אירן ז'וליו-קירי
| לידה | 12 בספטמבר 1897 |
|---|---|
| פטירה | 17 במרץ 1956 (בגיל 58) |
| ענף מדעי | כימיה |
| מקום מגורים | צרפת |
| פרסים והוקרה | כלת פרס נובל לכימיה לשנת 1935 |
| תרומות עיקריות | |
| יצירת יסודות רדיואקטיביים חדשים, כלומר - גילוי הרדיואקטיביות המלאכותית | |
אירן ז'וליו-קירי (בצרפתית: להאזנה (מידע • עזרה) Irène Joliot-Curie; 12 בספטמבר 1897 - 17 במרץ 1956) הייתה כימאית צרפתית, כלת פרס נובל לכימיה לשנת 1935 (במשותף עם בעלה, פרדריק ז'וליו-קירי), "על יצירת יסודות רדיואקטיביים חדשים", כלומר - גילוי הרדיואקטיביות המלאכותית. אירן ז'וליו-קירי הייתה בתם של הכימאים מארי ופייר קירי וזכייה זו הפכה את בני משפחת קירי למשפחה העשירה ביותר בזוכי פרס נובל עד כה. שני ילדיהם של הזוג ז'וליו-קירי, הלנה ופייר, גם הם מדענים ידועים.
ילדות וחינוך
אירן נולדה בפריז, ב-1897. לאחר שנה של חינוך רגיל, שהחל כאשר הייתה בת 6, הוריה גילו את כשרונה המתמטי הרב, והחליטו שהיא זקוקה לסביבה מאתגרת יותר. מארי עשתה יד אחת עם מספר מלומדים צרפתים בולטים, ביניהם הפיזיקאי פול לנז'בן, ויצרו את "הקו-אופרטיב". כל חבר בקו-אופרטיב תרם לחינוכם של ילדי האחר בבתיהם. תוכנית הלימודים הייתה מגוונת, וכללה לא רק את עקרונות המדע והמחקר המדעי, אלא גם נושאים כמו סינית ופיסול, כמו כן הושם דגש רב על הבעה עצמית ומשחק.
סידור זה המשיך להתקיים כשנתיים לאחר שאירן עצמה חזרה לסביבה לימודית שמרנית יותר, בקולג' סווין במרכז פריז, בין 1912 ו-1914, ולאחר מכן בפקולטה למדעים בסורבון, לסיום תואר הבוגר שלה.
לימודיה בפקולטה למדעים הופסקו בפתאומיות עקב מלחמת העולם הראשונה.
מלחמת העולם הראשונה, ואחריה
בתחילה שלחה מארי את אירן לברטאן, אולם לאחר שנה, כאשר מלאו לה 18 שנים, חזרה אל אמה, וסייעה לה להפעיל את 20 בתי-החולים שדה שהקימה. בתי החולים צוידו בציוד רנטגן פרימיטיבי, תוצר המחקר הרדיוכימי של הזוג קירי. הטכנולוגיה סייעה לרופאים רבות באיתור רסיסים בגופם של החיילים הפצועים, אך עם זאת חשפה את מארי ואירן לכמות קרינה גדולה, בעת עבודתן כאחיות רדיוגרפיה.
לאחר המלחמה שבה אירן לפריז ולמדה במכון הרדיום שייסדו הוריה. המכון הושלם ב-1914, אך נותר ריק במהלך המלחמה. תזת הדוקטורט שלה עסקה בקרינת האלפא של הפולוניום, היסוד השני שגילו הוריה, ונקרא על שם מולדתה של מארי, פולין. אירן נעשתה דוקטור למדעים ב-1925.
נישואין, ילדים, ומחקר משותף
לקראת סוף הדוקטורט שלה, התבקשה אירן ללמד מהנדס כימיה צעיר בשם פרדריק ז'וליו את הטכניקה המעבדתית הדרושה למחקר רדיוכימי. ב-1926 הם נישאו, וכל אחד מהם לקח את שמו של השני. 11 חודשים לאחר מכן נולדה בתם הלנה, וחמש שנים אחר כך, ב-1932, נולד בנם, פייר.
החל מ-1928 אירן ופרדריק שילבו את תחומי ההתעניינות המחקרית שלהם לחקר גרעינים אטומיים. אף על פי שניסוייהם גילו את הפוזיטרון ואת הנייטרון, הם לא פירשו נכונה את חשיבות התוצאות; מאוחר יותר נזקפו התגליות לזכות קארל דייוויד אנדרסון וג'יימס צ'דוויק, בהתאמה. תגליות אלה היו מבטיחות להם תהילת עולם, כיוון שיחד עם גילוי האלקטרון על ידי ג'יי. ג'יי. תומסון (ב-1897) הן החליפו את התאוריה של דלטון, לפיה האטומים הם חלקיקים כדוריים מוצקים.
לבסוף, ב-1934 השיגו את התגלית שהבטיחה את מקומם בהיסטוריה המדעית. בהמשך לעבודתם של מארי ופייר, הוריה, שבודדו יסודות רדיואקטיביים טבעיים, אירן ופרדריק הגשימו את חלום האלכימאים להמיר יסוד אחד באחר. לא הפכו עופרת לזהב, אמנם, אלא יצרו בתחילה חנקן רדיואקטיבי מבורון, ואז איזוטופים רדיואקטיביים של זרחן מאלומיניום, וצורן ממגנזיום. בשלב זה כבר נעשה שימוש הולך וגדל באיזוטופים רדיואקטיביים ברפואה, ותגלית זו איפשרה יצירה של חומרים רדיואקטיביים במהירות, בכמות גדולה ובעלות נמוכה. פרס נובל ב-1935 הביא עמו תהילה והכרה מצד הקהילה המדעית, ואירן קיבלה משרת פרופסור בפקולטה למדעים.
קבוצת המחקר של אירן הייתה חלוצה בחקר גרעין הרדיום, מחקר שהוביל קבוצת פיזיקאים גרמנים לגילוי הביקוע הגרעיני - ביקוע גרעין אטום לשחרור כמויות אנרגיה אדירות.
השקפות פוליטיות ואתיות
אירן ופרדריק היו מודעים יותר ויותר להתגברות התנועה הפשיסטית. הם התנגדו לרעיונותיה, והצטרפו למפלגה הסוציאליסטית ב-1934, ל"מועצת העירנות של אינטלקטואלים אנטי-פשיסטים" (Comité de Vigilance des Intellectuels Antifascistes) שנה מאוחר יותר, וב-1936 הביעו את תמיכתם ברפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד. באותה שנה אירן מונתה לתת-מזכירת המדינה למחקר מדעי בממשלת צרפת, שם סייעה בייסוד "המרכז הלאומי למחקר מדעי" (Centre National de la Recherche Scientifique).
בני הזוג ז'וליו-קירי המשיכו במדיניותם של פייר ומארי, ופרסמו את כל עבודתם לתועלת כלל הקהילה המדעית. למרות זאת, עקב חששם כי מחקרם ינוצל למטרות צבאיות, חדלו לפרסם. ב-30 באוקטובר 1939 הניחו את כל התיעוד של מחקרם בתחום הביקוע הגרעיני בכספות האקדמיה הצרפתית למדעים, שם נותר עד 1949. בעת הכיבוש הגרמני של צרפת היה פרדריק חבר פעיל במחתרת הצרפתית ("הרזיסטנס").
הקריירה הפוליטית של אירן נמשכה לאחר המלחמה, אז הייתה לחברה בוועדה לאנרגיה אטומית (Commissariat à l'énergie Atomique). היא מצאה גם זמן לעבודה מדעית, וב-1946 הייתה למנהלת מכון הרדיום.
אירן הייתה פעילה בקידום חינוך נשים, בוועדה הלאומית של איחוד הנשים הצרפתיות (Comité National de l'Union des Femmes Françaises) ובמועצת השלום העולמית. אירן ופרדריק היו לחברים בלגיון הכבוד (Legion d’honneur), אירן כקצינה, ופרדריק כנציב, בזכות פעולתו למען המחתרת הצרפתית.
בעיות בריאותיות, ומוות
בזמן מלחמת העולם השנייה חלתה אירן בשחפת, ונאלצה להחלים במשך מספר שנים בשווייץ. הדאגה לבריאותה, בנוסף לחרדה לגורלם של בעלה וילדיה שנותרו בצרפת הכבושה היו קשים, ואירן ביצעה מספר מסעות חזרה לצרפת, בהם עוכבה על ידי החיילים הגרמנים בגבול יותר מפעם אחת. לבסוף, ב-1944, החליטה כי צרפת מסוכנת מדי למשפחתה, ולקחה את ילדיה עמה, חזרה לשווייץ.
בריאותה של אירן התדרדרה עם הזמן כתוצאה מחשיפתה לחומרים מסוכנים (ביניהם לפולוניום, לאחר שכמוסה המכילה את החומר התפוצצה על שולחן המעבדה שלה), ובסופו של דבר היא לקתה בלוקמיה. במשך זמן מה הקלו טיפולי האנטיביוטיקה ומספר ניתוחים על מכאוביה, אולם מצבה המשיך להידרדר. למרות המחלה המשיכה אירן בעבודתה, וב-1955 הכינה תוכניות למעבדות פיזיקה חדשות באוניברסיטת ד'אורסיי, דרומית לפריז.
ב-1956, לאחר תקופת החלמה אחרונה באלפים הצרפתיים, אושפזה אירן בבית החולים קירי בפריז, שם נפטרה מלוקמיה ב-17 במרץ, בגיל 58.
צאצאים
בתה, הלנה לאנגוין-ז'וליו (Hélène Langevin-Joliot) (אנ'), היא פיזיקאית גרעין ופרופסור באוניברסיטת פריז, ובנה, פייר ז'וליו (Pierre Joliot) (אנ'), הוא ביוכימאי במרכז הלאומי למחקר מדעי.
קישורים חיצוניים
- אירן ז'וליו-קירי, באתר פרס נובל (באנגלית)
- פרטים אודות ז'וליו-קירי באתר NNDB
- ד"ר נעמה חריט-יערי, היום לפני: הבת המדענית שלא נפלה מהוריה, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 12 בספטמבר 2016
| זוכי פרס נובל לכימיה | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925) | 
|
| 1926–1950 | סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950) | |
| 1951–1975 | מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975) | |
| 1976–2000 | ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000) | |
| 2001 ואילך | נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) • בייקר, ג'מפר, הסביס (2024) | |
25529526אירן ז'וליו-קירי