טרקטור
טרקטור (מלטינית: Trahō, "גורר" או "מושך") הוא כלי רכב כבד, שייעודו העיקרי הוא גרירת ומשיכת כלים אחרים שנועדו למשימות ייעודיות שונות. כיום השימוש הנפוץ ביותר בטרקטור הוא בחקלאות (לא כולל ציוד מכני הנדסי ייעודי).
טרקטורים חקלאיים מאופיינים בארבע יכולות בסיסיות:
- יכולת בלימה נפרדת לכל אחד מהגלגלים האחוריים (והפיכתו על ידי כך למעין ציר סביבו סובב הטרקטור כולו - על מנת להקטין את קוטר הסיבוב) או לחלופין נעילת דיפרנציאל ההנעה וחיוב כל הגלגלים לנוע יחד על מנת להיחלץ ממצבי שקיעה.
- יחידת ההינע החיצונית (Power take off) אשר מעבירה כוח ממנוע הטרקטור אל ציוד חיצוני נגרר כמו קומביין או מרסס.
- האפשרות להניף ציוד חיצוני כמו מחרשה ומשדדה על זרועות אחוריות הידראוליות.
- היכולת לקבע את מהירות סיבובי המנוע על מנת לאפשר עיבוד ומהירות אחידים, זאת בשילוב עם ההילוך המתאים לכל עבודה.
מאפיין מעניין נוסף הוא מילוי הצמיגים האחוריים במים (בעיקר בטרקטורים בינוניים לעיבודי שדה, עד תשעים אחוז מנפח הצמיגים) וזאת על מנת להגביר את משקל חלקו האחורי של הטרקטור בעת עבודה עם כלים פולחי קרקע. בעיבודים הכבדים (חריש, דיסקוס וכו') מקובל להשתמש בטרקטורים בעלי צמיגים אחוריים, ולעיתים גם קדמיים כפולים, על מנת להוסיף משקל, כוח ויציבות, ולשפר את יכולת הנסיעה והעבירות בעבודות מסוג זה הדורשות כוח רב, ולחלק את המשקל הגדול שהטרקטור סוחב עמו בין חלקי הטרקטור השונים.
בנוסף, על הטרקטורים הותקנו כפות ו"סכינים" למיניהן בשביל לבצע עבודות עפר. ומהם התפתח ציוד מכני הנדסי. בפרט, מטרקטורים זחליים עליהם הותקנו התוספות התפתח הדחפור - טרקטור זחלי ייעודי לעבודות עפר גדולות, שמצויד בכף "סכין" חזקה ובדרך כלל הוא גדול וכבד.
נהג הטרקטור מכונה טרקטוריסט. הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי הציע ב-1957 תחת המילה הזו, שצורתה רוסית, את המילה טְרַקְטְרָן, שמשקלה כמשקל פסנתרן.[1]
היסטוריה
עוד לפני המצאת הטרקטור ואף לפני שהאוטומוביל הפך לנפוץ, היו ניסיונות מיכון של העיבוד החקלאי. אחד מהם שנעשה במאה ה-18 ביצע באופן מעשי את הפעולה שמאוחר יותר עשה הטרקטור. הציבו מנוע קיטור גדול בצד השדה, חיברו אליו חבל או כבל שבקצהו להב מחרשה. את הסכין (סכין בודדת נקראה סוק) היו נועצים בצד המרוחק של השדה והמנוע (בעזרת גלגל) היה מושך את הכבל ובעקבותיו את הסכין וכך היה מתבצע חריש. היו אף ניסיונות לשכלל את הפעולה על ידי סיבוב הכבל על תוף בקצה המרוחק ושימוש בשתי סכינים (כמו במחרשת ביסוק) ואף בשני מנועים משני צידי השדה.
-
מכונת חרישה ג'ון פולר 1916 -
טרקטור קיטור מ-1908 גורר אחריו קרון מגורים -
טרקטור קיטור בעל גלגל קדמי יחיד -
לוקומוביל
הטרקטורים הראשונים שהיו מונעים על ידי מנוע קיטור ונקראו לוקומוביל (קטר דרכים), מלשון לוקומוטיב, החליפו, החל בשנות ה-50 של המאה ה-19 את השוורים שמשכו את המחרשות בשדה ואת סוסי העבודה שמשכו ציוד כבד בדרכים. אותן מכונות היו איטיות, כבדות, רועשות אולם בעלות כושר גרירה רב.
בשל משקלם הכבד, על מנת להתגבר על קרקע בוצית או קרקע רכה הטרקטורים היו מצוידים בגלגלים גדולים העשויים ברזל, או בזחלים או בשילוב של זוג גלגלים בחזית להיגוי וזחל מאחור (זחלי למחצה). לטרקטורים אלו היה מוט חיבור אליו חיברו את הכלים החקלאיים. הטרקטורים התפתחו והפכו גדולים יותר, חזקים יותר ובעלי עבירות גבוהה יותר.
לחלק ניכר מהטרקטורים של אותה תקופה היה גלגל תמסורת (לרוב בצד המנוע) אליו חיברו חגורות לשם העברת הכוח לציוד נייח כמו מכונות דיש ואף למנסרה.
טרקטור מנוע בעירה פנימית
בסוף המאה ה-19, במקביל לפיתוח המכונית פותחו טרקטורים בעלי מנוע בעירה פנימית. במהלך מספר שנים בתחילת המאה ה-20 שווקו הן טרקטורי מנוע קיטור והן טרקטורי מנוע בעירה פנימית עד שמנועי הבעירה הפנימית השתלטו על השוק.
בשנת 1927 פיתחו האחים פרנצ'סקו ויוג'ניו קסאני מאיטליה את דגם קסאני 40 HP, הטרקטור הראשון בעולם שצויד במנוע דיזל.[2]
טרקטור חקלאי
השימוש הנפוץ ביותר עבור הטרקטור הוא במשקים חקלאיים. הטרקטור מיועד להפעלת כלים חקלאיים שונים כגון מרססים שונים, מלגזות אחוריות במטעים, מכסחות, מרסקות גזם ועוד, וגם לעיבודים שונים בגידולי שדה כגון מחרשה, דיסקוס, מזרעה. טרקטור יכול למשוך או לדחוף כלים שונים (עגלות, אפרונים ונגררים שונים אחרים) בעזרת היצול האחורי או הקדמי המותקנים בו.
טרקטורים בישראל
שלושת סוגי הטרקטורים החקלאיים העיקריים בישראל הם:
- טרקטור מטעים - כלי צר ונמוך, 40 עד 100 כוחות סוס, יכולת הרמה של כאלף קילוגרם.
- טרקטור גידולי שדה קטן - 100 עד 150 כ"ס, לשטחי ירקות בינוניים (מספר מאות דונמים), יכולת הרמה של כשתי טונות.
- טרקטור גידולי שדה גדול - מעל 150 כ"ס, לעיבודי שדה נרחבים של אלפי דונמים (בגידולים כמו חיטה, כותנה וכיוצא בזה), יכולת הרמה של כעשר טונות. לגדולים שבהם, מנועי ענק המגיעים ל-550 כ"ס (410 קילוואט).
בשל שימושו הרב בחקלאות ובהתיישבות היהודית והציונית ברחבי ארץ ישראל הפך הטרקטור לאחד הסמלים של הציונות וסמל של קיבוצים ומושבים חקלאיים. גם כיום, קיבוצים ומושבים רבים מציגים טרקטורים ישנים כפיסול סביבתי בכניסה ליישוב. עד היום כּלֵי ציוד מכני הנדסי לעבודות עפר – כגון דחפורים, שופלים ומחפרונים – מכונים בישראל "טרקטורים", מאחר שהמרכב שלהם מבוסס על שילדת טרקטור (זחלי או אופני).
בשנים האחרונות עם כניסת טרקטורים מודרניים לעבודה בישראל, בנוסף להתמעטות מספר החקלאים הפעילים, הפך העיסוק בשיפוץ ושחזור טרקטורים עתיקים לתחביב נפוץ בהתיישבות העובדת בארץ. כמו כן מבוצעים מעת לעת מסעות טרקטורים עתיקים בארץ על ידי יחידים.
כלים חקלאיים המתחברים לטרקטור
כלי רכב דומים
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: טרקטור |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טרקטור |
- תערוכה של טרקטורים עתיקים מישראל
- דני שטיינמן, מכירות טרקטורים בעולם ב-2014; ניתוח שוק, באתר Agrinews, 27 באפריל 2015
- הלל פוסק, כבר לא עושים אותם ככה: סיפורו של טרקטור, באתר ynet, 9 ביוני 2019
- טרקטור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ יצחק אבינרי, יד הלשון, יזרעאל, 1964, עמ' 222, פורסם במקור בפינת הלשון של אבינרי, ג ניסן תשי"ז, 4 באפריל 1957
- ^ Cassani 40 HP, SDF Historical Archives and SAME Museum
31194153טרקטור