שופט חוקר
שופט חוקר (באנגלית: Examining magistrate או Investigating judge, בצרפתית: Juge d'instruction) הוא תפקיד הקיים בשיטת המשפט האינקוויזיטורית. השופט חוקר מבצע חקירות לפני משפט על חשדות לפשע, ובמקרים מסוימים ממליץ על העמדה לדין. התפקיד והסמכות המדויקת של השופטים חוקרים משתנים ממדינה למדינה. החובות והסמכויות הנפוצות של השופט חוקר, כוללות: פיקוח על חקירות פליליות מתמשכות, הוצאת צווי חיפוש, אישור האזנות סתר, קבלת החלטות על מעצר לפני משפט, חקירת הנאשם, חקירת עדים, בחינת ראיות והרכבת תיקי ראיות לקראת המשפט. לשופטים חוקרים יש תפקיד חשוב במערכת המשפט הצרפתית, והם גם מאפיין של מערכות המשפט הפלילי הספרדי, ההולנדי, הבלגי והיווני, אם כי היקף תפקידו של השופט חוקר בדרך כלל פחת עם השנים. כמה מדינות, כולל שווייץ, גרמניה, פורטוגל ואיטליה, ביטלו את תפקיד השופט חוקר.
הגדרה
המשפטנים ג'ון הנרי מרימן ורוגליו פרז-פרדומו תיארו את תפקידו של השופט חוקר בשיטת המשפט האינקוויזיטורית באופן הבא:
ניתן לחשוב על ההליך הפלילי האופייני בעולם המשפט הקונטיננטלי, כמחולק לשלושה חלקים בסיסיים: שלב החקירה, שלב הבדיקה (ההוראה) והמשפט. שלב החקירה נמצא בהנחיית התובע הציבורי, שמשתתף באופן פעיל גם בשלב הבדיקה, שבפיקוח השופט חוקר. שלב הבדיקה כתוב בעיקרו ואינו ציבורי. השופט חוקר שולט באופי והיקף שלב זה של ההליך. השופט חוקר צפוי לחקור את הנושא ביסודיות ולהכין רישום מלא, כך שעד שלב הבדיקה יסתיים, כל הראיות הרלוונטיות יהיו ברשומה. אם השופט חוקר מסיק כי בוצע פשע וכי הנאשם הוא המבצע, המקרה יעבור למשפט. אם השופט קבע כי לא בוצע פשע או שהפשע לא בוצע על ידי הנאשם, העניין אינו עובר למשפט[1].
השוואה לתפקיד ב"משפט המקובל"
תפקיד השופט חוקר חשוב בארצות בהם נהוג המשפט הקונטיננטלי, דוגמת צרפת, שיש בה שיטת משפט אינקוויזיטורית. לעומת זאת, בארצות בהם נהוג המשפט המקובל כמו אנגליה, ארצות הברית וישראל, בהם נהוג המשפט המקובל, לא קיים תפקיד שופט חוקר. ונטען כי אינטראקציה צמודה ותכופה עם שוטרים ותובעים "עשויה בהחלט להתנות את עמדת השופטים חוקרים לטובת האינטרסים ארוכי הטווח שלהם על פני הנאשמים". בעיה זו משפיעה גם על בעלי תפקידים במשפט המקובל, אם כי בארצות הברית, מוקד הדאגה הוא עצמאות הסניגוריה הציבורית (Public defender (אנ')), ואילו בצרפת הדאגה מתמקדת בעצמאותו של השופט חוקר[2].
שלב הבדיקה מתואר כ"היבט השנוי במחלוקת ביותר של ההליך הפלילי במשפט הקונטיננטלי", בגלל הסודיות ואורך ההליכים, הסמכויות הגדולות שמהן נהנים השופטים שופטים והאפשרות הגלומה בכוחו של השופט היחיד לעבוד בסתר ולהשאיר אנשים כלואים לתקופות ארוכות. עם זאת, חלק מהפרשנים השוו את תפקידו של השופט חוקר לתפקידו של חבר מושבעים גדול במערכות המשפט המקובל. המשפטן ג'ורג' סי. תומאס מצא שבעוד שחבר המושבעים הגדול, כפי שהוא קיים בחוק האמריקאי, הוא פונקציית חקירה יעילה, הוא חסר את פונקציות המיון שיש למערכת הצרפתית. תומאס מציין כי על פי תקדים בית המשפט העליון של ארצות הברית, התובעים בארצות הברית אינם מחויבים להציג עדויות מפריעות בפני חבר מושבעים גדול, וכתוצאה מכך שופטים שומעים רק ראיות מהתביעה; לעומת זאת, על פי השיטה הצרפתית, השופט החוקר הצרפתי פועל כחוקר, ומשרדו משמש גוף מיון האחראי במפורש לחיפוש האמת[3].
בישראל
עם הקמת מדינת ישראל מערכת המשפט הייתה מבוססת על המג'לה, קובץ החקיקה העות'מאנית, קזואיסטית, שנשאר בתוקף בזמן המנדט הבריטי. תפקיד השופט החוקר היה קיים לחקירת עבירות פליליות במספר תחומים.
הכנסת השלישית חוקקה את "חוק לתיקון סדרי הדין הפלילי (חקירת פשעים וסיבות מוות)". החוק צמצם את תחולת ההסדר המנדטורי לפיו בעבירות מסוימות יש לנהל חקירה מוקדמת של שופט חוקר, והותיר את סמכויות החקירה בידי המשטרה. מוסד השופט החוקר לא בוטל לחלוטין, אך גדריו הצטמצמו באופן ניכר. בנוסף, הסדיר החוק את ההליכים בחקירת מקרי מוות. ההוראות בדבר מינוי שופט חוקר בוטלו סופית עם חקיקתו של חוק סדר הדין הפלילי ב-1965, ושם החוק שונה ל"חוק חקירת סיבות מוות - 1958". על פי חוק זה, בישראל ניתן למנות שופט חוקר רק לחקירת סיבות מוות.
מת אדם ויש יסוד סביר לחשש שסיבת מותו אינה טבעית או שמותו נגרם בעבירה, וכן מת אדם בהיותו נתון במעצר או במאסר או בהיותו מאושפז בבית חולים לחולי נפש או במוסד סגור לילדים עם מוגבלות שכלית–התפתחותית, רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, קצין משטרה, רופא או כל אדם מעונין, לבקש מאת שופט של בית משפט השלום שבתחום שיפוטו אירע המוות או נמצאת הגוויה (להלן – שופט חוקר) לחקור בסיבת המוות
.
דוגמאות למקרים בהם מונה שופט חוקר בישראל:
- רצח ארלוזורוב - ראלף בודילי שימש כשופט חוקר שניהל את החקירה המוקדמת של פרשת רצח ארלוזורוב והחליט כי יש מקום להעמיד לדין את אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט באשמת רצח ואת אב"א אחימאיר באשמת הסתה לרצח.
- מהומות הר הבית ב-1990 - שופט בית משפט השלום בירושלים, עזרא קמא, מונה כשופט חוקר לסיבת מותם של 17 פלסטינים מירי שוטרי משטרת ישראל. השופט קמא קבע כי "כל הצדדים האחראים לא השכילו למנוע את ההתדרדרות שהביאה לתוצאה הטרגית", ואף שוטר לא הועמד לדין[4].
- מותו של דודו טופז - בעקבות התאבדותו של טופז בבית המעצר ניצן שברמלה, המשטרה ביקשה למנות שופט חוקר לבדיקת נסיבות המוות. שופט בית משפט השלום מחוז המרכז, חגי טרסי, קיבל את הבקשה ומינה עצמו לשופט חוקר[5]. בנובמבר 2011, קבע השופט טרסי כי אין להוציא כתב אישום נגד מי מהמעורבים בעניין בשירות בתי הסוהר, כי טופז התאבד ללא סיוע חיצוני, וכי לא נמצא ראיה המעידה על כך שמישהו היה מעורב[6].
ביוני 2004, היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, קידם רעיון להחיות מחדש את התפקיד, והציע למנות שופט-חוקר שיטפל בתיקים של חברי כנסת, שרים או ראש הממשלה. לפי התוכנית שיזם, שופט מכהן או שופט בדימוס ימונה לשופט-חוקר בתיקים שבהם נחשדים נבחרי ציבור בכירים בעבירות פליליות, והוא יקבל את ההחלטות המעין-שיפוטיות, ובראשן, ההחלטה אם להגיש כתב אישום, כלומר אם הראיות מספקות סיכוי סביר להרשעה. זאת במקומה של הפרקליטות או היועץ המשפטי לממשלה[4]. ההצעה עוררה התנגדות רבה הן במערכת הפוליטית והן במערכת המשפט והיא לא קודמה[7]- בנובמבר 2009, יזם יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, חבר הכנסת יואל חסון, הצעה דומה לפיצול תפקיד היועץ המשפטי, כך ששופט חוקר יטפל בתיקים של פוליטיקאים[8]. ההצעה עלתה כתגובת נגד להצעת שר המשפטים יעקב נאמן, לפיצול תפקיד היועץ בין יועץ לממשלה וראש התביעה הכללית[8]. ראש הממשלה בנימין נתניהו התנגד לשתי ההצעות והן לא קודמו[9].
בצרפת
בצרפת, השופט החוקר (juge d'instruction) הוא תפקיד שקיים במערכת המשפט מאז אמצע המאה ה-19, והליך החקירה המקדים היה חלק ממערכת המשפט לפחות מהמאה ה-17. הסמכויות הגורפות שהופקדו באופן מסורתי בידי השופט החוקר היו כה רחבות עד כי אונורה דה בלזק כינה את השופט חוקר "האיש החזק ביותר בצרפת" במאה ה-19. בקטע מפורסם, אם כי מוגזם, מתוך מחזה כתב בלזק כי "שום סמכות אנושית, לא המלך ולא שר המשפטים וגם ראש הממשלה אינם יכולים לחדור לכוחו של השופט חוקר, איש אינו יכול לעצור אותו, איש אינו נותן לו פקודות. הוא ריבוני, מציית רק למצפונו ולחוק".
אולם מאוחר יותר, סמכותם של השופטים חוקרים בצרפת פחתה בשורה של רפורמות. בשנת 1985 הציע שר המשפטים הצרפתי רוברט באדינטר להגביל את תפקידו של השופט חוקר; יורשו של באדינטר, אלבין צ'לנדון, העלה את אותה הצעה כעבור שנתיים. בשנת 1990 כינס שר המשפטים פייר ארפילאנג ועדה לזכויות אדם בראשות השופטת פנלה דרויט דה לום. הוועדה הגיעה למסקנה כי קוד ההליך הפלילי של צרפת מפר את הסטנדרטים לזכויות האדם, וציין כי השופט חוקר משלב סמכויות חקירה ושיפוטיות באדם יחיד. הוועדה הציעה חבילת רפורמות בהליכים, כולל ביטול תפקידו של השופט חוקר והקמת "שופט חירות" (juge des libertés) במקומו. על פי השיטה המוצעת, על התובע והמשטרה תהיה האחריות הבלעדית לניהול החקירה, ושופט החירות יהיה אחראי לפיקוח על חקירות קדם משפט.
הצעה של הוועדה עוררה התנגדות מצד מערכת המשפט השמרנית, כמו גם מצד חוקרי משפט והתקשורת. במקום זאת התקבלו רפורמות פחות נרחבות; חקיקה שנכנסה לתוקף בשנת 1994 סיפקה זכות לייעוץ לאנשים הנמצאים במעצר המשטרה (garde à vue), וכן העבירה את ההחלטה בערבות ומעצר לפני משפט לידי צוות של משפטנים שאינם מעורבים במקרה המסוים. אולם כמעט באופן מיידי התגייסו מתנגדי הרפורמות, נסערים מהשינויים המהותיים בפרקטיקה הצרפתית ההיסטורית; כמה שופטים התפטרו במחאה. שר המשפטים החדש, פייר מג'ינירי, התחייב לבטל את השינויים, והרפורמות בטלו באוגוסט 1993, כאשר חוק חדש ביטל את הזכות לקבל ייעוץ בתחילת מעצר על ידי המשטרה (אך שמר על הזכות לקבל ייעוץ לאחר 20 שעות מעצר); החזיר את סמכויות השופט החוקר הבודד, שהיה מעורב בתיק בהחלטות ערבות או מעצר; ושוב הגביל את גישתו של הנאשם לתיק החקירה.
בשנת 2000, רק כ-7% מהחקירות הפליליות בצרפת הונחו על ידי שופט חוקר. עד 2010 מספר זה ירד עוד ל-4%, כאשר המשטרה פיקחה על השאר. בשנת 2002 פעלו בצרפת 562 שופטים חוקרים, כאשר כ-60,000 חקירות נוהלו בכל רגע נתון, כך שהעומס בתיקים היה גדול ותשומת הלב האישית לכל אחת מהן הייתה קשה. אף על פי כן, השופטים חוקרים נתפסים כבוררים חשובים ועצמאיים, הבוחנים את הטענות בחקירות הרגישות והחמורות ביותר.
בפרשת לי זיתוני מינתה צרפת שופט חוקר לבקשת מדינת ישראל והמשפחה[10].
ביוני 2011, הגיש נועם שליט בקשה לחקור את חטיפת בנו גלעד שליט בידי שופט חוקר בצרפת, בהיותו אזרח צרפתי[11]. ביולי בית המשפט לחקירות פליליות בצרפת מינה שופט חוקר[12].
במדינות נוספות בעולם
- בבלגיה, בדרך כלל יוזם התובע הציבורי (Procureur des Konings או procureur du roi) חקירה פלילית, שבדרך כלל מחליט אם להוציא זימון לחשוד המורה עליו להופיע בבית המשפט. עם זאת, ב"מקרים חמורים או מסובכים יותר" התובע יכול להפנות את העניין לשופט חוקר (onderzoeksrechter or juge d'instruction), שהוא שופט עצמאי וחבר בית הדין של הערכאה הראשונה (Rechtbank van eerste aanleg or Tribunal de première instance). לשופט חוקר יש כוח לחקור חשודים, אך לא בשבועה; הוא או היא עשויים גם לחקור עדים, להוציא צווי חיפוש ולהוציא צווי מעצר. השופט חוקר מפיק דוח על תוצאות החקירה ואז מפנה אותו לטריבונל, זרוע בית המשפט, כדי להחליט אם לדחות את התיק, לאפשר לו להמשיך, או (בנסיבות מסוימות) להפנות אותו לבית משפט אחר. תפקיד השופט חוקר הוא יוצא דופן, מכיוון שהוא או היא הם בו זמנית שופט וקצין בתביעה המשטרתית.
- בהולנד, תפקיד השופט החוקר קיים מאז 1926, וסמכויות התפקיד הורחבו בשנת 1999. התביעה הציבורית ההולנדית אחראית על פיקוח חקירות פליליות והבטחת "הלגיטימיות, ההוגנות והיושרה הכללית" של הליכי החקירה והבדיקה לפני משפט. בנוסף לתפקידו זה, השופט החוקר אחראי על קביעות חוקיות מעצרים, ומעצר לפני משפט. השופט החוקר סוקר באופן ספציפי את בקשת התובע הציבורי להשתמש בכמה טכניקות חקירה מיוחדות פולשניות, כאשר התובע מבקש מהשופט לעשות זאת. לצורך דרכי החקירה הפולשניות ביותר, כגון האזנות סתר או יירוט טלקומוניקציה אחר, על התובעים הציבוריים להבטיח את אישורו של השופט חוקר.
- ביוון, בה יש מערכת משפטית בסגנון צרפתי, קיים תפקיד השופט חוקר. ביוון, שופט חוקר מראיין עדים, סוקר את הראיות ומפנה תיקים לתובע הציבורי, שמקבל את ההחלטה הסופית אם להגיש כתב אישום. שופטים חוקרים ביוון יכולים גם להוציא צווי מעצר.
- באמריקה הלטינית באופן היסטורי על שלב החקירה (sumario או instrucción) של תביעה פלילית פיקח שופט חוקר, השלב שקדם לשלב המשפט עצמו. בשלב הראשון, ראיין השופט חוקר את העדים, חקר את הנאשם, בחן ראיות ויצר תיק לפני שהמליץ בפני השופט האם יש לשחרר את הנאשם או עליו להישפט. בעבר, בצ'ילה, בפרגוואי, באורוגוואי ובוונצואלה, לא נעשתה הבחנה בין השופט החוקר, האחראי לחקירה, לבין השופט, המוציא את הפסיקה. הבחנה זו נחשבה חשובה מאוד באירופה, שם מופרדים תפקדים אלה. ולרוב הופרדו כדי לקדם את חוסר המשוא פנים של בית המשפט. בצ'ילה, למשל, בעבר היה לשופט החוקר תפקיד המשולש, לפקח על החקירה, לתת את פסק הדין ואת גזר דין. בסוף המאה ה-20, מרבית מדינות אמריקה הלטינית, כמו בגרמניה, ביטולו את שלב החקירה של תביעה פלילית בפיקוח שופט חוקר.
הערות שוליים
- ^ Merryman, John Henry; Pérez-Perdomo, Rogelio (2007). The Civil Law Tradition: An Introduction to the Legal Systems of Europe and Latin America (3d ed.). Stanford University Press. ISBN 9781503606814. OCLC 1029071232.
- ^ Jacob, Herbert (1996). Courts, Law, and Politics in Comparative Perspective. Yale University Press. ISBN 9780300063790. OCLC 318372322.
- ^ Thomas III, George C. (2008). The Supreme Court on Trial: How the American Justice System Sacrifices Innocent Defendants. University of Michigan Press. ISBN 9780472034833. OCLC 741563460.
- ^ 4.0 4.1 יובל יועז, מזוז יוזם: שופט-חוקר יטפל בתיקים של פוליטיקאים, באתר הארץ, 11 ביוני 2004
- ^ נועם שרביט, ועדת בדיקה בפיקוח שופט תבדוק את נסיבות התאבדות טופז, באתר גלובס, 20 באוגוסט 2009
שופט יחקור את התאבדותו של טופז, באתר וואלה!, 20 באוגוסט 2009 - ^ ביהמ"ש: לא היתה רשלנות בשמירה על דודו טופז, באתר וואלה!, 17 באפריל 2011
- ^ יובל יועז, מינוי שופט-חוקר - לאחר ההחלטה על שרון, באתר הארץ, 13 ביוני 2004
- ^ 8.0 8.1 מזל מועלם ותומר זרחין, ויהונתן ליס, גוברת המתיחות הפוליטית סביב שאלת פיצול היועמ"ש, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2009
- ^ מזל מועלם, תומר זרחין ויהונתן ליס, היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, יתקוף היום ב"נאום חייו" את נאמן ופיצול תפקיד היועץ המשפטי, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2009
- ^ שלטונות צרפת: שופט חוקר מונה לבדוק את תאונת הפגע וברח שבה נהרגה לי זיתוני, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2011
- ^ דנה הרמן, נועם שליט הגיש בקשה לחקור את חטיפת בנו בצרפת, באתר הארץ, 6 ביוני 2011
- ^ ynet, גלעד שליט לסרקוזי: אהיה אסיר תודה כל חיי, באתר ynet, 11 בינואר 2012
| חוק ומשפט | ||
|---|---|---|
| ענפים עיקריים | משפט ציבורי • משפט חוקתי • משפט מנהלי • משפט פלילי • דיני חיובים • דיני חוזים • דיני נזיקין • דיני עשיית עושר ולא במשפט • דיני קניין • דיון אזרחי • דיון פלילי • משפט בינלאומי פומבי • דיני היושר | |
| תחומים נוספים | משפט ימי • דיני חדלות פירעון • דיני תאגידים • דיני הגבלים עסקיים • משפט בינלאומי פרטי • דיני הגנת הצרכן • דיני משפחה • דיני ירושה • קניין רוחני • דיני עבודה • משפט צבאי • דיני מיסים • דיני נאמנות | |
| מקורות המשפט | חוקה • חוק • תקנות • צו • תקדים • קודקס • מנהג • פקודה • אסדרה | |
| שיטות משפט | משפט קאנוני • המשפט המקובל • המשפט הקונטיננטלי • המשפט הרומי • משפט עברי • שריעה • יאסה • השיטה האינקוויזיטורית • השיטה האדברסרית | |
| תורת המשפט | פוזיטיביזם משפטי • פורמליזם משפטי • ריאליזם משפטי • הגישה הביקורתית למשפט • משפט הטבע • משפט השוואתי • הגישה הפמיניסטית למשפט • ניתוח כלכלי של המשפט • מחשבה מדינית | |
| מוסדות ובעלי תפקידים | רשות מחוקקת • הרשות השופטת • רשות מבצעת • שופט • עורך דין • בוררות | |
30448950שופט חוקר