סנדרה דיי או'קונור
| לידה |
26 במרץ 1930 אל פאסו, טקסס, ארצות הברית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1 בדצמבר 2023 (בגיל 93) פיניקס, אריזונה, ארצות הברית | ||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
סנדרה דיי או'קונור (באנגלית: Sandra Day O'Connor; 26 במרץ 1930 – 1 בדצמבר 2023) הייתה משפטנית אמריקאית, שופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית בשנים 1981–2006. או'קונור מונתה על ידי הנשיא רונלד רייגן, והייתה האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד זה. בבית משפט מפולג בין שמרנים לליברליים, היה קולה של או'קונור, שמרנית מתונה, פעמים רבות הקול המכריע בפסקי דין. דבר זה הפך אותה, בעיני רבים, למשפטנית המשפיעה ביותר בארצות הברית, ואולי בעולם המערבי כולו. או'קונור כיהנה תחת נשיאי בית המשפט העליון וורן ברגר, ויליאם רנקוויסט וג'ון רוברטס (לתקופה קצרה בת מספר חודשים).
קודם למינויה לבית המשפט העליון, הייתה פוליטיקאית מטעם המפלגה הרפובליקנית באריזונה, וכיהנה בראש סיעת הרוב בסנאט המדינתי. עם ההודעה על כוונת מינויה בידי הנשיא רייגן, עברה ההצבעה בדבר המינוי, עם תמיכה גורפת מקרב הסנאט של ארצות הברית. בתקופת כהונתה בבית המשפט תוארה על ידי פרסומי חדשות שונים בתור אחת מבין הנשים החזקות בעולם[1]. ביולי 2005 הודיעה על פרישתה והוחלפה ב-2006 על ידי סמואל אליטו. לאחר פרישתה החליפה את הנרי קיסינג'ר בנשיאות מכללת ויליאם ומרי (אנ'). באוגוסט 2009 העניק לה הנשיא ברק אובמה את מדליית החירות הנשיאותית.
ביוגרפיה
תחילת דרכה ולימודיה
סנדרה דיי נולדה באל פאסו, טקסס, ב-26 במרץ 1930. הוריה, הארי ועדה מיי דיי, היו הבעלים של חוות בקר גדולה בדרום מזרח אריזונה, שנחשבה למצליחה באזור. בהתחלה, בחווה המרוחקת לא היה חשמל או מים זורמים. כתוצאה מכך, סנדרה גדלה והפכה לבעלת תושייה, כולל מיתוג בקר ולמידה לתקן קשיים מכניים בחווה.
ההתנסויות שלה בילדותה בעסקי הוריה סייעו בעיצוב אופיה ודמותה כאשר היא פיתחה את אמונתה בעבודה קשה, אך גם הוריה רצו שסנדרה תקבל השכלה ברמה גבוהה. כשגרה באזור כה כפרי ומרוחק, אפשרויות הלימודים היו מוגבלות, והיא מצידה הראתה סימנים של מצוינות. בגיל ארבע היא למדה לקרוא. לאחר שחקרו מקומות ובתי ספר שיהיו ההתאמה הטובה ביותר ליכולותיו של סנדרה, הוריה שלחו אותה ללמוד בבית ספר באל פאסו שבטקסס, ובמקביל לגור עם סבתה. למדה בבית הספר רדפורד לבנות ואחריו בתיכון אוסטין באל פאסו. היא בילתה את הקיץ בבית הוריה באריזונה והתגוררה עם סבתה במהלך שנת הלימודים. סנדרה הייתה תלמידה מצליחה וסיימה את לימודיה בתיכון בגיל שש עשרה.
אביה של סנדרה דיי שאף ללמוד באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. עם זאת, לאחר מות אביו היה עליו לשוב לחווה המשפחתית ולתחזק את העסק לבקשת עורכי הדין שהיו אחראים לתקופה על הנכס בעקבות מות אביו. סנדרה התכוונה להגשים את חלומו של אביה: לאחר שסיימה את לימודי התיכון ב-1946, פנתה לאוניברסיטת סטנפורד למרות הסיכוי שלא תתקבל עקב היותה אישה. בתחרות מול מועמדים רבים אחרים על הזכות ללמוד, היא התקבלה לאוניברסיטה.
סנדרה הצטיינה והפכה לנשיאת הכיתה המצטיינת בסטנפורד. בתוכנית שבה סיימה שני תארים בשש שנים בלבד במקום שבע, סיימה בשנת 1950 תואר ראשון בכלכלה וקיבלה את התואר במשפטים בשנת 1952. במהלך לימודי המשפטים הייתה חברה בוועדת העורכים של מגזין הסיקור המשפטי של סטנפורד (Stanford Law Review), מעמד נחשב להיות כבוד גבוה עבור סטודנט למשפטים. עם סיום הלימודים, היא הייתה בראש כיתתה, סיימה את לימודיה במקום השלישי במחזור מתוך 102 תלמידים. סנדרה הייתה רק שני מקומות מאחורי עמיתה לספסל הלימודים, הסטודנט למשפטים ולימים נשיא בית המשפט שכיהנה בו, ויליאם רנקוויסט (1924–2005), שסיים במקום הראשון במחזור.
קריירה מוקדמת
לאחר שסיימה את בית הספר למשפטים, סנדרה המשיכה להגיש מועמדויות למשרדי עורכי דין בסן פרנסיסקו ולוס אנג'לס, אך היא לא הצליחה למצוא עבודה כעורכת דין על אף הצטיינותה בלימודיה. הוצע לה תפקיד כמזכירה משפטית, משרה שלא תאמה את השכלתה והכשרתה. במקום זאת, היא הייתה כה נואשת שהסכימה לעבוד ללא תשלום אצל התובע המחוזי, שהתקשה למצוא לה חדר. היא לקחה משרה כסגנית עורכת דין מחוזית בסן מטאו, קליפורניה, ושם חלקה משרד ביחד עם מזכירה[2]. במהלך תקופה זו, היא גם נישאה לג'ון או'קונור, שהיה כיתה אחת מאחוריה בסטנפורד. עם סיום לימודי המשפטים, עברו בני הזוג לגרמניה המערבית, שם שירת ג'ון כעורך דין מטעם צבא ארצות הברית. לאחר מכן עבדה סנדרה או'קונור כעורכת דין אזרחית, והתמחתה בחוזים.
עם שובם לארצות הברית, התיישבו הזוג או'קונור באזור פיניקס, אריזונה. או'קונור ועורך דין נוסף פתחו משרד עורכי דין בפרברי מריוואל; אבל במשך השנים הבאות היא הקדישה את רוב זמנה לגידול שלושת בניה, שנולדו בין 1957 ל-1962. או'קונור גם הצטרפה לקבוצות רבות והפכה למתנדבת לשיפור איכות וחיי הקהילה שלה, ושם החלה לקחת תפקיד פעיל בפוליטיקה המקומית, והתחברה עם המפלגה הרפובליקנית.
בשנת 1965, חזרה או'קונור לעבודה במשרה מלאה כאחד מעוזרי התובע הכללי של אריזונה, כדי לסייע לקצין המשפטים הראשי במדינה. ב-1969 התפטר סנאטור מדינתי ממחוז החקיקה שלה, מה שהוביל את מושל אריזונה ג'ק ויליאמס (1909–1998) למנות את או'קונור למלא את המושב הפנוי, ובכך הייתה או'קונר לסנאטורית בסנאט המדינתי של אריזונה. כאשר התפקיד עמד לבחירות ב-1970, או'קונור זכתה בבחירות ונבחרה מחדש בפער רחב ב-1972. כמו כן היא גם נבחרה למנהיגת הרוב הרפובליקני על ידי עמיתיה בסנאט של המדינה ב-1972, האישה הראשונה במדינה שהחזיקה במשרה זו.
ב-1974, או'קונור בחרה לעזוב את הסנאט ואת בית המחוקקים של המדינה כדי להיכנס לזרוע השיפוטית של הממשל, והתמנתה לשופטת מחוזית בבית המשפט של מחוז מאריקופה. ב-1979 ברוס באביט, מושל אריזונה, מינה אותה לבית המשפט לערעורים של אריזונה. או'קונור הייתה המייסדת של איגוד עורכות הדין באריזונה ושל האיגוד הלאומי לשופטות.
שופטת בית המשפט העליון
מינויה ואישורו בסנאט
במהלך החודש האחרון של מסע הבחירות לנשיאות ב-1980, המועמד הרפובליקני רונלד רייגן (1911–2004) פעל לקדם תמיכה בכוח ההצבעה של נשים. הוא הצהיר שאם ייבחר, הוא ימנה אישה לבית המשפט העליון של ארצות הברית. ביולי 1981, רייגן, לאחר שנבחר לנשיא ארצות הברית, עמד בהבטחתו ומינה את סנדרה דיי או'קונור בעקבות פרישתו של השופט הרפובליקני פוטר סטיוארט. הסנאט אישר את מינויה במהירות בהצבעה של 0–99 בעד, כשרק הסנאטור הנעדר מקס בוקוס ממונטנה לא יכול להשתתף בהצבעה שתוצאותיה היו פה אחד. כך, סנדרה דיי או'קונור הפכה לשופטת האישה הראשונה בהיסטוריה בת 191 השנים של בית המשפט העליון. בזמן שהיא נבחרה על ידי הנשיא, היא הפכה לאדם הראשון שמונה לבית המשפט העליון מזה 24 שנים, שהיה לו ניסיון בבתי משפט ממלכתיים ולשופטת הראשונה מזה 32 שנים עם ניסיון בחקיקה שכיהנה בבית מחוקקים במדינה.
במהלך כהונתה המדהימה בבית המשפט העליון שנפרשה על פני כמעט רבע מאה, או'קונור מילאה תפקיד מכריע בהחלטות מפתח רבות, וזכתה להערכה רבה כהוגה עצמאית ושופטת רבת השפעה. במהלך נאום הפתיחה שנשאה בסטנפורד ב-2004, היא שקלה את מינויה על ידי הנשיא רייגן: ”ההחלטה שלו הפתיעה אותי באותה מידה שהיא הפתיעה את האומה כולה. אבל רונלד רייגן ידע שההחלטה שלו לא נוגעת לסנדרה דיי או'קונור בלבד; היא השפיעה על נשים בכל מקום שהן. זה היה חלק מהסיפור על אומה שהייתה בדרכה לגשר על תהום בין מינים שהפרידה בינינו יותר מדי זמן.”[3]
עמדותיה הכלליות
אף שרוב פסיקותיה שמרניות, ובעיקר היא מאמינה גדולה בעצמאותן של המדינות מול הממשל הפדרלי, הייתה העמדה השיפוטית הבולטת ביותר שאחזה בה ליברלית: היא סברה שאין לבטל את הפסיקה המתירה לאישה לבצע הפלה מלאכותית. או'קונור גם אישרה את נוהג האפליה המתקנת, אם כי, כדרכה לבחור שביל ביניים, צמצמה אותו מאוד. מנגד, או'קונור הייתה חלק מהרוב השמרני שפסק על עצירת ספירת הקולות בפלורידה בבחירות 2000 והבטיח את ניצחונו של ג'ורג' בוש על אל גור, אחת הפסיקות השנויות במחלוקת ביותר בתולדות בית המשפט (במהלך ההצבעה רק השופט ג'ון פול סטיבנס התנגד להחלטת הרוב). השבועון ניוזוויק חולל סערה זוטא כשגילה שכבר בליל הבחירות הביעה או'קונור צער כשנראה היה שגור עומד לנצח[4].
או'קונר נקטה עמדה מורכבת בפולמוס סוער לגבי הצגת תמונות אותו האיש הצלוב בכרזה מטעם גוף ממשלתי, לכאורה בסתירה לתיקון הראשון לחוקת ארצות הברית המכריז על כי לא תהיה דת מדינה לארצות הברית וקובע את הפרדת הדת מהמדינה. אם התמונה היא חלק מכרזה על חג המולד, קבעה או'קונור, מותר להציגה. אם התמונה באה לבדה, אין להציגה[5]. יותר מכל שופט אחר הצטיירה כמי שמוכנה לגבש עמדה לפי טיב העתירה ולא לפי קו אידאולוגי אחיד, העובדה שקולה היה מכריע לעיתים קרובות הפך את בית המשפט למה שכינה אחד הפרשנים "בית משפט של אישה אחת", לא היה שופט אחר שדעתו הייתה דעת הרוב בתדירות כה גבוהה. מבקריה טענו שהעובדה שפסיקותיה קשורות לעתירה הספציפית שלפניה מונעת מהן להפוך לתקדים מחייב ומבלבלת את שופטי הערכאות הנמוכות.
פדרליזם וחוקתיות
בזמן שאו'קונור הצטרפה לבית המשפט העליון, הרוב הפדרליסטי נתן למעשה אור ירוק עבור חקיקות של הקונגרס הנעשות מעל ראשן של המדינות, על אף סדרת עתירות שנגעו לכך לאורכם של העשורים הקודמים. בית המשפט זנח את אחד העקרונות המסורתיים באמנה החוקתית - הקונגרס היה אמור להיות מוסד בעל סמכויות מצומצמות, והמדינות נועדו להחזיק בכל שאר היכולות לחוקק שנבדלו מהסמכויות שהוגדרו עבור הקונגרס במסגרת פרק 1 לחוקת ארצות הברית. התוצאה של אי האכיפה של בית המשפט הייתה שהקונגרס העריך את סמכותו כמוחלטת ולגיטימית בכל זירה של מדיניות ציבורית. למעשה, גורמים מתוך הקונגרס חדלו לשאול או לתהות אם אכן יש לבית המחוקקים הפדרלי כוח לחוקק חוק מסוים. כאשר רוב בית המשפט קבע בתיק ארצות הברית נ' לופז (United States v. Lopez) ב-1995 כי הקונגרס חרג מסמכותו במסגרת סעיף המסחר לחוקה כאשר חוקק את חוק מניעת הכנסה של רובים בבתי ספר, הוא הציג מחדש את עקרון הגבלת הסמכויות, ואו'קונור הצטרפה לדעת הרוב של נשיא העליון רנקוויסט[6]. מאוחר יותר הסבירה או'קונור כי הקונגרס הלך רחוק מדי על ידי חקיקת חוק פלילי למהדרין על ידי חריגה מסמכויותיו, לדבריה הקונגרס עקף את "תפקידן של המדינות כמעבדות לפתרונות לבעיות מקומיות".
כאשר בית המשפט עמד בפני חוק אחר שציווה על המדינות לפעול לדרישת הממשל הפדרלי, או'קונור הצביעה שוב בעד ביטול החוק מטעמי שימור הפדרליות (Printz v. United States, 1997)[7]. החוק המדובר היה הוראה ביצועית של החוק הקודם שחייבה את קציני אכיפת החוק במדינות וברשויות המקומיות לבצע בדיקות רקע על רוכשי אקדח פוטנציאליים, יחד עם משימות ייעודיות אחרות. או'קונור שילבה את ההבנה המעשית שלה לגבי אופן הפעולה של המדינות עם אמונתה בפדרליזם בהסכמתן של המדינות. היא טענה כי חוק בריידי כפי שהוא כונה הפר את התיקון העשירי לחוקה על ידי כפייה ישירה של פקידים באחריות המדינות לנהל תוכנית רגולטורית פדרלית, מה שהפך אותו לחוק ש"כושל לחלוטין לעמוד בתכנון ובמבנה של המערכת החוקתית שלנו".
למרות מסירותה לקריאה אוריגינליסטית של החוקה - אשר ניכרה בהצבעותיה החוזרות ונשנות בעד עקרונות זכויות המדינות - היא לא עמדה בתור דוקטרינה חד-משמעית בנושא. כאשר בית המשפט התמודד עם השאלה האם הקונגרס מחזיק בסמכות, לפי סעיף 5 לתיקון הארבעה עשר, לאכוף את החוק האמריקאי דרך הטלת הגבלות נגד המדינות בהקשרים הכוללים שלילת גישה של לבתי המשפט, היא הצביעה בעד שמירה על כוחו של הקונגרס, למרות התנגדות נחרצת מצדם של הנשיא רנקוויסט והשופט אנטונין סקאליה (Tennessee v. Lane, 2004)[8]. או'קונור האמינה בפדרליזם כעיקרון חוקתי מהותי ומבני, אבל זה לא אומר שהיא העריכה שיש לאפשר לממשלות של המדינות ולרשויות המקומיות להפר כללים חוקתיים פדרליים. לדוגמה, היא הצביעה עם הרוב בבוש נ' גור, שקבע כי פלורידה הפרה את סעיף ההגנה על השוויון של התיקון הארבעה עשר באמצעות מערכת ההצבעה הלא אמינה של המדינה. היא עמדה נחרצת בהתנגדות להחלטה הבלתי פופולרית ביותר בפסק דין קלו נ' ניו לונדון סיטי' (Kelo v. City of New London, 2005), שהעניקה לממשלות המדינות והרשויות המקומיות סמכות רחבה לתמוך בתאגידים ולפעול נגד בעלי עסקים פרטיים ביריבויות ותחרויות עסקיות[9]. או'קונור ראתה את הפוטנציאל לניצול לרעה של כוח ממשלתי בכל ערכאה, כולל הרשויות המקומיות. היא ציינה כי לממשלות מקומיות, כתוצאה מהחלטת קלו, יהיה רישיון להעביר רכוש מבעלי פחות משאבים לאלה שיש להם יותר, וכי כוח זה עשוי להועיל למי שכבר החזיק בכמות בלתי מידתית של השפעה פוליטית, כגון כתאגידים גדולים וחברות פיתוח. "האבות המייסדים", ציינה, "לא יכלו להתכוון לתוצאה המעוותת הזו."
ב-2005, פסק דין גונזאלס נ' רייץ' (Gonzales v. Raich) קבע רוב בבית משפט המפולג כי לפי סעיף המסחר בחוקה הקונגרס יוכל לבצע ענישה פלילית של גידול או שימוש בקנאביס בייצור ביתי אפילו אם חוקי המדינה הספציפיים מתירים שימוש בקנאביס רפואי[10]. להתנגדות של או'קונור במסגרת דעת מיעוט בפסק דין הצטרפו רק רנקוויסט והשופט קלרנס תומאס. היא האשימה את הרוב, והשופטים סקאליה ואנתוני קנדי, בפרט, על בגידה ביישום העקרוני של עקרונות הפדרליזם: ”אחת המעלות העיקריות של הפדרליזם, כמובן, היא שהוא מקדם חדשנות בכך שהוא מאפשר את האפשרות ש"מדינה אחת אמיצה עשויה, אם אזרחיה יבחרו, לשמש מעבדה; ולבצע ניסויים חברתיים וכלכליים חדשים ללא סיכון לשאר המדינות"... היום בית המשפט... סגר את הניסוי הזה, ללא שום הוכחה... [של] השפעה מהותית על המסחר הבין-מדינתי... בכך מכריז בית המשפט על כלל שנותן לקונגרס תמריץ מעוות לחוקק חקיקה נרחבת בהתאם לסעיף המסחר - מטפח קביעות מפוקפקות לגבי סמכותו של הקונגרס לבצע תוכניות רגולטוריות מקיפות - במקום להשקיע בדיוקים [של חקיקות קיימות]. כלל זה והתוצאה שהוא מייצר במקרה זה אינם מתיישבים עם החלטותינו [הקודמות].”[11]
לאחר פרישתה
ב-1988 נאבקה בהצלחה בסרטן השד. ב-2005 הודיעה שבכוונתה לפרוש מבית המשפט העליון. הסיבה לכך הייתה רצונה לעמוד לצד בעלה החולה במחלת אלצהיימר. או'קונור פרשה ב-31 בינואר 2006. עם פרישתה העריכו הפרשנים שיתחולל מאבק מורכב על יורשה ועל השאלה האם יהיה זה אחד שיהיה בעל עמדה זהה לשלה בנושא ההפלות. ג'ון רוברטס מונה בידי הנשיא ג'ורג' ווקר בוש להחליפה ומינויו אושר מספר חודשים טרם פרשה. בתקופת זמן בת מספר החודשים הזו, הנשיא רנקוויסט נפטר ומינויו של רוברטס הוחלף משופט בית המשפט העליון לנשיא בית המשפט העליון החדש[12]. כך קרה שבמשך מספר חודשים כיהנה או'קונור תחת רוברטס. במקום רוברטס, הנשיא בחר והסנאט אישר את מינויו למחליפה של סמואל אליטו השמרן מאו'קונור[13]. טרם מינויו של אליטו, בוש ניסה למנות את הארייט מאיירס להחליף את או'קונור, מינוי שנפל לנוכח התנגדות נרחבת.
ב-2004 הייתה ראשונת המעניקות של פרס פרל מייסטר גרינגרד, לנשים - מדעניות מבטיחות. או'קונור קיבלה באוגוסט 2009 את מדליית החירות הנשיאותית מהנשיא האמריקאי ברק אובמה[14][15].
באוקטובר 2018 הודיעה או'קונור כי היא נמצאת בשלבים מוקדמים של דמנציה ואלצהיימר.
לקריאה נוספת
- Nancy Maveety, Justice Sandra Day O'Connor: Strategist on the Supreme Court, Rowman & Littlefield, 1996 (הספר בקטלוג ULI)
- Robert W. Van Sickel, Not a Particularly Different Voice: the Jurisprudence of Sandra Day O'Connor, Peter Lang Publishing, 1998 (הספר בקטלוג ULI)
- Sandra Day O'Connor, The Majesty of the Law: Reflections of a Supreme Court Justice, Random House, 2003 (הספר בקטלוג ULI)
- Ann Carey McFeatters, Sandra Day O'Connor: Justice in the Balance, University of New Mexico Press, 2005 (הספר בקטלוג ULI)
- Joan Biskupic, Sandra Day O'Connor: How the First Woman on the Supreme Court Became its Most Influential Justice, ECCO, 2005 (הספר בקטלוג ULI)
- Nichola D. Gutgold, The Rhetoric of Supreme Court Women: from Obstacles to Options, Lexington Books, 2012 (הספר בקטלוג ULI)
- Sandra Day O'Connor, Out of Order: Stories from the History of the Supreme Court, Random House, 2013 (הספר בקטלוג ULI)
- Linda Hirshman, Sisters in Law: How Sandra Day O'Connor and Ruth Bader Ginsburg went to the Supreme Court and Changed the World, HarperCollins, 2015 (הספר בקטלוג ULI)
- Evan Thomas, First: Sandra Day O'Connor, Random House, 2019 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
אי־פי, מהחווה באריזונה לבית המשפט העליון: סנדרה דיי אוקונור ניפצה את תקרת הזכוכית, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2023- סנדרה דיי או'קונור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ The World's 100 Most Powerful Women - Forbes.com, web.archive.org, 2009-03-15
- ^ "'Out Of Order' At The Court: O'Connor On Being The First Female Justice". NPR.org (באנגלית). נבדק ב-2022-04-16.
- ^ Biography, Sandra Day O'Connor Institute (ב־)
- ^ Condé Nast, Behind the aftermath of the 2000 U.S. election, Vanity Fair, 2014-03-19 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Geoffrey McGovern, Lynch v. Donnelly, www.mtsu.edu (באנגלית)
- ^ United States v. Lopez | | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ^ Printz v. United States, 521 U.S. 898 (1997), Justia Law (באנגלית)
- ^ SUPREME COURT OF THE UNITED STATES, Syllabus, TENNESSEE v. LANE ET AL., CERTIORARI TO THE UNITED STATES COURT OF APPEALS FOR, THE SIXTH CIRCUIT, No. 02–1667. Argued January 13, 2004—Decided May 17, 2004
- ^ Kelo v. City of New London | Case Brief for Law School | LexisNexis, Community (באנגלית)
- ^ GONZALES V. RAICH (03-1454) 545 U.S. 1 (2005)
- ^ CQ Supreme Court Collection, library.cqpress.com
- ^ Marc Sandalow, THE SUPREME COURT IN TRANSITION: The death of William Rehnquist / Chief justice's passing provides Bush with major opportunity, SFGATE, 2005-09-05 (באנגלית אמריקאית)
- ^ [http://edition.cnn.com/2005/POLITICS/10/31/scotus.bush/index.html CNN.com - Bush�nominates Alito to Supreme Court - Oct 31, 2005], edition.cnn.com
- ^ אובמה יעניק עיטור נשיאותי לקנדי, הוקינג וטוּטוּ, באתר ynet, 30 ביולי 2009
- ^ Obama Gives Medal of Freedom to 16 Luminaries, הניו יורק טיימס, 12 באוגוסט 2009
37592754סנדרה דיי או'קונור
- שופטי בית המשפט העליון של ארצות הברית
- חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
- שופטות בתי משפט במדינות ארצות הברית
- חברות היכל התהילה הלאומי לנשים
- שופטות בתי המשפט הפדרליים של ארצות הברית
- מקבלות מדליית החירות הנשיאותית
- מקבלי מדליית החירות הנשיאותית
- עורכות דין אמריקאיות במאה ה-20
- אמריקאים שהופיעו ברשימת טיים 100
- בוגרות בית הספר למשפטים באוניברסיטת סטנפורד
- בוגרי בית הספר למשפטים באוניברסיטת סטנפורד
- אמריקאיות שנולדו ב-1930
- אמריקאים שנולדו ב-1930
- אמריקאיות שנפטרו ב-2023
- אמריקאים שנפטרו ב-2023