המושל הכללי של הודו
 | |
| לורד וויליאם בנטינק,מושל הודו הראשון | |
| תחום שיפוט | הודו הבריטית |
|---|---|
| איוש ראשון | לורד וויליאם בנטינק |
| איוש אחרון | צ'קרברתי רג'אגופלאצ'ארי |
| תאריך ביטול המשרה | 26 בינואר 1950 |
.svg)
המושל הכללי של הודו שכונה גם "המשנה למלך של הודו"[דרושה הבהרה] (באנגלית: Governor-General of India; Viceroy of India) היה המושל הכללי של הודו הבריטית וראש המנגנון השלטוני של הממשל הבריטי בהודו ובפרובינציות שלה ("הראג' הבריטי") כלומר השטחים הנמצאים כיום במדינות הודו, פקיסטן, בנגלדש, בורמה וסרי לנקה. התפקיד התקיים עוד מזמן שלטון חברת הודו המזרחית הבריטית על חלקים מתת-היבשת ההודית, הפך לתפקיד שלטוני (שהונחה על ידי השלטון המרכזי בלונדון באמצעות המשרד לענייני הודו) בתקופת השלטון הישיר של הממלכה המאוחדת על הודו (1853-1947) ובין קבלת העצמאות של הודו ופקיסטן (1947) ועד 1950 היה נציג מלך הממלכה המאוחדת בתפקידו כקיסר הודו ופקיסטן (תפקיד זה הוחלף על ידי נשיא הודו ונשיא פקיסטן).
היסטוריית התפקיד
רקע
בשנת 1600 נוסדה חברת הודו המזרחית הבריטית כחברה ציבורית למסחר, בעיקר מסחר תבלינים עם הודו וציילון. בין השנים 1612–1757 התאפיינה הנוכחות הבריטית בהודו באופן של ערי מסחר המוגנות על ידי מצודות עם חילות מצב מצומצמים. ערים אלו התרכזו תחילה לאורך החוף המערבי ובהמשך גם בחוף המזרחי, עד למפרץ בנגל, כאשר הערים המרכזיות היו קולקטה, בומביי ומדראס, שהפכו לימים למרכזי השלטון של שלושת מחוזות השלטון בהודו. ניצחון כוחות חברת הודו המזרחית בקרב פלסי (1757) היה נקודת מפנה במעורבות הבריטית בהודו משום שציין את השלב בו חברת הודו הבריטית התחילה לשלוט ישירות על טריטריות בהודו.
תפקיד המושל הכללי
ממשלת בריטניה, שהבחינה בתפקוד לקוי של החברה, ייסדה במסגרת חוק הרגולציה של 1773 (Regulating Act of 1773) שני גופים שנועדו לפקח על פעילות החברה, תפקיד "המושל הכללי של פורט ויליאם" (קולקטה) ו"המועצה העליונה של בנגל". המושל הכללי והמועצה, שנבחרו לתקופות כהונה של חמש שנים, פיקחו לא רק על בנגל אלא גם על האחזויות החברה בפונג'ב, בומביי, מדראס ואוטר פרדש (אגרה ואווד). חוק הצ'רטר של 1833 הקנה מעמד חוקי לפיקוח המושל הכללי על כל השטחים הבריטיים בהודו.
במאי 1857 התפרץ המרד ההודי ברחבי צפון ומרכז הודו. כתוצאה מהטראומה שבהתפרצות הדרמטית של המרד וניהולו הבעייתי, למרות הדיכוי שלו לבסוף, בוטל שלטון החברה המזרחית ההודית וזה הוחלף בשלטון ישיר של הממלכה המאוחדת. החל מאוגוסט 1858, כוחות צבא הודו הבריטית וגופי הניהול והאדמיניסטרציה עברו לידי השלטון הבריטי. לשם כך הוקם המשרד לענייני הודו בממשלה הבריטית שהיה אחראי לניהול הודו בפיקוח הפרלמנט ותפקיד המושל הכללי (שנקרא כעת "המשנה למלך - Viceroy") הוגדר כנציג השלטון המרכזי וראש המנגנון השלטוני.[1]
מתחת למושל הכללי התקימה היררכיה שלטונית, שחילקה את הודו לפרובינציות, כאשר בראש כל אחת מהן מנגנון של מושלים, תתי-מושלים, נציבים ואנשי מנהל. ראשי המנגנון (המושל הכללי ומושלי הפרובינציות) התמנו על ידי ממשלת בריטניה, בעוד הפקידים בדרגים הנמוכים יותר מונו על ידי המושל הכללי או בהרשאתו.
מוסדות בממשל הכללי
מועצת הודו
כבר לפי החוק מ-1773 סייעה בידי המושל מועצה מייעצת שמנתה ארבעה דירקטורים מחברת הודו המזרחית הבריטית, בהצבעות לגבי החלטות היה לכל אחד מהם קול ולמושל היו שני קולות. כוחה של המועצה ירד עם הזמן, מספר חבריה הופחת לשלושה וב-1786 חדלו המלצותיה להיות מחייבות. ב-1853 החליף השלטון המרכזי את החברה. שלושה חברי מועצה התמנו על ידי מזכיר המדינה לענייני הודו וחבר נוסף היה מינוי של המלך, חבר נוסף זה הצטרף לדיוני המועצה רק בסוגיות עקרוניות. חוק מועצת הודו מ-1861 קבע את מספר החברים הממונים על ידי המלך לשניים. יחד עם השלושה שמונו על ידי המשרד לענייני הודו, עמדו חמישה אלה בראש המחלקות הביצועיות של השלטון. מושל הודו יכול היה לצרף למועצה בין 6 ל-12 חברים נוספים (המספר עלה ל-16 ב-1892 ול-60 ב-1909). המועצה המורחבת שימשה כגוף המחוקק לכל ענייני הפנים של הראג' הבריטי.
המועצה קיבלה סמכויות נרחבות ב-1919[2] כמועצת המדינה והגוף המחוקק לענייני פנים (Council of State and a Legislative Assembly), אך עם זאת למושל הייתה סמכות לפעול ללא הרשאת המועצה בנושאים בעלי חשיבות פוליטית או ביטחונית וכן במסגרת מצב חירום, הוקנתה לו זכות וטו, זכות לעצירת כל דיון וזכות להעביר כל חוק, גם אם רק נציג בודד תמך בו. כן נקבע אז לראשונה שבמועצה ישתתפו לפחות שלושה נציגים הודים מקומיים.
נסיכויות ומועצת הנסיכים
המושל הכללי כיהן גם כריבון הנסיכויות ונשא לפיכך בתארים ניזאם (שליט) של היידראבאד, מהרג'ה של מייסור, מהרג'ה של גווילור (במאדהיה פרדש), מהרג'ה של ג'אמו וקשמיר ומהרג'ה של ברודה (גוג'ראט), כאשר הנציגות המונרכית המקומית פועלת תחתיו. ב-1920 נוסדה מועצת הנסיכים, אשר התכנסה מדי שנה בראשות המושל הכללי, אשר איפשרה לנציגי הנסיכויות המקומיים להביא את צורכיהם ישירות בפני השלטון. למועצה התקיימו ועדות מתמידות בנושאים שונים שעסקו במנהל שוטף בין פגישות המועצה.
המושלים הכלליים
| כרונולוגיית המונרכיה והמושלים-הכלליים של הודו | |||||
| מלך בריטניה | המושל הכללי | אירועים עקריים | |||
| ויקטוריה | צ'ארלס קנינג, רוזן קנינג 1858 - 1862 |
1858: מעבר השלטון על הודו מחברת הודו המזרחית לפרלמנט הבריטי. ארגון מחדש של צבא הודו תחת פיקוד הצבא הבריטי. 1860: רעב גדול בדואב, צפון הודו. 1861: חוק מועצת הודו וחוק המשטרה בהודו (יצירת מועצה פרלמנטרית למשרד הודו ומשטרה אזרחית הודית). | |||
| ג'יימס ברוס, רוזן אלגין 1862 - 1863 |
|||||
| ג'ון לורנס, ברון לורנס 1869 - 1864 |
1864-65: מלחמת דואר. 1866: הרעב באוריסה, בנגל. 1869: הרעב הראג'פוטנה, מרכז הודו. 1869: סיפוח איי ניקובר. | ||||
| ריצ'רד בורק, רוזן מאיו 1872 - 1869 |
פיתוח נרחב של רשת הכבישים ופסי הרכבת, הקמת משרד החקלאות בהודו. 1872: הקמת המושלות של איי אנדמן וניקובר רצח ריצ'רד בורק באיי אנדמן. | ||||
| תומאס ברינק, רוזן נורט'ברוק 1876 - 1872 |
1873-1874: הרעב בביחר. 1874-75: ביקור הנסיך, לעתיד המלך אדוארד השביעי. | ||||
| רוברט בולוור, רוזן ליטון 1880 - 1876 |
בלוחיסטאן הופכת למושלות. 1877: טקס ההכתרה הרשמי של המלכה ויקטוריה כקיסרית הודו בדלהי. 1876-78: 5.2 מיליון הרוגים במהלך 'הרעב הגדול'. 1878-80: המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה. | ||||
| ג'ורג' רובינסון, המרקיז ריפון 1884 - 1880 |
התפתחויות בחינוך, הקמת משרד החינוך ותחילת הבניה של אוניברסיטת פונג'אב בלהור. הרחבת רשת פסי הרכבת. | ||||
| פרדריק המילטון, המרקיז דופרין 1888 - 1884 |
1885: המלחמה האנגלו-בורמזית השלישית. | ||||
| הנרי פטי-פיטסמוריס, מרקיז לנדסאון 1894 - 1888 |
התחזקות אזור הגבול הצפון-מערבי. היווסדות 'חיילי השירות האמפריאלי', חיילים הניתנים על ידי ממלכות חסות לשירות האימפריה הבריטית. 1893: היווסדותו של 'קו דוראנד', קו גבול בין הודו הבריטית לאפגניסטן. קביעתו של הגבול בין בורמה לסיאם. | ||||
| ויקטור ברוס, רוזן אלגין 1899 - 1894 |
שינוי מבנה צבא הודו (משלוש ארמיות לארבעה פיקודים). 1896: המגפה הבובנית פוקדת את בומביי ואת קולקטה (1898). התפרצות מהומות כתוצאה מהמגפות. | ||||
| אדוארד השביעי | ג'ורג' נתניאל קרזון 1905 - 1899 |
1899-1900: הרעב הגדול בהודו. התפרצות מחודשת של המגפה הבובנית, כמיליון הרוגים. הקמת משרד המסחר והתעשייה בהודו. 1901: הקמת 'מחוז הגבול הצפון-מערבי' בתור מחוז בעל מושל גבוה. 1903: אדוארד השביעי מוכתר קיסר הודו בדורבר דלהי לאחר מותה של ויקטוריה שנתיים קודם לכן. 1904: חוק הארגון מחדש של אוניברסיטאות הודו וחוק שימור אתרים ארכאולוגים. מחוז אווד ו-'המחוזות הצפון-מערביים' מאוחדים לכדי 'המחוזות המאוחדים'. 1905: פיצול מחוז בנגל והקמת מחוז 'מזרח בנגל ואסאם'. | |||
| גילברט אליוט, הרוזן מינטו 1910 - 1905 |
|||||
| ג'ורג' החמישי | צ'ארלס הרדינג, הברון הרדינג 1916 - 1910 |
1911: ביקור המלך ג'ורג' החמישי. מעבר עיר הבירה של הודו מקולקטה לעיר החדשה ניו דלהי. 1912-29 בנייה של ניו דלהי. 1914-18 מלחמת העולם הראשונה. | |||
| פרדריק טסינגר, הוויקונט צ'למספורד 1921 - 1916 |
1917: צבא הודו משתתף במערכה במסופוטמיה. 1918: צבא הודו משתתף בקרב מגידו 1919: המלחמה האנגלו-אפגנית השלישית. | ||||
| רופוס אייזקס, המרקיז מרדינג 1926 - 1921 |
|||||
| אדוארד ווד, הרוזן מהליפקס 1931 - 1926 |
|||||
| פרימן תומאס, המרקיז מוילינגטון 1936 - 1931 |
|||||
| אדוארד השמיני | ויקטור הופ, המרקיז השני מלינלית'גו 1943 - 1936 |
||||
| ג'ורג' השישי | ארצ'יבלד ויוול, הרוזן ובל 1947 - 1943 |
||||
| לואי מאונטבטן, הרוזן מאונטבטן 1947 |
סיום השלטון הבריטי בהודו, חלוקה וקבלת עצמאות של הודו, פקיסטן, בורמה ובנגלדש. | ||||
קישורים חיצוניים
- The Cambridge history of India - Volume 6: The Indian Empire 1858-1918, ארכיון האינטרנט
- רשימה המפרטת את פעולותיו של כל מושל ומושל לאורך ההיסטוריה
- רשימת המושלים
- סדרת מאמרים בנושא, אתר HistoryToday.com
הערות שוליים
24995258המושל הכללי של הודו