FARC
 | |
| מדינה | קולומביה |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1964–2017 (כ־53 שנים) |
| אידאולוגיות |
מרקסיזם-לניניזם בולבריזם (אנ') גוואראניזם (אנ') קומוניזם |
| מיקום במפה הפוליטית | שמאל קיצוני |
FARC או FARC-EP (בספרדית: Fuerzas Armadas Revolucionarias de Colombia – Ejército del Pueblo = הכוחות המזוינים המהפכניים של קולומביה – צבא העם) היה ארגון טרור מרקסיסטי שפעל ברחבי העולם ובעיקר בקולומביה. ב-2001 הכניסה מחלקת המדינה של ארצות הברית את הארגון לרשימת ארגוני הטרור, והאיחוד האירופי החליט על כך אף הוא מעט אחרי האמריקאים. ממשלות קובה וונצואלה טענו כי היה זה ארגון פרטיזנים שפעל על פי האידאולוגיה הבוליברית.
פאר"ק השתתף באופן פעיל וחשוב במלחמת האזרחים בקולומביה מאז הוקם ב-1964 ועד הפסקת האש ב-2016. הארגון דגל בסוציאליזם מהפכני ומרקסיזם-לניניזם. הארגון פעל מדרום קולומביה, דרום-מערב ומזרח המדינה, והיו לו סניפים גם במדינות השכנות: פרו, ונצואלה, ברזיל, פנמה, אקוודור, ובכוחות מצומצמים יותר ניכרת נוכחותו גם בארגנטינה, מקסיקו, בוליביה ופרגוואי.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 הביא הארגון להעמקת התפתחות הנרקו-טרור, טרור שממומן באמצעות סחר לא חוקי בסמים.
היסטוריה
הארגון הוקם ב-1964 בתור הזרוע הצבאית של המפלגה הקומוניסטית של קולומביה עם פרוץ מלחמת האזרחים בקולומביה.
עד שנות ה-80 של המאה ה-20 פעל הארגון כמחתרת בעלת עמדות סוציאליסטיות מהפכניות, אלא שהחל מאמצע שנות ה-80 החל הארגון להתעסק בסחר בסמים ובחטיפת אנשים (אף שרשמית, הארגון סירב להודות בכך שהוא עסק בסחר לא חוקי בסמים). בשנות ה-90 הסתכסך פאר"ק עם המפלגה הקומוניסטית הקולומביאנית, וכאלטרנטיבה הקים זרוע פוליטית בשם "המפלגה המחתרתית הקומוניסטית של קולומביה".
הנהגת פאר"ק הייתה מאורגנת כמזכירות בת 7 חברים, שבראשה "קוֹמֵנדנטֶה" (מפקד) עם שישה מפקדי שדה, כשמביניהם התפרסם חורחה בריסניו בתור הפרטיזן הקולומביאני המפורסם ביותר.
עד ה-26 במרץ 2008, המפקד העליון של פאר"ק היה מנואל מרולנדה, שהיה ממייסדי הארגון.[1] לאחר מותו מונה אלפונסו קאנו לראש המורדים הקולומביאניים, אף שלבסוף כוחו והשפעתו בארגון פחתו, ואת תפקיד ראש פאר"ק מילא איוואן מארקס. ב-4 בנובמבר 2011 הרגו כוחות הביטחון של קולומביה את אלפונסו קאנו באזור הררי במחוז קאוקה, במהלך המבצע הצבאי "אודיסאו".[2] במקומו כיהנה מזכירות החזית בראש התנועה וטימולאון חימנס כמפקד עליון.[3]
כ-40% מלוחמי פאר"ק היו נשים. אחת ממפקדות השדה של הארגון, אלדאנייס מוסקרה (Eldaneyis Mosquera), שנודעה בכינוי "קארינה", נכנעה לכוחות הצבא הקולומביאניים ב-19 במאי 2008.
עד העשור האחרון של המאה ה-20 שלט הארגון על כ-40% משטח קולומביה, אולם בעשור הראשון של המאה ה-21, הודות לסדרת מבצעים צבאיים בשיתוף פעולה עם גופים שונים, שליטת הארגון צומצמה, ובעת פתיחת תהליך השלום שלט הארגון על 30% משטחי המדינה.[דרוש מקור]
הארגון ביצע שורת פיגועי טרור, ואחד המאסיביים שבהם היה ב-3 בנובמבר 1998, כאשר פיצוץ אדיר בעיר מיטו הביא להרג 130 איש ולפציעתם של 30. נוסף להתנקשויות ופיגועי טרור רצחניים פעל הארגון באמצעות חטיפות, כולל חטיפות המוניות. אחת החטופות המפורסמות ביותר היא אינגריד בטנקור, סנאטורית קולומביאנית ממוצא צרפתי, אשר שהתה בשבי FARC במשך כמה שנים, ושוחררה במבצע צבאי.[4]
ב-2011 דיווחו כוחות הביטחון כי כ-30% מהרשויות המקומיות בקולומביה סבלו מהתקפות של FARC וכנופיות פשע, פחות מבשנה הקודמת, בעוד שמספר ההתקפות גדל.[5]
תהליך השלום
יד ברזל ומלחמת חורמה ממושכת כלפי הארגון החלו ב-2002 עם עלייתו לשלטון של אלווארו אוריבה, שאביו נרצח בידי הארגון, והארגון ניסה לחסלו פעמים רבות. אוריבה הגדיל את כוחות הביטחון, ייעל אותם וניקה אותם משחיתות, חוקק חוקים למלחמה בטרור וייעל את מערכת המשפט. המגמה של מלחמה בטרור התחזקה עם מינויו של חואן מנואל סנטוס לשר ההגנה ב-2006, והתעצמה בכהונתו של סנטוס לנשיא ב-2010. הפצצות מהאוויר, פשיטות, חיסול בכירים, לוחמה פסיכולוגית, ושחרור בני ערובה ועוד גרמו לכך שהותש כוחו של הארגון. לאחר כעשור של לחימה אינטנסיבית ואפקטיבית של הממשלה, הארגון שמעל ל-60 מבכיריו חוסלו, ואלפים רבים מחייליו ערקו, הורד על הברכיים והסכים למשא ומתן עם הממשלה מעמדה של חולשה.
בנובמבר 2012 החל בהוואנה בירת קובה משא ומתן רשמי בין FARC וממשלת קולומביה להשגת הסכם שלום. איוואן מארקס ניהל את המשא ומתן מצד FARC. ב-23 בספטמבר 2015 נפגש חימנס לראשונה עם נשיא קולומביה חואן מנואל סנטוס בהוואנה, וחתם על הסכם לריכוך העונשים (קביעת עונשים מרביים) שיוטלו על האחראים לפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות מקרב חברי המחתרת ומקרב הממשלה, הצבא וארגונים אחרים. לפי דו"ח של בית הדין הפלילי הבינלאומי משנת 2012 יש בסיס סביר להעריך כי ELN, FARC, הצבא הקולומביאני וארגונים פארא-צבאיים (ימניים) ביצעו פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.[6]
ב-23 ביוני 2016 חתמו סנטוס וחימנס בהוואנה על הסכם הפסקת אש.[7] על פי ההסכם יתפרקו 7,000 לוחמי FARC מנשקם ויעבירו אותו לידי האו"ם. ב-24 באוגוסט חתמו נציגי הצדדים בהוואנה על הסכם שלום,[8] וב-26 בספטמבר חתמו סנטוס וחימנס על הסכם השלום בטקס חגיגי בעיר קרטחנה. חימנס התנצל במעמד זה על כל הכאב שגרם ארגונו.[9] אולם במשאל העם על הסכם השלום הקולומביאני, שנערך ב-2 באוקטובר, נדחה ההסכם ברוב זעום של 50.2%, כיוון שנתפס כמקל מדי עם המורדים. עם זאת שני הצדדים הביעו נכונות להמשיך במגעים ולפעול יחד על מנת לשמור על השלום.[10] ב-24 בנובמבר נחתם בבירה בוגוטה הסכם שלום חדש, הכולל שינויים שהציעו מתנגדי ההסכם הקודם.[11] הקונגרס של קולומביה אישר את ההסכם החדש ב-30 בנובמבר,[12] וב-13 בדצמבר אישר בית המשפט החוקתי את הליכי ההצבעה על ההסכם בבית הנבחרים.[13]
ב-1 במרץ 2017 החלו לוחמי FARC למסור את נשקם לאו"ם.[14] על פי הסכם השלום הייתה אמורה מסירת הנשק להסתיים עד סוף מאי, אולם FARC לא עמד בלוח הזמנים, ותאריך היעד נדחה. התפרקות הארגון מנשקו הושלמה ב-27 ביוני בטקס בהשתתפות סנטוס וחימנס.[15] לוחמי FARC הורשו להישאר באזורי המעבר עד ה-1 באוגוסט, ובמהלך תקופה זו הם נדרשו להשתלב בחברה האזרחית.[16]
ב-27 באוגוסט פתחו חברי FARC בבוגוטה את הוועידה הראשונה של מפלגתם החדשה לקראת בחירות 2018.[17] הסכם השלום משריין למפלגה 10 מושבים בקונגרס עד שנת 2026, אבל היא יכולה להתמודד גם על מושבים נוספים. מצע המפלגה מתמקד ברפורמה אגררית ובקידום האזורים הכפריים. שם המפלגה הוא "הכוח האלטרנטיבי המהפכני המשותף" (בספרדית: Fuerza Alternativa Revolucionaria del Común), המשמר את ראשי התיבות FARC בספרדית.[18]
קישורים חיצוניים
- עמית ולדמן, 12 שנה אחרי: שוחרר מהשבי בקולומביה, באתר מאקו, 31 במרץ 2010
- הצצה למחתרת האלימה בג'ונגלים של קולומביה, באתר מאקו, 25 בינואר 2016
- FARC, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ קולומביה: בכיר ב-FARC אישר כי ראש הארגון מת, באתר ynet, 25 במאי 2008
- ^ קולומביה: חוסל מפקד מחתרת FARC, באתר ynet, 5 בנובמבר 2011
- ^ 'Timochenko', otro radical en la jefatura de las Farc, El Tiempo, 15/11/2011 (בספרדית)
- ^ לאחר כ-6 שנים: בטאנקור חולצה מהשבי בקולומביה, באתר ynet, 3 ביולי 2008
- ^ Alertan que más de 330 municipios tienen fuerte presencia de las Farc, El Espectador, 28/4/2011 (בספרדית)
- ^ Rose Lander, Colombia govt, FARC agree to maximum prison sentences for war crimes, Colombia Reports, 23/9/2015 (באנגלית)
- ^ בתום סכסוך של 50 שנה: קולומביה והמורדים חתמו על הפסקת אש, באתר וואלה!, 24 ביוני 2016
- ^ יום היסטורי בקולומביה: הסכם שלום נחתם בין הממשלה למורדים, באתר וואלה!, 25 באוגוסט 2016
- ^ סוף ל-50 שנות מלחמה: ממשלת קולומביה והמורדים חתמו על הסכם שלום, באתר וואלה!, 27 בספטמבר 2016
- ^ תדהמה בקולומביה: האזרחים דחו את הסכם השלום במשאל העם, באתר וואלה!, 3 באוקטובר 2016
- ^ לאחר הכישלון במשאל העם: הסכם שלום חדש נחתם בקולומביה, באתר וואלה!, 25 בנובמבר 2016
- ^ קולומביה: הקונגרס אישר הסכם שלום עם ה-FARC, באתר nrg, 1 בדצמבר 2016
- ^ קולומביה: השופטים אישרו לנשיא לקדם את הסכם השלום, באתר nrg, 13 בדצמבר 2016
- ^ FARC begins disarmament process, The Bogotá Post, 8/3/2017 (באנגלית)
- ^ Sibylla Brodzinsky, 'Welcome to peace': Colombia's Farc rebels seal historic disarmament, באתר הגרדיאן, 27 ביוני 2017 (באנגלית)
- ^ Javier Forero, Tres semanas, el nuevo plazo para que termine el desarme de las Farc, El Tiempo, 30/5/2017 (בספרדית)
- ^ Nelson Bocanegra & Julia Symmes Cobb, After decades of war, Colombia's FARC rebels debut political party, רויטרס, 27 באוגוסט 2017 (באנגלית)
- ^ Angela Barajas, Colombia's FARC unveils new political party, באתר CNN, 1 בספטמבר 2017 (באנגלית)
37141983FARC