מרסל פרוסט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרסל פרוסט
פרוסט בשנת 1900
פרוסט בשנת 1900
לידה 10 ביולי 1871
אוטוויל (סמוך לפריז), צרפת
פטירה 18 בנובמבר 1922 (בגיל 51)
לאום צרפתצרפת צרפתי
עיסוק סופר ומבקר ספרות
שפות היצירה צרפתית
יצירות בולטות בעקבות הזמן האבוד
הושפע מ שארל בודלר, פיודור דוסטויבסקי, ויליאם שייקספיר, הנרי ברגסון
השפיע על ולטר בנימין, רולאן בארת, סמואל בקט, טרומן קפוטה, ז'אן קוקטו, ז'יל דלז, גרהם גרין, ג'ק קרואק, נגיב מחפוז, אייריס מרדוק, ולדימיר נבוקוב
אורהאן פאמוק, ג'ון אפדייק, וירג'יניה וולף, ריצ'רד רייט

ולנטן לואי ז'ורז' אז'ן מרסל פרוסטצרפתית: Valentin Louis Georges Eugène Marcel Proust; ‏10 ביולי 187118 בנובמבר 1922) היה אינטלקטואל, סופר ומבקר צרפתי ממוצא יהודי, הידוע ביותר כמחברו של הספר "בעקבות הזמן האבוד" (בצרפתית: À la recherche du temps perdu). פרוסט נחשב לאחד מגדולי הסופרים הצרפתים במאה ה-20.

ביוגרפיה

פרוסט נולד באוטוויל (אז ממש מחוץ לפריז, כיום חלק מן הרובע השישה-עשר של פריז), ב-1871, בנו של אשיל אדריאן פרוסט, רופא מפורסם ואפידמיולוג. אמו, ז'אן קלמנס וייל, הייתה יהודייה (שלא המירה דתה) ואביו היה קתולי. פרוסט הילד נטבל וגדל כקתולי, אם כי משפחתו הייתה רחוקה מאדיקות. בשנות ילדותו, בילה פרוסט בכל קיץ בכפר אילייר (Illiers). אלמנטים של אוטוויל ואילייר יימצאו לעתיד ב"תולדות הזמן האבוד" כ"קומברה". הכפר נקרא מחדש אילייר-קומברה (Illiers-Combray) לכבודו, בחגיגות יובל המאה לפרוסט.

בגיל תשע קיבל פרוסט את התקף האסתמה הראשון שלו, שכמעט והרג אותו. מאז, בריאותו הידרדרה, והוא היה רגיש מאוד לאור ולרעש. הוא בילה את רוב חייו לאחר מות אמו ב-1906 במיטה בדירתו בפריז בשל האסתמה ועורו וקיבתו הרגישים. מסעות רפואיים שלו, בתקופה מוקדמת יותר, לאתרי נופש לחוף הים, בדרך כלל לקאבורג, העניקו מהשראתם לעיירה הבדיונית באלבק באחד מהרומנים שלו. בשנת 1890 בעידוד אביו, נרשם לפקולטה למשפטים ולבית הספר החופשי למדעים פוליטיים, שם הקשיב בשנים 1890–1892 להרצאות של אלבר סורל, אלבר ונדאל ואנטול לרואה בולייה. רושם מיוחד עשה עליו הפילוסוף אנרי ברגסון שאת הקורס שלו שמע בסורבון.

החזון הרב גוני של פרוסט נחשב למרתק. הוא היה סאטיריקן ואנליסט דקדקן בעל התבוננות מעמיקה וסופר נבון ואתי. הוא יצר יותר מארבעים דמויות בלתי נשכחות שימשיכו להתקיים בהכרה הספרותית העולמית. מעל לכל, המסר המרכזי של פרוסט הוא חיוב החיים. יצירתו הגדולה של פרוסט מלמדת כי לא ניתן למצוא את מטרתם של החיים במוצרים אמנותיים: החיים אינם מוגשמים כאשר ציור או רומן מושלמים, אלא כאשר הופכים את מהלך החיים היומיומיים למשהו "אמנותי" או בוגר רוחנית ונבון.

יצירתו של פרוסט מראה על השפעה רבה של טולסטוי, אותה ניתן לראות בדעות שהוא מביע על אמנות, בחלק מהדרכים שבהן הוא מציג פסיכולוגיה ואינטראקציות חברתיות, ובאפיזודות מסוימות כמו הנסיעה לוונציה (ראו "אנה קארנינה" של טולסטוי). כמו כן, פרוסט מושווה פעמים רבות לסופר הגרמני תומאס מאן. מבחינת סגנון כתיבה אהב פרוסט את יצירותיו של ג'ון ראסקין, ותרגם אותן לצרפתית; הוא קרא את "פראטיריה", האוטוביוגרפיה של ראסקין, פעמים רבות כל כך עד שכמעט ידע אותה בעל פה. הוא גם טען שב"בעקבות הזמן האבוד" ניסה לגלם בצרפתית את "סיפורי אלף לילה ולילה".

פרוסט מת ב-1922, כתוצאה מדלקת ריאות, ונקבר בבית הקברות פר לשז בפריז.

"בעקבות הזמן האבוד"

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – בעקבות הזמן האבוד
הגרסה הראשונית של "בעקבות הזמן האבוד" עם הערות בכתב של פרוסט

יצירתו העיקרית היא "בעקבות הזמן האבוד" (או, בתרגום מדויק יותר: "בחיפוש אחר הזמן האבוד"). פרוסט מת לפני שהספיק לעבור על הטיוטות והתיקונים לספריו המאוחרים, ושלושת האחרונים פורסמו לאחר מותו. ב"ז'אן סאנטיי", פרוסט מתאר את הפורטרט שלו בידי הצייר אנטוניו דה לה גאנדרה שאותו העריך מאוד.

"בעקבות הזמן האבוד" הוא אחד מההישגים הגדולים של הספרות המערבית הבדיונית. מחזור זה של שבעה רומנים, הכוללים כ-3,200 עמודים ויותר מ-2,000 דמויות, הניעו את גרהם גרין לומר כי פרוסט היה "הנובליסט הגדול של המאה ה-20", ואת סומרסט מוהם לקרוא לו "יצירת הבדיון הגדולה ביותר עד היום". ביצירה זו הגיבור הראשי הוא הזיכרון האנושי, שבו הכול נשמר, מתעבד ומתפרש.

פרוסט הגיש את ספרו, "בצד של סוואן" (החלק הראשון של "בעקבות הזמן האבוד"), להוצאת גלימאר, אך ההוצאה דחתה את כתב היד, אשר הוצא לבסוף (על חשבון המחבר) בהוצאת Grasset. מאוחר יותר התחרטו בעלי ההוצאה על הסירוב, ופרסמו בהוצאתם את כל ההמשכים[1].

ספריו בעברית

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "Histoire d'un livre : Du côté de chez Swann de Marcel Proust". www.gallimard.fr. Gallimard. נבדק ב-2 אוג' 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ דינה פלדות, מי הוא מרסל פרוסט?, מעריב, 18 במאי 1979, המשך
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0