מריו סוארש
| מדינה |
 פורטוגל |
|---|---|
מריו סוארש (פורטוגזית: Mário Soares; 7 בדצמבר 1924 - 7 בינואר 2017) היה נשיא פורטוגל, ראש ממשלתה ומנהיג סוציאליסטי אירופי.
חייו
שנים ראשונות
סוארש נולד בליסבון בשנת 1924. הוא קיבל תואר דוקטור בהיסטוריה, פילוסופיה ומשפטים מאוניברסיטת ליסבון. בשנת 1957 החל להרצות באוניברסיטה זו, אך פעילויותיו כנגד שלטונו הפשיסטי של העריץ אנטוניו סלזר, הוליכו לפיטוריו ולמעצרים חוזרים ונשנים.
בשנת 1968 נשפט על ידי בית דין צבאי לגלות באי סאו טומה ופרינסיפה, ממושבות פורטוגל במפרץ גינאה. הוא הצליח להגיע לצרפת בשנת 1970, ולימד שם באוניברסיטאות. בצרפת הצטרף לתנועת גולים פורטוגזים סוציאליסטים שהכריזה על עצמה בשנת 1973 כמפלגה הסוציאליסטית הפורטוגזית, ובחרה את סוארש למזכ"ל.
מהפכת הציפורנים ולאחריה
ערך מורחב – מהפכת הציפורנים
ב-25 באפריל 1974 תפס הצבא הפורטוגזי את השלטון בליסבון, באירוע שכונה "מהפכת הציפורנים", והדיח את ממשיכו של סלזר, מרסלו קייטנו. סוארש שב הביתה, והתקבל כגיבור.
בממשלה הזמנית שהונהגה על ידי מועצת המהפכה הצבאית, קיבל סוארש את תפקיד השר האחראי למשא ומתן עם מדינות חוץ, ולמעשה אירגן את העצמאות של מושבות פורטוגל, שמרידותיהן כנגד השלטון הקולוניאלי היו הסיבה המובילה למהפכה.
בתוך חודשים מיום המהפכה הסתבר כי המפלגה הקומוניסטית הפורטוגזית, בשילוב עם קבוצות רדיקליות של קצינים במועצת המהפכה, התכוונו לקבל את השליטה במדינה. בראש קבוצה זו עמד ראש הממשלה ואסקו דוס סנטוס גונסלבש, בעצה אחת עם הנשיא פרנסישקו דה קושטה גומש. סוארש הגן על הישגי המהפכה אל מול גל המחאות, תוך שהוא מתמרן על מנת להקטין את כוחם של הקומוניסטים והרדיקלים. בסוף שנת 1975 הכריחו הפגנות ומחאות את גונסלבש להתפטר מתפקידו.
ראש הממשלה
בבחירות הדמוקרטיות שנערכו באפריל 1976 זכו הסוציאליסטים במספר מושבים מספיק בפרלמנט על מנת להקים ממשלת מיעוט בראשותו של סוארש. לממשלה זו התנגדו הקומוניסטים משמאל, והשמרנים מימין, וסוארש נאלץ להתפטר מתפקידו בשנת 1978.
האווירה השמאלית שהביאה עמה המהפכה התפוגגה, וממשלות השמאל פינו את מקומן לסדרת ממשלות שמרניות עד 1983, עת זכה שוב סוארש בבחירות, וכיהן כראש ממשלה שוב עד 1985. הישגו העיקרי בתקופה זו היה המשא ומתן לכניסת פורטוגל אל האיחוד האירופי.
נשיא פורטוגל
בחודש מרץ 1986 נבחר סוארש לנשיא פורטוגל, והיה האזרח הראשון שכיהן בתפקיד זה מזה למעלה משישים שנה. תפקיד זה, בדומה לתפקיד הנשיא במדינת ישראל, היה תפקיד טקסי בעיקרו, וסוארש השתמש בו כדי לקדם את זכויות האדם בפורטוגל ובעולם. במהלך רוב שנות כהונתו נשלטה פורטוגל בידי השמרנים, אך בשנת 1995 חזרו אנשי השמאל לשלטון. סוארש פרש מתפקיד הנשיא בשנת 1996.
לאחר הנשיאות
בשנת 1998 היה סוארש חבר במשלחת של האומות המאוחדות אשר נועדה לבדוק את מצב זכויות האדם באלג'יריה נוכח מלחמת האזרחים העקובה מדם שהשתוללה שם. יש הרואים בדו"ח המשלחת, אשר האשים את הקיצונים האיסלמים במעשי הטבח, כאחד הגורמים לסיומה של הלחימה. אחרים הביעו תרעומת על התעלמותו של הדו"ח ממעשי האכזריות של הממשלה כנגד המורדים.
בשנת 1999 הוביל את מפלגתו בבחירות לפרלמנט האירופי, והחזיק בתפקידים שונים בפרלמנט מטעמה. סוארש זכה בפרסים שונים לזכויות האדם, ובתוארי כבוד משלוש אוניברסיטאות.
בסוף אוגוסט 2005 הודיע סוארש על מועמדותו לנשיאות פורטוגל בבחירות ינואר 2006. בבחירות אלו הוא הובס, והגיע שלישי עם כ-14% מהקולות.
סוארש וישראל
סוארש נחשב בעבר לידיד של מדינת ישראל. ב-1 בנובמבר 1995 נאם בכנסת, במה שהיה בדיעבד הופעתו האחרונה בכנסת של ראש הממשלה יצחק רבין, אשר נרצח שלושה ימים לאחר מכן, ב-4 בנובמבר.
בנובמבר 2002 התבטא סוארש נגד ממשלת ישראל, אז בראשות אריאל שרון, באומרו כי היא "מיליטנטית, ימנית וקיצונית", והתפטר מראשות המשלחת ליחסים עם ישראל של הפרלמנט האירופי[1] (אחת ממשלחות הפרלמנט האירופי למדינות שאינן חברות באיחוד[2]).
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
| הקודם: אנטוניו רמליו איאנש |
 נשיא פורטוגל |
הבא: ז'ורז'ה סמפאיו |
- נשיאי פורטוגל
- ראשי ממשלת פורטוגל
- חברי הפרלמנט האירופי
- שרי ממשלה
- אבירי מסדר הפיל
- מעוטרי מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
- מסדר האמבט: אבירים וגבירות הצלב הגדול
- מסדר מיכאל ה"קדוש" וג'ורג' ה"קדוש": גבירות ואבירי הצלב הגדול
- זוכי פרס נסיך אסטוריאס לשיתוף פעולה בין-לאומי
- מקבלי עיטור מסדר הצלב הדרומי
- ילידי 1924
- נפטרים ב-2017