מלחמת אזרחים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מלחמות אזרחים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מלחמת אזרחים היא מלחמה שבה הצדדים היריבים משתייכים לאותו עם ו/או לאותה ישות מדינית.

מאפייניה של מלחמת אזרחים

איור של קרב טווקסברי, מלחמות השושנים, 1491.

מלחמת אזרחים כוללת לרוב שלב של לחימה בעצימות גבוהה בין שני צבאות סדירים, על מנת להסדיר סכסוך פוליטי בלתי פתור, במאבק על שליטה במדינה או במוסדותיה. כבכל מלחמה הסכסוך יכול להיות על רקע דתי, אתני, אידאולוגי או כלכלי (כגון חלוקת העושר בין המעמדות). יש מלחמות אזרחים אליהן ניתן להתייחס כמהפכות וזאת כאשר תוצאה מסתברת של ניצחונו של אחד הצדדים בסכסוך היא שינוי בסדרי המשטר הבסיסיים. מרידה (או מרד), בין אם מוצלחת ובין אם לאו, יכולה להחשב למלחמת אזרחים אם היא כוללת שלב של לחימה בין צבאות סדירים. יש הסבורים כי הקריטריון למלחמת אזרחים הוא קיומו של פרק זמן משמעותי של אלימות בין פלגים מאורגנים בקרב האוכלוסייה, בין אם זו כוללת לחימה בין שני צבאות סדירים ובין אם לאו.

ההבחנה בין "מלחמת אזרחים" ובין "מהפכה" יכולה להיות שרירותית. המרידה המוצלחת בממלכת אנגליה במהלך המאה ה-17 כנגד שלטונו של המלך צ'ארלס הראשון אשר הובילה לשינוי מהותי (אם כי בר חלוף) בעצם טיבו של המשטר באנגליה, נקרא מלחמת האזרחים האנגלית, בעוד שיש המתייחסים אל המרידה המוצלחת כנגד אחד מיורשיו של צ'ארלס, המלך ג'ורג' השלישי במהלך המאה ה-18, שבה ביקשו אנשי המושבות להביא לשינוי מהותי בסדרי המשטר, כאל המהפכה האמריקנית.

הכינוי "מלחמת אזרחים" למלחמת האזרחים האמריקנית שנוי במחלוקת. מבחינה משפטית, לא הייתה זו מלחמת אזרחים, אלא מלחמה בין מדינות. 11 מדינות הדרום הפורשות היו - לפחות במשך ארבע שנות המלחמה - מדינות מאורגנות ועצמאיות לכל דבר, בעלות טריטוריה, ממשל יעיל, וכל סממני הריבונות. הביטוי "מלחמת אזרחים", המקובל כיום, מבטא את עמדתו של הצפון, לפיה לא מדובר בפרישה אלא במרידה.

מלחמות אזרחים בתקופה שקדמה לתקופה המודרנית

בתקופה שקדמה לתקופה המודרנית ניתן לחלק את מלחמות האזרחים לשלושה סוגים עיקריים, סכסוכים שושלתיים (כגון מלחמת השושנים), מרידות כנגד השלטון, ומרד איכרים.

מאבקי ירושה בין השליט ובין הטוען לכתר אירעו כמעט בכל החברות שקדמו לתקופה המודרנית, ובכל שיטות הממשל. מאבקים אלו יכלו לקבל אופי בינלאומי, כאשר הצדדים הניצים ביקשו מגורמי חוץ להתערב לטובתם בסכסוך. ההיסטוריונים מייחסים סכסוכים אלו למאבקים בין האצולה ובין השליט, ולשינויים במבנה החברתי והכלכלי.

המדינות הקדומות, שהיו בעלות שטח ניכר, התקשו להתמודד עם גודלן, והנורמה השלטת הייתה שיטת שלטון ביזורית. שיטה זו הותירה למינהלנים מקומיים, בעלי אדמות, ואצולה מידה רבה של ריבונות, שהגיעה במקרים מסוימים אף להחזקת צבא פרטי. בהינתן המוטיבציה המתאימה, עלול היה שליט מקומי להחליט כי בידו להחליף את השלטון במרידה מוצלחת. לעיתים הייתה תוצאת המרידה היפרדות החבל המורד ממדינת האם ויצירת ישות מדינית חדשה, ולעיתים החלפת השליט במורד המצליח.

ההיסטוריונים המסורתיים התעניינו במרידות ובמלחמות שושלתיות, אך ההיסטוריונים המודרניים מייחסים חשיבות למרידות איכרים. מרידות אלו של איכרים, או עבדים היו נפוצות כמעט בכל החברות, אשר היו תלויות בעבדות או בצמיתות כחלק משיטתן הכלכלית. מרידות אלו יכלו לפרוץ בתגובה למגבלות שהוטלו, אכזריותו של שליט, רעב המוני, משבר כלכלי, ומגוון של סיבות אחרות. מאות רבות של מרידות מסוג זה ידועות בהיסטוריה, אך במקרים מועטים בלבד הייתה להן תוצאה מוצלחת מבחינת המורדים. הישגי המורדים היו לרוב זמניים ומקומיים, והמרידה דוכאה לרוב באכזריות על ידי כוחות הממשלה והאצולה.

בלתי אפשרי לחלק מלחמות לקטגוריות ברורות ופשוטות. סכסוכים רבים היוו תערובת של קטגוריות אלו. מרידות איכרים היו לעיתים מעמידות בראשן טוען לכתר. מחלוקות בדבר ירושה יכלו לגרום למרידה של צמיתים. יש להדגיש כי חלוקה זו לקטגוריות היא חיצונית, ואין בה כל הסבר לסיבות לפרוץ המרידות והסכסוכים.

ברור כי סכסוכים רבים שהעסיקו את העולם העתיק, כמלחמת האזרחים שפרצה בזמנו של יוליוס קיסר והעלתה אותו לשלטון, אינה ניתנת לחלוקה לפי קטגוריות אלו, ויש לחפש את שורשיה בסיבות עמוקות שגרמו להשחתתה של הרפובליקה הרומית במאות שקדמו למלחמה, כמו גם בסיבות מיידיות הנובעות מן הסביבה האנושית, החוקתית והכלכלית המיוחדת ששררה באימפריה הרומית בתקופה זו.

מלחמות אזרחים בישראל בתקופת התנ"ך

בתנ"ך מתוארים מספר מלחמות אזרחים. אחת הידועות מביניהן נערכה בין שבט בנימין לשאר השבטים לאחר מעשה פילגש בגבעה. מלחמה נוספת התרחשה בממלכת ישראל עם מותו של זמרי, בין עמרי ובין תבני בן גינת. מלחמה זו הוכרעה בניצחונו של עמרי, שהקים שושלת מלוכה של ארבעה דורות. על פי הערכות, ניטשו 12 מלחמות אזרחים בארץ ישראל בין תקופת ההתנחלות לבין המרד הגדול, וההשפעה שלהן על עתיד העם היהודי הייתה מכרעת.

מלחמות אזרחים בתקופה המודרנית

לרוב מוסכם כי גורמים כלאומנות, דת ואידאולוגיה שיחקו מרכיב שולי במלחמות שקדמו לתקופה המודרנית. לאומנים מודרניים רואים בסכסוכי העבר, כגון מלחמתם של הסקוטים כנגד אנגליה כסכסוכים בעלי רקע לאומי, אך נראה כי המדובר בסכסוך שושלתי, אשר רק חלוף הזמן וההילה ההיסטורית שנרקמה סביבו במהלך הדורות שיוו לו אופי לאומי, ובעת שנלחמו הצדדים, לא הייתה כוונתם למלחמה לאומית דווקא.

סכסוכים דתיים

מלחמות אזרחים על רקע דתי אירעו לרוב בחברות מונותיאסטיות, מאשר בחברות פוליתיאיסטיות. עובדה זו ניתנת להסבר בכך שהחברות הפוליתאיסטיות נוטות להיות גמישות במונחים של דוגמה ומאפשרות מידה רבה של חופש דתי. באירופה במהלך ימי הביניים אימץ רובה של האוכלוסייה את הנצרות, אך זו הייתה מעורבת במסורות פגניות. רובה של האוכלוסייה לא ידע קרוא וכתוב, והגישה אל התנ"ך הייתה מוגבלת למשכילים. דבר זה איפשר מידה מסוימת של סינקרטיזם בין הדת הנוצרית ובין המסורות הפגניות מימי קדם. גישה זו אל הדת, הביאה לכך שהיחס אל הדת לא היה כאל גורם מדכא. ישנן הופעות מחזוריות של "כפירות" כגון הכפירה האלביגנזית אשר הובילו לאלימות, אך ההיסטוריונים נוטים לראות באלו בעלות אופי של מרידת איכרים יותר מאשר מלחמה על רקע דתי טהור.

כאשר הפכו הדתות לנגישות יותר להמונים עם המצאת הדפוס, וכאשר הן איבדו את גמישותן, המתח הבין דתי גבר. עליית האסלאם הביאה לגל של מהומות כנגד מנהיגים לא מוסלמים מיד לאחר הופעת הדת החדשה. ההיסטוריה האסלאמית שלאחר מכן הייתה מאופיינת בסכסוכים אזרחיים, שלרוב היו על רקע מאבקי שליטה לאחר מותו של הנביא מוחמד שלא מינה יורש. מאבקים אלו זו התפתחה מאוחר יותר למתיחות בין האסלאם הסוני והאסלאם השיעי. באירופה, בואה של הרפורמציה והופעתה של הנצרות הפרוטסטנטית הייתה בעלת השפעה דומה, והציתה שנים של מאבקים פנימיים ובינלאומיים, אשר ניתן לראות לפחות את חלקם כבעלי רקע דתי. מלחמות אלו כילו את כוחן של צרפת, גרמניה והולנד, וכיום יש להן הד במצב הלוחמה המתמשך באירלנד. מלחמות בין כתות פרוטסטנטיות שונות שיחקו תפקיד משמעותי במהלך מלחמות האזרחים האנגליות במהלך המאה ה-17.

דוגמה למלחמת אזרחים על רקע דתי בימינו היא מלחמת יוגוסלביה שגבתה את חייהם של רבים בסופה של המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21. החלוקה האתנית בין סרבים קרואטים סלובנים ואחרים, הייתה אך חלק מן הרקע לסכסוך, שכלל אף מאבק בין המוסלמים והנוצרים באזורים המעורבים כבוסניה והרצגובינה, קוסובו ואזורים אחרים. סכסוך זה מעיד כי כוחה של הדת ביצירת סכסוכים פנימיים עודו רב, וכי קווי חלוקה דתיים עודם מהווים קו שבר רב עוצמה במדינות רב לאומיות. על רקע זה יש להזכיר אף את הסכסוך בצ'צ'ניה הנושא, לפחות בחלקו רקע דתי. עם תחילת המאה ה-21 נראה כי רבים מן הסכסוכים בחלקים רבים של העולם הם על רקע דתי, ובמיוחד על רקע המאבק באסלאם הקיצוני, כגון מלחמת האזרחים האלג'יראית אשר גבתה את חייהם של מאה אלף בני אדם בעשור האחרון של המאה ה-20.

דוגמה נוספת למלחמת אזרחים על רקע דתי בהווה זאת מלחמת האזרחים בסוריה: כאשר הלחימה היא נגד משטר אסד בן העדה העלווית המהווה מיעוט בסוריה, לבין המורדים המוסלמים הסונים המהווים כ-73% מהאוכלוסייה הסורית. כאשר מחד גיסא ארגונים איסלאמיים סונים כמו אל-קאעידה נלחמים לצד המורדים ומאידך גיסא משמרות המהפכה של איראן וחזבאללה השיעיות נלחמות למען משטר אסד.

מהפכות

מהפכה היא לרוב מלחמת אזרחים בה הצדדים הלוחמים חלוקים בשאלות אידאולוגיות הנוגעות לשאלות הבסיס של המשטר הנוהג, לחלוקת הכוח, ההון ואמצעי הייצור, ולא רק בשאלה מיהם הפרטים שישלטו בהם. דוגמה קלאסית היא המהפכה הצרפתית אשר בה נאבק באופן אלים המעמד הבינוני והפרולטריון העירוני בצרפת כנגד האצולה והמונרכיה. יש הטוענים[דרוש מקור] כי מהפכות הן המשך של מרידות האיכרים הקלאסיות. בניגוד למרידות האיכרים, מהפכות מונהגות כמעט תמיד על ידי אנשים מן המעמד הבינוני, הרותמים לעגלתם האידאולוגית את ההמונים מן המעמד הנמוך. אחרים רואים באידאולוגיה את מחליפתה של הדת כנותנת הצדקה לאלימות שנוצרת על ידי גורמים חברתיים וכלכליים.

על מנת להצליח בכיבוש השלטון דרוש למהפכנים כוח צבאי, ולעיתים גולש הסכסוך לכלל מלחמת אזרחים. במקרים אחרים, כגון המהפכה הרוסית והמהפכה הצרפתית, דווקא הצלחת המורדים לכבוש את השלטון במרידה קצרה או מקומית, גורמת לתגובת נגד של המשטר המדרדרת למלחמת אזרחים.

מרידות על רקע לאומי

אחת מן הסיבות הנפוצות למלחמות אזרחים, במיוחד בעולם שלאחר המלחמה הקרה הוא מלחמות אזרחים על רקע לאומי. הלאומיות משחקת את תפקידה של הדת או האידאולוגיה כהצדקה למלחמה שלה סיבות רבות. כל מדינות הלאום המודרניות מתיימרות להחזיק במונופולין על הכוח הצבאי. מלחמות אזרחים על רקע שאיפה לעצמאות לאומית דורשות כי הצבא הלאומי יהיה מפוצל לפי קווי שבר אתניים, דתיים או לאומיים, כפי שאירע ביוגוסלביה או לעיתים קרובות יותר בסכסוכים בין מיעוט לאומי לבין ממשלה של מדינה רבת לאומים, יוצרת קבוצת המיעוט מיליציה החמושה בנשק קל, המנהלת מלחמת גרילה כנגד צבאות סדירים, תוך שהיא זוכה לתמיכתה של האוכלוסייה. ההיסטוריה של המאה העשרים הוכיחה כי לוחמה מסוג זה היא לוחמה בה דווקא למיליציה יש יתרון, אל מול צבא סדיר וחמוש. מאבקים מסוג זה זכו להצלחה במקומות כאריתריאה וסרי לנקה.

סכסוכים מקומיים יכולים להיות תוצר של יחסי גומלין בין כלכלות שונות באותה יחידה מדינית, כגון מלחמת האזרחים האמריקנית.

הפיכות

הפיכה היא על פי הגדרתה מהלומה מהירה הממוטטת את השלטון המרכזי במדינה ומחליפה אותו באחר, ללא אלימות נרחבת. במקרה של הפיכה כושלת, יכולה ההפיכה להיות הניצוץ המצית מלחמת אזרחים. הצד הכושל יכול לגייס לטובתו נימוקים אידאולוגיים, דתיים או לאומיים, על מנת לגייס לטובתו את האוכלוסייה, במאבק שהוא בבסיסו מאבק פנימי על השלטון.

נסיבות לפריצת מלחמה

כמעט בכל מדינה קיימות קבוצות מיעוט לאומיות, ריבוי של דתות, וחלוקה אידאולוגית, אך חברות מעטות נותנות לקווי חלוקה אלו לדרדר אותן אל מלחמת אזרחים. סוציולוגים חיפשו את הסיבות הגורמות להידרדרות אל מלחמת אזרחים. בעולם המודרני נמצא כי מלחמות אזרחים פורצות באומות שהן עניות, אוטוקרטיות ומחולקות באופן אזורי. עם זאת, ארצות הברית של המאה ה-19 הייתה מדינה עשירה ודמוקרטית, ובכל אופן הייתה הבמה לפרוץ אחת ממלחמות האזרחים העקובות מדם בהיסטוריה האנושית.

מודלים אחרים מדגישים את חשיבות השינוי והמעבר. על פי הגיון זה מלחמת האזרחים האמריקנית נגרמה בשל המעבר של הכוח הכלכלי מן הדרום לצפון, ומלחמת האזרחים בלבנון בשל הפרת האיזון הבין דתי באוכלוסייה ועלייתם המספרית של השיעים. מלחמת האזרחים באנגליה בשל גידול כוחו של המעמד הבינוני והסוחרים, על חשבון האצולה.

תחרות על משאבים ועושר בתוך חברה נתונה היא עילה מוכרת למלחמת אזרחים, עם זאת לרוב אין הצדדים מצהירים על סיבה זו כעילה למלחמה. היסטוריונים מרקסיסטים מדגישים את הגורמים הכלכליים והמעמדיים וטוענים כי מלחמות אזרחים נוצרות על ידי שליטים אימפריאליסטים הנלחמים להגביר את כוחם, המשתמשים בדת ובלאומיות ככלים לגרור אל המאבק את ההמונים המשועבדים.

לא רק הסיבות למלחמות אזרחים הן מקור לוויכוח ונושא למחקר, אלא אף התמשכותן. מלחמות רבות נמשכות במשך עשורים רבים. סיבה מוכרת לכך היא כי במלחמות רבות הופכים הצדדים היריבים לכלי משחק של מעצמות זרות החפצות בהשפעה במדינה בה מתרחש הסכסוך, ואינן נותנות לסכסוך לגווע. כך אירע במלחמת האזרחים בספרד אשר בה השתתפו כוחות חיצוניים לצד הצדדים הלוחמים, כגון "לגיון הקונדור" הגרמני אל מול הבריגדות הבינלאומיות, והמלחמה נתפסה כמעין "ניסיון" במלחמה בין הקומוניזם והפאשיזם, וזאת מעבר למשמעות שייחסו לה הספרדים בינם ובין עצמם.

לאחר המלחמה

בנייתה של חברה לאחר מלחמת אזרחים היא קשה לרוב. במלחמה בינלאומית שני הצדדים יכולים פשוט לפנות לדרכם לאחר המלחמה. במלחמת אזרחים לא רק שהאלימות צריכה להיפסק אלא שהצדדים המעורבים צריכים ללמוד לחיות בצוותא. הליך זה יכול להיות קשה במקרה שחלק ניכר מהאוכלוסייה איבד את האנשים הקרובים לליבו במהלך המאבק, ומאשים בכך את יריבו. מלחמות אזרחים נטו לגרום לצדדים אתניים, דתיים או אידאולוגיים להתבצר בעמדתם, והחזרת האחדות לחברה יכולה להוכיח עצמה כקשה. כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות אשר מאז הקמת הארגון ניסו לשמור על השלום בחברות שלאחר מלחמות אזרחים, נכשלו לעיתים קרובות במאמציהם.

מלחמות אזרחים מפורסמות

חיילים מארצות הברית ומאיטליה מאבטחים ציר ראשי במוגדישו המפריד בין הצדדים במהלך מלחמת האזרחים בסומליה, 1993.

מלחמות אזרחים מתמשכות

לקריאה נוספת

  • Eric Stover & Harvey M. Weinstein, My Neighbor, My Enemy: Justice and Community in the Aftermath of Mass Atrocity (Cambridge University Press, 2004)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מלחמת אזרחים בוויקישיתוף
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37290558מלחמת אזרחים

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מלחמת_אזרחים&oldid=2405921"