ביאפרה
| |||
| |||
| שפה רשמית | אנגלית | ||
| עיר בירה | אנוגו | ||
| אוכלוסייה: | 13,500,000 (1967) | ||
| שטח | 76,364 קמ"ר | ||
| מטבע | לירה ביאפרית | ||
| הקמה | 30 במאי 1967 | ||
| פירוק | 15 בינואר 1970 | ||
הרפובליקה של ביאפרה (Republic of Biafra) הייתה מדינה קצרת ימים, שמרדה בשלטון ניגריה, והתקיימה בין 1967 ל-1970 בדרום מזרח ניגריה, תוך מלחמה בשלטון המרכזי. שמה של המדינה ניתן לה על שם מפרץ ביאפרה באוקיינוס האטלנטי, שעל חופיו שכנה. רק מדינות מעטות - גבון, האיטי, חוף השנהב, טנזניה וזמביה - הכירו בעצמאות ביאפרה, אך מדינות נוספות - רודזיה, דרום אפריקה וצרפת - סיפקו לה סיוע צבאי חשאי, ואף ישראל העבירה לה נשק שלל שנתפס במלחמת ששת הימים. איי סאו טומה ופרינסיפה, אז בשליטת פורטוגל, היו מוקד חיוני של העברת סיוע הומניטרי. לעומתן, בריטניה וברית המועצות העניקו סיוע צבאי לניגריה.
ההסגר שהטילה ניגריה על ייבוא סחורות לביאפרה הוביל בסופה של המלחמה לאסון הומניטרי. מספר המתים במלחמה, ברעב ובמחלות מוערך במיליון.
היסטוריה
ערך מורחב – מלחמת ביאפרה
בינואר 1966 כשל ניסיון הפיכה צבאית של קצינים מבני האיגבו בממשלת ניגריה. הניסיון הוביל למעשי טבח בבני איגבו בצפון ובמערב המדינה, ומאות אלפי בני איגבו נמלטו לאזורי המוצא שלהם. באזורים אלה ערכו האיגבו פרעות בבני קבוצות אחרות. רוב בני האיגבו, שמנו אז על פי ההערכה 7 מיליון נפש, התגוררו בחבל המזרחי של ניגריה, שמושלו הצבאי היה לויטננט קולונל צ'וקוומקה אודומגוו אוג'וקוו (Chukwuemeka Odumegwu Ojukwu), בן איגבו. ב-30 במאי 1967 הכריז אוג'וקוו על פרישת המחוז מניגריה, ועל הקמת מדינה עצמאית שבירתה אנוּגוּ. לחבל, שאין לו גישה לים, סופחו אזורים מדרום, השוכנים לחוף המפרץ, ובהם מרבצי נפט גדולים. באזורים אלה שכנו קבוצות אתניות שאינן איגבו, שהמתח בינן לבין האיגבו הדומיננטיים פגע ביכולת העמידה של ביאפרה.
ימים אחדים לאחר הכרזת העצמאות פלש צבא ניגריה לביאפרה, ובמהרה דחק את הביאפרים לאזורי האיגבו בלבד, צר עליהם מכל העברים והחל להדק בהדרגה את טבעת המצור. בירת המדינה הועברה שלוש פעמים לאזורים פנימיים יותר. המתקפה המכרעת החלה בדצמבר 1969. בראשית ינואר 1970 נמלט אוג'וקוו, ב-13 בינואר חתם סגנו על הסכם כניעה לכוחות הניגרים וב-15 בינואר בטלה באופן רשמי הרפובליקה של ביאפרה.
לאחר המלחמה
החשש ממעשי טבח המוני ופעולות נקם לאחר המלחמה לא התממש, ונעשה מאמץ לפיוס ולשיקום האזורים שנפגעו במלחמה, בכספי הנפט. עם זאת, פקידי ממשלה מבני האיגבו שעזבו את משרותיהם בממשל הניגרי כדי לעבוד בממשלת ביאפרה לא קיבלו את משרותיהם בחזרה. מתחים אתניים ודתיים עדיין קיימים בעוצמה רבה בניגריה. תנועה לחידוש הרפובליקה של ביאפרה פועלת כיום (2008) בניגריה ובקרב גולים מחוצה לה.
קישורים חיצוניים
- ביאפרה: אחרי שלושים שנה אתר הבי.בי.סי
- אתר התנועה לחידוש הרפובליקה של ביאפרה
- אתר הסניף האמריקני של התנועה
- רצח העם בביאפרה באתר הוועד למאבק ברצח עם.
| מדינות שההכרה בהן מוגבלת | |
|---|---|
|
