ג'ים רייט
 | |||||
| רייט, בשנות ה-80 של המאה ה-20 | |||||
| לידה |
22 בדצמבר 1922 פורט וורת', טקסס, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
6 במאי 2015 (בגיל 92) פורט וורת', טקסס, ארצות הברית | ||||
| שם מלא | ג'יימס קלוד רייט הבן | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית העלמין סיטי גרינווד, ות'רפורד, טקסס | ||||
| השכלה |
מכללת ות'רפורד אוניברסיטת טקסס באוסטין | ||||
| עיסוק | פוליטיקאי | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
ג'יימס קלוד רייט הבן (באנגלית: .James Claude Wright Jr; ) היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כיושב הראש ה-48 של בית הנבחרים של ארצות הברית במשך שנתיים בין השנים 1989-1987, וכנציג מחוז הקונגרס ה-12 של טקסס בבית הנבחרים האמריקאי מינואר 1955 ועד להתפטרותו ביוני 1989. לאחר שהתברג כבכיר בהנהגה הדמוקרטית של הקונגרס בשלהי שנות ה-70 של המאה ה-20, התקדם רייט במעלה ההיררכיה הדמוקרטית בבית הנבחרים עד שנבחר כיו"ר בית הנבחרים האמריקאי ב-1987. הוא נאלץ להתפטר מהקונגרס לאחר חקירה של ועדת האתיקה וחשדות לשחיתות, ולאחר מכן פרש לגמלאות בעיר הולדתו פורט וורת' עד למותו.
ביוגרפיה
ראשית חייו
רייט נולד בפורט וורת' שבטקסס, בנם של מארי ליסטר וג'יימס קלוד רייט[1]. רייט היה ממוצא אנגלי ואירי. מכיוון שאביו היה איש מכירות נודד, רייט ושתי אחיותיו גדלו בקהילות רבות בטקסס ובאוקלהומה. הוא למד בעיקר בבתי ספר ציבוריים בפורט וורת' ובדאלאס, ובסופו של דבר השלים את לימודיו התיכוניים בתיכון אדמסון שבאוק קליף, דאלאס. הוא למד במכללת ות'רפורד ובאוניברסיטת טקסס באוסטין, אך לא סיים את חוק לימודיו.
בדצמבר 1941 התגייס רייט לחילות האוויר של צבא ארצות הברית, ולאחר הכשרה הוסמך כסגן שני בגיס האווירי של צבא ארצות הברית ב-1942. בגיס האווירי התמקצע כמטילן, ועוטר בצלב התעופה המצוינת לאחר שלחם כמטילן בקונסולידייטד B-24 ליברייטור בטייסת ההפצצה ה-530 של כנף המשלחת ה-308 בקרב על המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט במהלך מלחמת העולם השנייה. על שירותו הצבאי בלוחמה האווירית של צבא ארצות הברית כתב בספרו "The Flying Circus: Pacific War—1943—As Seen through A Bombsight", שיצא לאור ב-2005.
לאחר המלחמה התיישב רייט בוות'רפורד, שם הצטרף לשותפים עסקיים בהקמת חברת תערוכות ושיווק. הוא הצטרף אל המפלגה הדמוקרטית, ובשנת 1946 נבחר לתפקידו הציבורי הראשון – חבר בית הנבחרים של טקסס, שם החל את כהונתו בינואר 1947 עד לינואר 1949. ב-1948 הפסיד בהתמודדות לתקופת כהונה שנייה, לאחר שיריבו טען כי רייט חלש בהתנגדותו לקומוניזם ונישואים בין-גזעיים. בשנים 1950–1954 היה ראש עיריית ות'רפורד, ובשנת 1953 היה נשיא ליגת הערים בטקסס.
בבית הנבחרים של ארצות הברית
תחילת דרכו
בנובמבר 1954 נבחר רייט אל בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס ה-12 של טקסס, שכלל את ות'פורד ופורט וורת. הוא ניצח במערכת בחירות זו חרף ההתנגדות העיקשת של אמון ג'. קרטר, המוציא לאור של העיתון המשפיע "Fort Worth Star-Telegram", שתמך בחבר הקונגרס המכהן וינגייט לוקאס. רייט נבחר מחדש לתפקידו 14 פעמים נוספות, ובמרוצת השנים יתקדם במעלה ההיררכיה הדמוקרטית בבית הנבחרים האמריקאי. הוא פיתח מערכת יחסים קרובה עם אמון ג'. קרטר הבן, ופעמים תכופות חזר על האקסיומה כי "הדרך הקלה ביותר להביס אויב – היא להפוך אותו לחברך".
ב-1956 מיאן רייט לחבור למרבית עמיתיו מדרום ארצות הברית בחתימה על המניפסט הדרומי (אנ'), הקורא לעגן בחוק הפרדה גזעית. הוא הצביע בעד חוקי זכויות האזרח של 1960 ו-1968. ב-18 ביוני 1957 הצביע אמנם בעד ההחלטה הראשונית של בית הנבחרים בעד חוק זכויות האזרח של 1957, אך ב-27 באוגוסט אותה שנה תמך בתיקון הסנאט של ארצות הברית לחוק זה. ב-9 ביולי 1965 תמך בחוק זכויות ההצבעה, אם כי בחר להימנע בהצבעה על דו"ח ועדת הקונגרס המשותפת בנושא.
הוא התנגד לחוק זכויות האזרח ב-1964 – הצעת החוק דרשה את ביטול ההפרדה הגזעית בדיור הציבורי וייסדה את מועצת שוויון ההזדמנויות בעבודה, והסיבה שבעיטה התנגד רייט לחוק נקשרה בהוראת החוק לזכויות הצבעה והרגשתו כי החוק חלש ללא מתן זכות הצבעה לכל אזרחי ארצות הברית. לבסוף החוק נחתם בידי ידידו האישי של רייט, הנשיא לינדון ג'ונסון. רייט גם הוסיף להתנגד אל התיקון ה-24 לחוקת ארצות הברית. במהלך כהונתו תמך במיסוד יום מרטין לותר קינג כחג פדרלי באוגוסט 1983 וכן הוביל את הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים במרץ 1988 לבטל את הווטו של הנשיא רונלד רייגן על חוק השבת זכויות האזרח של 1987.
במטרופולין דאלאס-פורט וורת'-ארלינגטון ידוע רייט לשמצה במתן חסותו לחוק המגביל טיסות מנמל התעופה דאלאס לאב, שדה התעופה המשני של דאלאס. "תיקון רייט", כך קראו לחקיקה זו, שנועדה להגן על נמל התעופה הבין-לאומי דאלאס/פורט וורת' שהיה אז בתהליך הרצה. התיקון התיר טיסות ללא עצירות שהמריאו או נחתו בכל נמל תעופה מסחרי בטווח של 93 ק"מ (50 מייל) לפעול רק במדינות הגובלות בטקסס. תיקון זה חייב הלכה למעשה כל טיסה ברדיוס של 80 ק"מ לנחות בשטח הגובל בטקסס לפני שתמשיך ליעדה, מה שהוביל חברות תעופה קטנות ואזוריות לצמצם דרסטית את פעילותן בנמה"ת דאלאס לאב (התיקון היה באופן מסוים חרב פיפיות, שכן הוא הוביל לשגשוגה המאוחר של סאות'ווסט איירליינס, שטסה תחילה בטקסס גרידא). בעוד שהתיקון התקבל תחילה בברכה, התעוררו ספקות לגבי נחיצותו כאשר נמה"ת דאלאס-פורט וורת' גדל לאחד משלושת נמלי התעופה הגדולים בעולם. רבים ראו זאת כעבודה מיותרת וחסרת תועלת, ופגיעה בשוק החופשי של טיסות מסחריות. בשנת 2006 העביר הקונגרס את "חוק הרפורמה לתיקון רייט", אשר ביטל את תיקון רייט המקורי, וההגבלות שהטיל הוסרו סופית רק ב-13 באוקטובר 2014.
מנהיג הרוב
ב-1971 מונה רייט לסגן מצליף הסיעה הדמוקרטית, כחלק מרצון לאזן אידאולוגית את הנהגת הסיעה. במסגרת תפקיד זה הוטלה עליו האחריות לשכנע את הדמוקרטים הדרומיים לתמוך בהנהגה הדמוקרטית של בית הנבחרים. אף על פי שרייט מעולם לא ישב בראשות ועדה או ועדת משנה בעלת פרופיל ציבורי גבוה, הוא השתמש באישיותו החברותית כדי להבטיח התחייבויות מחברי קונגרס, וניצל את הוותק בן שני העשורים שלו בוועדת העבודות הציבוריות של בית הנבחרים כדי להשיג מימון לבניית מבנים פדרליים, כבישים, מחלפים ומיזמי מים. מאמצים אלה סייעו לרייט ברצונו להתקדם במעלה ההיררכיה הדמוקרטית[2].
בדצמבר 1976 נערכו בחירות להנהגת המפלגה הדמוקרטית בבית הנבחרים. מנהיג הרוב טיפ אוניל התמודד ללא התנגדות לתפקיד יושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית במקומו של קרל אלברט. המירוץ להחלפת אוניל כלל רייט, פיליפ ברטון, ריצ'רד בולינג וג'ון מקפול. ברטון נחשב למתמודד המוביל, ובהצבעה הראשונה הוא קיבל 106 קולות, כאשר אחריו בולינג עם 81, רייט עם 77 ומקפול עם 31. על פי כללי הסיעה הדמוקרטית המסיים במקום האחרון מחויב לפרוש, מה שעשה מקפול. בהצבעה השנייה, ברטון קיבל 107 קולות, רייט 95 ובולינג 93. כאשר בולינג פרש גם הוא, בהצבעה השלישית, רייט ניצח עם 148 קולות לעומת 147 הקולות של ברטון[3].
יושב ראש בית הנבחרים
כשהקונגרס ה-100 של ארצות הברית התכנס ב-6 בינואר 1987, נבחר רייט ליושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית (ברוב של 254–173 מול רוברט מיצ'ל הרפובליקני) במקומו של טיפ אוניל, שפרש לאחר 10 שנים בתפקיד. באותה תקופה, רייט הצהיר שלהיות יושב ראש בית הנבחרים היא ”האחריות הגדולה ביותר שיכולה להגיע למחוקק בכל מקום בעולם.”
ביולי 1988 עמד בראשות הוועידה הדמוקרטית הלאומית שמינתה את מייקל דוקאקיס למועמד המפלגה לנשיאות ארצות הברית. במהלך הוועידה הציג רייט את ג'ון קנדי ג'וניור לשאת דברים לקראת נאומו הראשון של קנדי בטלוויזיה. בעוד שדוקאקיס הפסיד לסגן הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש בבחירות לנשיאות ב-1988, הדמוקרטים שמרו על הרוב שלהם בבית הנבחרים, ורייט נבחר מחדש כיו"ר בית הנבחרים בינואר 1989. ההיסטוריון ג'וליאן זליזר טען כי הרוב הדמוקרטי בנהגתו של רייט התנהג בדורסניות וכוחניות כלפי המיעוט הרפובליקני, והאג'נדה שהתווה פגעה בשיתוף הפעולה הבין-מפלגתי ובקבלת ההחלטות המשותפת.
ב-1988 נהפך רייט למושא חקירה של ועדת האתיקה של בית הנבחרים. דין וחשבון של הוועדה שניתן בראשית 1989 טען כי רייט השתמש ברכישות גדולות של ספרו, "Reflections of a Public Man", כדי להרוויח דמי דיבור מעבר למקסימום המותר, וכי רעייתו בטי, קיבלה משרה ציבורית מומצאת והטבות שונות כדי להימנע מהאיסור על מתנות. לנוכח אובדן לגיטימציה הולך וגובר, הגיש רייט את התפטרותו כיושב ראש בית הנבחרים ב-31 במאי 1989, עד לבחירתו של יורש[4]. הוא היה יושב הראש הראשון שהתפטר בשל שערורייה ציבורית. ב-6 ביוני אותה שנה הסתיימה באורח רשמי כהונתו כיו"ר בית הנבחרים כאשר הסיעה הדמוקרטית בחרה בטום פולי כמחליפו בתפקיד, וב-30 ביוני 1989 התפטר סופית ממושבו בקונגרס.
בערוב ימיו
אחרי התפטרותו מבית הנבחרים האמריקאי, שב רייט לפורט וורת'. הוא החל לעבוד כפרופסור מן המניין באוניברסיטה הנוצרית של טקסס השוכנת בעיר, ולימד קורס בשם "קונגרס ונשיאים". במקביל, ניצל את זמנו הפנוי כדי לחבר ספרים שונים. בערוב ימיו סבל מניוון מקולרי. ב-6 במאי 2015 נפטר רייט בגיל 92[5].
קישורים חיצוניים
- ג'ים רייט באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ג'ים רייט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ דייוויד מונטגומרי, Former U.S. House Speaker Jim Wright Dies, באתר טקסס טריביון, 6 במאי 2015 (באנגלית)
- ^ דייוויד הוקינס, Former Speaker Jim Wright Dead at 92, באתר Roll Call, 6 במאי 2015 (באנגלית)
- ^ דייוויד א. רוזנבליר, O'NEILL IS SPEAKER; REP. WRIGHT OF TEXAS WINS MAJORITY POST, באתר הניו יורק טיימס, 7 בדצמבר 1976 (באנגלית)
- ^ Speaker Jim Wright's Downfall – 1989, באתר וושינגטון פוסט, מאי 1989 (באנגלית)
- ^ אדם קליימר, Jim Wright Dies at 92; House Speaker Resigned Amid Ethics Charges, באתר הניו יורק טיימס, 6 במאי 2015 (באנגלית)
38781242ג'ים רייט