עדה יונת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עדה יונת
לידה 22 ביוני 1939 (גיל: 85)
ענף מדעי ביוכימיה
מקום מגורים ישראל
פרסים והוקרה פרס נובל לכימיה ופרסים נוספים
תרומות עיקריות
חקר הריבוזום וגילוי מבנהו

עדה יונת (נולדה ב-22 ביוני 1939) היא ביוכימאית ישראלית, פרופסור מן המניין במכון ויצמן למדע, המתמחה בקריסטלוגרפיה של חלבונים. מחקריה עוסקים במבנהו ובפעולתו של הריבוזום. כלת פרס נובל לכימיה לשנת 2009


קורות חיים

עדה יונת (לבית ליפשיץ)[1][2] נולדה בשנת 1939 בשכונת גאולה בירושלים למשפחה דלת אמצעים. הוריה עלו בשנת 1933 מפולין, ואביה הרב ניהל יחד עם אמה חנות מכולת בשכונה. יונת למדה בבית הספר היסודי בשכונת בית הכרם.[3] היא התייתמה מאביה בגיל 11, ובשנת 1953 עברה עם אמהּ ואחותה לתל אביב, שם השלימה את לימודיה התיכוניים ב"תיכון חדש", תוך שנדרשה לעבוד כדי לסייע למשפחתה. היא קיבלה פטור משכר לימוד, ובתמורה נתנה שיעורים פרטיים במתמטיקה לעולים חדשים.

ב-1959, לאחר שירותה הצבאי, החלה בלימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, ולמדה לתואר בוגר בכימיה ותואר מוסמך בביוכימיה וביופיזיקה. לאחר מכן קיבלה תואר דוקטור בהצטיינות במכון ויצמן למדע. בעבודת הדוקטורט עסקה באיפיון המבנה של קולגן ברזולוציה גבוהה באמצעות קריסטלוגרפיה בקרני רנטגן. עם סיום הדוקטורט, ב-1968, יצאה לפוסט-דוקטורט בארצות הברית, באוניברסיטת קרנגי מלון וב-MIT. לאחר שובה לישראל ב-1970 החלה לעבוד כחוקרת במכון ויצמן למדע, שם היא עובדת עד היום. באותה עת ייסדה את המעבדה הראשונה בישראל, והיחידה במשך כעשור, לקריסטלוגרפיה של חלבונים. ב-1984 מונתה לפרופסור חבר במכון, במחלקה לביולוגיה מבנית, וב-1988 מונתה לפרופסור מן המניין. בשנים 1988–2004 עמדה בראש מרכז מזר לביולוגיה מבנית, ומשנת 1989 היא עומדת בראש מרכז קימלמן להיערכות ביומולקולרית.

במקביל, לימדה וחקרה כמדענית אורחת במוסדות אחרים בישראל ובעולם. בין 1986 ל-2004 עמדה בראש יחידת המחקר של מכון מקס פלאנק בהמבורג. חברה במועצה להשכלה גבוהה, באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חברה זרה של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (נבחרה ב-2005) ובאקדמיה האירופית למדעים ולאמנויות.

בתה, חגית, היא רופאה בכירה, מומחית בגנטיקה ורפואה פנימית במרכז הרפואי תל השומר.

חקר מבנה הריבוזום

עדה יונת התפרסמה בעבודתה פורצת הדרך בתחום פענוח המבנה המרחבי של הריבוזום על ידי קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן. היא החלה במאמציה בדרך זו עוד בשנות ה-70 של המאה ה-20, ובמשך שנים רבות נחשבו מאמציה לחסרי תקווה, ותוצאותיה הראשונות התקבלו בספקנות.

קריסטלוגרפיה בקרני רנטגן היא טכניקה מקובלת לבחינת המבנה המרחבי של מולקולות ביולוגיות ומבנים מיקרוסקופיים אחרים: בשיטה זו יוצרים מן החומר גביש, מקרינים אותו בקרני X, ומתוך פיזור הקרינה מסיקים את מבנה המולקולה, המלמד על תפקודה. הפעלת השיטה על הריבוזומים נחשבה כקשה ואף בלתי אפשרית עקב גודלם, מורכבותם הפנימית, גמישותם וחוסר יציבותם, שהקשו על גיבושם לגביש ועל ביצוע המדידות הקריסטלוגרפיות. יונת לא נרתעה מן הקשיים. השראה למחקרה סיפקו הדובים, אשר נכנסים לתרדמת חורף, שבמהלכה הריבוזומים בתאיהם מתכנסים למבנה דמוי גביש.[4]

כדי להתקדם, נדרשו לה ריבוזומים בכמות רבה. ב-1978 פגשה בכנס מדעי את הנס גינטר ויטמן, נשיא מכון מקס פלאנק לגנטיקה מולקולרית בברלין, שהציע לה לעבוד במכון והעמיד לרשותה כמויות גדולות של ריבוזומים מנוקים שהיו שם. יונת החלה לעבוד בגרמניה בשיתוף פעולה עם הקבוצה, וכעבור שנתיים הצליחה לקבל תמונה ראשונה של תת-היחידה הגדולה בריבוזום.

חידושים במחקר

תוחלת החיים הקצרה של הגביש יצרה בעיה בהדמייתו: הקרינה החזקה הנדרשת כדי לפענח את המבנה המרחבי, פירקה את הגבישים כמעט מיד. כדי להתגבר על קושי זה, פיתחו יונת ומדענים נוספים במכון ויצמן שיטה להקפאה מהירה של הגבישים בטמפרטורה של כ-185 מעלות צלזיוס מתחת לאפס, כך שעמידותם לקרינה תעלה (טכניקה המכונה קריו-קריסטלוגרפיה, שנעשתה מאז לטכניקה יסודית בתחום). פיתוח נוסף היה השימוש בריבוזומים שמקורם בחיידק המצוי בים המלח, Haloarcula marismortui, שיציבותו נשמרה בריכוזי מלח גבוהים. בהמשך נעשה שימוש גם בחיידקים עמידים לטמפרטורות גבוהות, שחיים במעיינות חמים. פיתוח נוסף היה סימונן של "נקודות התייחסות" בגבישי הריבוזומים באמצעות צברים של אטומים כבדים. פיתוחים אלו אפשרו את גיבושם של הריבוזומים, הקרנתם והבנת שלבי הפעולה בתהליך הסינתזה של חלבונים, ומכאן נדרשה עבודה על שיפור ההפרדה (רזולוציה) של התמונות.

המירוץ לפענוח מבנה הריבוזום

ב-1995 הציגה יונת את ממצאיה בכנס של קריסטלוגרפיה בקנדה. בשלב זה היה ברור שפענוח מדויק של מבנה הריבוזום באמצעות קריסטלוגרפיה בקרני X הוא משימה אפשרית, ומדענים, שחלקם התייחסו בספקנות לממצאיה של יונת עשור קודם לכן, התחרו בה כעת על הבכורה בתחום. שורת מאמרים על המבנה של תת-יחידות ושל הריבוזום כולו, עם כושר הפרדה משתפר והולך, התפרסמו בשנים 1999 ו-2000 בכתבי העת החשובים.

המשך המחקר

הצטברות הידע על מבנה הריבוזום ואתרי הפעילות השונים שבו אפשרה הבנה טובה יותר של דרכי פעולתן של תרופות אנטיביוטיות קיימות, ופיתוחן של תרופות חדשות. קריסטלוגרפיה של קרני X על ריבוזומים שהוצאו מחיידקים, אשר טופלו קודם לכן בתרופות אנטיביוטיות שונות, אפשרה הבנה טובה יותר של מנגנון הפעולה של התרופות השונות.[5]

ב-2006 עבדה קבוצת המחקר של יונת בשיתוף לואיס מסא וחתן פרס נובל לכימיה ג'רום קרל, על הבנת הקשר שנוצר בין ה-tRNA לבין הריבוזום, בעת ייצור חלבונים בתא. על-פי יונת, "ההבנה שהשגנו באשר לדרך בנייתו של חלבון בריבוזום תאפשר פיתוח של תרופות אנטיביוטיות יעילות יותר, שיוכלו לפגוע גם בחיידקים שכבר פיתחו עמידות כנגד תרופות אנטיביוטיות קיימות".[6] ב-2012 הביעה יונת את חששה מכך שחברות התרופות לא ישקיעו מאמצי מחקר בפיתוח אנטיביוטיקה חדשה, משיקולים כלכליים, והאנושות עלולה לחזור לעידן שלפני המצאת האנטיביוטיקה בתוך 20–30 שנים.[7]

יונת אף שלחה מחקרים לחלל ושיתפה פעולה עם כ-12 משלחות של נאס"א.[8]

פרסים

ב-10 בדצמבר 2009 קיבלה את פרס נובל לכימיה על מחקרה פורץ הדרך בחקר הריבוזום. יונת חלקה את הפרס עם תומאס סטייץ מאוניברסיטת ייל וונקטרמן רמאקרישנן מאוניברסיטת קיימברידג'.

בין שאר הפרסים שבהם זכתה עדה יונת בישראל ובחו"ל נמנים:

לקריאה נוספת

  • אורית ראובני-גפן, "גם בשביל מזל צריך לעבוד קשה", ראיון עם עדה יונת, המגזין "לאשה", 24 במרץ 2008

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עדה יונת בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ István Hargittai, Magdolna Hargittai, Candid science 6: Interview with Ada Yonath (p. 390)
  2. ^ משה רונן ויחזקאל אדירם, הבורר, מתוך המוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות, 18 בנובמבר 2009(בעמודה השנייה)
  3. ^ Judy Siegel-Itzkovich, Former 'village fool' takes the prize, Jerusalem Post, 8 במרץ 2008
  4. ^ מרית סלוין, המירוץ אחרי הריבוזומים, גליליאו, גיליון 43, ינואר-פברואר 2001
  5. ^ איך תרופה פועלת, "המכון" 26 - מרץ 2002
  6. ^ פרופ' עדה יונת, מסתרי הקשר הפפטידי, 27 בנובמבר 2006, באתר "המכון" - חדשות מדע בשפה ידידותית, מכון ויצמן למדע
  7. ^ אבי בליזובסקי, חוסר הרצון של חברות התרופות לפתח אנטיביוטיות חדשות, מסיבות כלכליות, עלולה להחזיר אותנו עשרות שנים לאחור, כתבה באתר "הידען"
  8. ^ עפרי אילני‏, החוקרת הישראלית עדה יונת זכתה בפרס נובל לכימיה, באתר וואלה!‏, 7 באוקטובר 2009
  9. ^ Louisa Gross Horwitz Prize - 2005
  10. ^ Paul Ehrlich and Ludwig Darmstaedter Prize 2007
  11. ^ פרס מפעל חיים לעדה יונת


זוכי פרס נובל ישראלים
כימיה אברהם הרשקו (2004) • אהרן צ'חנובר (2004) • עדה יונת (2009) • דן שכטמן (2011) • אריה ורשל (2013) • מיכאל לויט (2013)
כלכלה דניאל כהנמן (2002) • ישראל אומן (2005) • ג'ושוע אנגריסט (2021)
ספרות שמואל יוסף עגנון (1966)
שלום מנחם בגין (1978) • שמעון פרס (1994) • יצחק רבין (1994)
זוכי פרס נובל לכימיה
1901–1925 ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925)
1926–1950 סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950)
1951–1975 מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975)
1976–2000 ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
2001 ואילך נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) • בייקר, ג'מפר, הסביס (2024)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23537733עדה יונת

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=עדה_יונת&oldid=2727497"