בנג'ו
בנג'ו במארז שלו | |
סיווג | קורדופוניים |
---|---|
קבוצה | כלי פריטה, כלי מיתר |
מנעד | |
בנג'ו הוא כלי נגינה מסוג כלי מיתר, שמקורו מהתרבות האפרו-אמריקאית. ישנם סוגים רבים ומגוונים של בנג'ו, בני 4, 5, 6, ואף 12 מיתרים. הבנג'ו בדרך כלל עגול, עשוי עץ, אך יש גם בנג'ו ממתכת ופלסטיק. על ראש הבנג'ו מורכב עור והוא נראה מעין תוף עם מוט שעליו מורכבים המיתרים.
סוגים עיקריים של בנג'ו
בנג'ו 4 מיתרים
הסוג הישן יותר. יש לו שני תת-סוגים: בנג'ו ה- Plectrum שכיוונו בדרך כלל DGBD ומשמש לליווי כולל של להקות ג'אז מסוג דיקסי והנגינה עליו במפרט, ובנג'ו טנור, שכיוונו בדרך כלל GDAE, המשמש למוזיקה אירית בעיקר, גם הוא מנוגן במפרט.
בנג'ו 5 מיתרים
המיתר החמישי הוסף בארצות הברית, קצר מהאחרים ובעל צליל קבוע. מכוון בדרך כלל GDGBD ומשמש לנגינת מוזיקה אמריקאית בעיקר, אם כי בעשרות השנים האחרונות שימושיו נעשו רבים ומגוונים.
שני תת-הסוגים העיקריים שלו הם ה-Openback (גב פתוח) המשמש למוזיקה עתיקה יותר (Oldtime) ולרוב סוגי מוזיקת הפולק הטהורה, והשני עם תיבת תהודה עגולה וסגורה (Resonator) שמשמש בעיקר למוזיקה מסוג בלוגראס וכן פופ, רוק, פולק לסוגיו ועוד הרבה שימושים.
לבנג'ו 5 מיתרים ישנם מספר סגנונות נגינה עיקריים: Old Time, סגנון Frailing, סגנון Clawhammer, סגנון שנקרא Scruggs Style (על שם ארל סקראגס), סגנון Reno Style (על שם דון רינו), סגנון Melodic או Chromatic והסגנון המעורב Seeger Style (על שם פיט סיגר).
לאחרונה יש נטייה לשלב בנג'ו אמריקאי בעל חמשת המיתרים גם בשירי רוק מודרניים, כולל גם בישראל, דבר הנותן גוון אקוסטי נוסף לעיבודים.
בנג'ו 6 ו-12 מיתרים
נעשו פופולריים בשנים האחרונות, מכוונים כמו הגיטרות בעלות מספר תואם של מיתרים, ומטרתם העיקרית היא לתת לגיטריסטים אפשרות לנגן בצליל של בנג'ו מבלי ממש ללמוד לנגן על כלי נוסף. זאת לעומת העובדה שטכניקות הנגינה בין הבנג'ו (4 ו-5 מיתרים) והגיטרה שונות במהותן.
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
ערך מילוני בוויקימילון: בנג'ו |
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בנג'ו |