מזרח טימור
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מוטו לאומי | אחדות, פעולה, קידמה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| המנון לאומי | מולדת | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ממשל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| משטר | רפובליקה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ראש המדינה | נשיא | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שפה רשמית | טטום, פורטוגזית[1] | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| עיר בירה |
דילי 8°34′S 125°34′E / 8.567°S 125.567°E (והעיר הגדולה ביותר) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| גאוגרפיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יבשת | אסיה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שטח יבשתי[4] | 14,874 קמ"ר (160 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אחוז שטח המים | 0.4% | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אזור זמן | UTC +9 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| היסטוריה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הקמה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
עצמאות - תאריך עצמאות - תאריך |
מפורטוגל 28 בנובמבר 1975 מאינדונזיה 20 במאי 2002 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| דמוגרפיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
אוכלוסייה[5] (הערכה 1 בנובמבר 2024) | 1,406,638 נפש (156 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| צפיפות | 94.57 נפש לקמ"ר (122 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| כלכלה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תמ"ג[6] (2023) | 2,243 מיליון $ (187 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תמ"ג לנפש | 1,595$ (178 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
מדד הפיתוח האנושי[7] (2021) | 0.566 (155 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטבע | דולר אמריקאי[2] (USD) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שונות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סיומת אינטרנט | tl[3] | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| קידומת בין־לאומית | 670 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הרפובליקה הדמוקרטית של מזרח טימור (בטטום: Repúblika Demokrátika Timór-Leste) המוכרת בפשטות כמזרח טימור היא מדינה בדרום-מזרח אסיה הנמצאת במחצית המזרחית של האי טימור, באיים הסמוכים אטאורו וג'קו, ובמובלעת אואקוסי-אמבנו בצד המערבי של האי טימור, שיתרתו נכלל במערב טימור האינדונזית. שטח המדינה 15,409 קמ"ר,[8] והיא ממוקמת כ-657 ק"מ צפונית-מזרחית לדרווין שבאוסטרליה.
היסטוריה
ערך מורחב – היסטוריה של מזרח טימור
באי טימור נמצאו אמנם שרידים המעידים על התיישבות עוד בתקופת האבן, אך ההיסטוריה המתועדת קיימת רק מהמאה ה-15, מדיווחים סיניים אודות סחר עם האי. בין המאה ה-16 למאה ה-19 ניהלו פורטוגל והולנד מאבק על השליטה באי שהגיע לסיומו ב-1859 בהסכם ליסבון בו סוכם על חלוקת האי, כאשר החלק המזרחי, מזרח טימור, נשאר בידי פורטוגל כמושבה לכל דבר. הגבול סומן סופית רק בשנת 1915.
מלבד תקופה קצרה של כיבוש יפני במהלך מלחמת העולם השנייה, מזרח טימור המשיכה להיות מושבה פורטוגזית עד אמצע שנות ה-70 של המאה ה-20. ב-1974 התחיל בפורטוגל מהפך שנמשך כשנתיים, עד התייצבות השלטון עם בחירתו של מריו סוארש מהמפלגה הסוציאליסטית לנשיאות המדינה ב-1976. כבר בשנת 1974 כשהחלה אינדונזיה לדרוש את השליטה בטימור הפורטוגלית נותקו הקשרים הדיפלומטיים בין פורטוגל ואינדונזיה מחוסר הסכמה לגבי עתידה של מזרח טימור.
בו זמנית התארגנו במזרח טימור תנועות פוליטיות. התנועה הפופולרית ביותר, "התנועה המהפכנית למען עצמאות מזרח טימור" (פרטילין), תנועת שמאל בהשראה קומוניסטית, פעלה לעצמאות המושבה. אינדונזיה ניצלה את חולשתה של פורטוגל, ותוך הצגת טענות שווא של איום קומוניסטי כביכול ממזרח טימור, ובעזרתן של ממשלות אוסטרליה וארצות הברית, שסיפקו לה נשק ותמיכה כלכלית בלתי מוגבלים, פלשה לתוך הטריטוריה ב-7 בדצמבר 1975. הכיבוש האינדונזי של מזרח טימור נמשך עד 1999 ובמהלכו נהרגו בין רבע לשליש מהאוכלוסייה שמנתה כ-700,000 תושבים טרם פרוץ הקרבות. הכיבוש הגיע לסיומו רק אחרי שאינדונזיה נאלצה לוותר על הטריטוריה על רקע מהפך שלטוני בג'קרטה הבירה ובעקבות משבר כלכלי קשה שפקד את אינדונזיה ואת האזור כולו. באוגוסט 1999 נערך משאל עם במזרח טימור שבו 78.5% מהאוכלוסייה הצביעו לטובת עצמאות. כעבור שנתיים של שלטון זמני של האו"ם הכריזה המדינה הקטנה על עצמאותה ב-20 במאי 2002.
פוליטיקה
בראש המדינה עומד נשיא שנבחר לכהונה של חמש שנים בבחירות ציבוריות. תפקידו בעיקרו טקסי אך יש בידיו זכות וטו חלקית על חקיקת הפרלמנט. עם פרסום תוצאות הבחירות ממנה הנשיא את ראש המפלגה שזכתה ברוב הקולות (או מי שיכול לכונן קואליציה שתהווה רוב בפרלמנט) לתפקיד ראש הממשלה. ראש הממשלה עומד בראש מועצת המדינה (הקבינט). הפרלמנט הוא הפרלמנט הלאומי ויש לו בית אחד שחבריו נבחרים בבחירות ציבוריות לכהונה של חמש שנים. מספר חברי הפרלמנט יכול להשתנות מ-52 ועד 65. כיום, כתוצאה מכך שזאת הכהונה הראשונה של הפרלמנט מאז הקמתו, יש בו 86 חברים.
חוקת מזרח טימור מתבססת על החוקה של פורטוגל. המדינה עדיין נמצאת בשלבי גיבוש והקמת מוסדותיה, וסובלת מחוסר יציבות.
ב-11 בפברואר 2008 התרחש במדינה ניסיון הפיכה אשר לא הצליח ובמהלכו נורה ונפצע הנשיא, ז'וזה רמוס הורטה, חתן פרס נובל לשלום לשנת 1996. באותה עת אף נפתחה אש על שיירת ראש הממשלה, שנאנה גושמאו אולם הוא לא נפגע.[9] הפרלמנט במזרח טימור הכריז על מצב חירום במדינה למשך עשרה ימים, בעקבות ניסיון ההפיכה ואוסטרליה הודיעה כי תשלח חיילים נוספים לחיזוק כוח השלום הנמצא במדינה.[10] ב-31 בדצמבר 2012 יצאה המשלחת המדינית של האו"ם יחד עם כוח השמירה על השלום מהמדינה.
כלכלה
לפי נתוני 2006, הכלכלה של מזרח-טימור היא הכלכלה החלשה והנחשלת ביותר באסיה ובאוקיאניה. (אף כי אין נתונים על כלכלות עיראק וקוריאה הצפונית).[11]
גאוגרפיה
מזרח טימור שוכנת בחציו המזרחי של האי טימור, שבקצה המזרחי של איי סומדה הקטנים שבאינדונזיה. במדינה נכללת גם מובלעת קטנה(אוקוסי-אומנו) בחלקו המערבי של האי, וכן שני איים קטנים: דה אתאורו מצפון לדילי וג'אקו סמוך מעבר לקצה המזרחי של טימור. שטח המדינה כ-15,007 קמ"ר, מן הקטנות ביותר באסיה.
חלק מפני השטח, בפנים האי, הרריים מאד. הנקודה הגבוהה ביותר, הר רמלאו, היא בגובה 2,963 מטרים מעל פני הים.
מזג האוויר טרופי: חם ולח, כאשר כמעט כל המשקעים יורדים בעונה הגשומה.
דמוגרפיה
- ערך מורחב – דמוגרפיה של מזרח טימור
אוכלוסיית מזרח טימור מונה כמיליון נפש. הערכות על גודל האוכלוסייה שונות מאד זו מזו, בטווח שבין 800,000 ל-1.1 מיליון, נכון ל-2008. התושבים מתחלקים לכמה קבוצות אתניות, רובן אוסטרונזיות ומיעוטן פפואניות. כן קיימים צאצאים לנישואים בין הפורטוגלים לילידי המקום, ומיעוט קטן ממוצא סיני.
השפה העיקרית היא טֶטוּם, שפה אוסטרונזית. הניב של דילי, שיש בו השפעות ניכרות של פורטוגזית, הוא הניב הרשמי. לצדה של הטטום משמשת כשפה רשמית גם הפורטוגזית, שהייתה אסורה בתקופת השלטון האינדונזי. עוד 15 שפות ילידיות מדוברות במדינה, וגם האינדונזית עדיין מצויה בשימוש, וכן האנגלית.
מזרח טימור היא המדינה היחידה באסיה, מלבד הפיליפינים, שבה רוב נוצרי קתולי. כ-97 אחוזים מן התושבים מזהים עצמם כקתולים. קיימים מיעוטים קטנים של מוסלמים (כ-1%), פרוטסטנטים (כ-1%), אנימיסטים, הינדואיסטים ובודהיסטים.
ביטחון
צבא
- ערך מורחב – צבא מזרח טימור
צבא מזרח טימור הוקם בשנת 2001 מתוך ארגון הפניטיל ומאז הוא מגן על המדינה מאיומים חיצוניים. בשנת 2006 צומצם כוחו של הצבא בחצי בגלל מחאות ציבוריות על תנאי מחיה לא הולמים.
650 חיילי הצבא הראשונים נבחרו מתוך 1,700 מועמדים. החיילים החלו באימוניהם ב-29 במרץ של אותה השנה, וב-29 ביוני הוקם הגדוד הראשון של הצבא.
הצבא מורכב משני חילות:
חיל הרגלים- הכוח העיקרי של הצבא. הצי- מפעיל מספר סירות סיור בשטח הטריטוריאלי הימי של המדינה. חיל הרגלים מורכב משני גדודים וכוח ימי קטן מהווה את הצי. בצבא משרתים כיום כ-7,000 חיילים.
משטרה
- ערך מורחב – המשטרה הלאומית של מזרח טימור
המשטרה הלאומית של מזרח טימור הוקמה במאי 2002 על ידי האו"ם, לפני שמזרח טימור קיבלה ריבונות, עם הכוח לספק ביטחון ומשפט, לשמור על החוק והסדר ברחבי הארץ וגם כדי לאפשר פיתוח מהיר של שיטור אמין, מקצועי וללא משוא פנים.
כונני הגיוס נערכו בתחילת שנת 2000, והטירונות הראשונה החלה ב-27 במרץ 2000, בחסות מינהל האו"ם במזרח טימור (UNTAET). ב-10 באוגוסט 2001, המשטרה הלאומית של מזרח טימור הוקמה באופן רשמי, שהייתה אמורה לעבוד לצד ה-UNTAET, שהוא כוח האו"ם.
בתחילה שם הארגון היה (East Timor Police Service (ETPS, מאוחר יותר שונה השם של המשטרה ל-(Timor-Leste Police Service (TLPS, ולבסוף נקבע השם Policia Nacional de Timor-Leste (בתרגום חופשי: המשטרה הלאומית של מזרח טימור) שנשאר עד היום.
את דבר האחריות הארץ (כלומר שהמשטרה תהיה האחראית הבלעדית לכל נושאי השיטור במזרח טימור) קיבלה המשטרה ב-10 בדצמבר 2003.
יש לפחות שלוש יחידות מיוחדות ב-PNTL: יחידת המילואים של המשטרה (לשעבר יחידת שירות לפריסה מהירה), יחידת משמר הגבול ויחידת ההתערבות המהירה (UIR).
דת
עם קבלת עצמאותה, מזרח טימור הצטרפה אל הפיליפינים כמדינה השנייה בלבד באסיה בעלת רוב נוצרי קתולי. על פי מפקד האוכלוסין שנערך במדינה בשנת 2010, 96.9% מהאוכלוסייה מגדירים את עצמם כקתוליים, בעוד 2.2% מגדירים עצמם אוונגליסטים/פרוטסטנטים ו-0.3% כמוסלמים. בעוד חוקת המדינה תומכת בחופש מדת ובהפרדת דת ומדינה, היא גם מכירה ב"השתתפותה של הכנסייה הקתולית בתהליך השחרור הלאומי".
חגים לאומיים
- 1 בינואר - יום השנה החדשה (ראש השנה)
- תאריך משתנה - חג הקורבן
- מרץ-אפריל - יום שישי הטוב
- 1 במאי - חג העבודה
- 20 במאי - יום חידוש העצמאות (יום השנה להעברת הריבונות לממשלת מזרח טימור, נחגג מאז 2002)
- מאי-יוני - חג הלחם והיין ה"קדושים"
- 1 בנובמבר - יום כל ה"קדושים"
- 2 בנובמבר - יום כל הנשמות
- 12 בנובמבר - יום הנוער הלאומי (יום השנה לטבח סנטה קרוז, 1991)
- 28 בנובמבר - יום הכרזת העצמאות (נחגג מאז 1975)
- תאריך משתנה - עיד אל-פיטר (יום המציין את סיום חודש הרמדאן)
- 7 בדצמבר - יום גיבורי האומה (יום השנה לפלישה האינדונזית למזרח טימור, 1975)
- 8 בדצמבר - חג העיבור ללא חטא
- 25 בדצמבר - חג המולד
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מזרח טימור |
- מזרח טימור, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
- מזרח טימור: ראש הממשלה המכהן נבחר לנשיא, באתר ynet, 10 במאי 2007
הערות שוליים
- ^ שפות מדוברות נוספות הן אינדונזית ואנגלית.
- ^ מטבעות 1, 5, 10, 25, 50 סנתאבוס מזרח-טימוריים נמצאים בשימוש גם כן.
- ^ היה .tp ובמהלך שנת 2005 הוחלף ל- .tl.
- ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
- ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
- ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023
- ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2021 בדו"ח 2021/2022 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
- ^ הנתון על-פי ספר העובדות של ה-CIA. על-פי אתר משרד החוץ של מזרח טימור, שטחה של המדינה 15,410 קמ"ר
- ^ נשיא מזרח טימור פצוע קשה לאחר ניסיון הפיכה כושל. הארץ 12.2.08
- ^ Ed Johnson, East Timor Extends Emergency After Rebel Coup Attempt. Bloomberg.com, 14.2.2008.
- ^ John Katsigeorgis, East Timor is Asia’s Poorest Country, UN Chronicle
| מחוזות מזרח טימור ובירותיהם | ||
|---|---|---|
|
| מדינות אסיה | ||
|---|---|---|
|
| מדינות וטריטוריות באוקיאניה | ||
|---|---|---|
| אוסטרליה | אוסטרליה • נורפוק | 
|
| מלנזיה | איי מאלוקו ומערב גינאה החדשה (חלק מאינדונזיה) • איי שלמה • ונואטו • מזרח טימור • פיג'י • פפואה גינאה החדשה • קלדוניה החדשה | |
| מיקרונזיה | איי מריאנה הצפוניים • איי מרשל • גואם • מיקרונזיה • נאורו • פלאו • קיריבטי | |
| פולינזיה | איי קוק • הוואי • ואליס ופוטונה • טובאלו • טונגה • טוקלאו • ניואה • ניו זילנד • סמואה • אי הפסחא • סמואה האמריקנית • פולינזיה הצרפתית • פיטקרן | |
| קהילת המדינות הדוברות פורטוגזית | ||
|---|---|---|
| חברות | אנגולה • ברזיל • כף ורדה • גינאה ביסאו • מוזמביק • פורטוגל • סאו טומה ופרינסיפה • מזרח טימור • גינאה המשוונית | |
| משקיפות | מאוריציוס • סנגל • גאורגיה • יפן • נמיביה • טורקיה | |
 | ||
|---|---|---|
| צפון אפריקה | אגוז (1506–1525) • אל קאסר אס-סגיר (1458–1550) • ארזילה (1471–1550, 1577–1589) • אזמור (1513–1541) • סאוטה (1415–1640) • מזאגאן (1485–1550, 1506–1769) • אסואירה (1506–1525) • ספים (1488–1541) • אגאדיר (1505–1769) • טנג'יר (1471–1662) • ואדאן (1487–אמצע המאה ה–16) | |
| אפריקה שמדרום לסהרה | אקרה (1557–1578) • אנגולה (1575–1975) • אנובון (1474–1778) • ארגן (1455–1633) • קבינדה (1883–1975) • כף ורדה (1642–1975) • סאו ז'ורז'ה דה מינה (1482–1637) • ביוקו (1478–1778) • חוף הזהב הפורטוגזי (1482–1642) • גינאה ביסאו (1879–1974) • מלינדה (1500–1630) • מומבסה (1593–1698, 1728–1729) • מוזמביק (1501–1975) • קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה (1505–1512) • טירת סאו זואו בפטיסטה דה אז'ודה (1680–1961) • סאו טומה ופרינסיפה 1753–1975 • סוקוטרה (1506–1511) • זנזיבר (1503–1698) • זיגינשור (1645–1888) | |
| מערב אסיה | בחריין (1521–1602) • הורמוז (1515–1622) • מסקט (1515–1650) • בנדר עבאס (1506–1615) | |
| תת-היבשת ההודית | ציילון הפורטוגזית (1518–1658) • לקשאדוויפ (1498–1545) • האיים המלדיביים (1518–1521, 1558–1573) • וסאי-ויראר (1535–1739); מומבאי (1534–1661); קז'יקוד (1512–1525); קנאנור (1502–1663); צ'אול (1521–1740); צ'יטגונג (1528–1666); קוצ'י (1500–1663); קאנור (1536–1662); דאדרה ונאגר הבלי (1779–1954); דאמאן (1559–1962); דיו (1535–1962); גואה וגואה העתיקה (1510–1962); הוגלי (1579–1632); נגפטינאם (1507–1657); פוליקאט (1518–1619); פאליפורם (1502–1661); סלסט (1534–1737); מצ'יליפטנאם (1598–1610); מנגלור (1568–1659); סוראט (1540–1612); טהואוטהוקודי (1548–1658); סן תומא דה מליאפור (1523–1662; 1687–1749) | |
| מזרח ודרום מזרח אסיה | איי בנדה (המאה ה-16 עד המאה ה-18) • פלורס (המאה ה–16 עד המאה ה–19) • מקאו (1557–1999) • מקאסאר (1512–1665) • מלאקה (1511–1641) • איי מאלוקו (אמבון 1576–1605, טרנאטה 1522–1575, טידורה 1578–1650) • נגסאקי (1571–1639) • טימור הפורטוגזית (1702–1975) | |
| אמריקה הצפונית | ניופאונדלנד (1501–1570?) • לברדור (1501–1570?) נובה סקוטיה (1519–1570?) | |
| אמריקה המרכזית והדרומית | ברזיל (1500–1822) • ברבדוס (1536–1620) • הפרובינציה הציספלאטינית (1808–1822) • גיאנה הצרפתית (1809–1817) • קולוניה דל סקרמנטו (1680–1777) | |
| מדיירה והאיים האזוריים | שתי קבוצות איים אלה היוו חלק מהאימפריה הפורטוגזית החל במאה ה-15, וב-1976 היו למחוזות אוטונומיים. | |
