מוזיקה אפריקאית

המוזיקה האפריקאית המסורתית של אפריקה, היא עתיקה והיסטורית, עשירה ומגוונת ובעלת מחוזות שונים ומדינות שונות בתוך אפריקה אשר להן מסורות מוזיקליות מובחנות.

המוזיקה האפריקאית עברה שינויים תכופים לאורך המאות האחרונות. המוזיקה אותה מכנים כיום מוזיקה אפריקאית מסורתית היא ככל הנראה שונה מאוד ממוזיקה אפריקאית קדומה יותר.

המוזיקה האפריקאית מקושרת בדרך כלל לקבוצות אתניות ספציפיות, אך עם זאת, גם המוזיקאי האינדיבידואלי, סגנונו והיצירתיות שלו הם בעלי תפקיד. מלבד בידור, למוזיקה יש שימושים שונים בתרבות האפריקאית. לעיתים היא משמשת לעזור לפעילויות שגרתיות ובנוסף משמשת כחלק מטקסים שונים במהלך החיים למשל נישואין ולוויות. המוזיקה לרוב מלווה בריקוד.

מאפייני המוזיקה של אפריקה

מוזיקה שאינה מערבית מועברת ברוב המקרים על ידי לימוד מהורה או מורה והלחנתה לעיתים קרובות נלמדת על ידי חיקוי. הנגינה בכלים מוזיקליים או הופעה מוזיקלית בנסיבות מסורתיות לעיתים קרובות ייחודית לקבוצה ספציפית. על מנת לקיים המשכיות מוזיקלית בתרבות זו, על ממשיכי התרבות לתאר את המלוכה והערים בשירים מסורתיים ולהשתמש במוזיקה במהלך חגיגות גדולות וטקסים דתיים. כך ההורים מלמדים את ילדיהם את השירים וההיסטוריה התרבותית.

למעשה, באופן כללי, חלק נרחב מהתרבות וההיסטוריה הועברו במשך דורות על ידי מוזיקה. המוזיקה היא חלק מחייהם היומיומיים של תושבי היבשת. בעבר היא נועדה להעברת חדשות, ללימוד ולספר סיפורים למטרות דתיות. המגוון של הכלים המוזיקליים הוא רחב כמו התרבות האפריקאית. הכלים עשויים מחומרים שונים שיכולים להפיק צליל. אלו כוללים פעמוני אצבע, חלילים, קשתות מוזיקליות, פסנתרי אצבע, חצוצרות וקסילופונים.

מוזיקה אפריקאית מסורתית היא פונקציונלית בטבעה. ההופעות עלולות להיות ארוכות ולעיתים ישלבו את השתתפות הקהל. למשל, קיימים סוגים שונים של שירי עבודה, שירים המלווים לידה, טקסי נישואין, צייד, פעילויות פוליטיות וגם מוזיקה שתפקידה 'גירוש רוחות רעות' והכרת כבוד למתים ולאבות הקדמונים. שירים כאלו מבוצעים רק בהקשר החברתי שלהם והם לרוב מצומדים לריקוד מסורתי.

חלק מהשירים הם שירי דת או טקסיים שמבוצעים על ידי מוזיקאים מקצועיים, וקיימים גם שירים מיוחדים לבתי משפט מלכותיים.

המוזיקה והריקוד של מגוון העמים המרכיבים את אפריקה, נוצרים מרמות שונות של מוזיקה אפריקאית מסורתית, כולל מוזיקה אמריקאית ומגוון סגנונות קאריביים כגון: סוקה וקאליפסו. בנוסף גם סגנונות מאמריקה הלטינית השפיעו, למשל: הסמבה, רומבה, סלסה, טנגו, ממבו, רגאיי, קומפאס, פונטה, צ'ה צ'ה צ'ה וסוגים אחרים מבוססי קצב שהתבססו בין השאר על המוזיקה של האפריקאים העבדים ובתורם השפיעו על המוזיקה האפריקאית הפופולרית.

מוזיקה לפי אזורים

צפון אפריקה

צפון אפריקה (מסומנת במפה בתמונה בצבע אדום), היא מקום מושבה של מצרים העתיקה וקרתגו, ציוויליזציות עם קרבה חזקה לחברות העתיקות הסמוכות למזרח ושהשפיעו על היוונים העתיקים והתרבות הרומאית. בסופו של דבר, מצרים נפלה תחת שלטון פרסי שלאחריו הגיעו שלטון יווני ורומי, וקרתגו נשלטה בהמשך על ידי הרומאים והונדלים. בהמשך, צפון אפריקה נשלטה על ידי הערבים שייסדו את האזור כמגרב של העולם הערבי.

ביבשת קיים מגוון עשיר של מורשת תרבותית. באפריקה מדוברות מאות שפות שונות. במהלך המאה ה-7 הערבים הגיעו לצפון אפריקה והשפיעו על התרבות באזור. לכן מוזיקה אפריקאית וערבית חולקות דמיון מסוים וכלים מוזיקליים מסוימים. בנוסף, המוזיקה האנדלוסית משפיעה במיוחד ומבוצעת בדרכים שונות ברחבי האזור. המוזיקה יובאה מאנדלוסיה במאה ה-15 אחרי גירוש המורים מספרד. מקורה הוא במוסלמים של חצי האי האיברי אשר הביאו עמם מסורות שונות ממוזיקה מוסלמית.

בדומה לסגנונות המוזיקליים של עמק הנילוס והקרן של אפריקה (מסומנים בתכלת וירוק כהה במפה) למוזיקה של צפון אפריקה יש קשר הדוק עם מוזיקה ים תיכונית ומשתמשת לעיתים בסולמות מוזיקליים דומים. למוזיקה צפון אפריקאית יש טווח רחב, החל מהמוזיקה המצרית העתיקה ועד למוזיקה הברברית של שבטי הטוארג ונוודי המדבר. המוזיקה של האזור עוקבת במשך מאות אחר קווי המתאר של מוזיקה ערבית ומוזיקה אנדלוסית קלאסית. הסגנונות הפופולריים בני זמננו כוללים, למשל, את הראיי האלג'יראי.

עם סגנונות אלו ניתן לקשר גם את המוזיקה הסודנית והקרן של אפריקה (אריתראה, אתיופיה, ג'יבוטי וסומליה). מוזיקה סומלית היא באופן אופייני פנטטונית, כלומר משתמשת בחמישה תווים לסולם בניגוד למוזיקה ההפטטונית בה ישנם שבעה תווים כמו בסולם המאג'ורי המוכר בעולם המערבי. המוזיקה של אתיופיה מאופיינת במערכת טונאלית משלה שנקראת קנטה. למערכת זו יש ארבעה סולמות מרכזיים – טזטה, באטי, אמבסל ואנצ'יהוי. חלק מהשירים נקראים על שם הקנטה שלהם. טיזיטה למשל, הוא שיר העלאת זכרונות. הסגנון של השיר והסולם מזכירים את הבלוז המערבי. כיום קיימים ביצועים על ידי אמנים אתיופים שונים לאותו שיר.

המוזיקה העממית באזור זה שופעת על אף הדיכוי הממשלתי שהיה באזור והיא מתבטאת באופנים שונים. ניתן לראות מסורות מוזיקליות עשירות ועתיקות אצל הברברים, היהודים הספרדים, הטוארגים והנוביאנים. המוזיקה של הברברים והצ'אבי מוכרות ברחבי האזור וגם בצרפת.

מוזיקה אלג'יראית כוללת מסורת אנדולסית – הנובאט היא סוג של מוזיקה קלאסית שנשארה פופולרית במדינה. לאורך השנים היא התפתחה לסגנונות כמו רבאב.

המוזיקה בלוב, כמו במדינות צפון אפריקאיות אחרות, מורכבת מאלמנטים מקומיים וזרים. גם לה תרמה המוזיקה הערבית והטורקית.

תוניסיה מוכרת במיוחד כמרכז המאלוף, סגנון שנבע גם הוא מהמוזיקה האנדלוסית. מאז שנות ה-30 המאלוף מהווה חלק בלתי נפרד מהתרבות התוניסאית.

בין האמנים החשובים באזור זה ניתן למנות את אום כולתום, זמרת מצריה אשר השפיעה על המוזיקה בעולם כולו.

אפריקה שמדרום לסהרה

האזורים שמדרום לסהרה מאופיינים לרוב בקצב משתנה והרמוניות קוליות. אזור גאוגרפי זה מאפויין על ידי כלים שונים בהם, למשל, גם פעמון הברזל. החלוץ האתנומוזיקלי ארתור מוריס ג'ונס הבחין כי ישנם עקרונות קצביים משותפים למסורות האפריקאיות שמדרום לסהרה. עקרונות אלו מהווים למעשה מערכת עיקרית אחת. העקרונות עליהם המוזיקה מבוססת דומים, אך מידת השימוש בהם משתנה בהתאם לאזור, מדינה וקבוצה אתנית.

מבחינה מוזיקלית, ניתן לחלק את המוזיקה שמדרום לסהרה לארבעה מחוזות:

המחוז המזרחי (מסומן בירוק בהיר במפה). כולל את המוזיקה של אוגנדה, קניה, רואנדה, בורונדי, טנזניה, מלאווי, מוזמביק וזימבאבווה ובנוסף גם את האיים מדגסקר, איי סיישל, קומורוס ומאוריציוס. הרבה מאלו הושפעו ממוזיקה ערבית ומהמוזיקה של הודו, אינדונזיה ופולינזיה, זאת על אף שהמוזיקה המסורתית של האזור מקורה בראש ובראשונה מעמים דוברי ניז'ר-קונגו.
המחוז הדרומי (מסומן בחום במפה). כולל את המוזיקה של דרום אפריקה, ממלכת לסוטו, סוואזילנד, בוטסואנה, נמיביה ואנגולה.
המחוז המרכזי (מסומן בכחול כהה במפה). כולל את המוזיקה של צ'אד, הרפוליקה המרכז אפריקאית, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו וזמביה. באזור זה ניתן למצוא גם את מוזיקת הפיגמי. בני הפיגמי הם בעלי גיוון גנטי רחב ועדיין נבדלי משאר האוכלוסיות האנושיות. הם מתגוררים ביערות הגשם של קונגו וידועים במוזיקה הווקלית שלהם אשר מאופיינת על ידי אימפרוביזציות. בדומה לקהילות אפריקאיות אחרות המוזיקה נועדה לבידור וגם לאירועים ופעילויות ספציפיות.
המחוז המערבי (מסומן בצהוב על המפה). כולל את המוזיקה של סנגל, גמביה, גינאה, גינאה ביסאו, סיירה לאון, ליבריה, מאלי, ניז'ר, בורקינה פאסו, חוף השנהב, גאנה, טוגו, בנין, ניגריה, קמרון, גבון והרפובליקה של קונגו ובנוסף גם איים כמו סאו טומה ופרינסיפה.

כל המחוזות הושפעו באופן מסוים ממוזיקה מערב-אירופאית וצפון-אמריקאית.

מאפיינים של המוזיקה באזור זה: המאפיינים כוללים שימוש בטכניקת קישור: התאמה של גובה הצליל והקצב למרווחים של חלקים אחרים ביצירה, או לחלופין שינוי גובה הצליל או המשפטים של שני חלקים לתוך חלק אחד ובכך ליצור חלק שלם.

שירת קריאה ותגובה.

העדפה אסטית למרקמים צפופים וחופפים וטונים מעוררים שתורמים לאיכות צליל מלאה. המוזיקה לעיתים מעגלית או חסרת סיום מוגדר ולרוב חוזרת על עצמה פעמים רבות עם שינויים הדרגתיים.

מקצבים מורכבים ומסובכים. ישנם ביצועים בהם יש מקצבים מוכפלים או משולשים.

המוזיקה כוללת קטעי "מפתח" וקטעי "הרחבה". קטעי ה"מפתח" חייבים להיות קיימים ביצירה על מנת שההופעה תוכל להמשך. הם הבסיס לפיתוח אלתורים, שינויים ותוספות שונות למוזיקה. קטעי ה"הרחבה", חיוניים לא פחות, כוללים מחיאות כפיים, קטעים ווקלים, קטעי אמבירה, שינויי בס וריקוד.

כלים מוזיקליים

מאפיינים של הכלים המוזיקליים

המוזיקה באפריקה כוללת מערך נרחב של כלים. הכלים האפריקאיים כוללים מגוון תופים, כלי הקשה חלולים מעץ, רעשנים, אגוגואים (פעמונים כפולים), סוגי נבל שונים וכלי פריטה דמויי נבל, כינורות, סוגי קסילופונים שונים ולמלופונים. בנוסף, קיימים סוגי כלי נשיפה שונים כמו חלילים וחצוצרות ולעיתים נעשה שימוש בכלי פריטה דמויי עוד אשר מלווים את הנגינה באזורים מסוימים.

ההופעות המוזיקליות האפריקאיות כוללות סוגי כלים שונים (כאשר חשיבות כלי מסוים עלולה להשתנות בין חברה אחת לאחרת). חשובה במיוחד היא המוזיקה הווקלית שמודגשת בהרבה מהחברות האפריקאיות כאשר הליווי שירתי.

אחד מהמאפיינים הכי אוניברסליים של המוזיקה שמדרום לסהרה הוא נגינה פוליריתמית, זאת בניגוד לנגינה הפוליפונית של המערב. מספר כלים שמעוצבים באופן ייחודי התפתחו עם הזמן על מנת לאפשר נגינה סימולטנית של מקצבים מנוגדים. האמיברה והקורה הן דוגמאות של כלים שמארגנים תווים לא בסדר ליניארי רגיל מהבס לצלילים הגבוהים, אלא בשני מערכות נפרדות שמאפשרות הקלה בנגינה בין מקצבית. ההשפעה של עקרון זה מתבטאת גם בדוגמאות לכלים מודרניים נוספים.

חלק מהכלים המוזיקליים האפריקניים הם אנטרופומורפיים. בהגדרתו, אנטרופומורפיזם הוא הצגה אפיון או התייחסות לחיות כאלים או לחפצים כאילו היו אנושיים בהתנהגותם. הכלים שמאופיינים ככאלו הם בדרך כלל כלי עץ או מיני תופים. למשל, באפריקה התופים הם הבסיס של ההרכב מאחר שיש להם מקום מכובד בהקשר החברתי, הדתי והפוליטי. בהקשרים מסוימים התוף מושווה לאדם והנשים צריכות להתייחס אליו בכבוד המתאים. בחלק מהתרבויות האפריקאיות הנשים לא מורשות בכלל לגעת בתוף.

תופים

במוזיקה האפרקאית נעה שימוש במגוון תופים ולהם חשיבות חברתית. תופים בהם משתמשים במוזיקה המסורתית האפריקאית כוללים תופים מדברים, דג'מבה ובוגרבו במערב, תופי מים במרכז ומערב אפריקה, בסוגי תופי אנוגמה שונים במרכז ודרום אפריקה.

התוף, בין אם מנגנים בו על ידי מקלות או על ידי הקשה בעזרת הידיים, הוא כלי חשוב בתרבות האפריקאית. התופים שימשו בעבר ועד היום כאמצעי תקשורת.

בגאנה למשל, חשיבותם של הצ'יפים בין אנשי האקאן (קבוצה אתנית), נקבעת על ידי גודל התוף שלהם. מעבר לכך, לצ'יף בדרגה נמוכה לא יכולה להיות תוף גדול מזה של הממונה עליו. בין בני היורובה בניגריה, לכל חצר מלוכה היה ריקוד קצבי שבוצע למקצב של התופים המלכותיים. התופים נתפסים כמקור לכוח פוליטי וגם לכוח רוחני. התופים בדרך כלל מגולפים מבול עץ יחיד, אך יכולים להיות מורכבים גם מחישוקי עץ. התופים עשויים לעיתים גם מקרמיקה, דלעת ואפילו מקופסאות פח. קיימים תופים בעלי ראש יחיד או כפול ובצורות שונות (שעון חול, חרוט, גליל, קערה ועוד). לעיתים מחברים לתופים רעשני ברזל, צדפות או זרעים כלשהם על מנת ליצור רשרושים.

חלק מהתופים הם בעלי צליל קבוע ולחלק יש מנעד צלילים.

אחד המקומות באפריקה שמדרום לסהרה הידועים ביותר בתיפוף הוא החוף המערב אפריקני, ובו ה-Ewe של טוגו והחוף של גאנה, בהם תיפוף ריקודי הוא סוג המוזיקה החשוב ביותר. אנסמבלי תופים של ה-Ewe כוללים מגנקוגי, מעין פעמון כפול, אשר משמש כנקודת ההתייחסות המארגנת את שאר הכלים וסדרה של ארבעה או יותר תופים דמויי חבית בגדלים שונים עשויים מעץ. בתופים הגדולים (אצימבו וגבובה) משתמשים מנהיגי המתופפים על מנת ליצור מוזיקה מתבניות מוכרות או מאולתרות. התופי הבינוניים (סוגו וקידי) מנגנים מגוון מוגבל יותר של תבניות בסגנון קריאה ותגובה עם המתופף הראשי ומבצעים מעין פזמון. התוף הקטן (קגנו) מנגן אוסטינטו יחיד אשר בשילוב עם הפעמון והרעשנים מייצרים את בסיס הארגון המקצבי.

כלי הקשה

למלופוניים (אמבירה, קארימבה, קיסאנז', ליקמבה ואחרים) וקסילופונים הם שניים מסוגי הכלים הנפוצים והחשובים באפריקה שמדרום לסהרה.

רעשנים, פעמונים, כלי שקשוק כמו קוסיקה, מקלות קצב, מצילות, מגרדים וצינורות הקשה (צינורות חלולים עם קצה פתוח אשר נועדו להשמיע צליל כאשר הם מוכים על הקרקע), כל אלו גם הם כלים נפוצים מאוד.

האמבירה: נקראת גם "פסנתר אגודל" ומשתייכת למשפחה של כלים הנקראת למלופוניים. על אף השימוש בלמלופוניים בכל רחבי היבשת, באמבירה משתמשים בעיקר בזימבבוואה (אנשי השונה) וקבוצות נוספות באפריקה הדרומית. היצירות הפשוטות ביותר באמבירה משלבות בתוכנן פיסות מלודיות פנימיות. בחלק מהמקומות בהם נערכים טקסים לכבד את האבות הקדומים, מערבים לעיתים קרובות נגינה באמבירה (על אף שבמקומות מסוימים התופים מחליפים את האמבירה). נגני האמבירה הם מקצוענים המוזמנים להופיע בטקס.

כלי נשיפה

בחלק מהחברות כלי נשיפה ובעיקר קרנות, שימשו לאיתות. חצוצרות למיניהן, עשויות מתכת או קרני חיות ולעיתים ננשפות צידית. חלילי צד וחלילים אנכיים נפוצים בכל רחבי אפריקה.

חליל פאן, סוג של חליל בעל עשרה צינורות המחוברים זה לזה באופן אנכי, גם מצוי בחלקים מסוימים באפריקה. הניגון בחלילי פאן בדרך כלל מתבצע בקבוצות ובאופן משותף.

כלי מיתר

על אף שנדמה שהבנג'ו הוא כלי אמריקאי, הוא למעשה הובא על ידי עבדים בתקופות שליטה קולוניאליות. הבנג'ו עוצב בהשראת הלאוטה ממערב אפריקה. קופסת הצליל עשויה דלעת או עץ מגולף, כאשר מחובר אליה צוואר ועליו בין שניים עד חמישה מיתרים, כתלות באזור הגאוגרפי.

מגוון רחב של נבלים קיים בחברות האפריקאיות (למשל הקורה). בנוסף, ניתן למצוא כינורות בעלי מיתר אחד או מספר מיתרים עם קופסת צליל עגולה.

הקורה: כלי בעל עשרים ואחת מיתרים ובעל טווח של שלוש אוקטבות. נעשה בו שימוש בעיקר בטקסים של המנדה ג'אלי. המוזיקה של המנדה שמנוגנת על הקורה מורכבת ממספר מרכיבים. לכל יצירה יש מלודיה ווקלית בסיסית הנקראת דונקילו וסגנון שירה מאולתר הנקרא סטארו. כלים נוספים אותם ניתן למצוא למשל בטקסים של המנדה ג'אלי לליווי שירה הם הביילו- סוג של קסילופון והקונטינגו – כלי דמוי בנג'ו בעל חמישה מיתרים המחוברים למעין צינור עץ מגולף.

אחד מכלי המיתר העתיקים והנפוצים באפריקה הוא הקשת המוזיקלית. בדומה לקשתות ששימשו לירי חיצים, קיים גוף עץ בצורת קשת אליו מחובר מיתר עליו פורטים או מנגנים בעזרת מקל כלשהו.

הכלי החדש ביותר הוא הגיטרה אשר היא נפוצה מאוד.

שירה

טכניקת שירה שניכרת במוזיקה האפריקאית הווקלית היא קריאה ותגובה. בטכניקה זו אדם אחד מנהיג את השירה על ידי שירת שורה או משפט ונענה בתגובה על ידי קבוצת זמרים. הטכניקה הזו קיימת גם במוזיקה עכשווית, למשל מוזיקת הגוספל. בנוסף, יש שימוש בטכניקות שונות כמו מליסמה קשה ומסובכת ויודל.

השפעות מהן צמחה המוזיקה של אפריקה

היסטורית, מספר גורמים השפיעו על המוזיקה השבטית של אפריקה. המוזיקה הושפעה מהשפה, מהסביבה, ממגוון תרבויות, פוליטיקה ותזוזה של אוכלוסיות.

כל שבט אפריקאי התפתח באזור שונה של היבשת, כלומר הם אכלו מאכלים שונים והתמודדו עם תנאי מזג אויר שונים, כאשר כל חברה באה במגע עם שבטים מסוימים. כל שבט נדד בתכיפות שונה ולמקומות שונים ולכן הושפעו מאנשים ונסיבות שונות. מעבר לכך, כל חברה לא בהכרח פעלה תחת אותה ממשלה דבר המשפיע באופן משמעותי על סגנונות מוזיקליים.

השפעת המוזיקה האפריקאית על המוזיקה בעולם

אמריקה הצפונית

אף על פי שמוזיקה אפרו אמריקאית מוכרת ואהובה, ומוזיקה אמריקאית רבה צמחה ממנה, גם מוזיקה אמריקאית לבנה היא בעלת שורשים אפריקאים רבים. המסורות המוזיקליות של האירים והסקוטיים שהתיישבו באמריקה התמזגו עם אלמנטים מוזיקליים אפריקאים ויחד יצרו סגנונות כמו ה-Old time והבלוגראס בנוסף לז'אנרים נוספים.

המוזיקה האפריקאית הייתה גורם חשוב בעיצוב הבלוז והג'אז. כל הסגנונות הללו נשאבו ממקצבים וצלילים אפריקאיים שהביאו עמם העבדים. עבדים לא היו בעלי גישה לכלי נגינה ולכן הייתה משמעות בעיקר למוזיקה ווקלית. דרך מזמורים ושירי עבודה, שימרו אנשים בעלי מורשת אפריקאית אלמנטים ממורשתם ובעודם עושים זאת פיתחו סגנונות מוזיקה חדשים ביניהם הגוספל וההיפ הופ. בהמשך סגנונות אלו תרמו לפיתוח הרוק והR&B.

המוזיקה במדינות שמדרום לסהרה היא ברובה פוליריתמית ושמחה, בעוד שהבלוז צריך להתפס כפיתוח אסתטי של מאפיינים אלו שנגרם עקב תנאי העבדות בעולם החדש.

הקאריביים

קובה: השורשים של רוב סוגי המוזיקה הקובנית הם בקאבילדוס, מועדון חברתי בקרב עבדים אפריקאים שהובאו לאי.

הסגנונות האפרו-קובניים המסורתיים כוללים: סון, בטה אנדיוקה ורומבה.

הקונטרה-דנזה הקובנית שהיא המוזיקה הכתובה הראשונה שהתבססה מבחינה קצבית על התבניות האפריקאיות, צברה הכרה בינלאומית במאה ה-19. אחת מהיצירות מסוג זה פותחה להיות אריה מפורסמת מהאופרה "כרמן" של ז'ורז' ביזה.

הרפובליקה הדומיניקנית: הבאכטה היא מוזיקה פופולרית לגיטרה שמקורה ברפובליקה הדומיניקנית. היא בעלת השפעות אפריקאיות וספרדיות חזקות ונחשבת למוזיקה של אמריקה הלטינית.

דרום אמריקה

בברזיל מוזיקת המרקטו מנוגנת בעיקר בקרנבל באזורים מסוימים. זו מסורת אפרו-ברזילאית. המוזיקה מהווה רקע בקבוצות חוגגות שהתפתחו מטקסי כבוד לכבוד מלכי קונגו בתקופות קולוניאיות.

המוזיקה מנוגנת באמצעות תופי אלפאייה גדולים, פעמוני גונג גדולים, תופי סנר ורעשנים.