טנור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

טנור הוא חלק ממנעד, הגבוה מבין הקולות הגבריים הטבעיים (היינו, מבלי להחשיב קסטראטי וקולות המשתמשים בטכניקת הפאלסטו) ומעל לקול הבריטון.

בהרמוניה המקהלתית המסורתית בארבעה קולות, זו האופיינית בעיקר לכורלים, הטנור הוא הקו המוזיקלי השני מלמטה, כלומר זה הבא לאחר קו הבס. אחריו באים האלט והסופרן. המנעד האופייני לקול הטנור משתרע מדו באוקטבה השלישית ועד לדו באוקטבה החמישית.

מקור השם "טנור" בימי הביניים; במוזיקה של ימי הביניים והרנסאנס התייחס השם טנור לתפקיד מסוים במוזיקה רב-קולית, בדרך כלל התפקיד הגבוה בדרגה אחת מן התפקיד הנמוך ביותר (תפקיד בס). עד תקופת הרנסאנס זה היה התפקיד ששר או ניגן את המנגינה העיקרית (קנטוס פירמוס), ומכאן שמו - המילה "טנור" נגזרת מן המילה הלטינית "tenere", שפירושה "להחזיק". כל תקופת הרנסאנס התייחס המונח "טנור" לתפקיד מוזיקלי ולא לכלי או קול מסוים, ורק בתחילת הבארוק התפתחה בהדרגה המשמעות המוכרת יותר כיום, של קול גברי גבוה.

פעמים רבות משתמשים במונח "טנור" גם בהקשר של כלי נגינה. מינוח שכזה בא לציין את מנעדו של הכלי (כגון "סקסופון טנור") או את תפקידו המוזיקלי במאזן מנעדי סך הכלים המשתתפים; כך לדוגמה נוכל לשמוע כי ברביעיית מיתרים, הויולה מנגנת את תפקיד ה"טנור".

בתחום מוזיקת ה"ברברשופ" משתמשים במונח טנור, בשונה מאשר במוזיקה הקלאסית, לציון הקול הגבוה ביותר, אשר שר בטכניקת פלסטו, מעל לקול המוביל (ה-"lead").

מנעד מקובל של קול טנור במוזיקה מקהלתית

סיווג קולות הטנור

בתחום האופרה לרוב נכתבים התפקידים הגבריים הראשיים לקולות טנור. בתחום זה נהוג לקטלג תפקידי טנור וזמרי טנור על פי אופיים (צבע הקול, אופיו של התפקיד והדרישות הטכניות שהוא מציב בפני הזמר):

  • טנור לירי מלא - קול מלא ורך הנועד לתפקידים ליריים באופיים. דוגמה: תפקיד רודולפו באופרה "לה בוהם" מאת ג'אקומו פוצ'יני.
  • טנור לירי לג'רו (לירי קל) - קול המאופיין בחן, בגמישות ובזריזות. מנעדו בצלילים הגבוהים עולה על זה של שאר סוגי הטנור. דוגמה: תפקיד הנסיך רמירו באופרה "לכלוכית" מאת ג'ואקינו רוסיני.
  • טנור דרמטי - קול חזק בעל איכויות תיאטרליות. דוגמה: תפקיד אותלו באופרה הנושאת שם זה מאת ג'וזפה ורדי. לעיתים יש נטייה לטעות ולחשוב שגוון הדרמטי הוא בריטון.
  • טנור הרואי (מכונה בגרמנית "Heldentenor") - טנור דרמטי בעל גוון אפל ונמוך יותר. משמש בעיקר באופרות גרמניות. דוגמה: תפקיד "טנהויזר" באופרה הנושאת שם זה מאת ריכרד וגנר.
  • טנור בּוּפוֹ (מכונה בגרמנית שְׁפִּילטנור) - קול אשר לרוב אינו ניחן במנעד רחב במיוחד ואף לא בגוון ערב לאוזן. משמש בתפקידים קומיים משניים. דוגמה: תפקיד מונוסטטוס באופרה "חליל הקסם" מאת וולפגנג אמדאוס מוצארט.
  • טנור ספינטו (או "ליריקו-ספינטו") - טנור לירי בעל חספוס ובעל עוצמה רבה יותר מזה של הטנור הלירי המלא. מעין סינתזה בין הטנור הלירי-המלא לטנור הדרמטי. דוגמה: תפקיד "קאניו" באופרה "ליצנים" מאת רוג'רו לאונקוואלו.
  • קונטרה טנור הוא קול גברי גבוה המשתייך אל הקבוצה של קול הטנור, אך הגבוה מבין כולם. הקונטרה טנור מקביל במנעדו הקולי לקול האלט והמצו-סופרן, ולעיתים נדירות אף לסופרן, בדרך כלל בשימוש בפלסט.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טנור בוויקישיתוף
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35374563טנור