ביטוח לאומי

פוסטר של הביטוח הלאומי בארצות הברית

ביטוח לאומי הוא מנגנון ממשלתי שמטרתו לסייע לתושבי המדינה במישור הכלכלי, בהתאם לצורכיהם.

במרבית המדינות בהן מונהג ביטוח לאומי, הוא מבוסס על גביית תשלום חובה שמנוכה מהכנסתו של עובד (שכיר או עצמאי), ולעיתים חייב בו גם מי שאינו עובד.

מטרות

הביטוח הלאומי מספק רמות שונות של הגנה במדינות שונות, וכך שונים גם המצבים המזכים בתשלום מהביטוח הלאומי. סוגי המצבים הללו כוללים:

• אבטלה שלא מרצון (למשל, בשל פיטורים, תאונת עבודה, מחלה).
• אסונות משפחתיים כגון מות מפרנס במשפחה (למשל קצבת שאירים, מענק פטירה, דמי קבורה)
• נכות מלידה או עקב תאונה או מחלה.
• עוני.
• תשלומי קצבת אזרח ותיק לאחר פרישה לגמלאות.
• שמירת היריון וחופשת לידה.
• פגיעה בשל מלחמה או פעולות טרור.
• סיוע למשפחות (למשל, קצבת ילדים ודמי מזונות).
• פשיטת רגל של מעסיק.

חלק מסוגי התמיכה מוגבלים בזמן (למשל, בישראל ניתן לקבל דמי אבטלה רק לתקופת זמן מוגבלת) בעוד שאחרים אינם מוגבלים (למשל, קצבת נכות). חלק מסוגי התמיכה מוגבלים בהתאם למצבו הכלכלי של המבוטח (למשל, תמיכה לעניים - בישראל, הבטחת הכנסה) בעוד שאחרים אינם מותנים במצב הכלכלי (למשל, תשלום בעת חופשת לידה). חלק מסוגי התמיכה מיועדים לשכירים בלבד (למשל, דמי האבטלה בישראל) וחלקם מיועדים לשכירים ועצמאיים כאחד (למשל, פיצוי עקב תאונת עבודה). מנגנון הביטוח הלאומי נועד לוודא במידת האפשר כי רק הזכאים לתשלומי התמיכה אכן מקבלים אותם.

היסטוריה

המדינה הראשונה בה התקיים ביטוח לאומי הייתה גרמניה, שם הנהיג אוטו פון ביסמרק בשנת 1883 ביטוח חובה מפני מחלות במפעלי התעשייה. בשנת 1884 הורחב הביטוח כדי לכסות תאונות עבודה, ובשנת 1889 הונהגה גם פנסיה וביטוח נכות. ביסמרק הנהיג את הביטוח הלאומי כחלק ממאבקו בסוציאליזם, אותו ראה כאיום על הלאומיות.

בעקבות גרמניה הותקן גם באוסטריה מנגנון ביטוח מחלות. (אין מדובר בביטוח בריאות, שכן הביטוח לא הבטיח טיפול רפואי לחולים אלא קצבה שתאפשר את המשך מחייתם).

בצרפת הונהג ביטוח חובה בשנת 1894, תחילה לכורים ובהמשך (1910) לכל השכירים.

בבריטניה הונהג פיצוי לעובדים שנפגעו בתאונות עבודה בשנת 1897. הביטוח הלאומי בבריטניה התרחב וכלל קצבאות לקשישים נזקקים (1910) וביטוח מפני מחלה, נכות ואבטלה שנה מאוחר יותר.

בארצות הברית היו כמה מנגנוני ביטוח לאומי במדינות השונות, אולם החוק הפדרלי כלל ביטוח סוציאלי לראשונה בשנת 1935.

דו"ח בוורידג', שאותו הגישה ועדה בין-משרדית שבראשה עמד הכלכלן ויליאם בוורידג' לפרלמנט הבריטי בשנת 1942, נחשב לאבן היסוד של הביטוח הלאומי המודרני. על פי מתכונת זו הוקם בישראל בשנת 1954 המוסד לביטוח לאומי.

בהתחלה ביטוח לאומי כלל רק שלוש קצבאות: קצבת זקנה, ביטוח אמהות (דמי לידה) וביטוח תאונות עבודה. בהמשך בשנת 1959 נוספו קצבאות ילדים, בשנת 1963 נוספו דמי אבטלה ובשנת 1988 נוסף הביטוח הסיעודי.

תחילה הוקם כמוסד עצמאי עם תקציב ומערכת גבייה נפרדים שנתון לפיקוח של שר העבודה בלבד. בשנת 1980 הוכפף ביטוח לאומי, לפי דרישת משרד האוצר, להעביר את עודפיו לאותו המשרד בתמורה לאיגרות חוב ממשלתיות.

גביית דמי הביטוח

במדינות רבות נקבע שגביית דמי הביטוח נעשה על ידי מנגנון ייעודי של הביטוח הלאומי על מנת לשמר את עצמאות הביטוח הלאומי. בחלק מהמדינות הוחלט לאחד את מנגנון הגבייה של הביטוח הלאומי עם זה של מס הכנסה על מנת לייעל את הגבייה.

בישראל, גביית דמי הביטוח הלאומי משכירים נעשית על בסיס ההכנסה החודשית, בעוד שגביית מס הכנסה נעשית על בסיס הכנסה שנתית.

קישורים חיצוניים

• ביטוח לאומי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• אברהם דורון, ‏שימוש לרעה והונאה במערכת הביטוח הלאומי, ביטחון סוציאלי 84, נובמבר 2010

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33574534ביטוח לאומי