ג'ק ויליאמס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ק ויליאמס
Jack Williams
ג'ק ויליאמס
ג'ק ויליאמס
לידה לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
פטירה פיניקס, אריזונה, ארצות הברית
שם מלא ג'ון ריצ'ארד ויליאמס
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מושל אריזונה ה־13
2 בינואר 1967 – 6 בינואר 1975
(8 שנים)
ראש עיריית פיניקס ה־47
3 בינואר 1956 – 4 בינואר 1960
(4 שנים)
→ פרנק ג. מרפי
סאם מרידיאן ←

ג'ון ריצ'ארד ויליאמס (באנגלית: John Richard Williams;‏ ) היה שדרן רדיו ופוליטיקאי אמריקאי מאריזונה, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אריזונה ה-13 בשנים 1967 - 1975.

לאחר שזכה להכרה ציבורית בכל רחבי אריזונה בשל עבודתו ברדיו, הוא נבחר לשתי תקופות כהונה כראש עיריית פיניקס ולשלוש תקופות כהונה כמושל. תיקון לחוקת אריזונה, שאושר במשאל עם ב-1968, הוביל לכהונתו של ויליאמס במשך שמונה שנים ברציפות, והוא היה מושל אריזונה הראשון שכיהן בתקופת כהונה של ארבע שנים.

כראש עיריית פיניקס, הוביל ויליאמס מאמצים להרחבתה של העיר תוך כדי סדרה של סיפוחי שטחים ובניית בנייני ממשל חדשים. כמושל, הוא התמקד בעיקר בפיתוח הכלכלי של אריזונה. תקופת כהונתו האחרונה כמושל עמדה בצילו של ניסיון לבחירות חוזרות, שהוביל סזאר צ'אבס בתגובה לכך שוויליאמס חתם על חוק בנוגע לעבודות חקלאות.

ראשית חייו

ג'ק ויליאמס נולד בלוס אנג'לס כבנם של ג'יימס ולור (לבית לה קוסט) ויליאמס. הוריו, שהכירו כאשר שניהם עבדו במשרדי חברת ולס פארגו בלוס אנג'לס, הוצבו לעבוד במשרד החברה בעיירה אש פורק שבאריזונה כאשר נולד בנם, אך ערכו נסיעות תקופתיות ללוס אנג'לס כדי לבקר את משפחת האם. כאשר היה ויליאמס עדיין ילד, עברה המשפחה לפיניקס, שם הוא גדל. ב-1915, בעת שהיה בביקור בלוס אנג'לס, אובחן אצלו גידול סרטני מאחורי עינו הימנית. באותה תקופה ביקרה מארי קירי בעיר וערכה הרצאות והדגמות בנוגע לשימוש בגלולות רדיום. לאחר שעבר ניתוח להסרת העין והגידול, הרופאים, שלא היו בטוחים כיצד להתקדם בתהליך הריפוי, ביקשו מקירי לסייע בטיפול בוויליאמס. הטיפול ברדיותרפיה, שנוהל על ידי קירי, בלם בהצלחה את הסרטן, אך הותיר את ארובת העין ללא יכולת לקלוט בה עין תותבת. עד יומו האחרון הרכיב ויליאמס משקפיים שהעדשה הימנית שלהן הייתה חלבית.[1]

ב-1924 נפטר אביו של ויליאמס באופן פתאומי. הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון יוניון פיניקס והחל ללמוד בקולג' של פיניקס. בעת לימודיו בקולג' הוא סייע לפרנסת משפחתו כאשר כתב כתבות לעיתונות והחזיק במשרות חלקיות בספרייה העירונית ובמרכול מקומי. את לימודיו בקולג' סיים ויליאמס ב-1929.[2]

ראשית הקריירה

לקראת סיום לימודיו בקולג' קיבל ויליאמס הצעת עבודה כקריין בתחנת הרדיו KOY. הוא ניגש למשרה וקיבל אותה, והחל לשדר שעתיים מדי יום. את קריירת השידור שלו הוא החל בהכרזה על שירים ששודרו וביצוע תשדירי פרסומת חיים. כמה חודשים לאחר תחילת עבודתו, החליפה אותו התחנה בשחקן בריטי. כמה שבועות לאחר מכן עזב אותו שחקן את פיניקס וויליאמס נשכר מחדש למשרה. ב-1931 הוא כבר הגיש בנוסף מהדורות חדשות תוך שהוא הגיש לקהל המאזינים ידיעות שהתפרסמו בעיתון Los Angeles Examiner.[3]

עם התקרב הבחירות של 1932, החל ויליאמס לשדר תוכנית בשם "אני מצביע עבור..." (I Vote For), שבה הוא ביקש מאנשים מרחבי אריזונה לספר למי הם מתכוונים להצביע ומאוחר יותר שידר את תשובותיהם המוקלטות. תוכנית זו הייתה הפעם הראשונה שבה אחת משתי תחנות הרדיו בפיניקס (השנייה הייתה KTAR) שיצרו אינטראקציה בין האולפנים לבין ציבור המאזינים. ב-1936 הוחלפה הבעלות על KOY. תחת ההנהלה החדשה קודם ויליאמס לתפקיד מנהל התוכניות של התחנה, תפקיד בו הוא שימש במשך שלושים השנים הבאות.[3] במסגרת עבודתו בתחנה הוא אירח תוכנית פרשנות בשם "בכבוד רב" (Yours Sincerely).[4] שורת הפתיחה של כל אחת ממהדורות התוכנית הייתה, "זהו יום יפה באריזונה. תנו לכולנו להנות ממנו".

ב-5 ביוני 1942 נשא ויליאמס לאישה את ורה מיי. לזוג נולדו שלושה ילדים.

פוליטיקה בפיניקס

ב-1942 פנה לוויליאמס חבר מועצת החינוך של בית הספר התיכון פיניקס יוניון, וביקש ממנו להתמודד על מושב במועצת החינוך היסודי של פיניקס. בתחילה הוא היסס, אך בסופו של דבר הסכים להצעה, אך נוצח בבחירות. בשנה שלאחר מכן הועבר אחד מחברי המועצה מתפקידו, וויליאמס מונה כדי לאייש את מושבו. זמן קצר לאחר מכן הוא נבחר כנשיא המועצה, תפקיד בו הוא שימש עד 1952.[5] בנוסף למושבו במועצת החינוך, היה ויליאמס לפעיל בפעילויות אזרחיות וממשלתיות נוספות. ב-1946 הוא היה לנשיא לשכת המסחר הצעירה של פיניקס, ובשנים 1944 - 1947 הוא היה סגן נשיא רשות הדיור של פיניקס. ב-1953 הכתיר מועדון הפרסומאים של פיניקס את ויליאמס כאיש השנה.

השפעתו הגדולה ביותר של ויליאמס על מועצת החינוך הגיעה ב-1951 בעקבות העברת חוק של בית המחוקקים של אריזונה, שאפשר למחוזות לבטל ביוזמתם את ההפרדה הגזעית. יחד עם חבר מועצה אחר הוא יזם העברת צעד ברוב של שני שלישים לביטול ההפרדה הגזעית בבתי הספר היסודיים של פיניקס. כדי להתמודד עם חששות מצד קבוצות מיעוט, שמורים בני קבוצות אלו יאבדו את מקומות עבודתם, הוא הכריז על "שיטת מכסות" להעסקת מורים.[5] כדי להפיג את חששותיהם של הורים לילדים לבנים שילדיהם שובצו בכיתות עם רוב של בני מיעוטים, הוא הכריז על "מדיניות בית הספר פתוח" שאפשרה לתלמידים לעבור לכל בית ספר במחוז.[6]

ב-1952 העתיק אחד מחבר מועצת העיר של פיניקס את מקום מגוריו אל מחוץ לעיר, ועקב כך הוא נדרש לפנות את מושבו במועצה. בארי גולדווטר, שהיה אז גם הוא חבר במועצת העיר, הגיש את מועמדותו של ויליאמס לאייש את מושבו של חבר המועצה הפורש עד לסיום תקופת כהונתו. לאחר מינויו לתפקיד זה, הבין ויליאמס עד מהרה שהוא לא יפיק הנאה מהמריבות ששלטו בדיוני המועצה. דוגמה לכך הייתה כאשר מועצת העיר שקלה לרכוש כמה חברות מים בבעלות פרטית שהיו בבעלות איש העסקים המקומי ספנס סטיוארט, כדי למזג אותן עם חברת המים המקומית. ויליאמס התמקד בשאלה אם הרכישה הגיונית מבחינתה של העיר, בעוד שרוב חברי המועצה היו מוטרדים בשאלת הפיכתו של סטיוארט למיליונר בעקבות רכישת חברות המים שבבעלותו. עם תום תקופת כהונתו החלקית במועצה, החליט ויליאמס שלא להתמודד על תקופת כהונה נוספת.[6]

ראש עיריית פיניקס

באמצע 1955 ביקשה ועדת האמנה הממשלתית (Charter Government Committee) מוויליאמס להתמודד על משרת ראש עיריית פיניקס.[4] וועדה זו, ששלטה על הפוליטיקה של פיניקס במהלך שנות ה-50 וה-60, הייתה קבוצה שהתארגנה כדי ליצור תנאים עסקיים נוחים בפיניקס וכדי להאבק בשחיתות השלטונית.[7] במהלך מסע הבחירות שלו המשיך ויליאמס להגיש את תוכנית הרדיו היומית שלו, "בכבוד רב".[4] הוא נמנע מלדבר על סוגיות מסע הבחירות בתוכנית, ותחת זאת עודד את מאזיניו להצביע עבור מועמדים על פי בחירתם.[8]

סוגיה משמעותית שעלתה על סדר היום בראשית אוקטובר הייתה הצבעתה של מועצת העיר להעלות את שכרם של כל עובדי העירייה. שלושת יריביו של ויליאמס במסע הבחירות גינו את ההצבעה, כשאחד מהם אמר, "נראה לי שהמועצה מנסה לקנות את הבחירות על חשבון משלמי המיסים", בעוד שמועמד שני אמר שזהו "מהלך פוליטי זול שמטרתו להשיג קולות על חשבון רווחת העיר". ויליאמס הגיב באומרו שההחלטה על העלאת השכר הייתה תחת דיונים במשך כמה חודשים, וההצבעה התקיימה לקראת הבחירות בשל עיכובים של המועצה. הוא תקף את יריביו על כך שהתמקדו בסוגיה זו, בטענה שהם חיפשו גימיקים, ותחת זאת ניסה להתמקד בבעיות אחרות שאיתם התמודדה העיר, כולל מערכת הביוב המיושנת.[4] כאשר התפרסמו תוצאות הבחירות, התברר שוויליאמס זכה למספר קולות גבוה יותר מכפלים סך כל הקולות שקיבלו שלושת יריביו גם יחד. ביום שלמחרת הבחירות עשה ויליאמס שימוש בתוכנית הרדיו שלו כדי להודות לקהל הבוחרים על התמיכה.[9]

ב-3 בינואר 1956 הושבע ויליאמס כראש עיריית פיניקס. הוא המשיך לשדר את תוכנית הרדיו שלו במקביל לכהונתו בתפקיד. כראש העירייה, הוא ראה את עיקר תפקידו בקידום ענייני העיר.[9] זמן קצר לאחר תחילת כהונתו, הוא ביקש מאלו שפנו אליו כדי שיתמודד על תפקיד ראש העיר שיאמרו לו מהו הצורך הגדול ביותר של העיר. התשובה הייתה שהעיר צריכה לספח אליה את השטחים הסובבים כדי למנוע יצירת מובלעות קטנות בתחומה. לצורך זה, כינס ויליאמס כמה ישיבות מיוחדות של מועצת העיר שהצביעה על סיפוח שטחים סמוכים.[10]

ב-1957 הוצגה מועמדותו של ויליאמס לתקופת כהונה שנייה כראש העיר על ידי ועדת האמנה הממשלתית. רק מועמד אחד בחר להתמודד מולו. כפי שהיה במסע הבחירות הקודם, נמנע ויליאמס מלעשות שימוש בתוכנית הרדיו שלו לצורכי הבחירות. בנוסף לבחירת מגוון של בעלי תפקידים באותה מערכת הבחירות, התבקש קהל הבוחרים בפיניקס לאשר חבילת אגרות חוב בהיקף של 70 מיליון דולר.[10] ביום הבחירות ניצח ויליאמס בכל הקלפיות.[11] חבילת אגרות החוב אושרה גם היא.[12]

במהלך תקופת כהונתו השנייה כראש העיר, הפך ויליאמס לאגרסיבי יותר במאמציו לספח שטחים חדשים לשטח השיפוט של העיר. הוא גם עשה שימוש בתוכנית הרדיו שלו כדי לדון ביתרונות של חיים באזור משולב, כולל שירותי משטרה וכיבוי אש, שירותי בריאות ותברואה, פארקים ומגרשי משחקים, תחזוקת הכבישים, ואיזור.[11] מאמציו בתחום זה הגדילו את שטחה של פיניקס ב-170 מיל מרובע (440 קמ"ר) במהלך שתי תקופות כהונתו.[10] ביצוע חבילת אגרות החוב שאושרה על ידי הבוחרים הושלם בסוף 1958. הכספים שגויסו שימשו לבניית מגוון של מבני ציבור ב-1959. עם תום תקופת כהונתו השנייה, בחר ויליאמס שלא להתמודד על תקופת כהונה שלישית.

מושל אריזונה

מערכת הבחירות

זמן קצר לאחר תום כהונתו של ויליאמס כראש עיריית פיניקס, החלו מנהיגי המפלגה הרפובליקנית באריזונה לקיים פעולות שדלנות לקראת התמודדותו למשרת מושל אריזונה. ויליאמס מצידו שב לעבודתו במשרה מלאה ב-KOY, וכתב טור קבוע בעיתון Phoenix Gazette. שילוב עיסוקים זה השאיר אותו מעורב בפוליטיקה המדינתית. מצב זה השתנה ב-1965 כאשר בארי גולדווטר ופול פאנין שכנעו את ויליאמס להתמודד על משרת המושל. כחלק מההבנות בין השלושה, פאנין, שקיבל את סיועו של ויליאמס במסע הבחירות שלו למשרת המושל ב-1958, הבטיח לגמול לו ולסייע לו במסע הבחירות שלו.[12]

עם תחילת מערכת הבחירות, לקח ויליאמס חופשה מעבודתו בתחנת הרדיו. צעד זה נעשה כדי למנוע הפרה של השינוי משנת 1959 של הכלל של רשות התקשורת הפדרלית להקצבת זמן שידור שווה למתמודדים בבחירות, וכדי לאפשר לוויליאמס להקדיש את מלוא זמנו למסע הבחירות. יריביו בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית היו יושב ראש בית הנבחרים של אריזונה ג'ון יו, והתובע הכללי לשעבר של אריזונה רוברט פיקרל.[13] בסיס התמיכה הפוליטי של יו היה בעיקר בדרום אריזונה.[14] ויליאמס קיבל תמיכה במחוז מריקופה בזכות ההכרה בפועלו כראש עיריית פיניקס. עם התקדמות מערכת הבחירות יצא פיקרל מהתמונה. בינתיים התמודדו ויליאמס ויו על מצע בחירות שהיה למעשה דומה מאוד ושניהם הבטיחו לעבוד באופן צמוד יותר עם בית המחוקקים בהשוואה למושל המכהן.[13] תוצאות הבחירות המקדימות העניקו לויליאמס ניצחון בהפרש קטן על פני יו, כשפיקרל הגיע למקום השלישי הרחק משניהם.[14]

עד מהרה הפכה מערכת הבחירות הכללית למכוערת, כאשר התמודד ויליאמס מול המושל המכהן סם גודארד, שהאשים את ויליאמס בניהול מסע בחירות "מטורלל" מבוסס על "עלבונות, האשמות ורצח אופי". ויליאמס הגיב בטענה שגודארד "ביצע יותר שגיאות בעשרים חודשי כהונתו עד אז בהשוואה לכל מושלי אריזונה מאז היותה למדינה" והאשים אותו ב"התנהגות של עריץ קטן הנוזף בנתיניו"[14] מערכת הבחירות השלילית נמשכה כאשר שני המועמדים פקפקו כל אחד בכישורי האחר.[15] ויליאמס עשה שימוש בהומור עצמי כדי להסיח את הדעת ממתקפות של יריבו ועם התקרב יום הבחירות הוא טען ש"במהלך החודשיים האחרונים היה סאם גודארד כה עסוק בלחשוב על כינויים שהוא יכנה אותי בהם עד שהוא שכח לדבר על הסוגיות האחרות".[16] בנוסף לניצחונו שלו, ראה ויליאמס את מפלגתו זוכה להישגים בבחירות לבית המחוקקים המדינתי. כתוצאה מכך השיגו הרפובליקנים את השליטה בשני בתי בית המחוקקים בפעם הראשונה בתולדות אריזונה.

כהונתו הראשונה

כמושל, שמר ויליאס על פרופיל נמוך יחסית. כפי שהסביר העיתון The Arizona Republic, "...בין השאר כיון שחוקת המדינה לא מעניקה למושל יותר מדי סמכויות. אך זה היה יותר כיון שוויליאמס הוא לא כריזמטי ולא ראוותי. הוא ביסודו שחקן קבוצתי שמאמין במינוי אנשים טובים לתפקידי המפתח ואז לאפשר להם לנהל את מחלקותיהם". מבחינת השקפתו הפוליטית, היה ויליאמס שמרני נוקשה שפעל לצמצום גביית המיסים, איזון תקציב המדינה, ויצירת סביבה עסקית נוחה. כאמצעי לטובת מאמציו לפיתוח כלכלי, חוותה אריזונה עלייה בשיעור התעסוקה ברמה המדינתית מ-548,000 ל-803,400 מועסקים מתחילת תקופת כהונתו הראשונה ועד לתום כהונתו השלישית, בעוד שמספר המועסקים בתעשייה עלה ב-103 אחוזים והפיקדונות בבנקים עלו פי שניים וחצי. ההישג העיקרי של ויליאמס בתקופת כהונתו הראשונה היה שינוי בתהליך השיערוך לטובת מיסי הרכוש. תהליך הערכת ערך הנכסים היה שונה ממחוז למחוז, כפי שב-1967 ציין ויליאמס בנאום מצב המדינה שנשא אז. בית המחוקקים נענה לקריאתו של ויליאמס בהנהגת שיטת הערכת נכסים אחידה לשימוש בכל מחוזות המדינה.[17] בנוסף, הקים ממשלו את מחוז הפיתוח האינדיאני של אריזונה כדי לקדם את הפיתוח הכלכלי של שמורות האינדיאנים במדינה. הוא ביקר אצל כל אחת ממועצות השבטים של כל 17 שבטי המדינה.

כהונתו השנייה

במערכת הבחירות של 1968, שוב ניצב ויליאמס מול יריבו סאם גודארד. ביטויי ההכפשה שאיפיינו את מערכת הבחירות הקודמת חזרו על עצמם החל מראשית ספטמבר.[17] ויליאמס עשה שימוש בשנתיים שכיהן קודם לכן בתפקיד כדי להסיח את הדעת ממתקפות יריבו. בתגובה לטענות שהוא היה "אויב החינוך", ציין ויליאמס ששלוש האוניברסיטאות של המדינה חוו עלייה של 42 אחוזים בהוצאותיהן בשנתיים אלו. קריאות לשינויים בחוקי המס של המדינה נענו באמירתו של ויליאמס שהוא יצר את "מערכת המס ההוגנת הראשונה למיסי רכוש שהייתה לאריזונה אי פעם". יחד עם הבחירות לנשיאות, לסנאט ולשלושה מושבים בבית הנבחרים של ארצות הברית, שעליהם הצביעו באותו פתק הצבעה עם בחירת המושל, היה שיעור ההצבעה גבוה בדרך כלל. שוב קיבל ויליאמס תמיכה רחבה במחוז מריקופה וניצח בהפרש של 89,000 קולות.[18]

ב-18 בנובמבר 1968 שב ויליאמס להגיש את תוכנית הרדיו שלו, "בכבוד רב".[18] בנוסף לפרק הפרשנות, החלה כל תוכנית בדיווחים שוטפים ממשרד המושל.[19] התוכנית שודרה רק לעיתים עד 1970, עד אשר תחנת KOY שכרה מנהל חדש, גארי אידנס, שראה בתוכניתו של ויליאמס הזדמנות להרחיב את מספר מאזיני התחנה. בשלב זה החלה התוכנית להיות משודרת מדי בוקר.[20]

ב-1969 כבר איימו המחאות נגד מלחמת וייטנאם בקמפוסים של האוניברסיטאות באריזונה לגרום לשיבושים. ויליאמס הגיב לכך בתוכנית שעל פיה כל הפגנה שבה האלימות תגאה יתר על המידה תטופל על ידי המשטרה המקומית. סגני השריפים של המחוזות קיבלו לסיוע את שוטרי התנועה, והוא הכריז שכוחות המשמר הלאומי של אריזונה יהוו קו שלישי לטיפול בהפגנות. עלות הפעלת מערכת זו הייתה גבוהה, אך לאחר תקופה של אי-שקט חברתי אמר ויליאמס, "לא הצטרכתי להרוג אף אחד".[21]

כהונתו השלישית

יריבו של ויליאמס בבחירות של 1970 היה ראול הקטור קסטרו. שלא כמו בשתי מערכות הבחירות הקודמות, שני השלבים של מערכת בחירות זו, הבחירות המקדימות והבחירות הכלליות, התאפיינו בפרופיל נמוך. העיתון The Arizona Republic הסביר את ההבדל בסיגנונות האישיים השונים בנוסף לכך שהנושא המרכזי בבחירות המקדימות היה "אם ציבור הבוחרים היה בכלל בהלך רוח של חילופים בקפיטול המדינתי".[20] שינוי נוסף, שחל עקב תיקון לחוקת אריזונה שאושר על ידי הבוחרים ב-1968, היה שהפעם התמודד ויליאמס על תקופת כהונה של ארבע שנים, במקום שנתיים עד אז. סקרי דעת קהל שנערכו זמן קצר לפני הבחירות לא היו מסוגלים לקבוע מי המוביל הברור במרוץ, אך צפו שוויליאמס היה זקוק לתמיכה רחבה במחוז מריקופה אם ברצונו להיבחר לכהונה השלישית.[22] ניצחונו של ויליאמס בבחירות אלו היה בהפרש של 7,406 קולות.[21]

תקופת כהונתו השלישית והאחרונה של ויליאמס עמדה בסימן של מחלוקת על חוקי המדינה שעסקו בתחום העבודה במגזר החקלאי. בין הסעיפים של חוק העבודה החקלאית, שעליו חתם ויליאמס ב-11 במאי 1972, היה ההיתר שקיבלו עובדי החוות להצטרף לארגוני עובדים ולהתדיין באופן שיתופי על תנאי העסקתם.[23] אף על פי כן, ארגון עובדי החוות (United Farm Workers), בהנהגתו של סזאר צ'אבס, לא היה שבע רצון מסעיף זה של החוק, שהגביל את יכולתו של הארגון לקיים שביתות בתקופות האסיף, ופתח בהליכי בחירות חוזרות נגד ויליאמס.[24] חשש נוסף נגד החוק היה האיסור על פעולות סולידריות ועל הקמתן של מועצות לתיווך שיטפלו בסכסוכי עבודה בחוות.[23]

בתגובה לקריאתו של צ'אבס, הגדירו 43 ארגונים דתיים את החוק כבלתי הוגן ודרשו את ביטולו. מכאן התפתח סחף דעות לתמיכה במאמצים לבחירות חוזרות. הקבוצות שהצטרפו למהלך זה כללו קבוצות שונות של אפרו-אמריקאים, היספנים ואינדיאנים, לצד פדרציית העבודה האמריקאית והקונגרס של ארגוני העובדים (AFL–CIO) וארגון הנשים הלאומי (NOW).[23] תומכיו של ויליאמס הגיבו בטענות שהבקשה לבחירות חוזרות כוונה למטרה הלא נכונה, ושלא הייתה קיימת האפשרות לבטל חוק שחוקק על ידי בית המחוקקים. באמצע 1973 הוחל תהליך איסוף החתימות לבחירות חוזרות. עם השלמת התהליך, נמנו 176,152 חתימות שאומתו על ידי מזכיר המדינה של אריזונה. בתהליך האימות נמצאו חתימות רבות מוטלות בספק, בלתי תקפות, או שהיו ביניהם כאלו שלא היו רשומים להצבעה. כתוצאה מכך, הכריז התובע הכללי של אריזונה שהליך הבחירות החוזרות נכשל. מארגני המהלך ערערו לבית המשפט, ורק ב-1976 פסק בית משפט פדרלי שמשרד מזכיר המדינה פסל מספר חתימות שלא לצורך.[23]

בין שאר הצעדים של ויליאמס בעת תקופת כהונתו השלישית היו המהלכים שלו לקידום הנהגת שעון קיץ באריזונה, בדווחו לקונגרס של ארצות הברית שלאור האקלים במדינה, שעון הקיץ יאפשר חיסכון באנרגיה של שעה אחת.[25]

ב-1974 בחר ויליאמס שלא להתמודד בבחירות לכהונה רביעית. אחת מהסיבות להחלטתו זו הייתה הלחץ שהיה מנת חלקו בפרשת הבחירות החוזרות.[23] כחלק מהצהרתו על החלטה זו, אמר ויליאמס, "שירתי באופן רצוף יותר מכל מושל אחר בתולדות אריזונה, ובמהלך זמנים מעייפים". עם סיום כהונתו, השאיר ויליאמס דוח של 53 עמודים על תקופת כהונתו בתפקיד שכותרתו הייתה "עובדות על המושל ויליאמס וממשלו". אף אחד מהמושלים הקודמים לא השאיר אחריו דוח כזה, אך במאמר מערכת של העיתון Arizona Republic נכתב, "אם הם עשו כן, לא ניתן להשוות אותם לדוח של ויליאמס".

שנותיו האחרונות

עם פרישתו של מהחיים הפוליטיים, יצא ויליאמס לטיול גדול באמריקה הדרומית יחד עם רעייתו. כשהרדיו הפך למדיום בפורמט עם דגש מוזיקלי יותר, לא יכול היה ויליאמס לשוב לתפקידו כקריין. תחת זאת הוא המשיך לכתוב את הטור הקבוע שלו בעיתון, כתב ספר, נשא נאומים ציבוריים, וטייל.[26] בשנים 1981 - 1994 הוא היה חבר במועצת שימור המים של מרכז אריזונה.

רעייתו של ויליאמס נפטרה ב-1997. עד מהרה התדרדר מצב בריאותו. הוא נאבק במחלת הסרטן ובחוליים נוספים. ג'ק ויליאמס נפטר בביתו שבפיניקס ב-24 באוגוסט 1998. גופתו נשרפה ואפרו פוזר במקומות שונים ברחבי אריזונה.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ק ויליאמס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), pp. 269-270.
  2. ^ Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), pp. 270-271.
  3. ^ 3.0 3.1 Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), pp. 271-272.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), p. 276.
  5. ^ 5.0 5.1 Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), p. 274.
  6. ^ 6.0 6.1 Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), p. 275.
  7. ^ Phoenix's charter journey - Rogue Columnist
  8. ^ Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), pp. 276-277.
  9. ^ 9.0 9.1 Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), p. 278.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), p. 279.
  11. ^ 11.0 11.1 Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), p. 280.
  12. ^ 12.0 12.1 Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), p. 281.
  13. ^ 13.0 13.1 Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), pp. 281-282.
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), p. 282.
  15. ^ Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), pp. 282-283.
  16. ^ Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), p. 283.
  17. ^ 17.0 17.1 Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), p. 284.
  18. ^ 18.0 18.1 Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), p. 286.
  19. ^ Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), pp. 286-287.
  20. ^ 20.0 20.1 Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), p. 287.
  21. ^ 21.0 21.1 Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), p. 288.
  22. ^ Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), pp. 287-288.
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 23.3 23.4 Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), p. 289.
  24. ^ Anthoney, Harrigan (October 22, 1972). "Chavez Undertaking Big Power Move". Spartanburg Herald-Journal. Spartanburg, South Carolina. p. A4.
  25. ^ "Clocks Set Hour Ahead Sunday for Energy Savings". Frederick Daily Leader. Frederick, Oklahoma. United Press International. January 3, 1974. p. 1.
  26. ^ Heinrich, Roger (Autumn 2005). "AM Radio and AZ Politics: Jack Williams and the Media". The Journal of Arizona History. Arizona Historical Society. 46 (3), p. 290.


מושלי אריזונה אריזונהאריזונה
ג'ורג' האנט • תומאס אדוארד קמפבל • ג'ורג' האנט • תומאס אדוארד קמפבל • ג'ורג' האנט • ג'ון קלהון פיליפס • ג'ורג' האנט • בנג'מין בייקר מואר • ראולי קלמנט סטנפורד • רוברט טיילור ג'ונס • סידני פרסטון אוסבורן • דן אדוארד גארבי • ג'ון הווארד פייל • ארנסט מקפרלנד • פול פאנין • סמואל פירסון גודארד הבן • ג'ק ויליאמס • ראול הקטור קסטרו • וסלי בולין • ברוס בביט • אוון מיקם • רוז מופורד • פייף סימינגטון • ג'יין הול • ג'נט נפוליטנו • ג'ן ברואר • דאג דוסי • קייטי הובס
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36790710ג'ק ויליאמס

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ג%27ק_ויליאמס&oldid=2332112"