משבר אנגלופון
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
משבר אנגלופון (בצרפתית: Crise anglophone), הידוע גם בשמות מלחמת אמבזוניה ומלחמת האזרחים בקמרון הוא סכסוך באזור דרום קמרון. בעקבות בעיית דיכוי מחאת אזרחי דרום קמרון בשנים 2016–2017, אזורים אמבזונים בשטחים האנגלופוניים באזור צפון מערב ודרום-מערב קמרון התפצלו מהמדינה, פתחו במסע גרילה נגד כוחות הביטחון הקמרוניים, ובהמשך הכריזו באופן חד צדדי על עצמאות. בסוף נובמבר 2017 הכריזה ממשלת קמרון מלחמה על הבדלנים ושלחה את צבאה לאזורים האנגלופוניים.
| תאריכי הסכסוך | 7 בספטמבר 2017 – מתמשך (6 שנים ו־33 שבועות) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | אזור צפון-מערב קמרון, דרום קמרון, פרובינציית החוף, מערב קמרון. | |||||||||||||||||
| תוצאה | מתמשך | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
המרד החל בקנה מידה נמוך, אך הסכסוך התפשט לרוב אזורי האנגלופון תוך שנה. בקיץ 2019 שלטה הממשלה בערים הגדולות ובאזורים הכפריים, ואילו הלאומנים האמבזוניים החזיקו בחלקים כפריים ושלטו בקביעות בערים הגבוהות. כעבור שנה צצו חזיתות מוגדרות בבירור, לפעמים עם הבנה הדדית שבשתיקה בין הלוחמים מי שולט באילו אזורים; בעוד שממשלת קמרון תפשט על עיירות וכפרים שבשליטת הבדלנים, היא לא תשאף לכבוש אותם על הסף, והתמקדה במקום זאת באבטחת האזורים העירוניים הגדולים.
אלפי אנשים נהרגו במלחמה, ולמעלה מחצי מיליון אזרחים נאלצו לברוח מבתיהם. אף על פי שבשנת 2019 היה הדיאלוג הידוע הראשון בין קמרון לבין הבדלנים, כמו גם שיח לאומי מאורגן ממלכתי והענקת מעמד מיוחד לאזורים האנגלופוניים, המלחמה המשיכה להתעצם. בסוף 2019 הבחירות לפרלמנט בקמרון (שהתקיימו ב-2020) הביאו להסלמה נוספת, הבדלנים הפכו לאסרטיביים יותר בעוד קמרון פרסו כוחות נוספים. בעוד שקבוצה בדלנית אחת הכריזה על הפסקת אש חד צדדית עקב התפרצות נגיף הקורונה, קבוצות בדלניות אחרות וממשלת קמרון התעלמו מהקריאות ללכת בעקבותיה והמשיכו להילחם.
נעשו ניסיונות מוגבלים במשא ומתן. שיחות בתיווך שווייץ בשנת 2019 נכשלו בסופו של דבר, והפילוגים הפנימיים בין הבדלנים סיבכו את המצב. באותה שנה נגזרו מאסרי עולם על ידי בית הדין הצבאי בקמרון למנהיגי הבדלנים שהוסגרו מניגריה בשנת 2018. עם זאת, בעקבות לחץ בינלאומי גובר להפסקת אש גלובלית, ביולי 2020 החלה קמרון במשא ומתן עם מנהגים כלואיים אלה. השיחות נערכו בין סיסיקו יוליוס איוק טאבה ומנהיגים כלואים אחרים ונציגי ממשלת קמרון.
ציר זמן
2017
בתחילת ספטמבר 2017, המועצה הממשלתית אמבזוניה (AGovC), תנועה בדלנית שהוקמה בשנת 2013 באמצעות מיזוג של מספר קבוצות, הציבה רשמית את כוחות ההגנה של אמבזוניה (ADF) בדרום קמרון. ב-9 בספטמבר ביצע הנגמ"ש את פעולתו הצבאית הראשונה, ותקף בסיס צבאי בבסונגבאנג שבמניו. שלושה חיילים קמרונים נהרגו בהתקפה, ואילו הנגמ"ש טען כי חייליהם הצליחו לחזור לבסיס ללא צמצום. לאורך ספטמבר ביצעו הבדלנים שתי הפצצות; אחת שמכוונת לכוחות הביטחון בבמנדה, ועוד אחת המכוונת לשוטרים. בזמן שההפצצה הראשונה נכשלה, השנייה פצעה שלושה שוטרים. ב-22 בספטמבר, חיילים קמרונים פתחו באש לעבר מפגינים, הרגו לפחות חמישה ופצעו רבים נוספים.
ב-1 באוקטובר החזית המאוחדת של הקונסורציום המאוחד של קמרונים הדרומית (SCACUF), תנועת גג המורכבת מכמה תנועות עצמאות, הכריזה באופן חד צדדי על עצמאותה של אמבזוניה. אחרי הצהרה זו הגיעו הפגנות המוניות ברחבי האזורים האנגלופוניים. הבדלנים בחרו אסטרטגית בתאריך זה, מכיוון שהוא יום השנה לאיחוד קמרון ודרום קמרון. מאוחר יותר SCACUF הפך את עצמו לממשלת ביניים של אמבזוניה (IG). כמה חודשים לתוך המלחמה, ה-IG דחה את רעיון המאבק המזוין, ובמקום זאת העדיף מערכה דיפלומטית ואי ציות. עמדה זו השתנתה בסופו של דבר.
כוחות צבא קמרון נכנסו לאזורים כדי להילחם בבדלנים ולרסן את ההפגנות. לאורך היום נהרגו לפחות שמונה מפגינים בבואי ובמנדה. הצבא הקמרוני תחזק כוחות גם את גבול ניגריה, וב-9 באוקטובר הוא טען כי עצר את מעברם של "מאות לוחמים ניגרים לקמרון".
לאורך נובמבר נהרגו שמונה חיילים, לפחות 14 אזרחים וחמישה נמלטים בגלל הסכסוך. הבדלנים הרגו שני ז'נדרמים בבמנדה בשבוע הראשון של החודש. ביומיים האחרונים של נובמבר נהרגו חמישה חיילים וחמישה שוטרים בשני פיגועים נפרדים נפרדים ליד ממפה. ב-1 בדצמבר הורתה ממשלת קמרון לפנות 16 כפרים במניו לקראת מתקפה צבאית, וב-4 בדצמבר הכריזה רשמית מלחמה על הבדלנים. צבא קמרון עבר לגור במניו, וכבש מחדש את שני הכפרים ב-7 בדצמבר עד 15 בדצמבר, בין השאר עם כוחות עלית. במהלך המתקפה ביצע הנגמ"ש פיגועי גרילה על צבא קמרון, והרג לפחות שבעה חיילים לאורך כל חודש דצמבר. ב-18 בדצמבר החל צבא קמרון להשמיד עשרות בתים אזרחיים כנקמה והרג כמה אזרחים. במתקפה בדצמבר התרחשה מדי פעם זליגה מעבר לגבול ניגריה.
פשעי מלחמה
של ממשלת קמרון
ישנן עדויות צילום המראות אסטרטגיה עקבית של שריפת כפרים על ידי כוחות קמרון. הצבא טען כי החיילים שצולמו היו לבושים במדי צבא קמרוני גנוב, טענה שהוכחשה על ידי תושבים מקומיים. תמונות לוויין מראות נזק רב לכפרים. נאסר על חיילים לשאת טלפונים ניידים. באוגוסט 2018, המרכז לזכויות אדם ודמוקרטיה באפריקה פרסם רשימה של 106 כפרים שעברו פשטה על ידי כוחות הממשלה מאז אוקטובר 2017. כשהביא ראיות, קטעי וידאו ותמונות ראייה, המרכז טען כי 71 מהכפרים האלה נהרסו והושלכו לחלוטין, בעוד ש-34 הנותרים ננטשו חלקית.
של אמבזוניה
בסוף שנת 2017 הכריזו הבדלנים על סגירת בתי הספר באזור, ותקפו ושרפו בתי ספר שסירבו להיסגר. בין פברואר 2017 למאי 2018, לפחות 42 בתי ספר היו ממוקדים. יש נבדלים הרואים בבתי ספר יעדים לגיטימיים מכיוון שהשפה הצרפתית נלמדת כמקצוע חובה. נכון ליולי 2019, קרוב ל-6,000 בתי ספר נסגרו ברחבי האזורים האנגלופוניים, ופגעו ביותר מ-600,000 ילדים. נפרדים החלו לפתוח בתי ספר משלהם בספטמבר 2019, אך אלה לא הספיקו לכסות את הצרכים החינוכיים באזורים שבשליטתם. בספטמבר 2020 קראו הבדלנים הבולטים מארק בארטה ואריק טאטאו להפסיק את סגירת בתי הספר. עם זאת, הדבר נדחה על ידי יוליוס איוק טאבה, סמואל איקומה סאקו ועייבה צ'ו לוקאס, שכולם התעקשו כי הפסקת אש חייבת להקדים את חידוש פתיחת בתי הספר. התקפות על בתי ספר עלו לבדלנים באובדן תמיכה כלשהו בקרב המקומיים שנהגו להזדהות עם מטרתם.
במאמץ להפוך את האזורים האנגלפיים לבלתי ממשלים, גורמים בדלניים רצחו עובדים בתאגידים ממשלתיים. חטיפה לפדיון כופר התרחשה לעיתים קרובות, וכן סחיטה של אזרחים להעברת כספים למימון המאבק. בשל אופיים המעורפל של רבים מהמיליציות הבדלניות, חלק מהתקפות המיוחסות לבדלנים עשויות להיות מעשיהם של עבריינים מקומיים. עם זאת, אין ספק כי גורמים בדלניים ביצעו פעולות רבות כאלה, לעיתים בהוראת ממשלת הביניים של אמבזוניה.
לאורך 2017 לא היו דיווחים על שנגמ"ש השתמש באלימות נגד אזרחים. נכון לאוקטובר 2018 דווח על חמישה אירועים כאלה, אם כי התקפות אלה לרוב לא היו קטלניות; מוות אזרחי אחד יוחס להתקפה של נגמ"ש. קבוצות בדלניות אחרות תקפו אזרחים 25 פעמים באותו פרק זמן, והיו אחראיות ל-13 מקרי מוות אזרחיים. הבדלנים אף הואשמו בשימוש בבתי ספר ובכנסיות כצריפים צבאיים; ביולי 2019, האשימה קמרון את הבדלנים בכיבוש יותר מ-50 בתי ספר. הכוחות האמבזוניים עסקו גם בסחיטה נרחבת של האוכלוסייה האזרחית בשני האזורים האנגלופוניים בקמרון.
נפגעים
בין ספטמבר 2017 לפברואר 2018 טענה קמרון כי איבדה 22 חיילים ושוטרים בסכסוך. עד מאי נהרגו לפחות 44 חיילים ושוטרים. ביוני 2018 הנתון הרשמי עלה ל-84 הרוגים. בתוך שבועיים במחצית יוני האחרונה, הנתון הרשמי עלה ליותר מ-120 הרוגים. עד אוקטובר 2018, הצבא והמשטרה איבדו לפחות 175 אנשי שירות. אבדות ההפרדה הוערכה בכמאות.
המלחמה התגברה בתחילת 2019. ביוני מספר נפגעי הצבא והמשטרה בקמרון נאמד בכ-500 הרוגים. הבדלנים איבדו כ-1,000 לוחמים. אף על פי שקשה לקבוע נפגעים אזרחיים, בחודש מאי 2019 נאמדו על ידי מקורות עצמאיים בסביבות 650 הרוגים, מתוך סך ההרוגים הכולל של 1,850. בספטמבר 2019, מקורות עצמאיים הצהירו כי הסכסוך גבה את חייהם של כ-3,000 איש, וסופר גם לוחמים וגם אזרחים. עד פברואר 2020 נהרגו בין 800 ל-1,000 חיילים קמרונים.
קבוצות אנגלופוניות חולקות על נתונים אלה. בעוד שתנועות פדרליות טענו כי הסכסוך לקח 3,000-5,000 נפשות החל בקיץ 2019, הבדלנים טענו כי בין 5,000 ל 10,000 איש נהרגו.
השלכות הומניטריות
עד ינואר 2018, 15,000 איש ברחו מדרום קמרון לניגריה. מספר זה גדל עד לפחות 40,000 איש עד פברואר. עד אוגוסט 2018, יותר מ-180,000 איש נעקרו עקב המלחמה. החל ממאי 2019, 530,000 בני אדם נעקרו מבפנים, ו-35,000 ברחו לניגריה. ביוני 2019 1.3 מיליון איש באזורים האנגלופוניים היו זקוקים לסיוע הומניטרי.
השלכות אחרות
הסכסוך פגע קשות בכלכלה המקומית. ביוני 2018, חברת Cameroon Developmen Corporation, חברה ממשלתית המונה 22,000 עובדים, הכריזה שהסכסוך עלול להוביל לאובדן של 5,000 משרות בטווח הקצר. ביולי 2018 דיווחה הארגון הקומיני האנושי "Human Is Right" כי המלחמה גרמה לעלייה של 70 אחוזים באבטלה במגזר החקלאי. תחומי שמן הדקלים והקקאו באזור דרום-מערב ספגו מכה קשה, כאשר חברת Pamol שבבעלות המדינה זנחה את המטעים באזורים מסוימים. החברה הפרטית Telcar Cocoa דיווחה כי ייצור הקקאו צנח ב-80%. העמותה הציעה לחברות לבצע עסקאות עם הבדלנים על מנת להגן על מתקניהן. עד שנת 2019, הכנסות המס השנתיות באזורים האנגלופוניים ירדו מ-800,000 דולר ל-1,000 דולר, ובשנת 2020 כמעט כל פקידי המס נמלטו מעמדות המעבר בגבול ניגריה. הבדלנים נועדו למנוע מהמדינה הקמרונית לקבל הכנסה כלשהי מאזורי אנגלופון, על מנת שעלות השליטה באזור תעלה על היתרונות.
הסכסוך עורר יציאה מקהילת העסקים הניגרית מדרום קמרון, כמו גם סוחרים ניגרים שנהגו לנהל שוקי מפתח.
אלפי עקורים ברחו לאזורים טבעיים מוגנים וסכנו את חיות הבר שם.
קישורים חיצוניים
