צבא מזרח טימור
| מדינה | מזרח טימור |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 2001–הווה (כ־23 שנים) |
| מטה | דילי |
| מנהיגות | |
| ראש הצבא | מייג'ור גנרל לר אנאן טימור |
| שר ההגנה | פילומנו פיקסאו |
| כוח אדם | |
| גיל הגיוס | 18 |
| זמינות לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה |
גברים בגילאים 16-49: 299,008 (הערכה משנת 2010) נשים בגילאים 16-49: 286,465 (הערכה משנת 2010) |
| מתאימים לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה |
גברים בגילאים 16-49: 236,996 (הערכה משנת 2010) נשים בגילאים 16-49: 245,033 (הערכה משנת 2010) |
| גודל מחזור שנתי המגיע לגיל הגיוס |
גברים בגילאים 16-49: 12,795 (הערכה משנת 2010) נשים בגילאים 16-49: 12,443 (הערכה משנת 2010) |
| תקציב | |
| תקציב שנתי | 31.1 מיליון דולר אמריקאי (2019) |
צבא מזרח טימור (בטטום: Forcas Defesa Timor Lorosae; בפורטוגזית: Forças de Defesa de Timor Leste; בר"ת: Falintil-FDTL, או F-FDTL) הוא הגוף הצבאי האחראי על הביטחון של מזרח טימור. הארגון הוקם בפברואר 2001, וכולל כיום שני גדודי חי"ר קטנים, מרכיב ימי מצומצם ומספר יחידות תומכות. מפקדת הצבא יושבת בעיר דילי.
התפקיד העיקרי של צבא מזרח טימור הוא להגן על מזרח טימור מפני איומים חיצוניים. כמו כן, במדינה פועלת המשטרה הלאומית של מזרח טימור, אשר תפקידה חופף לזה של הצבא. חפיפה זו הובילה בעבר למתחים בין השירותים, שהתבטאו במורל נמוך וחוסר משמעת בתוך הצבא.
בשנת 2006, כמחצית מכוח האדם בארגון פוטר בעקבות מחאות על האפליה והתנאים הירודים. פיטורים אלו תרמו להתמוטטות כללית של שני הארגונים הביטחוניים של מזרח טימור. בחודש מאי של אותה שנה, אילצו הארגונים את הממשלה להביא משקיפים זרים שיחזירו את הביטחון לארצם. כיום, עמל הצבא על תוכניות פיתוח ארוכות טווח לשיקום הכח הצבאי במדינה.
הגדרת התפקיד
החוקה של מזרח טימור מקצה אחריות לצבא, להגנה על מזרח טימור מפני תקיפה חיצונית. החוקה קובעת כי הצבא "יבטיח עצמאות לאומית, ואת שלמותה הטריטוריאלית של המדינה. את החופש והביטחון של האוכלוסיות נגד כל תוקפנות או איום חיצוני, ביחס לסדר החוקתי". החוקה קובעת גם כי הצבא "יהיה בלתי תלוי ולא יהיה חייב לציות המוסמכות של הריבונות על פי החוקה והחוקים, ולא יהיה לו להתערב בעניינים פוליטיים." תפקיד המשטרה, ושאר כוחות הביטחון האזרחיים במדינה הוא שמירה על ביטחון הפנים. מכיוון שאין הפרדה ברורה בין משימות הגופים השונים, פרץ סכסוך בין הארגונים השונים. ממשלת מזרח טימור הרחיבה את תפקיד הצבא לאורך הזמן, והוסיפה משימות חדשות שישבו תחת אחריותו. בין היתר ניתנה האחריות על ניהול משברים, תמיכה ודיכוי של הפרעה אזרחית, טיפול במשברים הומניטריים והקלה על שיתוף פעולה בין חלקים שונים של הממשלה.
היסטוריה
 |
ראו גם – היסטוריה של מזרח טימור |
לפני העצמאות
ה-F-FDTL הוקם מתוך צבא גרילה של תנועת השחרור הלאומי המכונה FALINTIL. בתקופה שלפני 1999 כמה מנהיגים במזרח טימור, כולל הנשיא הנוכחי ז'וזה ראמוס הורטה, הציעו כי המדינה מזרח טימור לא תהיה מדינה צבאית ואף מדינה ללא צבא. אך בעקבות משאל עם לעצמאות בשנת 1999 והצורך לספק תעסוקה לוותיקי ה-FALINTIL, המדיניות השתנתה, ולאחר סיום השלטון האינדונזי הציע FALINTIL הקמת כוח צבאי גדול של כ-5,000 בני אדם. באמצע שנת 2000 מינהל האו"ם במזרח טימור (UNTAET) הזמין צוות מלונדון בקינגס קולג' לערוך מחקר על כוחות אפשרויות הביטחון של מזרח טימור. הדו"ח של הצוות זיהה שלוש אפשרויות צבאיות במזרח טימור. אפשרות 1 הייתה מבוססת על ה-FALINTIL כלומר להעביר מהארגון כ-3,000-5,000 לוחמים כדי שיקימו בעזרתם צבא קטן, אפשרות 2 הייתה כוח של 1,500 לוחמים קבועים ו-1,500 חיילים בשירות סדיר, אפשרות 3 הייתה כוח של 1,500 לוחמים קבועים ו-1,500 אנשי מילואים בהתנדבות. צוות המחקר המליץ על אופציה 3 כמתאימה ביותר לצורכי הביטחון של מזרח טימור וכן למצב הכלכלי במדינה. המלצה זו התקבלה על ידי UNTAET בספטמבר 2000 והיא היוותה את הבסיס לתכנון של צבא מזרח טימור. התוכנית התקבלה גם על ידי כל המדינות אשר תרמו לשמירת השלום עם מזרח טימור. בדו"ח שנכתב נמתחה ביקורת בטענה כי מזרח טימור הובילה להקמת כוח משטרה גדול וצבא גדול, כאשר צורכי הביטחון שלו עלולים לנוצל טוב יותר על ידי כוח צבאי קטן אחד. למרות ההחלטה של מזרח טימור להקים צבא, המדינה ספגה ביקורת מפרשנים, ממשלת מזרח טימור לא האמינה בעקביות, כי יש צורך בכוח זה מטעמים פוליטיים וביטחוניים. מבקרי מערכת של ה-F-FDTL טוענים כי משום ש מזרח טימור אינה עומדת מול איומים חיצוניים עדיך שהמשאבים המוגבלים של הממשלה ישמשו יותר לחיזוק ה-PNTL. בעוד ההנהגה הפוליטית של מזרח טימור מזהה כי המדינה לא ניצבת כיום בפני איום חיצוני, הם מאמינים כי יש צורך לשמור על היכולת הצבאית כדי להרתיע תוקפנות עתידית. הקמת ה-F-FDTL נראה גם כאמצעי יעיל של שילוב FALINTIL אל המזרח העצמאי.
כינונו של ה-F-FDTL
ה-FALINTIL הפך רשמית ל-F-FDTL ב-1 בפברואר 2001. חברי ה-F-FDTL הראשונים היו 650 חברים שנבחרו מתוך 1,736 מועמדים מה-FALINTIL לשעבר. הצבא החל להתאמן ב-29 במרץ. הגדוד הראשון של ה-FDTL הוקם ב-29 ביוני 2001 והגיע לכוח מלא ב-1 בדצמבר ב-2006. רוב חברי הגדוד היו מהמחוזות המזרחיים של מזרח טימור. הגדוד השני הוקם בשנת 2002 על ידי קבוצת לוחמים מתוך הגדוד הראשון והיה מאויש בעיקר בלוחמים מתחת לגיל 21 שלא השתתפו במאבק העצמאות על המדינה. בשל יוקרתו של הכוח ניתן ללוחמים שכר גבוה יחסית, ולכן היו כ-7,000 בקשות עבור 267 המקומות הראשונים בגדוד. המרכיב הימי הקטן של ה-F-FDTL הוקם בדצמבר 2001. חלק מהבעיות שהשפיעו על ה-F-FDTL בכל שנות קיומה נגרמו על ידי התהליך לצורך הקמת כוח. ליקוי מרכזי בתהליך זה היה הפיקוד העליון של FALINTIL שהורשה לבחור מועמדים מחברי ה-FALINTIL ללא ביקורת חיצונית. כתוצאה מכך, הבחירה נערכה, במידה רבה, על בסיס נאמנות פוליטית של המועמדים, מה שהוביל ותיקי FALINTIL רבים להרגיש כי הם הוצאו באופן לא הוגן מן הצבא כדי לצמצם מעמד ציבורי של הכוח. יתר על כן, ה-UNTAET לא הקים יסודות מתאימים למגזר הביטחוני במזרח טימור על ידי פיתוח מסמכי החקיקה והתכנון, סידורי תמיכה ניהולית ואת מנגנוני השליטה הדמוקרטית של הצבא. מחדלים אלה נותרו ללא תקנה עד לעצמאות המדינה ב-20 במאי 2002. ה-F-FDTL לקח בהדרגה את האחריות על הביטחון במזרח טימור מכוח שמירת השלום של האו"ם. המחוז Lautém היה האזור הראשון לעבור לרשות ה-F-FDTL ביולי 2002. לאחר הכשרה נוספת, ה-F-FDTL לקח על עצמו את האחריות לביטחון חוץ של המדינה כולה ב-20 במאי 2004, אם כי כמה משקיפים זרים נותרו במזרח טימור עד אמצע 2005. הפעולה הראשונה של ה-F-FDTL בוצעה בחודש ינואר 2003, כאשר יחידת הצבא נקרא לדכא פעילות פלילית שנגרמה על ידי כנופיות ממערב טימור במחוז Ermera. בעוד ה-F-FDTL פעלו "באופן ממושמע יחסית ומסודר" במהלך פעילות זו, נעצרו באופן בלתי חוקי קרוב ל 100 אנשים ששוחררו 10 ימים לאחר מכן בלא כל אשמה.
ה-F-FDTL סובלת מבעיות רציניות במורל ומשמעת מאז הקמתה. בעיות אלו היו מונעות על ידי חוסר ודאות על תפקידו של ה-F-FDTL, בתנאים קשים של שירות שהמשאבים שלו מוגבלים, מתחים הנובעים מן המעבר של FALINTIL מארגון גרילה וכמה יריבויות צבאיות ופוליטיות. המורל הנמוך של ה-F-FDTL ובעיות המשמעת גרמו למשבר, אף על פי שהממשלה של טימור המזרחית הייתה מודעת לבעיות אלה לפני משבר 2006, אך לא הצליחה לתקן זאת עקב המורל נמוך.
המתיחות בין ה-F-FDTL ו-PNTL צמצמו גם את האפקטיביות של שירותי הביטחון של מזרח טימור. במהלך 2003 ו-2004, אנשי משטרה ו-F-FDTL התנגשו בכמה הזדמנויות, בקבוצות של שוטרים וחיילים שתקפו אחד את השני בספטמבר 2003 ודצמבר 2004. מתחים אלה נגרמו על ידי התפקידים חופפים של שני שירותי הביטחון וחילוקי דעות בין חברי ההנהגה של מזרח טימור.
משבר 2006
המתחים בתוך ה-F-FDTL הגיעו לשיאם בשנת 2006. בחודש ינואר, 159 חיילי רוב יחידות ה-F-FDTL התלוננו בעתירה לנשיא דאז (Xanana Gusmão) כי חיילי מזרח המדינה קיבלו טיפול טוב יותר מאשר חיילי המערב. העותרים קיבלו רק תגובה מינימלית ולכן עזבו את הצריפים שלהם, לאחר שלושה שבועות נוספים הם השאירו גם את כלי הנשק שלהם מאחור. אל חיילים אלו הצטרפו מאות חיילים אחרים. ב-16 במרץ מפקד ה-F-FDTL דאז, הגנרל Taur Matan Ruak, פיטר 594 חיילים, שהיוו כמעט מחצית הכוח. הגנרל פיטר לא רק את העותרים, וכלל כ-200 קצינים וחיילים שהיו נעדרים כרוניים בלי אישור של חודשים ושנים לפני מרץ 2006. המשבר הסלים לאלימות בסוף אפריל. ב-24 באפריל העותרים וחלק ותומכיהם קיימו הפגנה של ארבעה ימים מחוץ לארמון הממשלה המחייבת הקמת ועדה עצמאית לטיפול תלונותיהם. האלימות פרצה ב-28 באפריל, כאשר חלק מן העותרים וכנופיות של צעירים שהצטרפו למחאה תקף את ארמון הממשלה. ה-PNTL לא הצליחו לעצור את המחאה ואת הנזק הרב שנגרם לארמון. אחרי כן האלימות החלה להתפשט לאזורים אחרים של דילי, ואז ביקש ראש הממשלה דאז, מארי אלקטירי כי F-FDTL תעזור להחזיר את הסדר. חיילים ללא ניסיון גויסו ונפרסו באזור דילי ב-29 באפריל ושלושה מקרי מוות נגרמו כתוצאה מכך. ב-3 במאי סרן Alfredo Reinado, מפקד יחידת המשטרה הצבאית של ה-F-FDTL, ורוב החיילים שלו כולל סגן Gastão Salsinha נטשו את עמדותיהם במחאה על מה שהם ראו כמו ירי מכוון של הצבא על אזרחים. הלחימה פרצה בין שרידי כוחות הביטחון של מזקח טימור לבין המורדים והכנופיות בסוף מאי. ב-23 במאי קבוצת המורדים Reinado פתחו באש על אנשי ה-F-FDTL וה-PNTL באזור פאטו אחי. ב-24 במאי F-FDTL שוטרים הותקפו על ידי קבוצה של מורדים ואזרחים חמושים. התקפה נגמרה כאשר אחד ספינות סיור רכיב ה-F-FDTL של חיל הים ירו על התוקפים. במהלך המשבר, הקשר בין ה-F-FDTL וה-PNTL הידרדר עוד יותר, וב-25 במאי חברים של ה-F-FDTL תקפו את מטה ה-PNTL, בהתקפה זו נהרגו תשעה שוטרים לא חמושים. בעקבות האלימות הגואה הממשלה נאלצה לערער על כוחות השלום הבינלאומיים. סך של 37 בני אדם נהרגו בלחימה בחודשים אפריל ומאי ו-155,000 נמלטו מבתיהם. חקירה של האו"ם מצאה כי שרי הפנים וההגנה ומפקד ה-F-FDTL העבירו באופן בלתי חוקי נשק לאזרחים בשעת משבר והמליצה כי הם יועמדו לדין.
פיתוח תוכניות הכוח
משבר 2006 עזב את ה-F-FDTL "חרב". הכוח של ה-F-FDTL ירד מ 1435 בחודש ינואר 2006 ל-715 בספטמבר באותה השנה. בשיעור האחוזים של המערב בצבא ירד מ-65 אחוז ל-28 אחוז. F-FDTL החל בתהליך שיקום בסיוע כמה מדינות והאו"ם, אך אינו היה מוכן לחדש את האחריות לביטחון החיצוני של מזרח טימור.
בשנת 2004 מפקד ה-F-FDTL הקים צוות, שכלל קבלנים בינלאומיים, כדי לפתח מסמך ארוך טווח בעל ראייה אסטרטגית צבאית. מחקר זה נתמך על ידי ממשלת אוסטרליה. המסמך הושלם בשנת 2006 ופורסם לציבור בשנת 2007. המסמך מפרט את החזונות "השאפתניים" לפיתוח FDTL-F לשנת 2020. היא מציעה להרחיב את הכוח הצבאי של 3,000 אנשי רגילים בטווח הבינוני באמצעות הקדמה של הגיוס. כמו כן, קובע מטרות ארוכות טווח כגון הקמת מרכיב אוויר רכישת כלי נשק מודרניים, כמו נגד שריון נשק, נגמ"שים וספינות טילים, בשנת 2020. בעוד תוכנית 2020 שנויה במחלוקת, נראה כי אומצה על ידי הממשלה של מזרח טימור. התוכנית זכתה לביקורת על ידי האו"ם, ממשלות אוסטרליה וארצות הברית כתוכנית שמעבר להישג היד של מזרח טימור והעולה על הצרכים של מזרח טימור. אך הנשיא חוסה רמוס הורטה הגן על התוכנית, בטענה כי האימוץ שלה יתן ל-F-FDTL תוקף מקצועי המסוגל להגן על הריבונות במזרח טימור ולתרום ליציבות של המדינה. מערכת הביטחון של מזרח טימור הדגישה כי תוכנית 2020 היא תוכנית לטווח ארוך, ואינה מציעה לרכוש נשק מתקדם כבר כמה שנים. נכון לתחילת 2008 התוכנית לא אושרה על ידי הפרלמנט, אך התוכניות נעשו לביצועו. ההשלכות של משבר 2006 ממשיך להיות מורגשות. ב-11 בפברואר 2008, קבוצה של מורדים בראשות Alfredo Reinado ניסו להרוג או לחטוף את הנשיא חוסה רמוס הורטה, וראש הממשלה Gusmão. אך רק אחד מהשומרים שלהם נפצע קשה, התקפות אלה לא היו מוצלחות ו Reinado ועוד מורדים נהרגו. הפקודה משותפת של ה-F-FDTL וה-PNTL המשיכה להתממש והצבא והמשטרה הוכיחו רמה גבוהה של שיתוף פעולה במהלך פעולה זו. הפקודה משותפת התפרקה ב-19 ביוני 2008. לפירוק הפיקוד המשותף תרם הכניעה של רבים בסביבתו של Reinado, שטען כי חברי הפקודה ביצע הפרות של זכויות אדם. ביוני 2008 הממשלה הציעה להעניק פיצוי כספי לעותרים שביקשו לחזור לחיים האזרחיים. הצעה זו התקבלה, וכל העותרים חזרו לבתיהם עד אוגוסט באותה השנה.
F-FDTL עדיין בתהליך של בנייה מחדש בגלל אירועי 2006. הוא נשאר תחת כוח, ועדיין לא הוחלטה רפורמת האימונים שלה ותקני המשמעת. הממשלה של המדינה מציבה בעדיפות גבוהה את הקמת ה-F-FDTL מחדש ולפתח אותו ככוח המסוגל להגן על המדינה.
כיום
מדינות זרות משחקות תפקיד מכריע בתמיכה בצבא ואף הגנה על המדינה עד שצבא טימור יהיה מסוגל להגן עליה באופן מלא. האו"ם שלח כוח משימה למזרח טימור במטרה לתמוך במדינה. נכון לינואר 2008 נמצאים במדינה כ-1,400 חיילי או"ם, 1,444 שוטרים מטעם האו"ם וכ-32 משגיחים. כוח האו"ם אף נתמך על ידי כוח אוסטרלי, אשר נפרס במזרח טימור בשנת 2006- הכוח כולל יחידות מהצבא האוסטרלי ומצבא ניו זילנד. הכוח כולל 750 חיילים אוסטרליים, כ-150 חיילים מניו זילנד וכ-200 חיילים מפורטוגל (החיילים הפורטוגזיים אינם נמצאים תחת פיקודו של הכוח האוסטרלי).
הסדרי הפיקוד
החוקה של מזרח טימור קובעת כי הנשיא הוא המפקד העליון של כוחות הביטחון ויש לו את הכוח למנות את מפקד ה-F-FDTL ואת הרמטכ"ל. מועצת השרים (הפרלמנט) אחראים למימון ה-F-FDTL ולקביעת מדיניות הביטחון במזרח טימור. ראש הממשלה Gusmão משמש גם כראש הנוכחי של ההגנה והביטחון. המועצת הביטחון הוקמה בשנת 2005 כדי להודיע על נשיא הביטחון ומדיניות הביטחון ולהחליט על מינויים ופיטורים של אנשי צבא בכירים. המועצה בראשות הנשיא כוללת את ראש הממשלה, שר הביטחון, שר המשפטים, שרי הפנים והחוץ, ראשי ה-F-FDTL וה-PNTL, קצין הביטחון הלאומי של המדינה ושלושה נציגים של הפרלמנט הלאומי. תפקידה של המועצה אינו ברור לגמרי, אך עם זאת, לא הם ולא פיקדו על ההחלטה של מספרי כוח האדם של ה-F-FDTL בשנת 2006. ועדה פרלמנטרית נוספת מספקת פיקוח על המגזר הביטחוני של מזרח טימור. האלוף Lere Anan Timor הוא המפקד הנוכחי של ה-F-FDTL. משרד קטן של ההגנה (אשר הוחלף במשרד הביטחון והאבטחה בשנת 2007) הוקם בשנת 2002 כדי לספק פיקוח אזרחי של ה-FDTL-F. העדר צוות מתאים למשרד והעדר מערכת יחסים מדינית הדוקה בין קצינים בכירים ב-F-FDTL ואישי ממשל הפכו פיקוח זה ללא יעיל, במידה רבה, היה פיגור בהתפתחות מדיניות ההגנה במזרח טימור עד 2004. כישלון ההנהגה האזרחי של ה-F-FDTL מגביל גם את המידה שבה מדינות זרות מוכנות להעניק סיוע ל-F-FDTL ותרם גם למשבר 2006. נכון לתחילת 2010 משרד הביטחון והאבטחה אורגן בגורמים האחראים על ההגנה (כולל F-FDTL) והאבטחה (כולל PNTL), כל אחד בראשות מזכיר המדינה שלהם. בשלב זה הממשלה של מזרח טימור עובדת להרחיב את קיבולת המשרד בסיוע UNMIT, אבל מחסור של צוות מוסמך מגביל את המשרד בכמה שהוא יכול לספק פיקוח אזרחי למגזר הביטחוני.
ארגון
ה-F-FDTL מאורגן כצבא של שני גדודי חי"ר קל, רכיב ימי ויחידות תומכות. היחידות התומכות כוללות יחידת תמיכה במטה הכוח, יחידת תמיכה לוגיסטית, יחידת תקשורת, ויחידת המשטרה הצבאית. מזרח טימור כרגע אינה מחזיקה מערך אווירי וה-F-FDTL נכון להיום (2012) אינה מפעילה כלי טיס. לאחר הקמתה, המדינה הקימה מערכת מודיעין אנושית במזרח טימור, אשר התבססו על דיווחים חשאיים על ההתנגדות של רשתות שהצטברו במהלך הכיבוש האינדונזי. עם זאת, במאי 2008 נחקק בפרלמנט הלאומי להקים אגף מודיעין של ה-F-FTDL תחת סמכותו של ראש שירות ההסברה הלאומי. ל-F-FDTL יש כוח מורשה של 1,500 אנשי קבע ו-1,500 אנשי מילואים. בעוד שכל כוח האדם של ה-F-FDTL היו בתחילה ותיקי FALINTIL, הרכב הכוח השתנה במשך הזמן ורק חיילים ספורים דרשו להישאר והצליחו אך בשל דרישת הגיל הקטן של הלוחמים בכוח רובם לא שרדו. אחרי הגדוד הראשון של ה-F-FDTL נפתח במחזור הגיוס של 2001 גדוד לכל האזרחים במזרח טימור אשר הם מעל לגיל 18, כולל נשים. נשים מעטות הצטרפו ל-F-FDTL, ונכון לפברואר 2010 רק 7 אחוזים מכלל המתגייסים החדשים היו נשים.
חיל היבשה
כוח הקרקע של ה-F-FDTL מורכב משני גדודי חי"ר קל, כל אחד עם כוח מורשה של 600 בני אדם. לכל גדוד יש שלוש יחידות תמיכה. למרות שהצבא הוא קטן, את טקטיקות הגרילה שלו הוא לומד על ידי אנשי ה-FALINTIL לשעבר שלפני היציאה בשנת 1999 מאינדונזיה, היו יעילים נגד המספר המכריע של הצבא האינדונזי ויש להם את הפוטנציאל להוות הרתעה אמינה מפני פלישה. התורה הנוכחית של הצבא בתורת הלחימה של החי"ר כמו גם נגד התקוממות ממשימות.
חיילי ה-F-FDTL מדליקים נורה כל שנה במהלך מצעד לציון יום ה-FALINTIL.
שני הגדודים של הצבא ממוקמים בבסיסים נפרדים. הגדוד הראשון ממוקם ב-Baucau, עם נציגות בכפר החוף של לגה. הגדוד השני מוצב במרכז ההדרכה ע"ש Nicolau Lobato שממוקם ליד Metinaro. כמעט כל חיילי הגדוד השני פוטרו במהלך משבר 2006. נכון לשנת 2011 כוללים שני הגדודים 1300 איש. הלוגיסטיקה ותמיכת השירות ניתנות באמצעות מטה ה-F-FDTL בדילי. ומחלקת המשטרה הצבאית של ה-F-FDTL מבצעת משימות שיטור מסורתיות, וכתוצאה מכך ישנם תפקידים מנוגדים עם ה-PNTL. המשטרה הצבאית הייתה גם אחראית על הביטחון הנשיאותי עד פברואר 2007. בשנת 2010 דיווחה שגרירות ארצות הברית בדילי כי ה-F-FDTL גם תכנן להעלות שתי טייסות באותה שנה ושתי יחידות אלו כללו בסך הכל כוח של 125 כוח אדם. ה-F-FDTL חמוש רק עם נשק קל. נכון ל-2007 ה-F-FDTL מחזיק בשירות: 1,560 רובי M-16 ו-75 משגרי רימונים מסוג-M-203, רובי צלפים - 8 במספר ו-50 אקדחי מסוג M1911 (עוד 75 אמורים להגיע בהמשך). רוב כלי הנשק של ה-F-FDTL נתרמו על ידי מדינות אחרות.
חיל הים
חיל הים של ה-F-FDTL הוקם בדצמבר 2001, כאשר פורטוגל העבירה שתי ספינות סיור קטנות של חיל הים הפורטוגלי. הקמת החיל לא נתמך על ידי האו"ם או מדינות אחרות על בסיס הטענה כי מזרח טימור לא יכולה להרשות לעצמה להפעיל כוח ימי. תפקידו של הרכיב הימי היא לבצע סיורי הגנה ולהגן על הקו הימי של המדינה. כל ספינות המלחמה של החיל מבוססות על הנמל הרה, שנמצא כמה קילומטרים ממזרח לעיר דילי. תוכנית 2020 תכננה את המרכיב הימי שעשוי בסופו של דבר להרחיב את כוח הסיור שלו באוניות וכלי שיט נוספים.
ב-12 באפריל 2008 מזרח טימור חתמה על חוזה לקניית שתי סירות הסיור הסיניות החדשות שנבנו (43 Type-62). אוניות אלה היו אמורות להחליף את האוניות הקיימות וכדי לשמש הגנה נוספת על ענף הדיג של מזרח טימור. בחוזה על הספינות היה סעיף גם לגבי 30 עד 40 אנשי מזרח טימור שיעברו הכשרה להפעלת הספינות בסין. שתי ספינות הסיור החדשות הגיעו מסין בחודש יוני 2010. בנובמבר 2010 דווח כי מזרח טימור הזמינה עוד שתי ספינות סיור של קוריאה הדרומית שנכנסו לבסוף לשירות עם הרכיב הימי ב-26 בספטמבר 2011. ממשלת מזרח טימור הזמינה גם שתי ספינות סיור מהירות חברה אינדונזית במרץ 2011 במחיר של 40 מיליון דולר אמריקני.
הדיווחים על עוצמתו של חיל הים במזרח טימור הם סותרים, ולפי מהדורות שונות נשמעים כמויות שונות של מספרי הלוחמים בחיל, שמסתכמים כנראה בכמה מאות.
הוצאות הביטחון
התקציב של ה-F-FDTL לשנת 2012 הוא 26.6 מיליון דולר אמריקני. זוהי עלייה מהתקציב של השנה הקודמת שהיה 21.5 מיליון דולר אמריקני שהיה שווה ערך ל-3 אחוזים מהתוצרת המקומית. משרד ההגנה והביטחון ומזכירות המדינה להגנה ממומנות בנפרד מה-F-FDTL, ו הוקצו להם 8.9 מיליון דולר אמריקני ו-2.2 מיליון דולר אמריקני בהתאמה, בשנת 2012.
רוב הנשק של ה-F-FDTL וציוד צבאי אחר ניתנו על ידי תורמים מחו"ל, וכך צפוי להישאר גם בעתיד. ממשלת מזרח טימור השתמשה בהכנסות מהנפט והגז של המדינה לרכישת ציוד צבאי ונכון להיום אין ייצור צבאי במזרח טימור.
בגלל גירעונות המימון הממשלה נאלצה לדחות את התוכניות להקים חברה עצמאית שתוצב במובלעת Oecussi ושני גדודי חי"ר במילואים. יחידות אלה היוו חלק חשוב ממבנה הצבא.
יחסי החוץ הביטחוניים
מדינות זרות משחקות תפקיד מפתח בתמיכה ב-F-FDTL וסיפקו אבטחה במזרח טימור עד הקמת כוחות הביטחון במדינה. אולם בני מזרח טימור מוכנים לחדש את האחריות הזו. משלחת האו"ם במזרח טימור (UNMIT) אחראית לתמיכה בממשלה ובמוסדות ביטחוניים (כולל ה-F-FDTL).
ה-UNMIT הוקם ב-25 באוגוסט 2006, והחליף את משלחת האו"ם במזרח טימור (UNOTIL). נכון ל-30 באפריל 2012, היה UNMIT כוח של 1,258 אנשים במדים, כולל 1,255 שוטרים ו-33 משקיפים צבאיים. אנשים אלה נתמכו על ידי 388 אזרחים בינלאומיים, 874 עובדים אזרחיים מקומיים ו-271 מתנדבים של האו"ם. ה-UNMIT כולל את קבוצת הקישור הצבאי אשר שומרת צוותים בעירים: דילי, Baucau ,Maliana ,Suai, ו-Oecussi. צוותים אלה נדרשים לאסוף מידע על בעיות אבטחה עבור UNMIT וגם לשמור על קשר עם השוטרים בגבול מזרח טימור ועם הצבא האינדונזי במחוזות הגבול. המנדט של UNMIT מתוכנן כרגע לפוג ב-31 בדצמבר 2012.
UNMIT נתמך על ידי האוסטרלים בראשות חיל הייצוב הבינלאומי (ISF .(ISF נפרס על מזרח טימור בסוף מאי 2006 וכיום כולל יחידות של חיל ההגנה האוסטרלי וחיילים מניו זילנד. ISF בנוי מכוח אדם של כ-390 אוסטרלים ו-80 ניו זילנדים (נכון למאי 2012). ISF אמורה להיסגר במהלך 2012.
בעוד האו"ם מעוניין לעסוק עם ה-F-FDTL, כמה תורמים בין שתי המדינות סייעו בפיתוח של כוח. אוסטרליה סיפקה הכשרה מקיפה ותמיכה לוגיסטית ל-F-FDTL מאז הקמתה, וכיום מספקת יועצים אשר פרוסים על ה-F-FDTL ועל משרד הביטחון. פורטוגל מספקת גם יועצים ומאמנים שני קצינים לחיל הים מדי שנה בפורטוגל. סין סיפקה 1.8 מיליון דולר אמריקני כסיוע ל-F-FDTL מאז 2002, והסכימה לתרום 7,000,000 דולר אמריקאי עבור בניית מטה חדש ל-F-FDTL בסוף 2007, הצבא הברזילאי אחראי על הכשרת יחידת המשטרה הצבאית של ה-F-FDTL. ארצות הברית מספקת גם סיוע קטן ל-F-FDTL דרך החינוך הצבאי הבינלאומי של תוכנית אימונים. גם מלזיה סיפקה קורסי הכשרה וסיוע כספי וטכני, אך סיוע זה הופסק לאחר משבר 2006. על פי ההסדרים הקיימים פורטוגל מספקת ל-F-FDTL הכשרה בסיסית ומתקדמת ביחד עם אוסטרליה ומדינות אחרות שמספקות הכשרה במיומנויות מיוחדות. מזרח טימור חתמה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, ביולוגי וכימי בשנת 2003. ולכן בני ממשלה טימור המזרחית לא מתכוונת לרכוש כלי נשק גרעיניים, ביולוגיים או כימיים. המדינה גם חתמה על חוזה אוטווה, האוסר על מוקשים, בשנת 2003.
קישורים חיצוניים
- אתר מינהל האו"ם במזרח טימור (UNTAET)
- אפריל, 2010, מצגת בנושא מזרח טימור על ידי משרד ההגנה האמריקאי(הקישור אינו פעיל)
הערות שוליים
- ^ "מפקד צבא מזר טימור מתפטר". ABC News. 2 בספטמבר 2011. נבדק ב-2 בספטמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ ארגון המודיעין וההגנה (2011), עמודים. 12
32641568צבא מזרח טימור