הנרי טאובה
.jpg)
הנרי טאובה (באנגלית: Henry Taube; 30 בנובמבר 1915 - 16 בנובמבר 2005) היה כימאי אמריקאי יליד קנדה, שזכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1983 עבור עבודתו על המנגנונים של תגובות העברת אלקטרונים, ובמיוחד בתחום המתכות. טאובה גילה את "הגשר הכימי" שמתרחש בין היונים.[2][4]. בנוסף לפרס נובל, הוא קיבל פרסים רבים אחרים וביניהם מדליית פריסטלי בשנת 1985. הוא הוציא לאור למעלה מ-600 פרסומים וספר אחד.[6]
ביוגרפיה
הנרי טאובה נולד בנוידורף, היה הצעיר מבין ארבעה אחים. הוריו היו עולי חקלאות גרמנים שהגיעו לססקצ'ואן מאוקראינה בשנת 1911. בגיל 13, עזב את עיר מולדתו ועבר לרג'ינה ללמוד במכללת לותר, בה הוא סיים את לימודיו התיכוניים.[1]
בשנת 1935 סיים תואר ראשון בכימיה באוניברסיטת ססקצ'ואן, ושנתיים לאחר מכן סיים תואר שני מאותו מוסד אקדמי, כאשר היועץ שלו לתזה היה ג'ון ספינקס.[7] את התואר השלישי הוא קיבל מטעם אוניברסיטת קליפורניה בברקלי בשנת 1940.
טאובה נישא למרי אליס ויסצ'ו בשנת 1952, מנישואים אלה נולדו להם שלושה בנים. הוא זכה לשיבה טובה ומת בביתו בפאלו אלטו, קליפורניה ב-16 בנובמבר 2005 (בן תשעים היה במותו).[1]
לאחר שסיים את לימודיו, נשאר בארצות הברית והפך למרצה לכימיה בברקלי עד 1941. עבד כעוזר הוראה באוניברסיטת קורנל עד 1946, וגם כעוזר פרופסור באוניברסיטת שיקגו, עד שהפך לראש המחלקה לכימיה 1956–1959. מאוחר יותר הוא עבד כפרופסור באוניברסיטת סטנפורד, עד שנת 1986, כשהתחיל להתמקד במחקרו.[1]
יונים מומסים במים עשויים למשוך יונים או מולקולות, תופעה זאת בדרך כלל מתרחשת כתגובת שיווי משקל. במחקריו, התמקד טאובה במחקרים של העברת אלקטרון במתחמי מתכת. הוא עלה על כל החוקרים בני דורו, ותרם רבות להבנת העברות אלקטרונים אלה.[9] החמצון או ההפחתה של יון מתכת אחד על ידי יון אחר כרוך בטבעו של אלקטרון אחד או יותר. תגובות רבות כאלה מתרחשות במהירות בתמיסה מימית, גם כאשר הפגזים היציבים של מולקולות מים או ליגנדים אחרים צריכים לשמור על שני היונים מלהתקרב מספיק להחלפת אלקטרונים להתרחש ישירות.
טאובה הראה כי, בשלב מסוים של התגובה, קשר כימי חייב להיווצר בין אחד מהיונים לבין הליגנד, כי הוא עדיין קשור ליון האחר. הוא גילה שליגנד זה משמש "כגשר זמני" בין שני היונים, והקשר שלו ליון המקורי יכול להישבר מאוחר יותר באופן שישפיע על העברת האלקטרונים שמשלימה את התגובה הזאת.[3]
התפתחות זו נעשתה דרך ניסויים ובאופן תאורטי על ידי טאובה, ותגליותיו היו מהגדולות בכל תחום הכימיה. עם זאת, במהלך עשר השנים האחרונות מספר הולך וגדל של מדענים בתחום זה מבססים את עבודתם על תגליותיו של טאובה ובמיוחד בביוכימיה.[8]
פרסים עיקריים ואותות כבוד
טאובה זכה בפרס נובל בכימיה ב-8 בדצמבר 1983. כמו כן הוא קיבל פרסים ואותות כבוד אחרים כגון חבר באקדמיה הלאומית למדעים 1959, המדליה הלאומית למדעים 1976 ומדליית פריסטלי 1985.[5]
קישורים חיצוניים
- הנרי טאובה, באתר פרס נובל (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 ערך על הנרי טאובה -ילדות, נעורים ומסלול הלימודים של טאובה, באתר אנציקלופדיית ססקצ'ואן
- ^ [1]
- ^ 3.0 3.1 הערך אודות הנרי טאובה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ [3]
- ^ 5.0 5.1 ערך על הנרי טאובה, באתר פרס נובל הרשמי
- ^ [5]
- ^ J. Van Houten, A Century of Chemical Dynamics Traced through the Nobel Prizes, Chemical Education Today
- ^ 8.0 8.1 אתר פרס נובל– המחקר
- ^ [8]
| זוכי פרס נובל לכימיה | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925) | 
|
| 1926–1950 | סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950) | |
| 1951–1975 | מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975) | |
| 1976–2000 | ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000) | |
| 2001 ואילך | נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) • בייקר, ג'מפר, הסביס (2024) | |