וינסנט דו ויניו
 | |
| דו ויניו 1955 | |
| לידה |
18 במאי 1901 שיקגו, אילינוי, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
11 בדצמבר 1978 (בגיל 77) אית'קה, ניו יורק, ארצות הברית |
| ענף מדעי | ביוכימיה |
| מקום מגורים | ארצות הברית |
| מקום לימודים | אוניברסיטת רוצ'סטר |
| מנחה לדוקטורט | John R. Murlin |
| מוסדות |
אוניברסיטת ג'ונס הופקינס |
| פרסים והוקרה | פרס נובל בכימיה (1955) |
| תרומות עיקריות | |
| קביעת רצף חומצות אמינו ומיקום הקשר הדיסולפידי בפפטידים אוקסיטוצין וואזופרסין | |
וינסנט דו ויניו (באנגלית: Vincent du Vigneaud; 18 במאי 1901 – 11 בדצמבר 1978) היה ביוכימאי אמריקאי, שזכה ב-1955 בפרס נובל לכימיה "עבור עבודתו על תרכובות גופרית בעלות חשיבות ביוכימית, ובפרט על הסינתזה הראשונה של הורמון פוליפפטידי".[1] ההורמון אוקסיטוצין היה הפוליפפטיד הראשון עבורו פוענח רצף חומצות האמינו, הובן התפקיד של הקשר הדיסולפידי והוא יוצר בכלים של סינתזה אורגנית במעבדה.[2]
ביוגרפיה
דו ויניו נולד בשיקגו אילינוי ב-1901 למשפחה ממוצא צרפתי, בן לאלפרד דו ויניו, ממציא ומתכנן מכונות ומרי תרזה דו ויניו. סיים את לימודיו התיכוניים בשנת 1918 והחל בלימודי כימיה באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין. הוא הושפע מהרצאותיו של קארל שיפ מארוול. לאחר שקיבל תואר .M.S ב-1924 הצטרף לחברת דופונט.[3]
ב-12 ביוני 1924 נשא לאישה את זלה זון פורד, וב-1925 הצטרף לקבוצה של ג'ון מורלין (John R. Murlin) באוניברסיטת רוצ'סטר כדוקטורנט. את התיזה לקראת תואר Ph.D שעסקה בחקר הגופרית שבהורמון אינסולין סיים ב-1927.
לאחר שנתיים במשרה של פוסט-דוקטורט עם ג'ון ג'ייקוב אבל (John Jacob Abel) בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס (1927-1928), נסע להשתלם באירופה במימון מלגה של National research Council, שם עבד בדרזדן ובאדינבורו בעיקר בסינתזה אורגנית. לאחר מכן חזר לאוניברסיטת אילינוי שם קיבל משרת פרופסור.[3]
ב-1932 הצטרף לבית הספר לרפואה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בוושינגטון די. סי. וב-1938 הוזמן לנהל את המחלקה לביוכימיה ביחידה למחקר ביורפואי בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קורנל בניו יורק, שם נשאר עד לפרישתו ב-1967. אחרי הפרישה, הוא החזיק במשרה באוניברסיטת קורנל באיתקה, ניו-יורק.
לוינסנט וזלה דו ויניו נולדו שני ילדים, בן בשם וינסנט (1933) ובת מרילין (1935), שניהם רופאים.[3]
ב-1974 הוא סבל משבץ אחריו לא חזר לפעילות אקדמית. נפטר ב-1978 שנה לאחר מותה של אשתו.[3][4]
קריירה
בפעילותו המדעית התרכז בהבנת המבנה והמטבוליזם הקשור בחלבונים ופפטידים המכילים גופרית, בלשון אחרת בתפקיד הגופרית בפפטידים או חלבונים המכילים את חומצות האמינו ציסטאין או מתיונין.
עוד לפני העבודה שזיכתה אותו בפרס נובל בכימיה,[4] היה בין הראשונים שהראו כי האינסולין בנוי מחומצות אמינו, בודד ואפיין את הביוטין, חקר את מנגנון הטרנסמטילציה ואת הסינתזה והמבנה של הפנצילין - בכולם נמצאות חומצות אמינו או נגזרות שלהן המכילות גופרית.[5] בשנת 1953 בוצעה עבודתו פורצת הדרך שכללה הפרדה, פענוח המבנה הכימי וסינתזה של אוקסיטוצין וואזופרסין, הורמונים המופרשים בבלוטת יותרת המוח ומשתתפים בויסות מגוון גדול של פעילויות פיזיולוגיות שנחקרות עד היום. אוקסיטוצין היה ההורמון הפוליפפטידי הראשון עבורו פוענח רצף חומצות האמינו הבונות אותו. כמו כן לראשונה בוצעה במעבדה סינתזה של פוליפפטיד בעל פעילות ביולוגית זהה לחומר הנוצר באורגניזם החי.
Cys-Tyr-Ile-Gln-Asn-Cys-Pro-Leu-Gly-NH2 -רצף חומצות האמינו באוקסיטוצין
Cys-Tyr-Phe-Gln-Asn-Cys-Pro-Arg-Gly-NH2 - רצף חומצות האמינו בוזופרסין
במהלך עבודתו, דו ויניו התעניין בעובדה שפפטידים דומים מאד מבחינת רצף חומצות האמינו ומיקום הקשרים הדיסולפידיים בהם, פעילים בתהליכים ביולוגיים שונים לגמרי. למשל האוקסיטוצין והואזופרסין בנויים שניהם משרשרת של 9 חומצות אמינו ונבדלים רק בשתיים מהן, בשני ההורמונים יש קשר דיסולפידי בין ציסטאין במקום 1 ובמקום 6, ואולם הפונקציה המרכזית של הראשון היא התכווצויות הרחם בזמן לידה ושל השני וויסות כמות הנוזלים המופרשת בשתן בהתאם לרכוז המלחים בדם. במחקריו קידם את הרעין שיש קשר בין המבנה המרחבי של פפטידים וחלבונים לפעילות הביולוגית שלהם ושלקשרים דיסולפידיים יש תפקיד חשוב במבנה זה.
"המחשבה שצרוף של חומצות אמינו באופן מסוים, בארכיטקטורה ספציפית, יכולה להוביל למערך כזה של תרכובות שמדגימות מגוון אדיר כל כך של תכונות פיזיולוגיות ופרמקולוגיות היא מפתיעה במקצת"
בנוסף, דו ויניו ראה חשיבות רבה במילוי תפקידו כמורה, הקדיש הרבה מזמנו לתלמידיו והיה ידוע בהרצאותיו המעניינות.
הכרה ומורשת
עבודותיו של דו ויניו על הקשר בין מבנה לפעילות ביחד עם השגיו בסינתזה של פפטידים עודדו מחקרים חדשים רבים על פעילות פיזיולוגית ומבנה של נגזרות של הורמוני בלוטת יותרת המוח.
הוא זכה להכרה בחשיבות עבודתו והוענקו לו פרסים יוקרתיים שהבולטים שבהם:[3]
1948 - פרס לסקר למחקר רפואי בסיסי
1949 - פרס וילארד גיבס
1955 - פרס נובל לכימיה
נבחר כחבר במספר אגודות מדעיות, הידועות ביניהן:[3]
1944 - האקדמיה הלאומית למדעים
1944 - החברה הפילוסופית האמריקאית
ראו גם
קישורים חיצוניים
- וינסנט דו ויניו, באתר פרס נובל (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ "The Nobel Prize in Chemistry 1955". Nobelprize.org. Nobel Media AB. נבדק ב-17 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ du Vigneaud, Vincent; Ressler, Charlotte; Swan, John M.; Roberts, Carleton W.; Katsoyannis, Panayotis G. (1954). "The Synthesis of Oxytocin". Journal of the American Chemical Society. 76 (12): 3115–3121. doi:10.1021/ja01641a004.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 Hofmann, Klaus. "Vincent du Vigneaud" (PDF). National Academy of Sciences. נבדק ב-20 בספטמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 Vincent du Vigneaud, www.nndb.com
- ^ Ragnarsson, Ulf (2007). "The Nobel trail of Vincent du Vigneaud". Journal of Peptide Science. Vol. 13, no. 7 (פורסם ב-יולי 2007). pp. 431–3. doi:10.1002/psc.864. PMID 17554806.
{{cite news}}: (עזרה)
| זוכי פרס נובל לכימיה | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925) | 
|
| 1926–1950 | סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950) | |
| 1951–1975 | מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975) | |
| 1976–2000 | ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000) | |
| 2001 ואילך | נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) • בייקר, ג'מפר, הסביס (2024) | |
25537090וינסנט דו ויניו