יוהאן דייזנהופר
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוח.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוח. |
יוהאן דייזנהופר (בגרמנית: Johann Deisenhofer; נולד ב-30 בספטמבר 1943 בצוזאמלטהיים (Zusamaltheim), בוואריה) הוא ביוכימאי גרמני זוכה פרס נובל, שקבע את המבנה התלת ממדי של קומפלקס חלבונים, שלהם תפקיד מרכזי בתגובת פוטוסינתזה. על גילוי זה הוענק לו, יחד עם שותפיו, החוקרים רוברט הובר והארטמוט מישל, פרס נובל בכימיה ב-1988. דייזנהופר גם זכה יחד עם מישל ב-1986 בפרס בביולוגיה פיזיקלית של האגודה האמריקנית לפיזיקה. ב-1988 הוא זכה בפרס אוטו באייר. מכהן מ-1988 כפרופסור לביוכימיה במרכז הרפואי של אוניברסיטת דרום מערב טקסס. (אנ') בדאלאס.[1][2]
ילדות ונעורים
יוהאן דיזנהופר נולד ב-1943 בגרמניה לטקלה (Thekla) ויוהאן (Johann) דייזנהופר. כשאביו חזר משירות בצבא הגרמני, החלו הוריו לעבוד בחווה המשפחתית. ב-1948 נולדה אחותו היחידה, אנטוני (Antonie). כשסיים את לימודי חטיבת הביניים ב-1956, ציפו הוריו שינהל את החווה המשפחתית, אבל הוא לא הביע כל עניין בכך והם שלחו אותו לבית ספר תיכון.[1]
קריירה מחקרית
ב-1965, אחרי שירות של שלוש שנים בצבא הגרמני, הוא התחיל את לימודיו בפיזיקה באוניברסיטה הטכנית של מינכן (אנ'). במהלך לימודיו הוא התעניין בפיזיקה של מצב מוצק, וכתב תזה על הנושא במעבדה של קלאוס דראסנפלד (Klaus Dransfeld). לדראסנפלד הייתה השפעה גדולה על הקריירה של דייזנהופר, בכך שחשף אותו למחקרים בביופיזיקה. ב-1971 החל דייזנהופר את לימודי הדוקטורט בתחום זה, במעבדה של הובר ב-Max Plank Institut Fur Eiweiss.[1]
בסיום לימודיו המשיך דייזנהופר שנתיים של פוסט-דוקטורט, ובהמשך קיבל משרה קבועה. בשנתיים הראשונות במעבדה של הובר הוא השתתף במספר מחקרים (Human C3a, Citrate Synthase, and Alpha 1-Proteinase Inhibitor). כן התעניין בפיתוח ותחזוק תוכנת קריסטלוגרפיה. ב-1982 הוא הצטרף למישל במחקר של מרכז תגובה, במטרה לקבוע את המבנה התלת-ממדי של מולקולה.[1]
מחקרים אלו הביאו לחשיפה גדולה למחקרו של דייזנהופר, והוא קיבל הצעת עבודה לקבוצת מחקר משלו מאוניברסיטת טקסס בדאלאס. ב-1988 הוא קיבל שם משרה כפרופסור בביוכימיה. בדאלאס הוא גם פגש את קריסטן פישר סינדהל, ונישא לה.[1]
פרסים
ב-1986 זכה דייזנהופר בפרס בביולוגיה פיזיקלית של האגודה האמריקנית לפיזיקה.[2] ב-1988 זכה בפרס אוטו באייר.[2]
ב-1988 זכה בפרס נובל בכימיה על מחקר קביעת המבנה התלת ממדי של מרכז תגובה פוטוסינתטזי.[2]
מחקר מרכזי
ב 1981 הארטמוט מישל מצא דרך לגיבוש מרכז תגובה פוטוסינתטזי בבקטריה Rhodopseudomonas Vindis. מישל בא להתעייץ עם הובר והאחרון שלח אותו לדייזנהופר. השניים עבדו במשך שלוש שנים על מיפוי של יותר מ-10,000 אטומים בממברנה של מבנה החלבון של הבקטריה שבמהלכם דייזנהופר השתמש ב טכניקה של קריסטלוגרפיה X-Ray. זה היה פעם הראשונה שמיפו את המבנה התלת ממדי של מרכז תגובה פוטוסינתטזי. חישוב עקיפת קרן ה X-Ray נעשתה בקלות, אבל תהליך כתיבת תוכנת המחשב לקחה שנתיים. הוא יצר תוכנת מחשב גרפית המשתמשת בנתונים הקשורים לעקיפת קרן ה X-Ray ביחד עם אורך גל קבוע מראש ותרגם את תוצאת הנתונים לדגם ממוחשב במבנה תלת ממדי.[3]
הגילויים שלו אפשר לנו להבין איך צמחים הופכים אור שמש לאנרגיה אלקטרוכימית. המחקר שלו עזר למדענים להבין את הקשר בין הממברנה למבנה הפרוטאין הדרוש לאנזימים, הורמונים, ומבנה הפרוטאין.[2]
קישורים חיצוניים
- nature journal
- אתר קרן נובל (אנגלית)
- יוהאן דייזנהופר, באתר פרס נובל (באנגלית)
הערות שוליים
| זוכי פרס נובל לכימיה | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925) | 
|
| 1926–1950 | סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950) | |
| 1951–1975 | מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975) | |
| 1976–2000 | ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000) | |
| 2001 ואילך | נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) • בייקר, ג'מפר, הסביס (2024) | |