יודל
יודלינג או שירת יודל, היא צורה של זמרה שמערבת הארכה של צליל, במהלכו מתבצע מעבר מהיר בין צלילי חזה לצלילי ראש ופלסט, באופן שנשמע כאילו הצליל מתחלף תכופות מהיותו גבוה לנמוך ובחזרה. טכניקת הקול הזו נמצאת בשימוש בתרבויות רבות ברחבי העולם.
על פי מילון אוקספורד, מקור המילה yodel הוא במילה הגרמנית-בווארית jodeln, שפירושה "להגות את ההברה "יוֹ" (jo)".
היסטוריה
היודל המוכר בעולם המערבי התפתח כנראה בשווייץ ובאלפים האוסטרים כשיטה לתקשורת בין פסגות ההרים, ובשלב מאוחר יותר הפך לחלק מהמוזיקה המסורתית של האזור. בעולם המערבי מופיעה טכניקת היודל גם בסגנון הקאנטרי שהתפתח בארצות הברית.
עם זאת, היודל מופיע גם במוזיקה הקלאסית באיראן ובאזרבייג'ן שם הזמרים משתמשים לעיתים קרובות ב"טָהרִיר", טכניקת יודל שנעה בין טונים 'שכנים'. במוזיקה המסורתית בגאורגיה היודל לבש את צורת ה"קְרִימַצ'וּלִי" ובמרכז אפריקה הזמרים משתמשים ביודל לשכלול שירתם הפוליפונית.
טכניקות המזכירות את טכניקת היודל מוכרות גם אצל הסאמים (לאפים) בצפון סקנדינביה (שירת ה"יויק" או "יואויגאן"), אצל השוודים (שירת הקולנינג, קלנינג או קאוקנינג), אצל האינואיטים בצפון אמריקה, במלנזיה, אצל פיגמאים (מוקומבי) באפריקה, כמו כן בארץ ישראל, סין, תאילנד, קמבודיה, בארצות הברית, ספרד ("אלאלה"), ובמזרח אירופה - בפולין, רומניה (למשל חלק משירת "האוליטה" באולטניה), ובולגריה. כיום יודל הוא סוג של שירה ייצוגית.
הטכניקה
הקולות האנושיים נתפסים כבעלי לפחות שני רגיסטרים קוליים ברורים ומובחנים. הרגיסטרים האלו נקראים צלילי "ראש" ו"חזה", שהם תוצאת ההבדל באופן שבו מיוצר הצליל. רוב האנשים יכולים לשיר את הטווח של הצלילים הנמוכים יחסית בקולות החזה שלהם, ואת הטווח של הצלילים היחסית גבוהים שלהם, בקולות הראש, כאשר בדרך כלל יש בין טווחים אלו פער, במיוחד בקרב זמרים לא מיומנים, ללא ניסיון. זמרים מקצועיים, השולטים היטב בקולם, מגיעים למצב בו הטווחים הללו נמצאים בחפיפה, מה שמאפשר להם לעבור בקלות בין הטווחים ובכל אחד מהם להפיק קולות 'איכותיים'.
שירת היודל היא יישום ייחודי של הטכניקה הזו אשר בה הזמר עובר בין הרגיסטרים האלו מספר פעמים בשניות, בווליום גבוה. המעבר המהיר בין הרגיסטרים האלו, במקום בו הקול "נשבר" לכאורה, מפיק קול מאוד ייחודי.
קישורים חיצוניים
32663718יודל