יהורם גאון

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהורם גאון
גאון באפריל 2007
גאון באפריל 2007
מידע כללי
תאריך לידה 28 בדצמבר 1939
מקום לידה ירושלים, ישראל
שנות פעילות 1957–היום
סוגה זמר עברי
פופ
חברת תקליטים אן אם סי
ישראפון
סי בי אס
התקליט חיפה
נענע דיסק
Neighborhood
הד ארצי
מדיה דיירקט

יהורם גאון (נולד ב-28 בדצמבר 1939), הוא זמר, מגיש טלוויזיה, רדיו ושחקן ישראלי. חתן פרס ישראל (2004) לזמר העברי. נמנה עם הבולטים שבזמרי ישראל.

קורות חייו

גאון נולד, גדל והתחנך בשכונת בית הכרם שבירושלים, בנעוריו למד בתיכון בית הכרם (שלימים נקרא תיכון ליד"ה). בן זקונים לשרה לבית חכים ולהיסטוריון, המשורר ועיתונאי הלאדינו משה דוד גאון. אביו, צאצא למגורשי ספרד, נולד בבוסניה בשנת 1889, ועם עלייתו לארץ ישראל שימש כמורה לעברית. לאחר זמן מה נשלח ללמד עברית בקהילה היהודית באיזמיר שבטורקיה, שם הכיר את שרה, אמו של יהורם. לאחר זמן קצר עלו שניהם יחדיו לארץ ישראל והקימו משפחה.

ליהורם גאון שלושה אחים: יגאל, כלילה ערמון ואיש העסקים בני גאון.

קריירה

תחילת דרכו האמנותית

את שירותו הצבאי עשה גאון בלהקת הנח"ל, אליה התקבל ב-1957 כשחקן. גאון לא נתפס בתחילה כזמר במהותו, עד כדי כך שבמהלך הקלטת השיר "רוח סתיו", אורי זוהר, מפקד הלהקה, המליץ לו לדקלם את שתי השורות שניתנו לו במקום שישיר אותן, משום ש"זמר כבר לא תהיה, שחקן אולי"[1]. גאון השתתף בתוכנית "בדרך כלל" בשנת 1959 בבימויה של נעמי פולני, שהכירה בכשרונו כזמר.

לאחר שחרורו נמנה גאון עם יוצאי להקת הנח"ל שביקשו מנעמי פולני להמשיך לעבוד עמה. כך קמה להקת "התרנגולים", שבה החל לשיר לראשונה, אם כי גם בה לא היה זמר דומיננטי, לצד הכוכבים העולים של אותה תקופה, בהם מי שעתידים להיות חלק מ"הגשש החיוור": שייקה לוי וישראל פוליאקוב. בין השירים שבהם התבלט בזמרתו בתוכנית הראשונה מ-1961 היו "זמר אהבה לים" ו"ערב במסחה". במקביל החל לשחק בתיאטרון הקאמרי, וכן בהצגה "שורש כל רע" במועדון החמאם, שבמסגרתה שר את "שיר הנשים". בהמשך הקים יחד עם חברו ללהקת הנח"ל, אריק איינשטיין, ועם בני אמדורסקי, את "שלישיית גשר הירקון". רבים משיריה של הלהקה היו להיטים גדולים בזמר העברי, ובהם "לילה בחוף אכזיב", "סרנדה לך", "אותך" ו"איזה יום יפה". השלישייה הקליטה יחד את האלבום "אהבה ראשונה". גאון פרש כשנה לאחר הקמת השלישייה, על מנת להתרכז בקריירת סולו.

בשנת 1965 הוציא גאון אלבום סולו ראשון, בשם "כל העיר מרכלת עלינו". האלבום הורכב כולו משירים שכתב יוסי גמזו, ובהם הלהיט "איפה הן הבחורות", שנכתב על פי לחן עממי, שלושה שירים מתוך האלבום, "ליל אביב", "אמרו לי" ו"אולי תפסיקי כבר", הולחנו על ידי יעקב הולנדר. כמו כן נכללה באלבום גרסה עברית לשירה של להקת הביטלס "I Want to Hold Your Hand", שבגרסתו של גמזו נקרא "זה נדבק". כעבור שנה הוציא גאון מיני-אלבום בשם "קיץ אחד של כושר", ובו ארבעה שירים שכתב גמזו והלחין סשה ארגוב.

ב-1966 נסע גאון לארצות הברית על מנת ללמוד משחק[1]. הוא שב ארצה לאחר שיואל זילברג, שעמד לביים את המחזמר "קזבלן", נזכר בזמר הכישרוני, ופנה אליו כדי שיגיע לארץ למבחני בד. המחזה, אותו כתב יגאל מוסינזון, על רקע "השטח הגדול" ביפו, עובד למחזמר, הופק על ידי גיורא גודיק ב-1966 וזכה להצלחה גדולה, שהפכה את גאון לאחד הזמרים המובילים בארץ. שני שירים מתוכו, "כל הכבוד" ו"יש מקום" מזוהים עמו עד היום.


סגנונו כזמר

גאון נחשב לזמר מבוקש הן על ידי הקהל והן על ידי כותבי שירים ומלחינים שרצו שיבצע משיריהם. כך זכה להיות המבצע המוכר בהרבה להיטים של נעמי שמר (כגון: "לא תנצחו אותי", "כמו חצב" ו"סימני דרך") ושל הפזמונאי חיים חפר והמלחין דובי זלצר (בשיריהם "הנני כאן", "השר משה מונטיפיורי", "רוזה", "לא נפסיק לשיר" ועוד). הוא הוציא אלבומים רבים, בהם אלבומים עם שירים ורומנסות בלאדינו ושירי שבת ומועדים. הוא הרבה לבצע שירים רומנטיים ונחשב כמי שמיזג בשיריו בין מזרח למערב, כשביצועיו שילבו מוזיקת פופ עם נגיעות מזרחיות (כמו למשל בשיר "רוזה"). גאון הרבה לבצע שירי אהבה לארץ ישראל ולירושלים (בהם "שלום לך ארץ נהדרת", "מעל פסגת הר הצופים" ועוד).

במשך תקופה נחשב גאון ל"זמר הבית" של סיירת מטכ"ל ואף כתב לכבודה את "שיר היחידה" שאותיותיו חקוקות באנדרטה לזכר קרב קולה.

כמו כן ביצע את השיר "גולני שלי". לאחר מבצע "צוק איתן" פנה עופר מנדלוביץ', אביו של סמ"ר עוז מנדלוביץ' שנהרג במבצע, אל יוצרי השיר אפי נצר ועמוס אטינגר, כדי שיוסיפו לו עוד בית המדבר על המבצע. שלושתם פנו אל יהורם גאון כדי שיבצע את השיר מחדש, וזה הסכים לכך.

הוא קשר קשרי ידידות עם בכירים בצה"ל, כרמטכ"ל לשעבר דוד אלעזר, האלוף רחבעם זאבי והרמטכ"ל לשעבר דן שומרון.[דרוש מקור] במלחמות ישראל, החל ממלחמת ששת הימים ואילך, הופיע כרבים מהאומנים בפני חיילים בשדות הקרב.


עשייתו הציבורית ודעותיו

גאון נהנה מתמיכה כלל ישראלית ואינו מזוהה עם עמדה או מגזר מסוים, וזאת על אף שבמהלך כל שנות פעילותו הרבה לעסוק בעניינים פוליטיים-ציבוריים. כשחקן, היה לגאון תפקיד בולט במחזמר הפוליטי-ביקורתי "קזבלן". משני תפקידים אחרים הוא פרש מנסיבות פוליטיות-ציבוריות; הוא הפסיק להגיש את פרקי הסדרה תקומה, משום שגאון סבר כי אחד מפרקיה, "בילאדי בילאדי", הוא פרו-פלסטיני, וכן עזב את התוכנית גם להם מגיע לאחר שהתקשה לעמוד בגל הביקורות שהופנו כלפי התוכנית וספציפית אליו[2].

בשנות התשעים הציג את מועמדותו למועצת העיר ירושלים, ונבחר כחבר מועצת העיר ומחזיק תיק התרבות. גאון נבחר למשך שתי קדנציות למועצת העיר ירושלים מטעם מפלגה עצמאית שעמד בראשה. בתפקידו זה הוא קידם תמיכה בלימודי נגינה בכלים המקובלים במוזיקה מזרחית קלאסית. אולם באופן כללי לא הייתה לו השפעה ציבורית בתפקידו זה משום שבקדנציה השנייה היה באופוזיציה ומשום שמיעט להגיע אל מועצת העיר.

הדימוי של גאון כזמר לאומי הביא לבחירתו לשיר בטקס קבלת פרס נובל לשלום ב-1994, בו זכו יצחק רבין ושמעון פרס. בשנת 2000, כאשר ראש הממשלה דאז אהוד ברק נתקל בהתנגדות רחבה בישראל ליוזמתו המדינית לחלוקת ירושלים, גייס את תמיכתו של גאון במאבקו על דעת הקהל, על ידי שימוש בתדמיתו הירושלמית השורשית. למרות זאת, בתוכנית הרדיו שלו ביום שישי גאון משמיע לא פעם אמירות אוהדות כלפי המתנחלים. גאון הביע תמיכה גם בבחירתו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה.

גאון מגיש החל מ-1997 תוכנית אישית בימי שישי בצהריים ברשת ב' בשם "גאון ברדיו", בה הוא מדבר על אירועים אקטואליים שקרו באותו שבוע ומביע את דעותיו האישיות לגביהן. לאחר סגירת רשות השידור ב-2017, גאון עבר לשדר את התוכנית בגלי צה"ל.

בשנת 2011 התראיין גאון לאלון כץ, אז סטודנט מאוניברסיטת אריאל ואחר כך כתב ברשת המקומונים של ידיעות תקשורת, ותקף בחריפות את התמלילים של חלק מהמוזיקה הים-תיכונית שהשתלטה בשנים האחרונות על הרדיו. הוא כינה אותם "זבל איום שהשטן לא ברא"[3]. עם זאת, ציין לטובה זמרים מזרחיים מסוימים כגון שלמה בר ואביהו מדינה. הראיון צוטט בידיעות אחרונות וגרר תגובות זועמות מצד הזמרים המזרחיים וקהל המוזיקה המזרחית. בתוכניתו השבועית הסביר גאון, שאין הוא חוזר בו מדבריו, אך הבהיר שהמוזיקה המזרחית היא ראויה וטובה, אף על פי שיש בה, "הרבה חצץ", כלשונו[4].

גאון הוא קונסול הכבוד של הונדורס בישראל. כמו כן, הוא משמש כחבר נשיאות עמותת ארקאדאש - קהילת יוצאי טורקיה בישראל. הוא חתן פרס ליבהבר מטעם מכון שכטר למדעי היהדות לשנת 2011. הפרס ניתן עבור תרומה משמעותית להשגת סובלנות דתית ופתיחות תרבותית בישראל.

בשנת 2013 הודיע גאון על כוונתו להופיע בסבסטיה אשר בשומרון. למרות ביקורת בשמאל, הוא לא ביטל את הופעתו ואמר בראיון לערוץ 7 כי הוא "מרשה לעצמו להופיע בגאווה בכל חלק של ארץ ישראל"[5].

באותה שנה, על רקע ביקורת חריפה שספג הציבור החרדי, ביקר אותם בעצמו בתוכניתו ברשת ב', אך אמר בין היתר על הביטויים החריפים נגדם: "לא הייתי מעז בחלומות הכי רעים שלי לראות באלה שלא נוטלים בנטל או שלא רוצים לימודי ליבה, ושהם אחיי ואחותי ובני עמי, מוקצים מחמת מיאוס. לאחר מה שראיתי ושמעתי בכנסת, בכנסת ישראל, מצאתי את עצמי צועק בקול ולאות הזדהות מוחלטת עם החרדים מצאתי את עצמי צועק 'אני חרדי!' בפירוש כך, כן, 'אני חרדי!'"[6].

ב 18 במאי 2015 אוניברסיטת בר-אילן העניקה ליהורם גאון תואר דוקטור לשם כבוד.

נבחר להשיא משואה בטקס הדלקת המשואות לרגל יום העצמאות ה-69 למדינת ישראל, שעמד בסימן יובל לאיחוד ירושלים.

באפריל 2017, הוציא לאור אוטוביוגרפיה בשם "עוד אני פוסע - סיפור חיי" שכתב עם שי פלד.[7]

בפברואר 2018, בעקבות הפיכתו של מנכ"ל משרד התקשורת המושעה, שלמה פילבר, לעד מדינה בחקירות נתניהו, הגדיר בתוכניתו "גאון ברדיו" בגלי צה"ל, את עד המדינה כ"מלשן" ו"איש קריות", הדגיש את היותו "קודם כל עבריין", וציטט גם מתפילת שמונה עשרה שבה נאמר "למלשינים אל תהיי תקווה". גאון גם סייג את דבריו ואמר "הביטוי מלשן שנוי במחלוקת ותלוי מי הלשין כדי לטהר את החברה ומי הלשין כדי למלט רק את עצמו".[8].

משפחתו

בשנת 1976 כשהוא כמעט בן 37, הכיר גאון את אורנה גולדפרב שהייתה אז בת 16 בלבד. לאחר כחצי שנה, במרץ 1977 כשביקשו להינשא, הדבר עורר סערה ציבורית, ובית המשפט המחוזי בחיפה לא התיר להם להינשא עקב גילה הצעיר של גולדפרב, שטרם מלאו לה 17 שנים. לאחר מספר ימים הגישו השניים ערעור לבית המשפט העליון בראשותו של הנשיא יואל זוסמן, אך הערעור נדחה. בסופו של דבר השניים התחתנו כחוק ב-26 ביולי 1977 תחת חופה בבית כנסת בירושלים כאשר הרב עובדיה יוסף מקדש אותם. במאי 1978 גאון וגולדפרב חגגו את הולדת הבן משה, וגם את יום הולדתה ה-18 של גולדפרב. ב-1981 נולדה הבת הילה.

לאחר רוב שנותיו שבהן נולד וגדל בירושלים, ולמרות דימויו הציבורי כירושלמי, מתגורר גאון, נכון ל-2017, ברמת השרון.

דיסקוגרפיה

אוספים

  • בשירי משה וילנסקי (1969)
  • שירי שבת (1969)
  • רומנסרו עם יוסי בנאי (1969)
  • רומנסות בלאדינו (1969)
  • אוסף הלאדינו הגדול 2
  • שירי פסח (1972)
  • להיטי זהב 1 (1973)
  • אוסף לאדינו 3- שירים לפסח (1975)
  • אוסף הלאדינו הגדול 3 - פיוטים לשבת (1978)
  • להיטי זהב 2 (1980)
  • איתך בלעדייך (1984)
  • אני עושה לי מנגינות (1990)
  • שלום לך ארץ נהדרת (1991)
  • נשמה - יהורם גאון בנוסח יהודי (1992)
  • בהופעה (1993)
  • האוסף (מדיה דיירקט) (1997)
  • המיטב (1998)
  • ליוית אותי ארצי (2006)
  • לך ירושלים (2007)

פילמוגרפיה

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

שגיאת לואה ביחידה יחידה:בקרת_זהויות בשורה 352: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).

סמל המכלול גמרא 2.PNG