קורה (מוזיקה)
| סיווג | קורדופוניים |
|---|---|
| קבוצה | כלי מיתר, כלי פריטה |
קורה היא כלי פריטה ממערב אפריקה. הקורה היא כלי נגינה ייחודי המזכיר מעין שילוב בין מיתריו של נבל וצווארה של גיטרה או לאוטה. צלילי מיתריו אף הם מזכירים את צלילי הנבל אך אופן הנגינה דווקא מזכיר נגינת פלמנקו על גיטרה ספרדית. באופן מסורתי ניגנו על הקורה זמרים נודדים משבט המנדינקה שבמערב אפריקה (סנגל, מאלי, סיירה לאון, גמביה, גינאה). זו הייתה מסורת שעברה מדור לדור בקאסטה של הזמרים הנודדים -הגריוט מאות שנים. יחד עם זאת קיים חוסר בממצאים ארכאולוגיים של ההיסטוריה של המוזיקה במערב אפריקה, והאזכור ראשון של כלי זה במקור כתוב נמצא בספרו של מונגו פארק בו הוא מתאר "נבל גדול בעל 18 מיתרים בשם קורו"[1].
גוף הקורה עשוי מדלעת הקלבאש(אנ'), הנחתכת לחצי ומכוסה חלקית בעור פרה. שימוש בדלעת הקלבאש נפוץ מאוד ברחבי היבשת האפריקאית ובייחוד במערבה, בין שאר השימושים הנעשים בה הנפוץ ביותר הוא השימוש ככלי אוכל בדלעות גדולות או ככלי שתייה ליין דקלים בדלעות קטנות. נגני הקורה בדרך כלל מנגנים אך ורק על כלי זה, ואף שקיימים כלים מסורתיים הדומים לקורה, הוא מנוגן ומקושר בלעדית כמעט לזמן ומקום גאוגרפי ספציפי באזורי מערב תפוצת אוכלוסיית המנדה.
בבנייה המסורתית של הקורה נמתחים 21 מיתרים אשר הנגינה עליהם היא במעין תנועות צביטה באמצעות האגודל והאצבע המורה תוך כדי שימוש באצבעות הפנויות אוחזות בשתי הידיות היוצאות מגוף הקורה. המיתרים עצמם עשויים מחוטי דיג, חוטים נפוצים וזמינים בשווקים המקומיים הנותנים צלילים וטונים ייחודיים. 21 מיתרים נוספים מותחים את מיתרי הנגינה אל טבעת מתכת בתחתית הכלי, דרך בסיס צוואר הקורה. נגני הקורה מכוונים את צלילי הכלי על ידי הזזת טבעות העור ליצירת המתיחה המתאימה לכל מיתר באופן ייחודי, אך אופן הכיוון הוא מגוון (שלא כמו בגיטרה לדוג' בה בדרך כלל הנגן מכוון באופן סטנדרטי כל מיתר לתו שלו ע"פ שיטה אחת רווחת) אך בדרך כלל יהיה אחד מבין ארבעה אופני כיוון מובהקים. בדרך כלל נגן קורה יתמחה בנגינה על מתודת כיוון אחת.[2]
כיוון הקורה
21 המיתרים באופן מסורתי מסודרים במקביל, כאשר 11 מיתרים ליד השמאלית ו-10 ליד הימנית של הנגן. כדי לנגן סולם על הנגן לצבוט לסירוגין מיתר מהתור השמאלי, ומיתר מהתור הימני. נגינה מהירה על הסולמות באופן זה יוצרת את הצליל הייחודי של נגינת קורה. קיימים ארבעה סולמות עיקריים אליהם מכוונת הקורה על ידי הזזת טבעות העור שבצוואר העץ של הקורה. כל הסולמות הם סולמות של 7 תווים (הפטטוניים) ושלושה מבין הסולמות קרובים לסולמות בהם נעשה שימוש בנגינה ובכלים מערביים. סולם מאג'ורי, סולם מינורי, סולם לידיאני וסולם רביעי שמזכיר מעט את סולמות הבלוז.
באתר המוקדש לקורה ולנגניה[3] ניתן ליראות את כיוון הקורה לסולם C (דו מאג'ור). המספר לצדו של כל תו (גובה צליל) ממקם את אותו תו באחת משלוש האוקטבות של הקורה. שני המיתרים הראשונים של כל טור, עליהם פורט הנגן באגודליו, מכוונים למעשה לתו (במקרה הזה דו) המרכזי של הסולם. הנגן בוחר את טווח האוקטבות הרצוי ומכוון על פיו את גובה צלילי התווים של כל מיתר. יש לציין שנגנים מסוימים בגמביה ואזור הקסמנס של סנגל הוסיפו מיתר נוסף בכל צד המשמש בס, וניתן למצוא בלא מעט מקומות באזור זה קורה בעלת 23 מיתר.
הג'ליה – אמנות הגריוטים נושאי הסיפורים והמוזיקה של המנדה
כאמור, הנגינה על הקורה, ועל כלים נוספים, היא מסורת של שושלות הג'לי בלבד. ג'לי הוא השם בוא מכנים בני המנינקה את אמני המוזיקה והליריקה, שנדדו עם כליהם ושיריהם (בדומה למשוררים הנודדים של אירופה- הבארדים) במערב אפריקה. ג'ליים הם בדרך כלל אמנים שהתמקדו בתחום מסוים והתמקצעו בו במשך חיים שלמים ואף דורות בקרב מספר משפחות מצומצם ברחבי מערב אפריקה. הג'ליה, אמנות הג'לי היא תחום מוזיקה המקושר באופן קרוב לאליטות של המנדינקה, ומוערך על ידי כל. אך ורק לג'לי מותר לנגן על הקורה, הבאלה והקוני (ובמחוזות מסוימים בדון דון ובטאמה), ולשיר על אספקטים מסוימים הנוגעים לחברה ולחיים הפוליטיים של בני המנדה. העולם המוזיקלי-לירי הייחודי אותו יצרו הג'ליים נוגע ומוכר לכל אך נגיש בפועל למעטים. ג'לי "עמוק" נועד להקשבה בלבד על מנת ליצור אצל המאזין השראה לפעול בעולם אך ניתן לעיתים גם למצוא את הג'לי המרקיד וה"קליל" יותר. מדובר בצורה מסוימת של מוזיקה קאמרית המיועדת להינגן בחצר הפתוחה של פטרון או כקונצרט המנוגן באולמות או אצטדיונים בערים הגדולות כיום.
חשוב לציין שלא ניתן להצר את תפקידם של הג'לי כמוזיקאים או היסטוריונים בלבד, ג'לי הם רב אמנים- בעלי מלאכה כשם שרצענים, נגרים, כדרים או נפחים הם בעלי מלאכה, הג'לי מעצבים את צורתם של מילים ושל צלילים. הם שונים ממוזיקאים מנדיים אחרים מסיבות רבות: ג'לי נולדים לתפקידם ומקצועם ושומרים אותו בחוקי נישואין בתוך המשפחה וטוענים להיותם חלק ממספר מצומצם של שושלות..[4]
רשימה של נגני קורה ידועים:
מאמאדו דיאבטה(אנ'), טומני דיאבטה(אנ'), בא סיסוקו, אבליה סיסוקו (אנ'), ג'ק ברטין, טאסאנה קמארה, דיאג'י מוסא דיאווארה, אדאם דוהטי, טונדה ג'קדה, סונה ג'ובארטה, מורי קאנטה, סקו קייטה, באי קונטה, דמבו קונטה, קנדיה קויטה, מוסא קויאטה, נפאלי קויאטה, ג'ליקבה קויאטה, ג'ליבה קויטה, קאסו קויאטה, ויליאם פארקר, לאמין סאהו, פודיי מוסא סוסו, ג'אלי ניימא סוסו, פאפא סוסו, באלה טונקרה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Ousmane Sow Huchard, La kora : objet-témoin de la civilisation manding : essai d'analyse organologique d'une harpe-luth africaine, Presses universitaires de Dakar, Dakar, 2000.
קישורים חיצוניים
- סונה ג'ובארטה מנגנת קורה
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Mungo Park, James Rennell, Travels in the Interior Districts of Africa: Performed Under the Direction and Patronage of the African Association, in the Years 1795, 1796, and 1797, W. Bulmer and Company, 1799-01-01
- ^ Eric Charry, Mande Music: Traditional and Modern Music of the Maninka and Mandinka of Western Africa, University of Chicago Press, 2000-10-01
- ^ 3.0 3.1 Tuning The Kora, www.coraconnection.com (באנגלית) (ארכיון)
- ^ Eric Charry, Mande Music: Traditional and Modern Music of the Maninka and Mandinka of Western Africa, University of Chicago Press, 2000-10-01
29503767קורה (מוזיקה)