החונטה הצבאית האתיופית
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | צבאי |
| עיר בירה | אדיס אבבה |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| הפיכה | 12 בספטמבר 1974 |
| פירוק | |
| יצירת חוקת אתיופה | 22 בפברואר 1987 |
| ישות קודמת | האימפריה האתיופית |
| ישות יורשת | הרפובליקה העממית הדמוקרטית של אתיופיה |
| שטח בעבר | 1,221,900 קמ"ר (נכון ל־1987) |
| אוכלוסייה בעבר | 46,706,229 (נכון ל־1987) |
| כלכלה | |
| מטבע | ביר אתיופי |
| שונות | |
| סיומת אינטרנט | ET |
| קידומת בין־לאומית | 251 |
החונטה הצבאית האתיופית (רשמית: המועצה הצבאית המנהלית הזמנית) ידועה יותר בשם ה-דרג שמשמעו בשפת הגעז "ועדה" או "מועצה". שלטון צבאי פרו-סובייטי ששלט באתיופיה מהפלת שלטונו של הקיסר הפרו-מערבי היילה סלאסי בסופה של המהפכה האתיופית ב-12 בספטמבר 1974 ועד ההכרזה על הרפובליקה העממית ב-10 בספטמבר 1987.
המשטר החדש שהתגבש על חורבות המשטר הקיסרי המיט שורה של אסונות קשיים - החל במלחמה במחוזות ובגבולות, בטרור הפנימי ובשבר כלכלי וחרפת רעב וכלה בהרס תרבותי כולל, בעליית מתחים אתניים, בפיצול הארץ עד כדי סכנה ממשית להמשך קיומה של אתיופיה.
מוצא ורקע: החונטה עד מנגיסטו
ערך מורחב – אתיופיה המשוחררת
האימפריה האתיופית: הקץ
- ערך מורחב – המהפכה האתיופית
במשך כל ההיסטוריה האתיופית דרך הממלכות פונט, סבא, דעמת ואקסום אתיופיה נשלטה על ידי מלכים או קיסרים, ומאז הפלת שושלת זאגווה ועליית השושלת הסולומונית בשנת 1270 אתיופיה לא חוותה שינוי חד בשלטון שעבר בין בני משפחה ואצילים, ב-15 בספטמבר 1975 באה לסופה האימפריה האתיופית והחונטה הצבאית שהוקמה כתגובה לכעס והזעם שפרץ על ידי האזרחים האתיופים משלטונו של הקיסר היילה סלאסי השתלטה באופן רשמי על הממשלה בתוכנית שנקראה "אתיופיה תחילה" שבה החונטה שינתה את שמה הרשמי מ-הוועדה לתיאום הכוחות המזוינים, המשטרה וצבא היבשה ל-המועצה הצבאית המנהלית הזמנית והקימה שלטון חלופי. הדרג בחר בסגן אמן אנדום להיות יושב ראש הדרג וראש המדינה עד שיורש העצר אספה ווסאן יחזור מהטיפול הרפואי באירופה ואתיופיה תהפוך למונרכיה חוקתית, על פי הצהרת היושב ראש אנדום.
סוציאליזם: הגרסה האתיופית
- ערך מורחב – הסוציאליזם האתיופי
ב-4 במרץ 1975 הדרג הכריז על תוכנית להפיכת אתיופיה לסוציאליסטית ולכן החונטה החלה במערכת של רפורמה אגררית שהייתה קיצונית בהשוואה למונחים סיניים וסובייטים, תחת תוכנית זאת הממשלה הלאימה כל אדמה כפרית וביטלה את תשלום המשכנתאות[1]. רבים מאוכלוסיית אתיופיה תמכו במהלכים אלו שפגעו באצילים ואפילו התקיימה הפגנת תמיכה של סטודנטים בדרג ובמנגיסטו[2]. הדרג לא פסח גם על מערכת החינוך ותחת תוכנית זו הממשלה שלחה את כל מלומדי אתיופיה משכילים, מורים, מרצים וסטודנטים לאזורי הכפר על מנת להילחם בבורות של האזרחים האתיופים, לא רק תוכניות הלאמה וחינוך סוציאליסטי היו לדרג אלא גם תוכנית לשוויון בבריאות, בדת בחלוקת אדמות באופן שווה לכלל האזרחים והכרזה על מספר שפות לאומיות.
החונטה: טיהורים
- ערך מורחב – הטיהורים (אתיופיה)
עמדת יושב ראש הדרג אנדום הייתה שאתיופיה צריכה להיות מונרכיה חוקתית ועמדותיו השונות כגון עמדתו כלפי אריתריאה שהייתה פייסנית והעצורים הפוליטיים הובילה להתנגדות חריפה כלפיו בתוך הדרג שבסופם נרצחו כ-60 מפקידי ממשלת אתיופיה שכללו בין היתר שני ראשי ממשלה לשעבר, מפקד המשמר הקיסרי ובנוסף לכך נרצחו שני חברי דרג והיושב ראש אנדום לאחר רצח אנדום הדרג בחר באלוף-משנה טפרי באנטי כיושב ראש הדרג וכראש המדינה וכסגניו נבחרו מנגיסטו היילה מריאם ואטנפו אבטה. מוסד הקיסרות בוטל באופן רשמי במאי 1975 והאידאולוגיה המרקסיסטית-לניניסטית הוכרזה כאידאולוגיה של המדינה. על מנת להראות שהדרג לא חותר להקמת מונרכיה חוקתית באתיופיה קיסר אתיופיה היילה סלאסי נרצח ב-22 באוגוסט. לאחר רצח הקיסר התרחשו בדרג מאבקי עליונות בין מנגיסטו, טפרי ואטנפו על השליטה בדרג. האי יציבות בדרג נפתרה בתחילת 1977 כאשר תומכיו של טפרי טפר ותומכיו, עם מותו של טפרי רוב התנגדות הפנימית למנגיסטו בתוך הדרג. רצח טפרי מינה למעשה את מנגיסטו ליושב ראש הדרג וראש המדינה. מנגיסטו לא הסתפק ברצח טפרי ולכן הוא הורה לחסל את יריבו האחרון אטנפו, לאחר חיסול מתנגדיו הפנמיים מנגיסטו התפנה לחיסול מתנגדיו החיצוניים במה שנקרא הטרור האדום.
החונטה: מאבקים צבאיים
- ערכים מורחבים – מלחמת אריתריאה · מלחמת האזרחים
מלחמת האזרחים: סקירה
- ערכים מורחבים – הטרור הלבן · הטרור האדום
לאחר המהפכה האתיופית ועלייתו של הדרג החלו להופיע התקוממויות אזרחיים בחלקים שונים של אתיופיה, המרכזיות ביותר היו באריתריאה ותיגראי, המלחמה האריתראית, שהחלה עוד מתקופת הקיסר היילה סלאסי הייתה עניין של ויכוח מקיף בתוך הדרג ולאחר רצח אנדום שדגל בפייסנות עם האריתראים. הדרג החל להילחם באופן אכזרי כנגד ארגוני הגרילה האריתראים הג'אבחה והשעביה. ניסיונות של הארגונים האריתראים להילחם מול הצבא האתיופי נכשלו.
לקראת סוף 1976 התקוממויות האזרחים התרחבו ובכל מחוזות אתיופיה פעל ארגון גרילה מקומי. בנוסף להתקוממויות באריתריאה, היו גם קבוצות מתקוממים בטיגראי התנועה הראשית שפעלה במחוז זה נקראה וויאנה. במחוזות הדרום בבלה, סידאמו וארסי פעל ארגון גרילה של עם האורומו ששמו החזית לשחרור אורומו, בנוסף לאלו התקיימו גם תנועות גרילה סומלית שפעלו באזור אוגדן על מנת לספח אותה לסומליה ארגונים אלו היו החזית לשחרור אבו סומלי והחזית לשחרור מערב סומליה. ארגונים נוספים שנלחמו כנגד שלטון הדרג היו: החזית לשחרור עפר שפעלה בסולטנות אוסה שבצפון-מזרח אתיופיה וטארנפית ארגון גרילה פרו-קיסרי. עם עזרה צבאית מהגוש הקמוניסטי הדרג הצליח לשמר את שלטונו ולהגביל את ארגוני הגרילה למחוזותיהם.
ב-1977 הממשלה המשיכה את המאבק כנגד ההתקוממויות באריתריאה בצורה אכזרית הצבא האתיופי הצליח בכיבוש השטח מידי ארגוני הגרילה, אך באמצע שנת 1978 הצבא האתיופי והדרג שהיו עסוקים במלחמה עם סומליה ובטרור האדום הזניחו את הלחימה באריתריאה וקבוצות המתקוממים האריתראיות הצליחו להשתלט על רוב אזורי הכפר. השטח נכבש מחדש על ידי הצבא האתיופי. הארגונים האריתראים החלו להבין שרק התנגדות פנים אתיופית תעזור להם ולכן הם החלו לשתף פעולה עם הארגון הטיגראיני הוויאנה, השעביה סיפק ציוד ואימונים שעזר לבנות את הוויאנה לתוך לחימה כוללת כנגד החונטה הצבאית.
הטרור: הלבן והאדום
- ערכים מורחבים – המפלגה העממית-מהפכנית האתיופית · התנועה הסוציאליסטית הכלל-אתיופית
לאחר רצח טפרי באנטי, מנגיסטו הצהיר על עצמו כיושב ראש הדרג בפברואר 1977 ותכנן חוקים חדשים על מנת לחזק את שלטונו, אך למנגיסטו ולדרג היו מתנגדים חיצוניים שדגלו באותה אידאולוגיה כמוהם המרקסיזם-לניניזם תנועת ההתנגדות העיקרית לדרג הייתה היחאפה שהתנגדה לשלטון צבאי ודרשה הקמת "רפובליקה עממית", בפברואר 1977 היחאפה החל לאתגר את הדרג צבאית במה שנקרא הטרור הלבן ואפילו כמעט והתנקשו בחיי מנגיסטו מתקפות אלו של היחאפה גרמו למותם של שמונה חברי דרג ותומכים רבים, פעולות אלו הרגיזו את מנגיסטו והוא החל במסע ציד (טרור אדום) של תנועות ההתנגדות ובראשם היחאפה. הדרג והממשלה רצחו וצדו מבלי להבחין ולחקור חשודים בחברות ביחאפה ותומכיהם, במיוחד סטודנטים. מנגיסטו והדרג הצליחו להשמיד את היחאפה, זהו היה המאבק אחרון לשליטתה של המהפכה האתיופית, במחיר של אלפי הרוגים נעדרים פצועים ואסירים.
המערכה השנייה של הטרור האדום החלה באמצע 1978 כאשר הדרג אסר את חברי מפלגת המאסיון, מפלגה אזרחית מרקסיסטית שהייתה אחראית בתיאום עם הממשלה על אגודות התושבים העירוניות ועל אגודת האיכרים הכפריות, המאסיון שהחל לצבור כוח במוקדי שליטתו איים על שליטתו של הדרג על הממשל המקומי ברחבי אתיופיה, ולכן מנגיסטו החל במסע ציד נגד המאסיון כל חברי מפלגת המאסיון שהיו חלק מהדרג הוצאו להורג. לאחר חיסול המאסיון לא הייתה קיימת שום מפלגה מרקסיסטית אחרת ולכן כדי לסתום את הוואקום הפוליטי שיצר, הדרג איחד את כל סיעות וגופי השמאל תחת מפלגת גג איחוד ארגוני המרקסיזם-לניניזם האתיופים (ידוע בשם הקיצור מאמהרית: אמלדאה). חובת המפלגה החדשה הייתה דומה לזו של המאסיון קידום שליטה של סוציאליזם אתיופי והשגת תמיכה אזרחית לתוכניות הממשלה דרך פעילויות פופוליסטיות שונות.
המלחמה הקרה: אוגדן
- ערכים מורחבים – המלחמה הקרה · מלחמת אוגדן
ב-1977 החל האתגר הרציני ביותר לחונטה הצבאית שעדיין הייתה בעימות עם ארגוני ההתנגדות ושיגרה את הטרור האדום. סומליה שכנתה של אתיופיה קיבלה את עצמאותה מאיחוד המושבות הסומליות של בריטניה ואיטליה, ממשלת סומליה תחת נשיא השלישי הלאומני-סוציאליסטי מוחמד סיאד בארה החליטה לפלוש ולכבוש את אזור אוגדן הנמצא במחוז הררג במזרחה של אתיופיה המיושב בסומלים ובכך להגשים את חלום סומליה הגדולה. לפני הפלישה הצבאית סומליה השתמשה בארגון הגרילה החזית לשחרור מערב סומליה, ארגון שהחל לפעול בפברואר 1977 וניצל את הבעיות הפנימיות באתיופיה ובאריתריאה ותקף עמדות של צבא אתיופיה ברחבי אוגדן. ממשלת סומליה סיפקה מערך לוגיסטיקה ותמיכה לארגון, בחצי השנה הראשונה להקמתו הארגון הצליח להשיג השגים מרשימים ותקף מטרות בלב שטח אוגדן ומעבר לו כגון העיר דירה דאווה והערים היושבות על גבול קניה אתיופיה.
.jpg)
ההתנגשות האלימה ביותר בין צבא אתיופיה למליציה החמושה התרחשה בספטמבר בסביבת העיר ג'יג'יגה הארגון הסומלי כבש את העיר לאחר שחיילי אתיופיה סירבו להילחם. הדרג שחשש מפלישה סומלית בהיקף רחב שיביא להתמוטטות משטרו פנה לברית המועצות לעזרה צבאית. ברית המועצות נענתה לבקשה האתיופית וסיפקה לדרג ציוד רב ויועצים צבאיים. כאשר ברית המועצות המשיכה לעזור לאתיופיה השפעתה גדלה באזור, סומליה שגם היא הייתה בעלת ברית קרובה של הסובייטים ביטלה את כל האמנות עם ברית המועצות וגירשה את מתחומה את כל היועצים והאזרחים הסובייטיים.
בסוף נובמבר אתיופיה החלה להראות את העזרה שהגישו לה הסובייטים ובעלי בריתם, קובה ששלחה כ-17,000 חיילים שהגיעו הישר מאנגולה על מנת לעזור ליחידות הצבא האתיופי, הצבא האתיופי עם חבריו החדשים החל למחוץ את המיליציה הסומלית החמושה וכמעט חיסל אותה לגמרי. בתגובה למערכה האתיופית כנגד המיליציה הסומלית, צבא סומליה פלש לאתיופיה ב-13 בפברואר 1978, הצבא הסומלי הצליח להתקדם לתוך השטח האתיופי ולכבוש ערים כמו הרר, דירה דאווה וגוד, אתיופיה ובעלי בריתה החלו להצטייד מחדש והצליחו לכבוש מחדש את העיר ג'יג'יגה בתחילת מרץ הסומלים ראו שצבאם היה מותש ועייף החליטו על נסיגה וממשלת סומליה הוציא את צבאה מאוגדן. בעקבות מלחמה זו אתיופיה נהפכה לבעלת הברית הקרובה ביותר של ברית המועצות באפריקה.
החונטה: שנות השמונים
- ערך מורחב – הרעב האתיופי (1984–1985)
הרעב הגדול: וילגיזציה
- ערך מורחב – הווילגיזציה באתיופיה
אתיופיה שעדיין לא הבריאה מהרעב הקודם של שנות ה-70 שהתרחש כתוצאה מבצורת שהשפיעה על רוב ארצות הסאהל האפריקני. לקראת סוף שנות ה-70 החלו להופיע שוב סימני בצורת. בתחילת שנות ה-1980 אזרחים אתיופים רבים במחוזות וואלו, חלקים מבאגמדיר ושאווה התחילו להרגיש את ההשפעות של הרעב החדש שנגרם כתוצאה מהבצורת. באמצע שנת 1984 הבצורת החלה להתפשט בצפון אתיופיה ואיתה גם הרעב, ניסיון הממשלה להעביר מזון למחוזות הרעב נכשלה בגלל הלחימה העיקשת בארגוני הגרילה בייחוד הוויאנה שעיכבו את המעבר של חלק מהמזון. בסוף 1985 השנה שבה הבצורת הגיע לשיאה גרמה בתחילת 1986 להתפשטות הרעב דרומה עם כ-5.8 מיליון איש שנפגעו. לא מספיק הבצורת ב-1986 התרחשה מגפת ארבה וחגבים שהחריבה את מה שנותר מהיבול.
אי יכולת ממשלת אתיופיה להתמודד עם הרעב הרגיזה את הקהילה הבינלאומית. רבים מתומכי הדרג התנגדו למדיניות האי עזרה לרעבים המורדים בצפון. ההשפעות של הרעב ומלחמת האזרחים גרמו להתמוטטות כלכלת אתיופיה. בעקבות ביקורות אלו הדרג יזם תוכנית להעביר אזרחים מאזורי הרעב לאזורים אחרים באתיופיה. בשנת 1985 וב-1986 כ-600,000 אזרחים הועברו, רבים בכפייה מביתם על ידי הצבא והובלו לאזורים שונים בדרום אתיופיה. תכנון הממשלה כללה גם תוכנית וילגיזציה שהייתה התשובה לרעב אך גם למצב הביטחוני. בתחילת 1985 איכרים רבים הוכרחו להעביר את מגוריהם לתוך כפרים מתוכננים, שהיו מקובצים בסביבות מים, בתי ספר ושירותים רפואיים.
החונטה הצבאית: ישראל והיהודים
- ערך מורחב – עליית יהודי אתיופיה
ישראל הייתה אחת מהמדינות המערביות שהגישו עזרה צבאית לאימפריה האתיופית עוד בשנות שלטונו של הקיסר היילה סלאסי מכיוון שזאת שלטה בכניסה הדרומית לים סוף מיצר באב אל מנדב. במשך התקופה הקיסרית, קצינים ישראליים אימנו חיילי צנחנים ויחידות צבא אתיופיות שהיו שייכים לאוגדה החמישית שנלחמה כנגד ארגוני ההתנגדות האריתראים הג'אבחה והשעביה[3]. לאחר שאתיופיה ניתקה את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל בעקבות מלחמת יום הכיפורים שגרם למשבר האנרגיה העולמי, ישראל עדיין המשיכה לספק עזרה צבאית לאתיופיה בחשאיות. עזרה זו המשיכה גם כאשר החונטה הצבאית הפילה את משטר הקיסרות ב-1974 ישראל סיפקה לאתיופיה נשק, תחמושת, יועצים צבאיים וחלקי חילוף למטוסי קרב שיוצרו על די ארצות הברית לאחר שזו ניתקה יחסה עם אתיופיה.
ב-1978 שר החוץ משה דיין הודה שישראל מספקת עזרה צבאית לאתיופיה, בעקבות זאת הדרג גירש את כל הישראלים ובכך הוא שימר את מערכת היחסים עם מדינות הליגה הערבית כמו לוב ודרום תימן, אף על פי שאתיופיה הכריזה שניתקה את יחסה עם ישראל שיתוף הפעולה הצבאי המשיך. ב-1983 ישראל סיפקה לאתיופיה מערכות תקשורת וב-1984 יועצים ישראליים אימנו את המשמר הנשיאותי שתפקידו היה להגן על יושב ראש הדרג וטכנאים ישראליים עזרו למשטרת אתיופיה בנושאים טכניים. מדינות מערביות טענו שישראל שיתפה פעולה עם אתיופיה והחונטה תמורת העלאת יהודי אתיופיה במשך מבצע משה ב-1984 שבו כ-10,000 יהודים הועלו לישראל[4]. על פי טענות ארגוני ההתנגדות האריתראיות ב-1985 ישראל מכרה לאתיופיה תחמושת ששווה כ-20 מיליון דולר בנוסף לציוד צבא אחר ששווה לכ-83 מיליון דולר התנועות גם טענו שישראל שלחה כ-300 יועצים צבאיים בנוסף לאימון של 38 טייסי קרב אתיופים[3].
אתיופיה וישראל חידשו את היחסים הדיפלומטים באופן גלוי לאחר שאתיופיה נהפכה לרפובליקה עממית וב-17 בדצמבר 1989 ישראל פתחה שגרירות באדיס אבבה והגדיל את שיתוף הפעולה עם הממשלה האתיופית. במשך 1990 היחסים בין האתיופים והישראלים המשיכו להתהדק וישראל סיפקה לאתיופיה מערכות נשק, 150,000 רובים, פצצות, עשרים יועצים צבאיים לאימון המשמר הנשיאותי של מנגיסטו ומספר לא ידוע של קצינים שעבדו עם יחידות קומנדו אתיופיות[5]. כל העזרה הצבאית לאתיופיה הגיעה בתמורה להסכמת ממשל מנגיסטו להעלאת יהודי אתיופיה לישראל. לאחר ההסכם ביניהם, הסכימו ישראל ואתיופיה על העלה של כ-500 איש כל חודש תמורת עזרה כלכלית, חקלאית ואספקת ציוד רפואי.
החונטה: לקראת רפובליקה עממית
המפלגה החלוצית: מפלגת הפועלים
- ערך מורחב – מפלגת הפועלים האתיופית
על אף שאתיופיה קיימה מערכת יחסים קרובה עם העולם הקומוניסטי לברית המועצות ולבעלי בריתה היה קשה להקים קשר עם הדרג. קשיים אלה היו בעיקר תחושת התסכול בקרב הדרג לאן פניו מועדות כשהוא מקדם תוכניות מרקסיסטיות-לנינסטיות בגרסה אתיופית כל אלה הראו את הדרך של אתיופיה למדינה סוציאליסטית. המעמד של דרג כממשל צבאי היה מקור אחר לדאגה בקרב בעלי בריתה הקומוניסטים של אתיופיה. קומוניסטים אתיופים רבים העלו את הצורך בלהקים "מפלגת חלוצית"[דרושה הבהרה] שתשלוט על הרפובליקה העממית שתקום בעתיד. על מנת להבטיח תמיכה קומוניסטית ממושכת, הדרג יצר את "הוועדה לארגון מפלגת פועלים אתיופית" בדצמבר 1979 וכיושב ראש כיהן ראש הדרג מנגיסטו. בכינוס השני של אותה ועדה בינואר 1983, הוועדה הודיעה שהיא תתחלף במפלגה קומוניסטית חדשה ולפיכך קמה מפלגת הפועלים האתיופית ב-12 בספטמבר 1984.
החוקה: סופו של המשטר הצבאי
- ערך מורחב – חוקת אתיופיה העממית
כאשר קמה המפלגה החדשה היא החלה בחקיקת חוקה חדשה לרפובליקה העממית. ב-1 בפברואר 1987 החוקה המוצעת הוגשה לציבור, הממשלה המרכזית טענה ש 81 אחוז מהאזרחים אישור את החוקה החדשה. משימת פרסום החוקה ברחבי אתיופיה הוטלה על האגודות העירוניות והכפריות. קומוניסטים אתיופים רבים טענו שהחוקה המוצעת לא נכתבה כדי לעזור לעם אלא הייתה "תרגום מקוצר של החוקה הסובייטית של שנת 1977".
ב-10 בספטמבר 1987 אחרי שלושה עשרה שנות שלטון צבאי, אתיופיה נהפכה רשמית ל-"הרפובליקה העממית הדמוקרטית של אתיופיה" תחת חוקה חדשה ובראשה ממשלה אזרחית. "המועצה הצבאית המנהלית הזמנית" או ה"דרג" בוטלה וביוני של אותה שנה אזרחי אתיופיה בחרו בבחירות את האספה הלאומית (אמהרית: "שאנגו"). חרף שינויים אלו, חברי הדרג לשעבר התמודדו על מקומות באספה הלאומית. אחת הדוגמאות הם מנגיסטו שנבחר על ידי האספה הלאומית לנשיא המדינה, המזכ"ל של מפלגת הפועלים, ראש ממשלת אתיופיה ובכירים אחרים בממשלה החדשה מקורם בדרג.
למרות השינוי הפוליטי הממשלה לא שינתה את מדיניותה המרקסיסטית אף על פי שהיו שינויים קטנים. חברי הדרג הישנים היו עדיין בשלטון וחברי מפלגת הפועלים המשיכו לפקח על האוכלוסייה העירונית. תחת השלטון החדש הוכרזו באתיופיה חמישה מחוזות אוטונומיים שבהם היו התקוממויות רבות: אריתריאה, עסב, תיגראי, דיר דאווה ואוגדן, החוקה החדשה הייתה כפולה במשמעותה היא כללה למשל אוטונומיה לקבוצות לאומיות אך עם ממשלה לאומית ואף על פי שהחוקה הכילה הגנה על זכויות אזרחים כוחם של האגודות העירוניות והכפריות נותר כמות שהוא.
לקריאה נוספת
- אנדרגצ'אוו טירונאה, המהפכה האתיופית 1974 - 1987, מסת"ב 0521430828 (באנגלית)
- ברהו זאוודה, ההיסטוריה המודרנית של אתיופיה, מסת"ב 0821409719 (באנגלית)
- מרינה ודוד אוטווי, אתיופיה: אימפריה במהפכה, מסת"ב 084190362X (באנגלית)
- אדמונד ג'וזף קאלאר, אתיופיה המהפכנית, מסת"ב 025335014X (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Marina and David Ottaway, Ethiopia: Empire in Revolution, page 67
- ^ Marina and David Ottaway, Ethiopia: Empire in Revolution, page 71
- ^ 3.0 3.1 לקוח מאתר הרשמי של השעביה
- ^ Ricki Rosen, Micha Odenheimer (2006), Transformations from Ethiopia to Israel, p. 89. מסת"ב 9652293776
- ^ Thomas P. Ofcansky, Laverle Berry, Ethiopia a Country Study, p. 301. מסת"ב 1419118579
| ראשי החונטה הצבאית האתיופית | ||
|---|---|---|
| מנהיגים | עלם זאוודה טסמה • אטנפו אבטה • מנגיסטו היילה מריאם • אמן אנדום • מנגיסטו היילה מריאם • טפרי באנטי • מנגיסטו היילה מריאם | 
|
| ראו גם | המהפכה האתיופית • הטיהורים • מפלגת הפועלים | |
| הקודם: אתיופיה המשוחררת |
היסטוריה של אתיופיה 12 בספטמבר 1974 - 10 בספטמבר 1987 |
הבא: הרפובליקה העממית |
| היסטוריה של אתיופיה | ||
|---|---|---|
| התקופה הקדומה | פרהיסטוריה • ארץ פונט • שבא • סבא • ממלכת דעמת • קיסרות אקסום |  |
| ימי הביניים | תקופת החושך • תקופת תור הזהב • תקופת השפל • תקופת התחייה • תקופת השופטים | |
| אתיופיה המודרנית | תקופת הגיבוש • תקופת הכיבוש • תקופת השחרור | |
| סוציאליזם | מלחמת האזרחים • החונטה הצבאית • הרפובליקה העממית | |
| כיום | ממשלת המעבר • הפדרציה האתיופית | |
32114041החונטה הצבאית האתיופית