הסכסוך בשינג'יאנג
| תאריכים | 1931–מתמשך (כ־93 שנים) | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | שינג'יאנג, הרפובליקה העממית של סין | |||||
| ||||||
הסכסוך בשינג'יאנג, הוא סכסוך מתמשך בשינג'יאנג, המחוז האוטונומי שבצפון מערב סין בין הקבוצה האתנית האויגורית, שחיה תחת כיבוש המשטר הסיני מאז 1949 במחוז, לבין השלטון הסיני שנוקט בדיכוי אלים כנגד האוכלוסייה המקומית. לטענת האויגורים האזור אינו חלק מסין ושהרפובליקה המזרחית הטורקית השנייה (אנ') סופחה בצורה לא חוקית בשנת 1949 לסין. אי לכך הם רואים עצמם חיים תחת כיבוש הרפובליקה העממית של סין.
בשני העשורים הראשונים של המאה ה-21 ישנו חיכוך קבוע בין הצדדים. מצד אחד השלטון הסיני כופה חינוך מחדש על האויגורים, וכולל פעולות אלימות כגון עיקור נשים, חילון בכפייה, ומחנות עבודת פרך, ומאידך קיימים מספר ארגונים מיליטנטיים אויגורים אשר מעודדים ומבצעים מאבק מזוין נגד הממשל בבייג'ינג. פיגועים של פעילים אויגורים נגד אזרחים סיניים, בעיקר תקיפות מאורגנות בסכינים הן תופעה קיימת שהממשל הסיני מתמודד איתה. כנגד הממשל נטען לא פעם כי הוא משתמש בכח מופרז כדי לדכא את המרידות.
רקע
האזור הנודע כשינג'יאנג היה מדינת חסות של סין כבר בשנת 60 לפני הספירה במהלך שושלת האן וכן מדינת חסות של שושלת טאנג. למרות שהיו במהלך ההיסטוריה תקופות של עצמאות משלטון סיני, האזור ההיסטורי של שינג'יאנג של ימינו מורכב מאזורי אגן טארים ודזאנגריה ואוכלס במקור על ידי עמים אשר נטו אחר דת הבודהיזם. האזור היה נתון תחת טורקיזציה ואסלאמיזציה בידי פולשים טורקיים מוסלמים.
במאה ה-18 שושלת צ'ינג הכירה רשמית באזור שינג'יאנג כפרובינציה.
התקוממויות קודמות
מלחמות שינג'יאנג היו סידרה של עימותים מזוינים בראשית ואמצע המאה ה-20 במהלך תקופת המצביאים (warlords) ברפובליקה של סין. בשנת 1933 למושל האזור מונה שנג שיצאי ובעקבות כך תומכי ברית המועצות נאלצו לברוח לתחומי ברית המועצות.
בשנת 1944, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הסובייטים תמכו במרד אילי (Ili Rebellion) האויגורי נגד המשטר בסין, כאשר הוא היה עסוק במלחמה מול האימפריה היפנית במזרח המדינה (שאף היא הייתה במלחמה עם הסובייטים). רבים מבני האזור הנקרא אילי בשינג'יאנג היו בעלי קשרים תרבותיים, כלכליים ופוליטיים עם האימפריה הרוסית ולאחר מכן עם ברית המועצות.
מאפייני הקונפליקט
בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 ביצעו פעילים אויגורים מספר תקריות אלימות, בהן נהרגו בני האן. תקופה זו הקשיחה את יחס השלטון הסיני לאויגורים, כאשר הממשלה כלאה ללא משפט מיליוני אויגורים במחנות חינוך מחדש. דיווחים שונים מעידים על מעשי עינויים כחלק מניסיון להרחיק את האסירים מזהותם האתנית ומאמונתם המוסלמית. סין מבצעת מהלכים נוספים במטרה להחליש את הזהות האתנית הלא-סינית של האויגורים, כאשר בין היתר הראו צילומי לוויין שהממשל הרס בתי קברות מקומיים[1].
במחצית השנייה של העשור החלה ממשלת סין בהפעלה של מדיניות אגרסיבית להקטנת הילודה האויגורית. קודם לכן לא אכפה הממשלה את מדיניות צמצום הילודה הסינית על האויגורים ונפוצו בקרבם משפחות מרובות ילדים. מגוון פעולות בנושא דוגמת מעצר של הורים למשפחות מרובות ילדים ושליחת ילדיהם לבתי יתומים, גרמו לירידה של למעלה מ-60% בין השנים 2015 ו-2018. סין מתמרצת הגעתם של בני האן למחוז, על ידי הקצאת קרקעות, במטרה להטות בהדרגה את הדמוגרפיה ולבטל את הרוב האויגורי[2].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ ynet והסוכנויות, מחנות המוסלמים בסין: סנקציות חדשות מארה"ב, באתר ynet, 10 באוקטובר 2019
- ^ AP, עיקורים והפלות: המבצע הסיני נגד ילודת מוסלמים, באתר ynet, 29 ביוני 2020
31053585הסכסוך בשינג'יאנג