ספר חנוך א'

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ספר חנוך החבשי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מגילה 4Q201 מקומראן, המכילה קטעים מהמקור הארמי של ספר חנוך א'.

ספר חנוך א' הנקרא גם חנוך החבשי, הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, אשר נכתב ככל הנראה בארץ ישראל במאה ה-3 לפני הספירה, על ידי מחבר יהודי יחיד או קבוצת מחברים בשפה הארמית. הוא לא נכנס לקאנון התנכ"י ועל כן נחשב לספר חיצוני. קטעים מספר זה נמצאו במגילות הגנוזות, אולם הספר בשלמותו לא השתמר בארמית. קטעים נוספים נשתמרו בכתבי יד ביוונית. עותק שלם של הספר השתמר רק בתרגום לשפת געז, שככל הנראה נעשה מתרגום יווני של המקור הארמי של הספר.

ספר חנוך ב', על־אף שגם הוא עוסק בחנוך הוא ספר נפרד לגמרי ואינו קשור לספר חנוך א'.

מבנה הספר

הספר בנוי מ-5 חלקים, חלק מהחוקרים טוענים כי מדובר ב-5 ספרים נפרדים שאוחדו לספר אחד.

  • חלק 1 (פרקים א-לו) - המלאכים שקילקלו וסיורי חנוך בשמים.
  • חלק 2 (פרקים לז-עא) - משלי חנוך.
  • חלק 3 (פרקים עב-פב) - ספר המאורות.
  • חלר 4 (פרקים פג-צ) - מראה חלומות חנוך.
  • חלק 5 (פרקים צא-קח) - נבואות חנוך לבניו.

תוכן הספר

חנוך, גיבור הספר מסוגל לדעת את העתידות והנסתרות, ולפיכך הוא האיש שנועד לספר על תולדות האנושות מתחילתה ועד סופה, כאשר האור יגבר על החושך, והאל יגלה לצדיקים את "הבחיר" / את "בן האדם" (המשיח). ביום הדין יישפטו הנפילים יחד עם הרוחות הרעות, השדים והמזיקים. עזאזל, המלאך הרע, יימסר לידי רפאל, ובליעל, אדון החושך ואויבו של המשיח, יישפט גם הוא ביום ההוא. גם בני האדם ירגישו בחזון הבלהות הזה: רצח בתוך המשפחה, הפלות, קניבליזם, מלחמות ועוד צרות יהיו מנת חלקם של החוטאים, בעוד הצדיקים יזכו לאושר גדול.

חלק ראשון

פרשה א (פתיחה, פרקים א–ה): פרשה זו משמשת הקדמה לכל הספר. חנוך מתאר חזון יום הדין לדורות הבאים[1].

פרשה ב (פרקים ו–יא): בפרשה זו מסופר על המלאכים שירדו לארץ וחמדו את בנות האדם: ”ויראו אותן המלאכים בני־השמים ויחמדון העירים (אנ') ויתעו אחריהן ויאמר איש אל רעהו: הבה, נבחר לנו נשים מבנות האדם ונוליד לנו בנים”[2][3]. המלאכים, ובראשם שמחזי, נשבעו לעשות את המעשה שהחליטו עליו: ”וירדו מאתים בימי ירד[4] אל ראש הר חרמונים ויקראו את ההר חרמון כי נשבעו ויחרימו איש את־רעהו במקום ההוא”[5][6]. המלאכים הזדווגו עם בנות האדם:

”ויקחו להם נשים בשנת העולם אלף מאה ושבעים[7] ויחלו להיטמֵא בהן עד המבול ותלדנה להם שלושה דורות: בראשונה ענקים גדולים, והענקים הולידו את הנפילים, ולנפילים נולד אליאוּד, וירבו לפי גדלם וילמדו אותם להכין סמים ולחשים ולכרות שורשים ויגלו להם את הצמחים. ותהרינה ותלדנה ענקים גדולים, שלושת אלפים אמה. ויאכלו את פרי עמל בני־האדם, וכאשר לא יכלו בני־אדם לכלכלם, העזו הענקים [להתנפל] עליהם ויאכלו את בני־האדם. ויחלו לחטוא בעופות ובחיות וברמשׂים ובדגים ולאכול איש את בשר רעהו וישתו את־הדם”[8].

המלאכים לימדו את בני האדם מעשים רעים וגילו להם סודות: את עשיית כלי מלחמה, את השימוש במחצבים, את האבנים היקרות, "ואת התכשיטים ואת הפּוּך ואת המשחה ליפות העפעפיים", וגם את הלחשים, את האצטגנינות ואת חכמת הראייה בכוכבים: "ותהי רשעה רבה על הארץ ויזנו ויתעו וישחיתו בכל דרכיהם... ובאבוד בני־האדם עלתה צעקתם השמימה"[9]. ארבעת שרי המלאכים (אנ') (מיכאל, אוריאל, רפאל וגבריאל) רואים מן השמים "את הדם הנשפך על הארץ וכל הרעה והרשעה הנעשות עליה" ושומעים את קול צעקות יושביה. הארבעה מתאוננים בפני האלקים על מעשי המלאכים הרעים: "ואתה רואה את כל־אשר עשה עזאל אשר לימד את כל הרשע על הארץ ואת כל־מרמה אשר בארץ ויגל את סודות העולם אשר בשמים וילמדום וידעום בני־אדם. ואת אשר עשה שמחזי אשר נתת לו רשות למשול על כל אשר עימו... ועתה הנה רוחות נפשות המתים צועקות ומתחננות עד שערי השמים ותעל אנחתם ולא תוכל לצאת מפני הפשעים הנעשים על הארץ"[10]. האלקים שולח את אחד מראשי המלאכים אל נח, להודיע לו כי יהיה מבול על הארץ ולהורות לו כיצד להימלט. לרפאל וגבריאל הוא מורה להעניש את המלאכים הרעים ולמיכאל הוא מורה לגלות להם כי נטמאו בטומאת הנשים שנזדווגו איתן, ולאחר שיראו את השמדת בניהם, לאסור אותם "לשבעים דורות בעמקי הארץ עד יום משפטם"[11]. הוא מודיע למיכאל על מה שיעשה לאחר שזה יטהר את הארץ: "ואז אפתח את אוצרות הברכה אשר בשמים להורידם על מעשי בני־האדם ועל עמלם"[12].

פרשה ג (פרקים יב–יג): המלאכים הנאמנים לאלקים מטילים על חנוך להודיע לעירים את עונשם ואלה מבקשים ממנו לכתוב עבורם בקשה מהאלקים. חנוך עושה זאת ומקבל תשובה בחזון[13].

פרשה ד (פרקים יד–טז): פרשה זו נפתחת בכותרת המכנה אותה "ספר דברי צדק והאשמה לעירים", שבו חנוך מספר לעירים את חזונו ושבקשתם לא נתקבלה. חנוך מועלה לשמיים ורואה את מושב כבוד אלקים, שבעצמו מצווה על חנוך להוכיח את העירים על חטאיהם ולפרש להם את עונשם[14].

פרשה ה (פרקים יז–כ): לאחר מכן נלקח חנוך על ידי "המלאכים הקדושים" למסע בשמיים ובארץ. פרשה זו כוללת את הסיפור הראשון על מסעו. הוא מבקר במקומות בהם מתהווים גופים שמימיים ותופעות שונות. פרק כ כולל רשימה של מלאכים ותפקידיהם[15].

פרשה ו (פרקים כא–לו): פרשה זו כוללת את הסיפור השני של מסע חנוך. הוא רואה את מקום מושבן של נפשות המתים עד יום הדין (ובהן את נפשו של הבל), את האש המעניקה את אורה למאורות השמיים, את ההרים שבהם כסא הכבוד ועץ החיים, את עץ הדעת ואת שערי השמיים שמהם יוצאים כוכבי השמיים והרוחות[16].

חלק שני

הקדמה (פרק לז): הפרק משמש הקדמה לחלק הנקרא "ספר המשלים", העוסק במשיח ובגורל הצדיקים והרשעים[17].

פרשה א (פרקים לח–מד): המשל הראשון. משפט הרשעים. חנוך רואה בחזון את משכן הצדיקים והמשיח ומלאכי הפנים. נגלים לו סודות השמש, הירח והכוכבים, והיווצרותם של הברקים[18].

פרשה ב (פרקים מה–נז): המשל השני. גורל הכופרים; "ראש הימים" (אלוהים) ובן האדם שעמו (המשיח); נקמת הצדיקים; מקורות הצדק; עונש השליטים; כוחו וחוכמתו של המשיח; יום הדין ותחיית המתים; הרי המתכות והעמק בו מכינים "מלאכי הפורענות" את "כלי השטן" המיועדים "למלכים ולאדירי הארץ למען יושמדו בהם"; המבול; הפרתים והמדיים[19].

פרשה ג (פרקים נח–עא): המשל השלישי. אושרם של הקדושים; סודות הברקים, המאורות והרעם; רעידת השמיים; לויתן ובהמות; סודות תופעות הטבע; המלאכים מודדים את מקום מושב הצדיקים; משפט הקדושים ומשפט השליטים; אושר הצדיקים ודחיית בקשת השליטים להתוודות על חטאיהם; מקום הימצאם של המלאכים שירדו על הארץ; נח קורא לחנוך וזה מיידע אותו כי יבוא מבול והוא ימלט ממנו; הבטחות אלקים לנח, המלאכים הרעים נענשים בנהרות אש שבהם ייענשו גם השליטים; מיכאל ורפאל על דינם של המלאכים הרעים; שמות המלאכים הרעים ותפקידיהם; השבועה אשר עליה מיוסד העולם. לאחר המשל השלישי, מסופר בשני הפרקים האחרונים על חנוך שהועלה לשמיים וראה את סודות השמיים והמלאכים[20].

חלק שלישי

(פרקים עב–פב): חלק זה מהווה ספר בפני עצמו, בשם "ספר חליפות מאורות השמיים", המתאר את מהלך המאורות, שנת הירח ושנת החמה בת 364 יום, דרכי רוחות העולם, שבעת הריו ושבעת נהרותיו, לוחות השמיים וחלקי הארץ. מסופר על שליחותו של חנוך ודבריו אל מתושלח, בנו[21]. במערות קומראן נמצאו קטעים נרחבים מהמקור הארמי שלא שרדו בתרגום.

חלק רביעי

פרשה א (פרקים פג–פד): חנוך מספר לבנו, מתושלח, על חלומו בבית מהללאל, שפתר לו את החלום, המבשר חורבן על הארץ. חנוך מתפלל שלא יהיה חורבן גמור. החורבן הנרמז הוא המבול[22].

פרשה ב (פרקים פה–צ): חנוך מספר למתושלח על חלומו השני, בו נרמזות תולדות בני האדם ובני ישראל מאדם הראשון ועד תקופת החשמונאים ולאחר מכן ימות המשיח. בני ישראל מכונים "צאן",מנהיגי העם "כבשים", "טלאים" ו"איילים", והגויים שונאי ישראל חיות רעות ועופות טורפים[23].

חלק חמישי

פרשה א (פרקים צא–צג): בפרשה זו נשתבש הסדר: פרק צא פסוק יב הוא המשך של פרק צג, פסוק י. על פי הדברים בתחילת פרק צב, מתחיל שם ספר חדש. נראה כי הסדר המקורי הוא: פרק צב; פרק צא, א–י, יח–יט; פרק צג, א–י; פרק צא, יא–יז. חנוך מדבר אל צאצאיו ודבריו מבשרים פורענות לרשעים. תיאור המאורעות העתידיים מחולקים לעשרה שבועות[24].

פרשה ב (פרקים צד–קא): בפרשה זו מובע הרעיון של שכר לצדיקים ועונש לרשעים, ובסופה קריאה ליראת אלקים[25].

פרשה ג (פרקים קב–קה): פרשה זו מבקשת לעודד את הצדיקים הסובלים בעולם הזה. בתחילתה מופיע תיאור יום הדין ולאחר מכן חנוך משיב על דברי הרשעים על כך שסופם יהיה כסופם של הצדיקים. לצדיקים יינתנו ספרי חנוך והם מצווים להעיד על החוכמה שלמדו מהם[26].

פרשה ד (פרקים קו–קז): פרשה זו היא כנספח לספר חנוך והיא כוללת את סיפור הוולדו של נח והודעתו של חנוך, כנראה בחלום[27], אליו על המבול העתידי, ודברים על הרשע שיהיה לאחר מכן ועל ימות המשיח.

פרשה ה (פרק קח): "איגרת חנוך". פרשה זו היא נספח לספר. אין לה קשר עם הפרשה הקודמת לה והיא אינה מופיעה בפפירוס היווני שנשתמר. על פי הפסוק הראשון שלה, מדובר בספר נפרד, "אשר כתב חנוך לבנו מתושלח", שדבריו מיועדים גם לצדיקים שבדורות הבאים, והם עוסקים בגורל הרשעים בגיהנום ובטוב המחכה לצדיקים[28].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • ספר חנוך / מתרגם משפת כושית בעברית עם באור נרחב מאת יוסף הלוי, פריז: דפוס משה מרדכי צוקקערמאנן, תרנ"ב.
  • אברהם כהנא, ספר חנוך א' , בתוך: ספרים החיצונים - חלק ראשון, תל אביב, תרצ"ז, עמ' 35-117.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ חנוך א (תרגום הרטום), חלק ראשון, פרשה א, מבוא, עמ' 13.
  2. ^ חנוך א, ו, ב (תרגום הרטום).
  3. ^ לפי ספר צוואות בני יעקב (צוואת ראובן, פרק ה, סעיפים ו–ז), שנכתב מאוחר יותר מספר חנוך א, לא היו אלה המלאכים שיזמו את החטא, אלא בנות האדם פיתו אותם.
  4. ^ בספר היובלים, ד, יז–יח, נאמר כי ירד, אביו של חנוך, נקרא כך "כי בימיו ירדו מלאכי ה' הנקראים שומרים (או עירים) על־הארץ".
  5. ^ חנוך א, ו, ו (תרגום הרטום).
  6. ^ על פי ספר היובלים, ה, ב, המלאכים ירדו קודם כדי ללמד את בני האדם, ורק לאחר שירדו חמדו את בנותיהם.
  7. ^ על פי ספר היובלים, ה, ב, מעשה לקיחת הנשים היה ביובל ה-25, כלומר בשנים 1219–1225.
  8. ^ חנוך א, ז (תרגום הרטום).
  9. ^ חנוך א, ח (תרגום הרטום).
  10. ^ חנוך א, ט (תרגום הרטום).
  11. ^ חנוך א, י, א–יב (תרגום הרטום).
  12. ^ חנוך א, יא (תרגום הרטום).
  13. ^ חנוך א (תרגום הרטום), חלק ראשון, פרשה ג, מבוא, עמ' 24.
  14. ^ חנוך א (תרגום הרטום), חלק ראשון, פרשה ד, מבוא, עמ' 26.
  15. ^ חנוך א (תרגום הרטום), חלק ראשון, פרשה ה, מבוא, עמ' 31, 35.
  16. ^ חנוך א (תרגום הרטום), חלק ראשון, פרשה ו, מבוא, עמ' 36.
  17. ^ חנוך א (תרגום הרטום), חלק שני, הקדמה, מבוא, עמ' 45.
  18. ^ חנוך א (תרגום הרטום), חלק שני, פרשה א, מבוא, עמ' 46.
  19. ^ חנוך א (תרגום הרטום), חלק שני, פרשה ב, מבוא, עמ' 52.
  20. ^ חנוך א (תרגום הרטום), חלק שני, פרשה ג, מבוא, עמ' 60–61.
  21. ^ חנוך א (תרגום הרטום), חלק שלישי, מבוא, עמ' 78–79.
  22. ^ חנוך א (תרגום הרטום), חלק רביעי, פרשה א, מבוא, עמ' 98.
  23. ^ חנוך א (תרגום הרטום), חלק רביעי, פרשה ב, מבוא, עמ' 100–101.
  24. ^ חנוך א (תרגום הרטום), חלק חמישי, פרשה א, מבוא, עמ' 117.
  25. ^ חנוך א (תרגום הרטום), חלק חמישי, פרשה ב, מבוא, עמ' 121.
  26. ^ חנוך א (תרגום הרטום), חלק חמישי, פרשה ג, מבוא, עמ' 129.
  27. ^ שכן נח נולד שנים רבות לאחר סילוקו של חנוך
  28. ^ חנוך א (תרגום הרטום), חלק חמישי, פרשה ה, מבוא, עמ' 136.


ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0