לואיז אינסיו דה סילבה
 | |||||
| לידה |
27 באוקטובר 1945 (גיל: 79) קאטס, פרנמבוקו | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ברזיל | ||||
| מפלגה | מפלגת הפועלים הברזילאית | ||||
| בת זוג | מאריסה לטיסיה | ||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| ראו פרסים והוקרה | |||||
לואיז אינסיו דָה סילבה (בפורטוגזית: Luiz Inácio da Silva; נולד ב-27 באוקטובר 1945), המכונה לוּלה (Lula), הוא נשיאה ה-39 של ברזיל מטעם מפלגת הפועלים הברזילאית. הוא כיהן בתפקיד מינואר 2003 עד ינואר 2011, וחזר אליו לכהונה שנייה ב-1 בינואר 2023.
דה סילבה נבחר לנשיאות בבחירות שנערכו באוקטובר 2002, כשבסיבוב השני זכה ב-61% מקולות הבוחרים. ב-2006 נבחר לכהונה שנייה, וזכה ליותר מ-60% מן הקולות. ביולי 2017 הורשע בעבירות של שחיתות ונשלח לתשע וחצי שנות מאסר. ב-7 באפריל 2018, לאחר דחיית ערעורו לבית המשפט העליון הפדרלי של ברזיל, החל דה סילבה לרצות את מאסרו, אשר הוארך בערכאה שנייה ל-12.5 שנים. הוא שוחרר בנובמבר 2019. ההרשעה בוטלה בשנת 2021. ב-2022 נבחר שוב לנשיאות כשהתמודד מול הנשיא המכהן ז'איר בולסונרו, זכה ב-50.9% מהקולות, והחל לכהן בינואר 2023 בפעם השנייה כנשיא ברזיל.
עמדותיו של דה סילבה לפני בחירתו היו שמאלניות מאוד ועל גבול הקומוניסטיות, אולם במשך כהונתו הן השתנו לעבר הסוציאל-דמוקרטיה המודרנית, דבר שהתבטא, בין השאר, בכך שהעמיד לצדו כסגן את ז'וזה אלנקר מהמפלגה הליברלית, מפלגת מרכז-שמאל מתונה. דה סילבה היה לנשיא השמאלני הראשון שכיהן בברזיל זה כ-40 שנה.
ביוגרפיה
נעוריו ותחילת דרכו
דה סילבה נולד למשפחה ענייה בעיירה קאטס (Caetés), אחד מפרבריה של העיר גאראניאונס (Garanhuns) במדינת פרנמבוקו אשר בצפון ברזיל. אף על פי שתאריך הלידה הרשמי שלו הוא 6 באוקטובר 1945, סומך דה סילבה על התאריך שזוכרת אמו - 27 באוקטובר של אותה השנה. יתר על כן, רישומי תאריכי לידה שגויים לא היוו באותם הימים דבר נדיר באזוריה הנידחים של ברזיל.
מעט לאחר לידתו עבר אביו לעיר החוף גוארוז'ה (Guarujá) אשר במדינת סאו פאולו.
בשנת 1952 עברו אמו של דה סילבה, הוא ושבעת אחיו להתגורר יחד עם האב. אף על פי שבגוארוז'ה היו תנאי המחיה של המשפחה טובים מאלה שבעיירת הולדתו של דה סילבה, גם שם הם חיו בעוני גדול.
חינוכו הפורמלי של לולה לא היה ארוך: הוא נשר מבית הספר בגיל 7, לפני שהספיק לסיים כיתה א'. במדינת סאו פאולו למד קרוא וכתוב, ובגיל 12 החל לעבוד כמצחצח נעליים ברחוב, כצבע ולאחר מכן כנער שליחויות.
בגיל 14 החל את עבודתו הרשמית הראשונה במפעל לעיבוד וריתוך נחושת.
בשנת 1956 עברה משפחתו לעיר הגדולה סאו פאולו, בשל האפשרויות החדשות, הקיימות בעיר זו. גם שם חיה המשפחה בעוני גדול: אימו של דה סילבה, הוא ושבעת אחיו ואחיותיו גרו בחדר קטן ודחוק. בעיר סאו פאולו עבד כפועל מתכות במפעל פולקסווגן שבברזיל, עד שבגיל 19 נפצע במהלך עבודתו פציעה, שהביאה לכריתת אחת מאצבעות ידו. לאחר הפציעה לא היה יכול להמשיך לעבוד בתפקידו כפועל. לכן קודם לתפקיד בוועד עובדי המפעל. במקביל, באותו זמן החל לנטות לדעות פוליטיות שמאלניות.
בשנת 1966 התחתן דה סילבה עם מריה דה לורדס (Maria de Lourdes). אשתו נפטרה יחד עם בנם הראשון, בעת לידתו.
בשנת 1974 התחתן בשנית, עם מריזה לטיסיה (Marisa Letícia), ונולדו להם שלושה ילדים.
באיגוד עובדי הפלדה
עם השנים, קודם דה סילבה בעבודתו במפעל ובשנת 1978 אף נבחר לנשיא של איגוד עובדי הפלדה של שתי ערים במדינת סאו פאולו; דיאדמה (Diadema) וסאו ברנארדו דה קמפו (São Bernardo do Campo). לאיגוד, שהוא נבחר לעמוד בראשו, הייתה חשיבות מכרעת בתחומי תעשיית התחבורה בברזיל (הוא מכר חלקים וחומרים לחברות כגון פולקסווגן ופורד). גם לפני היבחרו מילא דה סילבה תפקידים שונים באיגוד עובדי הפלדה.
באותן השנים, תקופת הרודנות הצבאית בברזיל, נסע לארצות הברית להשתלמויות עסקיות ושם עסק, בין השאר, גם בפעילויות אנטי-קומוניסטיות. עובדה זו הייתה דבר מביך במקצת בשביל דה סילבה, בהתחשב בכך, שלאחר מספר שנים דעותיו הפוליטיות השתנו מן הקצה אל הקצה והוא נעשה לשמאלני. גם כיום, מרבים מתנגדיו של לולה לצטט מקרה זה, בטוענם כי לעולם לא היה דה סילבה בעל דעות שמאלניות אמיתיות, אלא הציג את עצמו כך לצורך מטרותיו האישיות.
במהלך שנות השבעים המאוחרות, נעצר ונכלא בעקבות הפצת חומר התנגדות כנגד המשטר הצבאי בברזיל, אולם הוא שוחרר כעבור זמן מה בעקבות הפגנות ומחאות.
הכניסה לפוליטיקה הלאומית
"מעולם לא הייתי אידאולוג. מעולם לא קראתי ספר בנושא מרקסיזם. למעשה, מעולם לא קראתי ספר במשך כל חיי".
— ראיון לפני בחירתו לנשיאות
ב-10 בפברואר 1980 החליטה קבוצה של אקדמאים, מנהיגי פועלים ואנשי ציבור, ולולה ביניהם, להקים את מפלגת הפועלים הברזילאית, (PT), שהייתה בזמן הקמתה מפלגת שמאל רדיקלי בעלת אידאולוגיה הקוראת לצדק חברתי ואידאולוגי, וזאת באמצע תקופת הרודנות הצבאית בברזיל.
בשנת 1982 הוסיף דה סילבה רשמית את הכינוי "לולה" (Lula) לשמו (פירוש השם לולה בפורטוגזית: "דיונון", והוא גם שם חיבה לשמו הראשון - לואיז).
באותה שנה, אף השתתף לראשונה בבחירות. הוא ניסה להיבחר לנשיא ממשלת סאו פאולו. אמנם, הוא לא נבחר לנשיא, אך הוא צבר מספיק אחוזי תמיכה בשביל להשאיר את מפלגתו בממשלה.
בשנת 1984 הצטרף לתנועת ה-Diretas Já, שהלכה וצברה תאוצה ותמיכה ציבורית בברזיל, ואשר תמכה באפשרות הצבעה אזרחית בבחירות לנשיאות ברזיל. באותה שנה הוענק לו פרס ברונו קרייסקי.
על פי החוקה הברזילאית של שנת 1967, היה הנשיא נבחר על ידי שני בתי הקונגרס הלאומי של ברזיל, אולם, בפועל, בבחירות התערבו שיקולים זרים וטובות הנאה שונות.
בשנת 1986, השתתף דה סילבה לראשונה בבחירות לנשיאות ברזיל. הוא זכה באחוזי תמיכה בינוניים ובמושב בקונגרס הברזילאי. מפלגתו, מפלגת הפועלים הברזילאית, סייעה בכתיבת חוקת ברזיל החדשה, זו שלאחר תקופת הדיקטטורה הצבאית. הם תמכו בשמירה על זכויות הפועלים ובסיוע לארגוני העובדים.
לבסוף, כתוצאה מהקמפיין הציבורי המקיף של התנועה, שאליה הצטרף בשנת 1984 - Diretas Já, ולאחר מאבק ציבורי ארוך טווח, היו הבחירות של שנת 1989 הראשונות זה 29 שנים, בהן היו רשאים האזרחים להצביע באופן ישיר לנשיאות. בבחירות אלו, בעודו חבר הקונגרס, רץ דה סילבה שנית לנשיאות ברזיל. אף על פי שבמערכת בחירות זו סיכויו היו טובים בהרבה והוא זכה לתמיכה, הוא הובס בסיבוב השני על ידי יריבו פרננדו קולור דה מלו. לדעת אחדים כתוצאה מהכשלה מכוונת של יריביו הפוליטיים, שהתנגדו למשנתו הסוציאליסטית.
בשנת 1992 תמך דה סילבה בהעמדה לדין של הנשיא פרננדו קולור בעקבות חשיפת פרשת שחיתות ושימוש לרעה בכספי ציבור. למרבה האירוניה, כעשר שנים לאחר מכן, בהיות דה סילבה בעצמו נשיא ברזיל, נחשד אף הוא בעבירות דומות (ראו "פרשת השחיתות").
הוא התמודד גם במערכות הבחירות הבאות, בשנים 1994 ו-1998.
במערכת הבחירות של שנת 2002 "שיווק" עצמו דה סילבה מחדש: הוא הציג עצמו כמנהיג פועלים, פשט את בגדיו ההדורים ונהג להופיע בבגדים עממים פשוטים. במערכת בחירות זו, התבסס מצעו על מיגור החוב הזר הכבד של ברזיל, מלחמה בשחיתות וביטול הפערים הכלכליים והחברתיים הגדולים בחברה הברזילאית. עניינים אלה אכן הדאיגו גם כלכלנים ואנשי עסקים מקומיים וכאלה מחוץ לברזיל, דבר ששיפר את סיכויי היבחרו. לבסוף, נבחר דה סילבה למשרת נשיא ברזיל במערכת בחירות זו כראש מפלגת הפועלים הברזילאית, ב-27 באוקטובר 2002. הוא הביס את מנהיג המרכז-שמאל ז'וזה סרה.
כהונתו כנשיא ברזיל
אוריינטציה פוליטית
לאחר הניצחון בבחירות, שינה דה סילבה, לפחות למראית עין, רבים מן האידיאלים והאידאולוגיות המקוריות שלו, שעל בסיסן נבחר לנשיאות. עמדותיו השמאלניות רדיקליות התגמשו והפכו לעמדות סוציאל-דמוקרטיות מקובלות. במקום שינויים חברתיים-סוציאליסטיים נרחבים, כפי שהציע בעבר, העדיפה ממשלתו לשפר את תנאי הפנסיה ואת העמלות, הכלכלה והפערים, ולדון ברפורמה נרחבת באוניברסיטאות ובמוסדות להשכלה גבוהה. רבים מחבריו למפלגת הפועלים לא הסכימו עם השינוי שחל בעמדותיו, וכתוצאה מכך גם בעמדות המפלגה שהוא עומד בראשה.
חקיקה
להלן מספר חוקים עיקריים שאושרו בתקופת שלטונו של דה סילבה ובתמיכתו:
- הרפורמה בביטוח הלאומי של עובדי המדינה: אושר בשנת 2003; אחד מן החוקים הראשונים אשר אושרו בתקופת שלטונו. חוק זה מבטיח הענקת פנסיה לעובדי מדינה, 20 שנה מפרישתם מהעבודה. בברזיל, לעובדי המדינה ולסקטור הפרטי נוהלי פנסיה וביטוח לאומי שונים מאשר לשאר, ויש אף שמחו כנגד החוק באמרם כי הוא מקטין את זכויות עובדי המדינה, מפני שאחרים, שאינם כאלה, זכאים לפנסיה אף יותר מעשרים שנה.
- רפורמת פלג: אושרה בשנת 2003.
- הרפורמה במערכת המשפט: אושרה בשנת 2004.
- חוק הביטחון הביולוגי: חוק המסדיר את הנושאים הקשורים להנדסה גנטית והשימוש בה (גם בבני אדם), כגון מחקר עוברי וכדומה.
- הרפורמה באוניברסיטאות: עדיין לא אושרה.
- חוק הפירוק מנשק: אושר על ידי הקונגרס ב-23 באוקטובר 2003. זהו חוק המגביר את הפיקוח על האישור לקניית נשק ולהחזקה בו; פיקוח על נשיאת נשק פרטי ברחוב ועל קנייתו. החוק בא לתת מענה על בעיית אחזקת הנשק הקל בברזיל, חוקית ושאינה חוקית, הגובה קורבנות רבים מדי שנה (החזקת נשק קל לנפש בברזיל היא מהגבוהות בתבל). בנוסף לחוק זה, במשאל עם שנערך בשנת 2005 הוצע לאסור כליל על מכירת נשק קל בחנויות קמעוניות, מלבד מקרים מיוחדים, אולם הוא נדחה.
(ראו Estatuto do Desarmamento בוויקיפדיה הפורטוגזית למידע נוסף).
מיזמים חברתיים
כנשיא שמאלני-סוציאליסטי, מיזמים חברתיים לשיפור המצב החברתי בברזיל והפערים בין עשירים למעוטי יכולות, היוו חלק מכובד ממצע הבחירות שלו, גם בתקופת נשיאותו. על פי דעתו של דה סילבה, אחת מהבעיות החברתיות הגדולות בברזיל כיום היא הרעב. על כן, הגתה ממשלתו פתרון אפשרי: תוכנית Fome Zero (מפורטוגזית - "אפס רעב"). עיקרי תוכנית זו הם: חלוקת כספים וסיוע לאזורים, מדינות-מחוז וערים, אשר התושבים בהם נחשבים כנמצאים במצב סוציו-אקונומי קשה, סובלים מרעב או מעוני חמור. התוכנית מבוססת על מימון ממשלתי, כמו גם על תרומות מהציבור הברזילאי ומהקהילה הבינלאומית.
לרבים בברזיל ביקורת על יעילות התוכנית ואופן ביצועה, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ברזיל לשנת 2004, כ-38.8 מיליון ברזילאים הם בעלי משקל עודף, (כ-40 אחוזים מן האוכלוסייה הבוגרת), ועוד כ-10 מיליון אנשים סובלים ממשקל עודף חמור ביותר. רק כ-3.8 מיליון אנשים מוגדרים כ"רעבים" או ככאלה הסובלים מרעב. על כן, לא נראה, כי מחסור במזון הוא הבעיה הגדולה ביותר בחברה הברזילאית. מבקרים אלה טוענים, בין השאר, כי המצוקה, שבה יותר חשוב לטפל בברזיל היא: הפער הגדול בין עשירים לעניים, דבר, היכול למוטט את החברה הברזילאית וכלכלתה.
מצוקה חברתית נוספת, הרווחת במידת מה בברזיל, ושמבקרי הנשיא טענו שצריך לטפל בה בהקדם, היא: המציאות, שבה מספר משפחות חיות יחדיו בדירה קטנה, (לעיתים אף דירת חדר), בשל מחסור באמצעי תשלום ויכולת להחזקת דירה משל עצמם. למעשה, גם דה סילבה בעצמו, בעת ילדותו, התגורר בעוני רב בדירה קטנה.
מיזם חברתי נוסף הוא תוכנית: 'Bolsa Família' (מפורטוגזית: קצבה משפחתית). תוכנית זו מאחדת מספר רב של תוכניות סיוע למשפחות מעוטות יכולות, שממשלות ברזיל הקודמות קידמו אותן. עיקרי מיזם זה הם: תרומת ממשלתית של אמצעי מימון, כסף או מזון למשפחות שהכנסתן החודשית אינה עולה על מאה ריאל, (בסביבות 40 דולר אמריקני נכון לשנת 2006). משפחות, המשתתפות בתוכנית זו, מחויבות לשלוח את ילדיהן לבתי ספר ולפקח בקפדנות על לימודי ילדיהם. זאת במטרה, שבנוסף לסיוע הכספי, הדור הבא של המשפחה ייצא ממעגל העוני ויוכל לבנות לעצמו קריירה עצמאית.
למרות הבטחותיו של דה סילבה והיותו נשיא "חברתי", הוא כמעט לא הצליח לעמוד ביעדים החברתיים שהציב קודם היבחרו. כיוון שהמיסוי הכבד, הגירעון, האבטלה ורעות חולות אחרות נשארו במידה רבה כפי שהיו לפני היבחרו, והפערים החברתיים בברזיל ממשיכים להתרחב, החלו ארגונים סוציאליים וחסרי עבודה רבים למחות, בטענה כי דה סילבה אינו מקיים את ההבטחות, שהבטיח ערב היבחרו.
כלכלה
הנתונים הבאים מתייחסים לתוצאות המדיניות הסוציאליסטית של לולה ודילמה רוסף:[1]
- מאז שזכתה מפלגת העובדים (PT) בנשיאות עם כניסת לולה דה סילבה לתפקיד בשנת 2003, הצטמצם העוני ביותר מ-55 אחוזים, מ-35.8 אחוז מהאוכלוסייה ב-2003 ל-15.9 אחוז בשנת 2012. העוני הקיצוני הופחת ב-65 אחוז, מ-15.2 אחוז ל-5.3 אחוז באותו פרק זמן. במהלך אותו עשור, 31.5 מיליון ברזילאים הוצאו מהעוני, וממספר זה, מעל 16 מיליון מתוך העוני הקיצוני.
- התוצר לנפש צמח בשיעור של 2.5 אחוזים בשנה בין השנים 2003–2014, יותר מפי שלושה מהגידול השנתי של הממשלה הקודמת שתחתה כלכלת ברזיל צמחה ב-0.8 אחוזים (1995–2002). זה היה למרות המשבר הפיננסי העולמי והמיתון 09–2008, שדחפו את ברזיל למיתון בשנת 2009; וגם כולל את ההאטה במהלך שלטון רוסף שכותב המאמר מהמכון למחקר כלכלה ומדיניות(cepr) מייחס למדיניות מצמצמת בתקופתה שכללה קיצוץ בהשקעות הממשלתיות ובהוצאות חברתיות והעלאת הריבית כדי להוריד את שיעור האינפלציה.
- בעוד שאי-השוויון נותר גבוה, חלו שינויים גדולים באופן חלוקת הרווחים מצמיחה כלכלית בהשוואה לעשור שקדם ללולה לדוגמה, 10 האחוזים הראשונים של משקי הבית קיבלו יותר ממחצית מכל רווחי ההכנסה בין השנים 1993–2002, אך זה צנח לכשליש בשנים 2003–2012.
- ההוצאות החברתיות גדלו באופן עקבי מאז 2003, ועלו מ-13% מהתמ"ג ליותר מ-16% בשנת 2011, השנה האחרונה שניתן לקבל עליה נתונים. הוצאות החינוך גדלו מ-4.6 אחוז מהתוצר בשנת 2003 ל-6.1 אחוז מהתוצר בשנת 2011.
- האבטלה פחתה מ-13.0 אחוזים בשנת 2003 לממוצע של 4.9 אחוזים ברבעון הראשון של 2014, שפל היסטורי.
לפי הדו"ח תוצאות אלה הושגו בשל בחירות מדיניות, כולל לעיתים קרובות מדיניות פיסקלית ומוניטרית אנטי-מחזורית, מדיניות תעשייתית ממשלתית והורדה הדרגתית של הריבית (עד 2011).
בנוסף, לטענת כותב המאמר, גירוי כלכלי זה סייע לברזיל להתאושש חזק מהמיתון העולמי של 2008–2009. הממשלה העלתה את שכר המינימום הריאלי (המותאם לאינפלציה)ב-84 אחוזים; זה הגביר את הפנסיות ואת השכר במגזר הציבורי שקשורים אליו, כמו גם שכר ומשכורות אחרות.
מדיניות חוץ
יחסי החוץ של ממשלת דה סילבה פרגמטיים: הוא רואה את מדיניות החוץ כקשרים בין מדינות גרידא ולא כקשר בין מדינות בעלות אידאולוגיה משותפת, דבר המתבטא בין השאר בכך שהיה מיודד גם עם נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג' ווקר בוש וגם עם מנהיגים סוציאליסטים ואפילו קומוניסטים, כדוגמת: הוגו צ'אווס-נשיא ונצואלה או פידל קסטרו-שליט קובה, שהם יריביו של בוש.
דה סילבה מאמין, כי תחרות ומתחרים יגרמו לכלכלת ברזיל, בפרט לחקלאות בה, לגדול ולייצא אף למדינות אחרות בדרום אמריקה, ועל כן הוא מתנגד למדיניות הסבסוד וההלאמה, שננקטה על ידי מנהיגים אחדים בדרום אמריקה, כדי להגביר את תפוקת החקלאות והייצור הלאומי של מדינתם. לברזיל, תחת שלטונו של דה סילבה, תפקיד חשוב בפוליטיקה ובדיפלומטיה הבינלאומית, בדיאלוג בין מדינות דרום אמריקה המתפתחות לבין מדינות המערב, כשהעיקרית ביניהן היא ארצות הברית, כמתווכת ומוקד משא ומתן במשבר הפוליטי, שאירע בין קולומביה לוונצואלה, וכן מאמצים מרוכזים לחיזוק הסכם מדינות מרקוסור (Mercosur), הסכם מסחר רב חשיבות בין מספר מדינות בדרום אמריקה: ברזיל, ארגנטינה, אורוגוואי, בוליביה, פרו, צ'ילה, קולומביה, אקוודור ופרגוואי.
בתקופת שלטונו של דה סילבה, גדל הייצוא של ברזיל לארצות אחרות באופן דרמטי. בנוסף, הוא תומך גם ב'אגרת טובין' (Tobin tax), מס על עסקאות בינלאומיות, שהרווחים ממנו מופנים למדינות מתפתחות. תחת כהונתו של דה סילבה שלחה ברזיל כוחות שמירת סדר וצבא להאיטי, בעקבות מלחמת האזרחים שהתחוללה שם, כדי להציג את ברזיל כבעלת חשיבות בשמירת השלום בעולם. דה סילבה הציע פתרון תמידי למלחמת האזרחים שם שיבוצע על ידי מועצת הביטחון של האו"ם.
בתקופת כהונתו, דה סילבה כמעט לא התערב בסכסוך הישראלי-פלסטיני ולא ניסה לקדם יוזמות שלום במזרח התיכון. אף על פי כן, דה סילבה נקט בקו פרו-פלסטיני ואף הכיר במדינה פלסטינית בשנת 2010. אהוד אולמרט, בתפקידו כשר התמ"ת, נפגש עמו בשנת 2005. בפגישה זו הם שוחחו בדבר הסכמי כלכלה וסחר חופשיים בין ברזיל לישראל. דה סילבה הסביר בזמנו כי ברזיל מעוניינת לפתח את קשריה עם מדינות ערב במזרח התיכון באותה המידה שהיא מעוניינת לחמם את קשריה עם מדינת ישראל.[2]
בשנת 2007 נבחר דה סילבה לתפקיד נשיא בפעם השנייה.
ב-15 במרץ 2010 הגיע דה סילבה לביקור ממלכתי בישראל, ברשות הפלסטינית ובירדן. זהו ביקור ראשון של ראש מדינה ברזילאי בישראל מאז ביקר בה קיסר ברזיל פדרו השני, ב-1876, חודש לפני החלתו של סחר חופשי בין ישראל לגוש מדינות מרקוסול.
בשנת 2010 הצהיר דה-סילבה, כי יבקש מנשיא איראן לשלוח את סכינה מוחמדי אשתיאני לברזיל, שם היא תזכה למקלט מדיני. אשטיאני היא אזרחית אירנית, שנידונה למוות בסקילה. גורמים רשמיים באיראן דחו את הבקשה וטענו שנשיא ברזיל לא קיבל מידע מלא לגבי הפרשה.[3]
ב-17 בפברואר 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל אמר לולה דה סילבה כי ישראל מבצעת רצח עם כמו היטלר וכי מה שקורה לעם הפלסטיני לא התרחש מעולם בהיסטוריה.[4] בעקבות דבריו הוא הוכרז כאישיות לא רצויה בישראל ושר החוץ ישראל כ"ץ ביטל את פגישתו עם השגריר הברזילאי. בתגובה לכך החזיר לולה את השגריר בחזרה לברזיל.[5] בעקבות התדרדרות היחסים עם ישראל הצביעו יותר מ-100 חברי פרלמנט ברזיל, כולל חברי קואליציה על בקשת הדחת לולה על בסיס העובדה שגרם לעוינות כלפי מדינה ידידה ונגד הנייטרליות של ברזיל, מה שלמעשה חושף אותה למלחמה.[6] כמה ימים לאחר מכן יצאו מאות אלפי ברזילאים תחת הנהגתו של הנשיא לשעבר ז'איר בולסונארו למפגן מחאה כנגד לולה ובעד ישראל כאשר בקהל היו מאות דגלי ישראל וברזיל.[7]
סביבה
דה סילבה התחייב, עוד בטרם בחירתו, לאפס את כריתת היערות הבלתי חוקית באמזונאס ולקדם מדיניות אקלימית נרחבת במדינתו.[8] בוועידת האומות המאוחדות לשינוי אקלים (2022) הצהיר דה סילבה כי "אין ביטחון של כוכב לכת בלי אמזונס מוגן. נעשה כל מה שנדרש כדי שלא ייכרתו יערות. המאמצים להילחם בשינויי האקלים יהייו בראש סדר העדיפויות בממשלה הבאה שלי. נתעדף את המאבק בכריתת היערות ונהפוך את מדיניות הממשלות הקודמות. ב-2021 נכרתו 13 אלף קמ"ר יערות, פשעים סביבתיים התרבו בצורה מפחידה תחת הממשלה הקודמת. נחזק את גופי הפיקוח ונעניש על פעילויות לא חוקיות".[8]
עמדה זו מהווה שינוי מדיניות מובהק לעומת קודמו בתפקיד, ז'איר בולסונארו, אשר בתקופתו הגיעה לשיא כריתת היערות בברזיל, וממשלתו קיצצה את תקציב הסוכנויות איכות הסביבה, הגבילה את סמכויותיהן להילחם בפשעים וחסמה את המערכת להטלת קנסות על עבירות סביבה. בולסונארו אף הואשם במתן אפשרות לכורתי עצים ולבעלי חוות לפנות יותר שטח מיוער מהאמזונס באופן בלתי חוקי.[9]
פרשת השחיתות
פרשת שחיתות, שנחשפה במהלך שנת 2005, בה נקשרו שמותיהם של רבים ממפלגתו של דה סילבה - מפלגת הפועלים, כולל שמו שלו, איימה למוטט את ממשלתו של דה סילבה. הפרשה החלה לאחר שרוברטו ג'פרסון, מנהיג מפלגת העבודה הברזילאית, הסתבך בפרשת שוחד: הוא האשים אישים במפלגת הפועלים - מפלגתו של דה סילבה - בתשלום לא חוקי לחברי הקונגרס הלאומי של ברזיל כדי שיתמכו באישור חוקים שהם חפצו לאשר. בחודש אוגוסט של אותה השנה הודה כי השתמש במימון לא חוקי בקמפיין הבחירות של דה סילבה, בשנת 2002.
בהמשך, בשנים 2003, 2005 ו-2006, התפטרו ופוטרו על ידי דה סילבה חברים רבים ממפלגתו, אף בכירים, אשר היו קשורים לשערורייה או כאלה אשר האשימו אותו בשוחד ושחיתות.
במהלך שנת 2006 הקונגרס סיים לכתוב דו"ח חקירה של הפרשה, ובו רשימה של 123 אנשים שהיו קשורים באופן כלשהו ללקיחת השוחד ולשחיתות. הנשיא דה סילבה הוזכר בדו"ח באופן עקיף, כשהעדות הברורה היחידה על הקשר שלו לפרשה היא מפי רוברטו ג'פרסון.
ביולי 2017 הורשע דה סילבה בפרשת השחיתות ונידון לתשע וחצי שנות מאסר בגין שחיתות והלבנת כספים.[10]
ב-7 באפריל 2018, לאחר דחיית ערעורו לבית המשפט העליון הפדרלי של ברזיל, דה סילבה החל לרצות את מאסרו, אשר הוארך בערכאה שנייה ל-12.5 שנים. הוא שוחרר בנובמבר 2019, בעקבות פסיקה של בית משפט העליון בברזיל.[11]
אחרי הנשיאות
ב-2011 דה סילבה חלה בסרטן, והחלים אחרי סדרת טיפולים שעבר.
בשנת 2017, לולה הודיע כי יעמוד כמועמד מפלגת הפועלים לנשיאות שוב בבחירות לנשיאות של שנת 2018. מפלגת הפועלים מינתה רשמית את לולה כמועמד שלה ב-5 באוגוסט 2018. באותה העת ריצה עונש של 12 שנות מאסר שנגזרו עליו בגין שחיתות.[12] מועמדותה של לולה נדחתה על ידי בית המשפט העליון ב-31 באוגוסט 2018, על פי חוק "הלוח הנקי" בברזיל, האוסר על מועמדים להתמודד אם יש להם הרשעות שאושרו בערעור.[13] ב-11 בספטמבר 2018, לולה נשר רשמית מהבחירות והוחלף על ידי פרננדו חדד, אשר לולה תמך בו.[14]
במרץ 2021, שופט בית המשפט העליון קבע כי יש לבטל את כל הרשעותיו של לולה, מכיוון שהוא נשפט על ידי בית משפט שלא היה לו סמכות שיפוט ראויה בעניינו. לולה המתין להכרעה בכמה פרשות שחיתות, אך הוא יכול היה להתמודד בבחירות מול הנשיא המכהן, ז'איר בולסונארו.[15] הרשעות אלו עסקו בפרשת "שטיפת רכב", ששיאה במבצע שנחשב לחסר תקדים של גורמי האכיפה בברזיל, ושהביא למעצרם של נבחרי ציבור רבים.[16] בית המשפט הפדרלי העליון קבע מאוחר יותר במרץ 2021 כי השופט החוקר מורו שפיקח על חקירת השחיתות שלו, היה מוטה. כל התיקים שהגיש מורו נגד לולה בוטלו עד 24 ביוני 2021.[17] הפסיקה החזירה כל הליכי חקירת פרשת השחיתות לנקודת ההתחלה.[18][19]
במאי 2022, החליט להתמודד בבחירות לנשיאות ברזיל.[20][21]
באוקטובר 2022 ניצח דה סילבה בבחירות וחזר לתפקיד הנשיא.
בשנת 2023 הופיע דה סילבה ברשימה השנתית טיים 100 של מגזין טיים.[22]
פרסים והוקרה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:Awards בשורה 19: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).
ראו גם
- רשימת נשיאי ברזיל
- נשיא ברזיל
- פוליטיקה של ברזיל
- היסטוריה של ברזיל: דמוקרטיזציה והיסטוריה עכשווית (1985 - הווה)
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של לואיז אינסיו דה סילבה- לואיז אינסיו דה סילבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
לואיז אינסיו דה סילבה, ברשת החברתית פייסבוק
לואיז אינסיו דה סילבה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
לואיז אינסיו דה סילבה, ביישום טלגרם
לואיז אינסיו דה סילבה, ברשת החברתית אינסטגרם
לואיז אינסיו דה סילבה, ברשת החברתית טיקטוק
לואיז אינסיו דה סילבה, ברשת החברתית LinkedIn
לואיז אינסיו דה סילבה, סרטונים בערוץ היוטיוב- האתר הרשמי של מפלגתו של דה סילבה
- ביוגרפיה מקוצרת של דה סילבה
- מאמר שכתב דה סילבה - מתורגם לעברית
- אדר פרימור, נשיא ברזיל לולה בראיון מיוחד ל"הארץ" ערב בואו לישראל, באתר הארץ, 12 במרץ 2010
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
- ^ Report Examines Economy and Social Indicators During the Past Decade in Brazil, Center for Economic and Policy Research (באנגלית)
- ^ מקור: ראו כאן.
- ^ דודי כהן, איראן: דוחים הצעת המקלט לנידונה לסקילה, באתר ynet, 3 באוגוסט 2010
- ^ יובל קרני, מורן אזולאי, גלעד כהן, נשיא ברזיל: ישראל מבצעת רצח עם כמו היטלר. נתניהו: הוא חצה קו אדום, באתר ynet, 18 בפברואר 2024
- ^ Brazil president recalls ambassador in Israel for talks, The Jerusalem Post | JPost.com, 2024-02-19 (באנגלית)
- ^ Pedido de impeachment de Lula ultrapassa 100 assinaturas na Câmara | Metrópoles, Metropoles, 2024-02-19 (ב־Brazilian Portuguese)
- ^ מאות אלפים מפגינים בברזיל: בולסונארו הניף דגל ישראל, באתר "סרוגים", 25 בפברואר 2024
- ^ 8.0 8.1
לי ירון, נשיא ברזיל בוועידת האקלים: האו"ם נכשל, נעשה הכל להציל את יערות הגשם, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2022
- ^ כמו השטח של גוש דן - האמזונס איבד כמות יער עצומה בספטמבר, באתר ynet, 10 באוקטובר 2022
- ^ סוכנות הידיעות, ברזיל: הנשיא לשעבר לולה נידון ל-9.5 שנות מאסר, באתר ynet, 13 ביולי 2017
- ^ לאחר שהחל לרצות את עונשו: נשיא ברזיל לשעבר שוחרר מהכלא, באתר וואלה!, 9 בנובמבר 2019
- ^ לולה דה סילבה יושב בכלא, אבל זה לא מנע ממפלגתו להכריז עליו כמועמדה לנשיאות, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2018
- ^ Brazil electoral court bars Lula from presidential race, www.yahoo.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Jailed leftwing leader Lula drops out of Brazil presidential race, the Guardian, 2018-09-11 (באנגלית)
- ^ Reuters; Brito, Ricardo (2021-04-15). "Brazil's Supreme Court confirms decision to annul Lula convictions". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2022-06-05.
- ^ ברזיל: בוטלה הרשעת לולה, יוכל לרוץ מול בולסונרו, באתר ynet, 9 במרץ 2021
- ^ Reuters (2021-06-24). "Brazil Supreme Court confirms ruling that judge was biased against Lula". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2022-06-05.
- ^ Brazil judge annuls all of Moro's cases against ex-president Lula, France 24, 2021-06-25 (באנגלית)
- ^ Associated Press, Lula judge was biased, Brazil supreme court rules, paving way to challenge Bolsonaro, the Guardian, 2021-03-24 (באנגלית)
- ^ ברזיל: לולה דה סילבה פתח במסע בחירות לנשיאות, באתר וואלה!, 7 במאי 2022
- ^ Thomas Traumann | July 7, 2021, Lula Is Back. But Which Lula?, Americas Quarterly (באנגלית אמריקאית)
- ^ אל גור, Luiz Inácio Lula da Silva Is on the 2023 TIME 100 List, טיים, 13 באפריל 2023
39836355לואיז אינסיו דה סילבה