ז'וזה סרניי
 | |||||
| לידה |
24 באפריל 1930 (גיל: 94) פיניירו, מרניאו, הרפובליקה הברזילאית הראשונה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה | ברזיל | ||||
| מפלגה | מפלגת התנועה הדמוקרטית הברזילאית | ||||
| |||||
ז'וזה סרניי דה אראוז'ו קוסטה (פורטוגזית: José Sarney de Araújo Costa; נולד ב-24 באפריל 1930, פיניירו שבמרניאו, ברזיל) הוא פוליטיקאי ועורך דין ברזילאי. לשעבר כיהן בתפקיד נשיא ברזיל לאחר סיום הדיקטטורה הצבאית בברזיל עם משטרו של ז'ואאו פיגיירדו.
סרניי כיהן כנשיא ברזיל בין השנים 1985-1990. הוא היה האזרח הראשון שכהן כנשיא המדינה לאחר 21 שנים של דיקטטורה צבאית בברזיל והאחרון שעלה לשלטון בתהליך לא דמוקרטי[1]. סרניי הפך לנשיא בעקבות מותו של הנשיא הנבחר (על ידי הקונגרס) טנקרדו נווס, אשר לא הספיק לכהן. סרניי החליף את טנקרדו מאחר שהוא היה סגן-הנשיא הנבחר. שלטונו של סרניי סבב בעיקר סביב השבתה של הדמוקרטיה לברזיל, השמת דגש רב על זכויות האדם, הסדר בחירות ישירות לנשיאות, ביטול שינויים משפטיים מתקופת הדיקטטורה ועוד.
סרניי היה גם מושל מדינת מרניאו בין השנים 1966 ו-1971 ונשיא הסנאט הברזילאי בין 1995-1997 ובין 2003-2005. הוא נבחר שוב לנשיא הסנאט בשנת 2009, תפקיד שממשיך למלא עד היום. בנוסף על כך סרניי ידוע בתור סופר מוכשר וחבר האקדמיה הברזילאית לשפה וספרות.
ביוגרפיה
ז'וזה סרניי דה אראוז'ו קוסטה נולד בפיניירו, מדינת מרניאו, בצפון הרפובליקה הברזילאית הראשונה, ב-24 באפריל 1930. הוא היה בנם של השופט סרניי דה אראוז'ו קוסטה וקיולה פררייה דה אראוזו קוסטה. שנות לימודיו הראשונות היו באזורים הכפריים, שם למד בבית הספר היסודי מוטה ג'וניור, בעיר סאו בנטו. צעירותו היו בחסות משטר "המדינה החדשה", תקופת שלטון דיקטטורי בברזיל בראשותו של הנשיא ז'טוליו ורגאס. בגיל 12 הוא החל לעבוד לעריכה עיתונאית בסאו לואיס. בשנת 1945 נעצר סרניי בגין השתתפותו בהפגנות נגד הדיקטטורה של ורגאס אך שוחרר כעבור מספר חודשים עם נפילת משטר ורגאס ובחירתו של גספאר דוטרה לנשיאות. בשנת 1946 פגש סרניי את מרלי מקיירה איתה התחתן ביולי 1952. לזוג נולדו שלושה ילדים: לרוזיאנה (1953), פרננדו (1955) וז'וזה סרניי פיליו (1957). בשנת 1947, לאחר שכתב עיתון חדשותי ראשון מוצלח, הוא התקבל לעבודה ככתב עיתונות.
בשנת 1950 הצטרף סרניי לפקולטה למשפטים במרניאו, שם סיים את לימודיו במדעי המשפט והחברה בשנת 1953. בשנה שלאחר מכן הוא החל ללמד בפקולטה לחוק אזרחי של האוניברסיטה הקתולית במרניאו[2]. בשנת 1955 הוא קיבל באופן זמני את המנדט של סגן פדרלי בלשכת הצירים ונטש את קריירת ההוראה. סרניי נבחר לסגן הסנאטור המייצג של מדינת מרניאו בבית העליון של הקונגרס הלאומי של ברזיל בשנת 1959 מטעם מפלגת האיחוד הלאומי הדמוקרטי (UDN). הייתה ההמפלגה שמרנית והתנגדה למדיניות ההלאמות של הנשיא ז'ואאו גולאר אשר העלו חשש מפני הפיכה קומוניסטית בברזיל. תחילה תמכה המפלגה לשלטון הדיקטטורה הצבאית בברזיל שהפילה את גולאר מהשלטון. סרניי נבחר למושל מדינת מרניאו בשנת 1965. הוא עזב את התפקיד במטרה להתמודד לחברות בסנאט. לאחר שנבחר נותר בתפקיד סנאטור בין השנים 1970–1985. עם הזמן המבנה האוטוקרטי של המשטר הצבאי הביא את סרניי להתנגד לו[3].
מפלגת החזית הליברלית (PFL), שנוסדה בשנת 1984, הוקמה לכאורה כדי להתנגד למועמדותו לנשיאות של איש הכת הצבאית השלטת פאולו מאלוף בבחירות בברזיל בשנת 1985 - הבחירות הדמוקרטיות האזרחיות הראשונות מאז 1964. לאחר מכן הצטרפה המפלגה החדשה לסיעת ברית הדמוקרטית (Aliança Democrática; AD) אשר הדגישה את תמיכתה במועמדותו של טנקרדו נווס, מראשי האופוזיציה לשעבר, לנשיאות ברזיל. ז'וזה סרניי, שהיה ממייסדי מפלגת החזית הליברלית, נבחר לתפקיד המועמד לסגן הנשיא של נווס מטעם הסיעה. מועמדותם של נווס וסרניי ניצחה בבחירות והם נבחרו להנהיג את הממשלה האזרחית הראשונה מאז 1964. למרות זאת, נווס חלה ונפטר לפני השבעתו לתפקיד הנשיא, על כן הפך סרניי לנשיא מתוקף תפקידו בתור סגנו; תפקיד אשר אותו הוא מילא עד לשנת 1990. הוא הושבע לנשיא ה-31 של ברזיל ב-15 במרץ 1985 והחליף בתפקיד של ז'ואאו פיגיירדו.
כיוון שהוא לא הצליח להתמודד עם בעיות כלכליות, פיננסיות וחברתיות משתוקקות של ארצו, סרניי החמיר אותן בגלל חוסר ההחלטיות שלו. האינפלציה זינקה מ-227 אחוזים בשנת 1985 לכמעט 1,500 אחוזים בשנת 1990, בעוד שהתוצר לנפש נשאר יציב בסך הכל. סרניי לא היה מסוגל לנהל מחדש משא ומתן על חוב החוץ העצום של ברזיל למשקיעים גדולים, ארצות הברית בראשם. החוב הבינלאומי של ברזיל היה הגבוה ביותר בעולם המערבי. לבסוף הוא נכשל בניסיונו לבצע רפורמה בייצוג העבודה בקרב הממשל ולא צלח בתוכניתו להפוך את שוק העבודה לדינמי וגמיש יותר[4]. בשנת 1987 פרשה מפלגת החזית הליברלית מהברית הדמוקרטית, ובשנת 1988 סרניי עזב את המפלגה בניסיון לא מוצלח להקים קואליציה מנצחת לבחירות לנשיאות 1989 אך נותר נשיא עד לסיום הקדנציה שלו[5].
לאחר סיום כהונתו בתור נשיא המשיך סרניי בקריירה פוליטית בה הוא נותר עד היום. כתביו הספרותיים זיכו אותו ביוקרה של איש תרבות ובחברות באקדמיה הברזילאית לשפה וספרות. בשנת 2009 נבחר בפעם השלישית בתולדות הקריירה שלו לכהן בתפקיד נשיא הסנאט הפדרלי של ברזיל. בראיון לכבוד יום הולדתו ה-90 בשנת 2020 טען סרניי כי מורשתו עסוקה בעיקר ב"רה-דמוקרטיזציה וזכויות אדם"[6].
קישורים חיצוניים
רויטרס, נשיא ברזיל לשעבר מודה לראשונה: ברזיל פיתחה בעבר נשק גרעיני, באתר הארץ, 08.08.05- No More Blood in the Stone, כתבה במגזין טיים, 2 במרץ 1987. (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ הנשיאים שבאו אחריו נבחרו בבחירות עממיות ישירות לנשיא, למעט איתמר פרנקו שנבחר כסגן-נשיא והחליף את פרננדו קולור דה מלו שהודח.
- ^ אישים - ז'וזה סרניי דה אראוז'ו קוסטה; יליד ה-24 לאפריל 1930, באתר ארכיון המדינה של ארצות הברית של ברזיל (בפורטוגזית)
- ^ ז'וזה סרניי - ביוגרפיה של ז'וזה סרניי, באתר כל החומר (בפורטוגזית)
- ^ תמונה כללית; ז'וזה סרניי קוסטה (יליד 1930), באתר הערות אוניברסיטת אוקספורד
- ^ מפלגת החזית הליברלית | מפלגה פוליטית, ברזיל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ סרניי, 90: "מורשתי היא רה-דמוקרטיזציה וזכויות אדם.", באתר הסנאט הפדרלי, 24 באפריל 2020
ז'וזה סרניי32208308Q244997