניה, והבנויה ממגוון סלעים שעברה תהליכים של העתק וקיפול
- ^ United Nations Environment Programme World Conservation Monitoring Centre, World Heritage Sites, Redwood National Park, (December 13, 2005), URL retrieved May 27, 2006
- ^ National Park Service: Nature and Science, Geology Field Notes, Redwood National and State Parks, URL retrieved September 22, 2007
- ^ National Park Service, The Indians of the Redwoods, The Yurok, Redwood History basic data, URL retrieved June 8, 2006
- ^ Castillo, Edward D., Short Overview of California Indian History, California Native American Heritage Commission, (1998), URL retrieved May 20, 2006.
- ^ Nabokov, Peter and Robert Easton. Native American Architecture, Oxford University Press, NY, (1989) מסת"ב 0-19-503781-2
- ^ Margolin, Malcolm, "Living in a Well-ordered World: Indian People of Northwestern California", Redwood National Park, (1994)
- ^ National Park Service, American Indians, URL retrieved May 20, 2006
- ^ National Park Service, The Indians of the Redwoods, The Chilula, Redwood History basic data, URL retrieved June 8, 2006
- ^ National Park Service, Logging, URL retrieved May 21, 2006
- ^ Coates, Peter A. (2007). American Perceptions of Immigrant and Invasive Species: Strangers on the Land. Berkeley: University of California Press. ISBN 0520249305.
- ^ William Borrego Desert Park, E. Colby, Frederick Law Olmsted, Jr,Sierra Club Bulletin, Volume XVIII, P. 144, April 1933
- ^ National Park Service, Fire Ecology, Fire and Aviation Management, URL retrieved June 3, 2006
- ^ Redwood National and State Parks, Fire Management Plan Environmental Assessment, May 2005, .pdf, URL retrieved June 3, 2006
- ^ Redwood National and State Parks, Living with fire, Resource Management, URL retrieved June 2, 2006
- ^ National Park Service, Fact Sheet, Redwood National and State Parks, URL retrieved September 22, 2007
- ^ Redwood National and State Parks, Strategic Plan 2001–2005, URL retrieved May 22, 2006
- ^ Redwood National and State Parks, Fiscal Year 2004 Annual Performance Plan, URL retrieved May 22, 2006
- ^ Redwood National and State Parks, Backcountry, URL retrieved May 27, 2006
| הפארקים הלאומיים של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
