ארנסטו גייזל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ארנסטו גייזל
Ernesto Geisel
Ernesto Geisel.jpg
לידה 3 באוגוסט 1907
בנטו גונסלבס, ריו גרנדה דו סול, ברזיל
פטירה 12 בספטמבר 1996 (בגיל 89)
מדינה ברזיל
מפלגה הברית להתחדשות לאומית
נשיא ברזיל ה־29
15 במרץ 197415 במרץ 1979
(5 שנים)

אֶרְנֵסטוֹ בֵּקמָן גַיזֶל (פורטוגזית: Ernesto Beckmann Geisel; ‏3 באוגוסט 1907 - 12 בספטמבר 1996) היה איש צבא ופוליטיקאי ברזילאי, ושימש כנשיא ברזיל בין השנים 1974‏-‏1979. גייזל היה הדיקטטור הצבאי הרביעי בתקופת הדיקטטורה הצבאית בברזיל. הוא היה הנשיא שהחל בתהליך להחזרת הדמוקרטיה לברזיל, תהליך שהמשיכו הבאים אחריו ואשר בא לידי סיומו בשנת 1985.

חיים אישיים

גייזל נולד בעיר בנטו גונסלבס, במדינת ריו גראנדי דו סול, ברזיל, למהגר גרמני ולבת של מהגרים גרמניים. החל ללמוד בבית ספר צבאי בגיל 14, וטיפס במהלך השנים בסולם הדרגות בצבא עד שהיה לגנרל. שניים מאחיו פנו אף הם לקריירה צבאית והגיעו לדרגת גנרל. אחיו הבכור, אורלנדו, שימש כשר ההגנה בממשלתו של אמיליו גרסטזו מדיסי. ב-1940 נישא גייזל ללוסי מרקוס (Lucy Markus), בת לקולונל בצבא ברזיל, ונולדו להם בת (אמליה) ובן (אורלנדו, אשר נהרג בתאונת רכבת ב-1957).

שנות הדיקטטורה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – היסטוריה של ברזיל: דיקטטורה צבאית (1964 - 1985)

שנים 1964‏-‏1973

ארנסטו גייזל נטל חלק פעיל בהפיכה הצבאית ב-1964 וכיהן עד 1967 כמזכיר צבאי בממשלת קסטלו ברנקו, הנשיא הצבאי הראשון בתקופת הדיקטטרה הצבאית. לקראת בחירת יורשו של קסטלו ברנקו (בתקופת הדיקטטורה, שהתקיימה בשנים 1964‏-‏1985, נבחר נשיא ברזיל על ידי הצמרת הצבאית) גייזל השתייך למחנה המתנגד למינוי ארטור דה קוסטה אה סילבה. בסופו של דבר, עם בחירתו של קוסטה אה סילבה לנשיאות, התרחק גייזל מהפוליטיקה. בקדנציה של אמיליו גרסטזו מדיסי, שהחליף את קוסטה אה סילבה, מונה גייזל לנשיא פטרוברז (חברת הנפט הלאומית של ברזיל).

נשיאות

תמיכתם של הנשיא מדיסי ושל אנשי צבא אחרים, לרבות אחיו (כאמור, שר ההגנה באותה התקופה), פילסה עבור גייזל את הדרך למועמדות לנשיאות מטעם מפלגת ARENA ("ברית החידוש הלאומי", מפלגת השלטון הצבאי). ב-18 ביוני 1973 אושרה רשמית מועמדותו לנשיאות. כצפוי, נבחר בהפרש גדול (400 קולות נגד 76 של מועמד מפלגת האופוזיציה MDB אוליסס גִימָרָאִינְס) ב-15 בינואר 1974. גייזל הושבע כנשיא ב-15 במרץ 1974.

גייזל הקדיש את שלטונו לתהליך "הרפיה" (distensão) לקראת חזרתה של ברזיל לדמוקרטיה. התוכנית שהגה גייזל יחד עם מזכירו הצבאי גולברי דו קואוטו אה סילבה (Golbery do Couto e Silva), חזתה תהליך "איטי, מדורג ובטוח" שבסופו החזרת השלטון לעם. תוכנית זו והצעדים שננקטו במסגרתה נתקלו בהתנגדות עזה מצד המחנה הניצי של צמרת הצבא. היא הובילה לפיטוריהם של מפקד כוחות הצבא בסאו פאולו ב-1976 ושר ההגנה סילביו פרוטה ב-12 באוקטובר 1977.

אחד המהלכים החשובים ביותר בממשלת גייזל היה ביטולו ב-1978 של ה"צו המימסדי החמישי" (AI-5), אותו הנחיל קוסטה אה סילבה ב-1969 ואשר היווה אחד הכלים החזקים ביותר שבידי הדיקטטורה הצבאית. עם זאת, גם גייזל השתמש בעיתויים שונים בכלים אופייניים לאלו של דיקטטורה, וזאת בהתאם לכך שתהליך הדמוקרטיזציה אמור היה להיות איטי ומדורג. למשל, באפריל 1977 שריין באמצעות צו ממשלתי רוב למפלגת ARENA בבית הנבחרים. הצו קבע ששליש מהנבחרים יבחרו על ידי הממשלה.

בעקבות משבר הנפט העולמי ב-1973, אשר בעטיו שקעה ברזיל במשבר פיננסי, החל גייזל לשים דגש על חיפוש אחר מקורות אנרגיה חדשים. ב-1976 חתם עם גרמניה על הסכם לקניית תחנת כוח גרעינית וכן השקיע בפיתוח טכנולוגיית האתנול כדלק.

כמו כן אימץ גייזל מדיניות חוץ פרגמטית יותר מזו של קודמיו. למרות היותו שמרן ואנטי-קומוניסט מושבע, חידש את היחסים הדיפלומטיים עם סין והפך את ברזיל למדינה הראשונה אשר הכירה בעצמאות אנגולה, בניגוד לקו הדיפלומטי של ארצות הברית. הוא גם הידק את הקשרים הכלכליים של ברזיל עם מדינות אחרות באפריקה, אסיה ואירופה.

ליורשו תמך גייזל במועמדות מקורבו ז'ואו פיגיירדו, מי שהיה ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים של ברזיל בממשל מדיסי. פיגיירדו אכן נבחר וגייזל סיים את הקדנציה שלו ב-15 במרץ 1979.

אחרי הנשיאות

השפעתו של גייזל על הצבא המשיכה גם בשנות ה-80. ב-1985 תמך במעמדותו של האזרח טנקרדו נווס לנשיאות ברזיל. בחירתו של נווס מזוהה בעיני רבים עם תום תקופת הדיקטטורה.

עקב ניסיונו הרב בתחום האנרגיה מונה גייזל לנשיאות חברת נורקיזה, שעסקה בתחום הנפט. מאז סיים את תפקידו כנשיא ברזיל, עבר גייזל לדירה פשוטה, שם חי עד מותו ב-1996 ממחלה קשה.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארנסטו גייזל בוויקישיתוף


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0