צ'אמפ קלארק

צ'אמפ קלארק
לידה	לורנסבורג, קנטקי, ארצות הברית
פטירה	וושינגטון די. סי., ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית

ג'יימס בושאמפ קלארק (באנגלית: James Beauchamp Clark‏; 7 במרץ 1850 – 2 במרץ 1921) היה פוליטיקאי ועורך דין אמריקאי שכיהן כיושב ראש בית הנבחרים ה-36 של ארצות הברית בין השנים 1911 עד 1919. הוא היה הדמוקרט היחיד שכיהן כיושב ראש במהלך העידן הפרוגרסיבי כאשר הרפובליקנים שלטו בבית הנבחרים, בסנאט ובנשיאות. קלארק ייצג את המחוז ה-9 של מיזורי בין 1893 ל-1921.

יליד קנטקי, קלארק הקים משרד עריכת דין בבאולינג גרין, מיזורי. לאחר שכיהן במשרד המקומי, במחוז ובמדינה, הוא זכה בבחירות לבית הנבחרים האמריקני ב-1892, איבד את מושבו ב-1894, וזכה במושב שוב פעם ב-1896. הוא הפך למנהיג המיעוט בבית הנבחרים בשנת 1908 והועלה ליושב ראש לאחר שהדמוקרטים השתלטו על בית הנבחרים בבחירות של 1910. הוא עזר בשוגג להביס את הסכם ההדדיות הקנדי-אמריקאי משנת 1911 בטענה שאשרור האמנה יוביל לשילוב קנדה בארצות הברית.

בכניסה לוועידה הלאומית הדמוקרטית של 1912, קלארק זכה לגיבוי של רוב הנציגים, אך חסר את הרוב הדרוש של שני שלישים כדי לזכות במועמדות לנשיאות. לאחר עשרות הצבעות, וודרו וילסון הופיע כמועמד הדמוקרטי לנשיאות, והמשיך לזכות בבחירות לנשיאות ב-1912. קלארק עזר לווילסון להעביר חלק גדול מהאג'נדה המתקדמת שלו אך התנגד לכניסה של ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה. בבחירות אמצע הקדנציה של 1918, הדמוקרטים איבדו את שליטתם בבית הנבחרים, וסיימו את כהונתו של קלארק כיושב ראש. הבחירות לבית הנבחרים של 1920 הביאו לתבוסה של דמוקרטים רבים, כולל קלארק. הוא מת במרץ שלאחר מכן, יומיים לפני שסיים את תפקידו.

ביוגרפיה

ראשית חייו והשכלה

קלארק נולד ב-7 במרץ 1850 בלורנסבורג, קנטקי, לג'ון המפטון קלארק ואלתה בושאמפ. דרך אמו, הוא היה בן דוד ראשון של עורך הדין המפורסם שהפך לרוצח ירבעם או. בושאמפ. הוא גם צאצא ישיר של ג'ון בושאמפ המפורסם (חברת פלימות') דרך אמו. הוא סיים את לימודיו ב-Bethany College בשנת 1873, ואת בית הספר למשפטים בסינסינטי בשנת 1875.^[1] ^[2]

קריירה

קלארק כיהן כנשיא מרשל קולג' (כיום אוניברסיטת מרשל) משנת 1873 עד 1874. ב-1875 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין, ובשנה שלאחר מכן עבר לבאולינג גרין, מיזורי, מושב המחוז של פייק קאונטי, שם עסק בעריכת דין. הוא היה תובע עירוני מ-1878 עד 1881, ותובע של מחוז פייק מ-1885 עד 1889.

קלארק היה חבר בבית הנבחרים של מיזורי בשנים 1889 ו-1891.^[1] קלארק נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית ב-1892. אחרי הפסד מפתיע ב-1894 לוויליאם מ. טרלואר, הוא החזיר לעצמו את המושב ב-1896, ונשאר בבית הנבחרים עד מותו, יום לפני שעמד לעזוב את תפקידו.

קלארק התמודד על מנהיג המיעוט בבית הנבחרים ב-1903 אך הובס על ידי ג'ון שארפ ויליאמס ממיסיסיפי. לאחר שוויליאמס התמודד לסנאט ב-1908, קלארק התמודד שוב על התפקיד וניצח. כאשר הדמוקרטים זכו בשליטה בבית הנבחרים ב-1911, קלארק הפך ליושב ראש.^[3]

אמנת הדדיות קנדית

בשנת 1911, קלארק נשא נאום שעזר להכריע בבחירות בקנדה. בנאום בלשכת בית הנבחרים, קלארק טען להסכם ההדדיות הקנדי-אמריקאי האחרון משנת 1911 והכריז: "אני מצפה לזמן שבו הדגל האמריקני יתנוסס מעל כל מטר רבוע של צפון אמריקה הבריטית עד לקוטב הצפוני".

קלארק המשיך והציע בנאומו שהאמנה היא הצעד הראשון לקראת סופה של קנדה, נאום שהתקבל ב"מחיאות כפיים ממושכות" על פי הרשומה של הקונגרס. הוושינגטון פוסט דיווח, "לכאורה, אם כן, הדמוקרטים בדרך כלל אישרו את רגשות הסיפוח של מר קלארק והצביעו בעד הצעת החוק ההדדית, כי בין היתר היא משפרת את הסיכוי לסיפוח".

השיקגו טריביון גינה את קלארק במאמר מערכת, וחזה כי נאומו של קלארק עלול לפגוע אנושות באמנה בקנדה; "הוא נותן לדמיונו להשתולל כמו פרד מיזורי בהשתוללות. הערות על קליטת מדינה אחת על ידי אחרת מגררות קשות על אוזני הקטנים". המפלגה השמרנית של קנדה, שהתנגדה לאמנה, ניצחה בבחירות בקנדה בעיקר בגלל נאומו של קלארק.

קריירה מאוחרת יותר

בשנת 1912, קלארק היה המועמד המוביל למועמדות הדמוקרטית לנשיאות, נכנס לוועידה עם רוב של צירים שהובטח לו, אך הוא לא הצליח לקבל את שני השלישים הדרושים מהקולות במספר פתקי ההצבעה הראשונים. לאחר משא ומתן ממושך, ניהול חכם על ידי תומכי מושל ניו ג'רזי וודרו וילסון, עם האשמות נרחבות על השפעה של אינטרסים מיוחדים, העביר את המועמדות במקום זאת לווילסון.

כהונתו של קלארק כיושב הראש הייתה בולטת במיומנותו מ-1910 עד 1914 בשמירה על אחדות המפלגה כדי לחסום את החקיקה של ויליאם הווארד טאפט ולאחר מכן להעביר את החקיקה של וילסון. קלארק פילג את המפלגה ב-1917 וב-1918, כאשר התנגד להחלטתו של וילסון להכניס את ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה.

בנוסף, קלארק התנגד לחוק הפדרל ריזרב, אשר ריכז את הכוח הפיננסי בידי הבנקים המזרחיים (שמרכזם בעיקר בניו יורק). אומרים שההתנגדות של קלארק לחוק הפדרל ריזרב היא הסיבה לכך שמיזורי היא המדינה היחידה שניתנה לשני בנקים פדרליים (אחד בסנט לואיס ואחד בקנזס סיטי).

קלארק הובס במפולת הרפובליקה של 1920 ומת זמן קצר לאחר מכן בביתו בוושינגטון הבירה.

צ'אמפ קלארק הוא השם של הקהילה הקטנה של צ'אמפ, מחוז אאודריאן, מיזורי. ^[4] גם היער הלאומי של קלארק לשעבר נקרא על שמו. ^[5]

חיים אישיים

קלארק התחתן עם ג'נבייב בנט קלארק ב-14 בדצמבר 1881. ביחד נולדו להם שני ילדים, ג'ואל בנט קלארק וג'נבייב קלארק תומסון. בנט שימש כסנאטור אמריקאי מיזורי בין השנים 1933 ל-1945. ג'נבייב הייתה סופרג'יסטית ומועמדת לבית הנבחרים עבור לואיזיאנה. ^[6]

גשר צ'אמפ קלארק

גשר בלואיזיאנה, מיזורי המחבר את מיזורי לאלינוי השכנה נבנה במקור ב-1928. זה נושא את השם צ'אמפ קלארק. בסוף 2019, נבנה גשר נוסף באותו שם כדי להחליף את הגשר המקורי החסר מבחינה מבנית. ^[7]

גלריה

הדיוקן הרשמי של יושב הראש קלארק
הארון של צ'אמפ קלארק מוטען במכונית מתים מחוץ לקפיטול ארצות הברית, דגל בחצי התורן, 5 במרץ 1921
קלארק כחודש לפני מותו, חובש כובע בונה בסגנון עתיק.
מקום מגוריו לשעבר של קלארק בוושינגטון הבירה
בנט וג'נבייב קלארק
צ'אמפ קלארק והבת ג'נבייב
צ'אמפ קלארק, משמאל, בוחן את פסל השיש של עצמו, מעשה ידי מוזס ויינר-דיקר, מימין.