ערך מומלץ

הפרעת אישיות נרקיסיסטית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפרעת אישיות נרקיסיסטית
Narcissistic Personality Disorder
תחום בריאות הנפש
שכיחות 1% מהאוכלוסייה הכללית[1]
גורמי סיכון לא ידוע
טיפול ממושך
סיווגים
DSM-5 301.81
ICD-10 F60.81

הפרעת אישיות נרקיסיסטית (באנגלית: Narcisistic Personality Disorder; בראשי תיבות: NPD) היא הפרעת אישיות המתבטאת בדפוס מתמשך של התנהגות חריגה המאופיינת ברגשות מוגזמים של חשיבות עצמית גרנדיוזית, צורך מוגזם בהערצה, ויכולת נמוכה לגלות אמפתיה כלפי אחרים. היא מסווגת ב-DSM 5 באשכול B של הפרעות האישיות. הלוקים בה משקיעים זמן רב בחשיבה ובפנטזיות על השגת כוח, או על השגת הצלחה, או על המראה שלהם,[2] לעיתים תוך ניצול הסובבים אותם.[2] ההתנהגות מתחילה בדרך כלל בבגרות המוקדמת, ומשפיעה על הפרט בכל תחומי החיים. יש להבחין בין נרקיסיזם מהסוג השכיח בגיל הנעורים לבין נרקיסיזם המתאפיין ביכולת הסתגלות מוגבלת ונוקשות מחשבתית המאפיינת בני נוער שעתידים לפתח את ההפרעה.[3]

הטיפולים בהפרעה זו לא נחקרו היטב.[4] ההפרעה תוארה לראשונה בשנת 1925 על ידי רוברט ואלדר, והמונח "הפרעת אישיות נרקיסיסטית" נטבע לראשונה על ידי היינץ קוהוט בשנת 1968.[5] הביטוי "נרקיסיסט" נתפס כמילת גנאי, והשימוש בו מתייג אנשים באופן שלילי, אף שחלקם יכולים להיות מקסימים, מוכשרים ומצליחים על פי אמות מידה חברתיות.[6]

היסטוריה

מקור המונח באגדה המספרת על נסיך יווני יפה תואר בשם נרקיסוס, ששבר את ליבם של כל כך הרבה עלמות ועלמים, שנמסיס, אלת הנקמה, הענישה אותו בכך שהתאהב בבבואתו הנשקפת ממי הביצה ולא יכול היה להינתק ממנה עד שגווע. על שמו מכונה אדם המאוהב בעצמו "נרקיסי", כתרגום לשם התואר הלועזי "נרקיסיסט" (בעברית מופיעות לא פעם הצורות "נרקיסיזם", "נרקסיסט", "נרציצסט").[7]

אבחנה

DSM-5

הפרעת אישיות נרקיסיסטית מאובחנת כאשר מתקיים דפוס נרחב של פנטזיות או התנהגות גרנדיוזיות, צורך בהערצה והיעדר אמפתיה. דפוס זה מתחיל בבגרות המוקדמת ומתקיים בהקשרים רבים. לאנשים הסובלים מההפרעה ישנה, בדרך כלל, תחושת עליונות מעוותת, הם מבטאים יהירות רבה, ומחפשים דרכים לשלוט על הסובבים אותם.[8] על פי DSM-5, על מנת שתכונה מסוימת תשמש כסימפטום לאבחנה, עליה לחרוג באופן מובהק ומהותי מהנורמות החברתיות של האדם.[9] דפוס זה מתבטא בחמישה או יותר מהסימפטומים הבאים:

  1. תחושת חשיבות עצמית גרנדיוזית (הערכה מוגזמת של כישורים והישגים, ציפייה להכרה בעליונות על ידי הסביבה, למרות היעדר הישגים ההולמים ציפיות אלו).
  2. עיסוק מוגזם בפנטזיות על הצלחה בלתי מוגבלת, כוח, "מבריקות", יופי או אהבה אידיאלית.
  3. תחושת מיוחדות וייחודיות המלווה בתחושה עצמית כי רק אנשים ייחודיים או נעלים כמוהו יוכלו להבינו.
  4. דרישת הערצה מוגזמת.
  5. אמונה בזכאות לזכויות יתר ופריווילגיות מיוחדות - ציפייה בלתי ריאלית לטיפול ייחודי או שיתוף פעולה מיידי עם ציפיותיו.
  6. נצלנות המתבטאת בפגיעה בזכויות אחרים כדי לקדם מטרות אישיות.
  7. היעדר אמפתיה: חוסר יכולת או רצון להזדהות עם רגשותיו של אדם אחר.
  8. תחושה עזה של קנאה באחרים לעיתים קרובות או אמונת האדם כי הוא מושא קנאתם של אחרים.
  9. הפגנת גישה או התנהגות יהירה.

DSM-5, מודל חלופי

הביקורת הקריטית ביותר על הקריטריונים הפסיכיאטריים אומרת שבהפרעת אישיות נרקיסיסטית מדגישים את המאפיינים הגרנדיוזיים הגלויים בנרקיסיזם, ומתעלמים מהפגיעוּת ומהמופעים הסמויים, הקשים יותר לאיתור.[10] הביקורת על הגדרות המתמקדות רק בביטויים הגלויים של הנרקיסיזם הובילה לאחרונה לניסוח חלק חדש בלקסיקון הפסיכיאטרי האמריקאי (DSM-5), שבו שונו הקריטריונים. אף על פי שאבחון של הפרעת אישיות נרקיסיסטית אינו מתבצע באמצעות הקריטריונים הבאים, הוא הוסף ל-DSM על מנת לעודד מחקר על כיצד ניתן ליישם אותם בפרקטיקה הקלינית. להלן הניסוח המלא של הקריטריונים האלטרנטיביים להפרעת אישיות נרקיסיסטית (section III):[10]

א. פגיעה מתונה או חמורה בתפקוד האישיות, שמתבטאת בקשיים לפחות בשניים מתוך ארבעת התחומים הבאים:

  • זהות – פנייה תכופה לאחרים לצורך הגדרה עצמית ולצורך ויסות הערכה עצמית. ההערכה עצמית יכולה לשאת אופי של האדרה (“אני תותח”) או של הפחתת ערך (“אני אפס”), או לנוע בין שני קצוות אלו. תנודות חריפות במצבי הרוח משקפים את התנודות בהערכה העצמית.
  • הכוונה עצמית, בעלוּת ואחריות על התנסויות – עיסוק במטרות שנועדו להשיג הערכה מאחרים (כמו מקצוע יוקרתי או ציונים גבוהים) ולא עניין פנימי. הצבת סטנדרטים אישיים גבוהים ומוגזמים משרתת השגת דימוי עצמי גבוה במיוחד, ואילו הצבת סטנדרטים אישיים נמוכים מבוססת על תחושת זכות (“אני לא צריך להתאמץ כמו אחרים”). לעיתים קרובות הם אינם מודעים למניעים להתנהגותם.
  • פגיעה באמפתיה – יכולת לקויה לזהות או להזדהות עם צרכים ורגשות של אחרים. רגישות מופרזת לתגובות של אחרים, אך זאת רק אם הם רלוונטיים לעצמי. הערכת יתר או הערכת חסר של השפעת התנהגותם על אחרים.
  • היעדר אינטימיות – היחסים הבינאישיים לרוב שטחיים ומשמשים לוויסות ההערכה העצמית. הדדיות מוגבלת בשל חוסר עניין אמיתי בחוויות של אחרים ובשל דומיננטיות של צורכי והישגי העצמי.

ב. בנוסף, מתקיימות שתי תכונות אישיות פתולוגיות:

  • גרנדיוזיות – תחושת זכות, גלויה או סמויה, העצמי במרכז, מלווה באמונה נחרצת שהאדם טוב מאחרים ובהתנשאות כלפי אחרים.
  • חיפוש תשומת לב ואישור מאחרים – ניסיונות משמעותיים למשוך ולהיות במרכז תשומת הלב של אחרים, וחיפוש של הערצה. גם היבט זה יכול להיות סמוי, ולהתבטא, למשל בחרדה חברתית (ביישנות קיצונית), בפחד מלהיות מובך בחברה או בחרדת ביצועים.

תת-סוגים של ההפרעה

אף על פי שה-DSM-5 מתייחס להפרעת אישיות נרקיסיסטית כהפרעה הומוגנית, ישנה ספרות מקצועית עשירה התומכת בקיומם של תת-סוגים.[11] מאמר מדעי משנת 2015 הציע שתי וריאציות עיקריות של נרקיסיזם: תת-סוג אחד הוא "גלוי" או "גרנדיוזי", ומאופיין בגאווה, מוחצנות ואומץ. תת-סוג שני הוא "סמוי" או "פגיע", ומאופיין בביישנות, במופנמות וברגישות גבוהה לעלבונות.[11] "נרקיסיזם גרנדיוזי" מתבטא בגרנדיוזיות גלויה, ברצון עז לתשומת לב, בתחושת זכאות, וברמות חרדה נמוכות. אנשים עם תת-סוג זה יכולים להיות מקסימים מבחינה חברתית, אך הם נוטים ליצור קשרים חברתיים או אינטימיים רק אם האחר מתאים לקידום מטרותיהם או לחיזוק דימויים העצמי. בני אדם הנמצאים איתם בקשר חשים פעמים רבות בקרירות רגשית או בהיעדר עניין הדדי.[4] הפסיכיאטר גלן גבארד תיאר את התת-סוג שהוא כינה "תת-מודע" כגרנדיוזי, יהיר, ועבה עור.[12] התת-סוג של "נרקיסיזם סמוי" כרוך ברמה מודעת של חוסר אונים, ריקנות, הערכה עצמית נמוכה ובושה. סוג זה של נרקיסיזם יכול למשל להתבטא בהתנהגות של הימנעות ממצבים חברתיים בהם ההערצה שהם צריכים או מצפים לה אינה אפשרית, או בפחד מלהיות מובך. הם לא ידווחו על הצדדים הגרנדיוזיים באישיותם, אך עדיין יגלו כמיהה חבויה לשליטה באובייקט.[13] אנשים עם תת-סוג זה הם מאופקים, לעיתים קרובות ביישנים, רגישים מאוד לעלבונות, ושומרים על תחושת גרנדיוזיות סמויה. גבארד תיאר תת-סוג שהוא כינה "היפר-ויגילינט" כנפגע בקלות, רגיש, וביישן.[12][13]

נרקיסיזם ממאיר

ערך מורחב – נרקיסיזם ממאיר

תת-סוג זה תואר לראשונה על ידי אוטו קרנברג בשנת 1984.[14] נרקיסיזם ממאיר מאופיין בהתנהגות לא מוסרית, אלימה וסדיסטית, שמטרתה להגן על תחושת ערך עצמי מנופחת. אדם הלוקה בסוג זה של נרקיסיזם מאופיין במניפולטיביות, חיפוש כוח ושליטה בהקשר הבין-אישי, חשיבות עצמית קיצונית, והיעדר חרטה. הוא מתקשה לחשוב באופן אמפתי על האנשים בסביבתו, ממעיט בערכם, מזלזל בהם ויוצר להם דה-הומניזציה. רמת העוינות שלו עלולה לעלות לאורך זמן. אוטו קרנברג טען כי נרקיסיזם ממאיר מהווה צורה מעט פחות פתולוגית של פסיכופתיה.[15] נכון לשנת 2022 אין כלי אבחון או כלי לדיווח עצמי שניתן לאבחן באמצעותו נרקיסיזם ממאיר. קיים רק גוף קטן של ידע היסטורי ותאורטי על תת-סוג זה.[14]

מאפיינים קליניים

אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית נוטים להגזים בהערכת יכולותיהם והישגיהם, עשויים להיראות יומרנים ורברבנים ומצפים שאחרים יכירו ביכולותיהם. תחושה זו של עליונות עלולה לגרום להם להשתלט על שיחות[16] או להיות חסרי סבלנות, או להפגין בוז כאשר אחרים מדברים על עצמם.[9] כאשר יהירותם נפגעת מביקורת אמיתית או מדומה, הכעס שלהם יכול להיות חסר פרופרציות לאירוע.[9] הערכתם העצמית של נרקיסיסטים יכולה להיות לפעמים גבוהה, ולפעמים נמוכה, או לנוע בין שני קצוות אלה.

בעקבות כך, אנשים בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית יכולים להיראות שתלטנים, מאשימים, שקועים בעצמם, לא סובלניים לצרכים של אחרים ולהשפעה של התנהגותם על אחרים, ולהתעקש שאחרים יראו אותם כרצונם.[9] נרקיסיסטים משתמשים באסטרטגיות שונות כדי להגן על תחושת העליונות שלהם, וזאת לעיתים קרובות על חשבון אחרים. הם עשויים להמעיט מערכם של אחרים על מנת לווסת את ההערכה העצמית ולשמור על תחושה של עליונות, ולעיתים קרובות הם מגיבים לפידבקים שהם תופסים כאיום בכעס ובעוינות.[17] הם עשויים להאדיר את עצמם באמצעות התחייבות למטרות לא מציאותיות, לקחת קרדיט מוגזם על הצלחה,[17] להפגין עיוותים ביחס לביצועים שלהם,[18] ולהשתמש בטקטיקות שונות של הונאה עצמית על מנת לשמור על תחושת עליונות ומיוחדות.[19] מאחר שהאגו השביר של אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית הוא בעל רגישות גבוהה לביקורת או לתבוסה מדומה, יש להם נטייה להרגיש רגשות של בושה, השפלה, וחוסר ערך באירועים מינוריים או מדומים.[16] הם בדרך כלל מסווים את רגשותיהם מאחרים באמצעות ענווה מזויפת, נסיגה חברתית, או שהם עשויים להגיב בהתפרצויות זעם, התרסה, או באמצעות נקמה.[20] בניגוד לכך, תקופות ממושכות של גרנדיוזיות עשויות לגרום אצלם למצב רוח היפומאני.[9] נרקיסיסטים מאופיינים לעיתים קרובות בתחושת זכאות יוצאת דופן. הם מצפים שצורכיהם יסופקו, ומופתעים וכועסים כאשר הדבר אינו קורה. למשל, הם עשויים להניח שאינם צריכים לחכות בתור ושאחרים צריכים לוותר על סדר העדיפות לטובתם. תחושה זו של "מגיע לי", בשילוב עם היעדר רגישות לצורכי אחרים ולרצונותיהם, מביאים אותם לנצל את הסובבים אותם.[9] לעיתים קרובות הם מתעקשים רק "על הטוב ביותר" (רופא, עורך דין, מספרה, מוסדות וכדומה), ונוטים לזלזל באלה שמאכזבים אותם.[9]

על פי ה-DSM-5: "אנשים רבים ומצליחים מאוד מפגינים תכונות אישיות שיכולות להיחשב נרקיסיסטיות, אך רק כאשר תכונות אלה אינן גמישות או הולמות, מתמשכות, וגורמות לליקוי תפקודי משמעותי או למצוקה סובייקטיבית, ולא ניתן להסבירם על ידי הפרעה אחרת, הן מהוות הפרעת אישיות נרקיסיסטית".[9] ביטחון יתר נוטה להפוך אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית לשאפתניים מאוד, אך זה לא מוביל בהכרח להצלחה או להישגים מקצועיים גבוהים.[9] הסובלים מההפרעה עשויים לגלות מוטיבציה נמוכה להשתתפות בתחרויות או לסרב לקחת סיכונים כדי להימנע מכישלון. בנוסף, אי היכולת שלהם לסבול ממכשולים, ממחלוקות או מביקורת, יחד עם חוסר אמפתיה, מקשים עליהם לעבוד בשיתוף פעולה עם אחרים או לשמור על יחסים מקצועיים יציבים וארוכי טווח עם הממונים עליהם והעמיתים שלהם.[9] הפרעה זו נקשרת גם לאנורקסיה נרבוזה ולשימוש לרעה בסמים, בייחוד קוקאין.[9]

מעריכים כי הנרקיסיזם הוא מנגנון הגנה פסיכולוגי הבא להגן על ערכו ושלמותו של האגו מפני איומים מבחוץ (ראו תת-פרק: הערכה עצמית סמויה).[7] קטס דה-וריז טוען כי הנרקיסיסטים חשים שהם יכולים לסמוך רק על עצמם ושאסור להם להזדקק לאהבה ולנאמנות של איש.[21][22] הם מעמידים פנים שהם מספקים את עצמם, אך בעומק ליבם חשים נחיתות וריקנות. כדי להתמודד עם תחושות אלה ולכסות עליהן, עסוק הנרקיסיסט בביסוס כוחו, יופיו, מעמדו, יוקרתו ועליונותו. בה בעת מצפה הנרקיסיסט מהאחרים לקבל את עליונותו ולספק את צרכיו הנרקיסיסטיים.[21][22]

פרפקציוניזם

פרפקציוניזם עם סטנדרטים גבוהים ואידיאלים גבוהים נחשב זה זמן רב לחלק משמעותי בתפקוד של הסובלים מההפרעה. חלקם עשויים לדבר בפתיחות על הפרפקציוניזם שלהם, ואחרים מהססים ושומרים זאת בסוד.[23]

יואיט ופלט (1991) הציעו כי לפרפקציוניזם שלושה ממדים: (1) פרפקציוניזם המכוון כלפי העצמי (self-oriented perfectionism), המתבטא בהצבת סטנדרטים בלתי ריאליים, בבדיקה עצמית אינטנסיבית ובפחד מטעויות או מכישלונות בתחומים שונים. (2) פרפקציוניזם המכוון כלפי האחר (other-oriented perfectionism) – גורם בין-אישי שקשור להערכת האדם את האחרים המשמעותיים בחייו באופן מחמיר. (3) פרפקציוניזם המוכתב על ידי החברה (socially prescribed perfectionism), שמשמעותו צורך של אדם למלא אחר ציפיות גבוהות מאוד, שעל פי תפיסתו אנשים מציבים לו.[24] צורך זה מבוסס על אמונה לא-רציונלית שלאחרים יש ציפיות מופרזות ממנו, ושהוא חייב לעמוד בהן לצורך אישור וקבלה.[24] ממד נוסף של פרפקציוניזם לא-מסתגל מתואר כהצגה עצמית פרפקציוניסטית (perfectionist self-presentation) הכרוכה בקידום תדמית פומבית של שלמות והימנעות מהצגה ומחשיפה של פגמים וחוסר שלמות.[25]

מחקר מטא-אנליזה, שבחן מידע מתוך 30 מחקרים, מצא כי פרפקציוניזם המכוון כלפי העצמי וכלפי האחר היה קשור לגרנדיוזיות נרקיסיסטית, בעוד שפרפקציוניזם המוכתב על ידי החברה היה קשור לפגיעות נרקיסיסטית. הצגה עצמית פרפקציוניסטית הייתה משותפת גם לגרנדיוזיות וגם לפגיעות.[25]

תפיסות עצמיות

על פי תיאוריות מקובלות בפסיכולוגיה חברתית, כלל התכונות האישיות מסתכמות בשני ממדי-על: (1) חברתיות (communion), הכוללות תכונות הנוגעות ליחסים חברתיים, כמו חום, ידידות או הגינות; (2) יכולת (agency), הכוללת תכונות המבטאות יעילות ויכולת ביצוע, כמו אמביצה ודעתנות.[26] בספרות המקצועית נקראים לעיתים המושגים הללו "The Big Two".[26]

חלק מהחוקרים מחלקים את ממד החברתיות לשניים: תכונות הקשורות ליחסי חברות וידידות, ותכונות הקשורות למוסריות ולהגינות.[27] על פי טענה זו הועמדו שלושה ממדי-על: חברתיות (communion), מוסריות (morality) ויכולת (agency).[27] למשל, במסגרת מודל הפיוס מבוסס הצרכים של נדלר ושנבל, נטען כי כאשר אחד הממדים נפגע בעת קונפליקט, המעורבים חשים צורך לשקם אותו והם פועלים כדי למלא את הצורך. כך אדם שחש במהלך קונפליקט כי היכולת שלו נפגעה, יפעל כדי להשיב לעצמו את תחושת היכולת.[28]

אחד הממצאים העקביים ביותר בספרות המקצועית הוא שנרקיסיסטים תופסים את עצמם כאנשים עם תכונות "יכולתיות" (agentic self-views), יותר מאשר חברותיות או מוסריות. הם מדרגים את עצמם כאינטליגנטים יותר, מוחצנים יותר ופתוחים יותר לחוויות, אך אינם מדרגים את עצמם כמוסריים יותר, או נעימים יותר מהאדם הממוצע, ואפילו פחות.[29] הדבר מעיד, בין היתר, על כך שההערכה העצמית הגבוהה של נרקיסיסטים נעוצה בהישגים ובכישורים, ולא במערכות יחסים או ביכולות חברתיות או מוסריות שלהם. ממצא זה נמצא גם ברמה הלא-מודעת (Implicit attitudes), דבר המעיד על כך כי האוריינטציה הזאת מושרשת באישיותם.[30] כלומר, נרקיסיסטים שמים דגש על מטרות שיקדמו אותם ("יכולתיות") לעומת מטרות מוסריות או חברתיות ("להסתדר עם אחרים").[31]

תחלואה נלווית

הפרעת אישיות נרקיסיסטית נלווית לעיתים קרובות להפרעות אחרות, במיוחד הפרעות בשימוש בחומרים פסיכואקטיביים, בהפרעה דו-קוטבית, בדיכאון קליני, בהפרעות חרדה, בהפרעות אכילה,[32] בהפרעת דחק פוסט-טראומטית, ובהפרעות אישיות אחרות.[33][34] הפרעות נלוות אלה הן שמובילות לעיתים קרובות אנשים עם ההפרעה לטיפול פסיכולוגי. דרגת התחלואה הכפולה קשורה לחומרת ההפרעה.[35] הפרעת אישיות נרקיסיסטית יכולה להתרחש יחד עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית, הפרעת אישיות היסטריונית, הפרעת אישיות גבולית, הפרעת אישיות סכיזוטיפלית, והתנהגות פסיבית-אגרסיבית, עם שיעורים שעולים על 50%.[36] מחקר אחד שנערך על הקהילה מצא כי 39% מהסובלים מהפרעת אישיות גבולית סבלו גם מהפרעה זאת.[33] לתחלואה עם הפרעת אישיות אנטי-חברתית יש השפעה שלילית חמורה ביותר על הפרוגנוזה.

תתי הסוגים של ההפרעה, נרקיסיזם סמוי וגלוי, קשורים לדפוסים שונים של תחלואה נלווית.[37] חרדה ודיכאון הם הפרעות שכיחות יותר בקבוצת הנרקיסיסטים הפגיעים, כמו גם פגיעה עצמית לא-אובדנית וניסיונות התאבדות.[38][39] לעומת זאת, אלו עם תת-סוג גלוי עשויים להיות חופשיים יחסית ממצוקה סובייקטיבית, אלא אם כן הם מתמודדים עם כשלים מקצועיים או בין-אישיים.[40] תכונות גרנדיוזיות קשורות יותר לשימוש לרעה בסמים ואלכוהוליזם, כמו גם להפרעת אישיות אנטי-חברתית והפרעת אישיות פרנואידית.[41]

שכיחות

שכיחות ההפרעה נאמדת בכ-1% מהאוכלוסייה הכללית, ובין 1-15% במסגרות קליניות (למשל, מסגרות גמילה).[42] נכון לשנת 2018, שכיחות ההפרעה בכלל האוכלוסייה היא בין 0.8% ל-6.2%.[43][44] ההפרעה (או מאפיינים שלה) שכיחים מאוד במסגרות צבאיות, עד כדי שיעור של 20%.[45] מוערך כי בקרב תלמידי שנה א' לרפואה, שכיחות ההפרעה היא 17%.[45] ההפרעה גם שכיחה במסגרות פורנזיות, כגון בתי סוהר, ומשוערת בשיעור של כ-6%.[45] בשנת 2008, ההימצאות המצטברת (lifetime prevalence) של ההפרעה בארצות הברית הייתה 6.2% (כ-7.7% בקרב גברים, ו-4.8% בקרב נשים).[33][46] בשנים האחרונות נשמעו טענות שונות כי חלה עלייה משמעותית בהפרעה בקרב נשים ובני נוער, אך על פי ניתוח-על שבחן מידע מתוך 355 מחקרים, נמצא כי זה לא בא לידי ביטוי בנתונים וכי ההבדלים המגדריים והשכיחות נותרה יציבה יחסית לשני המינים לאורך זמן (מ-1990 עד 2013) ועל פני קבוצות גיל שונות.[46]

במחקר שנערך בישראל על גברים שהתאבדו במהלך שירותם הצבאי בצה"ל נמצא כי ל-23.3% מהם הייתה הפרעת אישיות נרקיסיסטית או תכונות של ההפרעה.[47] במחקר נוסף שנערך בישראל נמצא כי התכונות השכיחות ביותר בקרב מתאבדים היו תכונות נרקיסיסטיות (14.1%).[48] הפרעת אישיות נרקיסיסטית אינה בהכרח עוברת רמיסיה בגיל מתקדם. גיל הביניים הוא תקופה קריטית במיוחד להחמרה של הפרעת אישיות זו, והיא גם נמצאה בקרב קשישים.[23] הבדלים תרבותיים והתמודדות עם קשיי הסתגלות לאחר הגירה או מעבר, גם הם יכולים להסלים תגובות נרקיסיסטיות ותכונות פתולוגיות נוספות.[23]

גורמים

הגורם הספציפי שמוביל להתפתחות ההפרעה אינו ידוע.[49] מומחים נוטים ליישם מודל ביופסיכוסוציאלי הדוגל בגישה העקרונית כי שילוב של גורמים נוירוביולוגיים, גנטיים, פסיכולוגיים, חברתיים, וסביבתיים תורמים להתפתחותה של ההפרעה.[50]

התיאוריה הדינמית לוויסות המיקוד של רודוולט ומורף (2001)

ערכים מורחבים – תאוריית ויסות המיקוד, תאוריית המערכת הקוגניטיבית רגשית של האישיות

לפי פרויד, קוהוט וקרנברג, תהליכי הליבה של הפרעת אישיות נרקיסיסטית מייצגים מאמצים לשמור על תחושת עליונות, או להשיב אותה. תהליך זה בדרך כלל מכונה 'מסכה'. על פי תיאור שנוצר מתצפיות קליניות, אנשים נרקיסיסטיים שואפים לשמור על מראה חיצוני גרנדיוזי, כאשר עמוק בתוכם הם מרגישים מאוימים, נחותים ושבריריים. מודלים אמפיריים מענף פסיכולוגיה חברתית מציעים ארגון אישיות דומה. התיאוריה של רודוולט ומורף ממשיגה את האישיות באמצעות המאמצים האופייניים שאדם נוקט כדי לבנות, לשמור, להגן ולשפר השקפות עצמיות רצויות. בתיאוריה 'העצמי' נתפס כרשת עיבוד קוהרנטית ומאורגנת של ייצוגים ותהליכים קוגניטיביים, רגשיים, ומוטיבציוניים הנמצאים באינטראקציה מתמדת עם הסביבה החברתית. עם זאת, מכיוון שנרקיסיסטים מאופיינים בחוסר רגישות כלפי אחרים, ניסיונות הבנייה העצמית שלהם נפגעים לעיתים קרובות. לפיכך, אף שבטווח הקצר אסטרטגיות נרקיסיסטיות בדרך כלל עוזרות להם לווסת את ההערכה העצמית, הם משפיעים לרעה על הקשרים הבין-אישיים שלהם בטווח הארוך, ובאופן אירוני מערערים את התפיסות שהם מתאמצים ליצור ולתחזק. התוצאה היא איפוא, מצב כרוני של תפיסה עצמית גרנדיוזיות אך פגיעה שנמצאת תחת בנייה מתמדת.[51][52]

לתיאוריה מספר מרכיבים עיקריים:[53]

  • מערכת נפשית: מרכיב זה מתייחס לייצוגים ולהתנסויות הקוגניטיביות, הרגשיות והמוטיבציוניות של הפרט הנרקיסיסטי לגבי עצמו, לגבי אחרים, ולגבי העולם שסביבו. בשל חשיבותם המיוחדת של היבטים אלו, מודגשים שני היבטים שלהם: "הבנייה עצמית" (Self-Construals) ו"הבניית האחר" (Other-Construals). הראשונה כוללת ייצוגים קוגניטיביים והערכות רגשיות לגבי התפיסה העצמית, אך גם של העצמי הרצוי או האידיאלי. לפיכך, היא כוללת גם את הציפיות, המטרות, הזהות, שאיפות, מוטיבציה והערכה עצמית. השנייה מדגישה את התפקיד שיש לדעות, לרגשות, ולהבנתם של אחרים בתהליך ויסות המיקוד, שכן היא קובעת כיצד האדם יתנהג כלפיהם. היא קשורה מאוד למבנה העצמי של האדם, מכיוון שהיא טומנת בחובה את הדימוי והעמדות שהאדם מחזיק כלפי אחרים (ספציפיים) וכלפי העולם החברתי שבו שהוא חי.
  • תהליכי ויסות מיקוד: היבט זה של התיאוריה כולל את כל התהליכים, המנגנונים, הטקטיקות והאסטרטגיות שהפרט הנרקיסיסטי עוסק בהן כדי לווסת ולעצב את הדימוי העצמי שלו. תהליכים אלו מופעלים בתגובה לאירועים (חברתיים או תוך-נפשיים) המקודדים כרלוונטיים למטרות של האדם, וצורתם תלויה בפעולה הבין-אישית שהוא נוקט.
  • תהליכים תוך-אישיים: כוללים מנגנוניים קוגניטיביים כמו פרשנויות מוטות של משוב חברתי וביצועים (כדי לווסת הערכה עצמית), תשומת לב סלקטיבית למאפיינים מסוימים של משימות וסביבות חברתיות, זיכרון סלקטיבי או מעוות של אירועי העבר, ותגובות רגשיות לאירועים אלו. מנגנונים אלה עוזרים לעצב את המשמעות והדירוגים החיוביים של מידע או משוב הרלוונטיים לאדם. בעוד שהם מתרחשים בחלקם בתוך המוח של האדם, הם גם משפיעים על הסביבה החברתית שלו, כפי שהם מתבטאים לעיתים קרובות בפומבי. לכן הם קשורים באופן הדוק לתהליכים הבין-אישיים, אשר מורכבים מהתנהגויות שבאמצעותם הפרט הנרקיסיסטי מנסה להשפיע באופן פעיל על הדימויים החברתיים שלהם ועל הרשמים שהם עושים במפגשים בין-אישיים (למשל, תירוצים לביצועים שליליים או ניהול רושם אסטרטגי).
  • העולם החברתי: המערכת העצמית והוויסות שלה מוטמעים במלואם בזירה החברתית, בה מתפתחים תהליכים אלו. יתרה מזאת, העולם החברתי מספק משוב והשוואות חברתיות אפשריות שהמערכת הנפשית צריכה כדי לעצב את דמותה. אינטראקציות אלה יכולות להתבצע מול אנשים ספציפיים, אך גם עם קבוצות חברתיות גדולות ומפוזרות יותר.
  • מערכת עצמית: מערכת הנבנית באמצעות מערכות יחסים חברתיות בדרגות שונות של קרבה, החל מבני זוג (או בני משפחה), ועד זרים מוחלטים. עם ההתנהגויות הייחודיות שלהן, מערכות אחרות מעצבות את האחרונה וכתוצאה מכך, את תהליכי הוויסות העצמי שלה.

גנטיקה

ישנם מספר ראיות לכך שהפרעת אישיות נרקיסיסטית מקורה בגנים תורשתיים, ושסביר יותר שההפרעה תתפתח אצל אנשים שיש להם היסטוריה משפחתית של ההפרעה.[54]

מחקר שנערך בשנת 2001 קבע כי להפרעת אישיות נרקיסיסטית יש תורשתיות גבוהה בשיעור של 66%.[55] מחקר תאומים נוסף מצא קשר של 43.6% בין תורשתיות להפרעת אישיות נרקיסיסטית.[56]

עם זאת, טרם נקבעו הגנים הספציפיים והאינטראקציות הגנטיות שתורמים להתפתחות ההפרעה, וכיצד הם עשויים להשפיע על התהליכים הפיזיולוגיים וההתפתחותיים שבבסיס מצב הזה.

גורמים סביבתיים

גורמים סביבתיים וחברתיים נחשבים גם הם כבעלי השפעה משמעותית על התפתחותה של ההפרעה. נמצא שלסגנונות הורות שונים תפקיד חשוב בהתפתחות הקוגניטיבית, הרגשית, הפיזית והחברתית של הילד.[57]

  • לסגנון ההורות של האם השפעה גדולה יותר מזו של האב.
  • סגנון הורות סמכותני - הורים הדורשים מילדיהם צייתנות ללא שאלות. הם עוינים מבחינה מילולית, ומשתמשים בעונשים פיזיים. לסמכותניות של ההורים יש מתאם חיובי עם נרקיסיזם פגיע.
  • סגנון הורות מתירני - ההורים אינם מצליחים להשגיח על ילדיהם, או בוחרים להתעלם מהתנהגותם. למתירנות כזאת יש מתאם חיובי עם התפתחותו של נרקיסיזם גרנדיוזי.

גלן גבארד מזהה את הגורמים הבאים בספרו "טיפול בהפרעות נפשיות" כגורמים סביבתיים שתורמים להתפתחות ההפרעה:[58]

  • התעללות רגשית קשה בילדות.
  • חוויות הורות שליליות או חשיפה בילדות לאלימות בין ההורים.
  • חשיפה להתנהגויות אנטי-חברתיות מצד הורים או חברים.

עבריינות

תאוריית "פגיעות מבנה האגו" קובעת שאלימות קשורה לתפיסה חיובית ביותר לגבי העצמי, אך אינה מציעה שהערכה עצמית גבוהה מובילה בהכרח לאלימות.

הפרעת אישיות נרקיסיסטית כפי שהיא מתוארת על ידי DSM-5 קשורה לעמדות והתנהגויות חסרות רגישות כפי שהן לעיתים מתבטאות במניפולטיביות, בהתנהגות אנטי-חברתית, ובנצלנות. מחקרים הראו כי הפרעת אישיות נרקיסיסטית ניתנת לזיהוי באוכלוסייה פורנזית (קרי: עבריינית-פסיכיאטרית).[59][60][61][62]

שתי תיאוריות מרכזיות הוצעו במחקר על מנת להסביר את התוקפנות שעשויה לנבוע מהפרעת האישיות:

תאוריית פגיעות מבנה האגו (Threatened Egotism Theory) – לפי תאוריה זו האלימות מואצת כתוצאה מתחושת איום אנוכית (הערכה עצמית גרנדיוזית שאינה מקבלת תמיכה מאחרים בסביבה) ולא כתוצאה מהערכה עצמית נמוכה.[63] ככל שרמת הנרקיסיזם הפתולוגי יותר קיצונית, הרי שרמת העבריינות תקצין אף היא. התאוריה נתמכת על ידי מחקרים שמצאו כי הערכה עצמית חיובית ומוגזמת היא משתנה מנבא לאלימות בקרב צעירים ולרצידיביזם. ממצאים אלו תומכים בתיאוריה שפגיעות ב"מבנה האגו" יכולה להוביל להתנהגות עבריינית מפצה, כלומר, אנשים עם אגו גדול נהפכים תוקפניים כאשר צורכיהם אינם מסופקים או בעקבות פרובוקציה.[63] במרוצת השנים, ובניגוד לתפיסה האינטואיטיבית שהערכה עצמית נמוכה מנבאת התנהגות אגרסיבית, זכתה תיאוריה זאת לתמיכה מחקרית נרחבת.[62][63]

תאוריית הדונאט (Doughnut Theory) – בדומה לתאוריית פגיעות מבנה האגו,[64] תיאוריה זו מכירה בכך שאנשים תוקפניים מחזיקים בדרך כלל בתפיסות מנופחות, אך בנוסף, לפי התאוריה, מאחורי הצגת הגרנדיוזיות מסתתרות תחושות עמוקות של חוסר ביטחון (בדומה לדונאט (סופגניה) עם חלל ריק באמצע).[64] התיאוריה קובעת שאנשים שמחזיקים בשילוב של הערכה עצמית אימפלציסטית (implicit), והערכה עצמית גבוהה-גלויה (קרי: הגנתית), נוטים יותר לאגרסיביות יוצאת דופן. אולם תיאוריה זאת לא זכתה להתייחסות נרחבת במחקר, והממצאים לגביה נתונים במחלוקת.[64]

הקשרים המוצעים על ידי שתי התאוריות נבחנים לעיתים קרובות על אוכלוסיות לא-קליניות (למשל, סטודנטים באוניברסיטה), ורק לעיתים רחוקות על אוכלוסיות קליניות ופורנזיות (כלומר, כאלה שאובחנו עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית ובאו במגע עם רשויות החוק).[65][66] המשמעות היא שכאשר באים לגזור מסקנות אופרטיביות מתוך תיאוריות אלה, אזי יש לנקוט משנה זהירות.[65]

חברה ותרבות

נרקיסיזם במקום העבודה

ערך מורחב – נרקיסיזם במקום העבודה

כפי שניתן לצפות ממונח עמוס קונוטציות שליליות (כלומר, " נרקיסיזם"), מרבית הספרות המקצועית בנושא זה מתמקדת בהשלכות השליליות של תכונות אלה במקום העבודה. עם זאת, המחקר בנושא זה מוגבל מאוד.[67]

קטס דה-וריז (1985) מציע שיש לראות ב"מידה מסוימת של התנהגות נרקיסיסטית כחשובה להצלחה ארגונית ... מידה בינונית תורמת לביצוע אפקטיבי של הארגון ... איכות תיאטרלית של המנהיג, ביטחון עצמי ומכוונות למטרה יכולים להיות מדבקים ... מנהלים אלה מאפשרים לאלה שאותם שהם מנהיגים לחלוק עמם את החזון והמומחיות שלהם".[21] אולם במצבים שבהם יש למנהיג הפרעת אישיות נרקיסיסטית, אישיותו מתאפיינת בחשיבות עצמית גרנדיוזית, בתחושה של מיוחדות, בפנטזיות על הצלחה אינסופית שהוא חש שהוא זכאי לה, בדרישה להערצה ולתשומת לב מתמידים, בתחושת אלטעות של אומניפוטנטיות ושל חסינות, ובאדישות בתגובה לביקורת; ולחלופין בתחושת כעס, נחיתות, רגשות בושה והשפלה.[68][69]

החזון, התוכניות, והמעשים של מנהיגים עם תכונות נרקיסיסטיות פתולוגיות מקבילים לצרכים הנפשיים שלהם. למשל, בגלל הצורך שלהם בהערצה ובהכרה, מנהיגים נרקיסיסטים נוטים יותר מאחרים לקדם את עצמם, ולהשתמש בשקרים, במניפולציה, או בהפחדה על מנת לשריין לעצמם עמדות מפתח, אפילו כאלה שאינן מתאימות להם.[67] יתר על כן, מנהיג עם חסרים באמפתיה נוטים יותר מאחרים לקבל החלטות שמונחות על ידי חשיבה אידיוסינקרטית[70] ותפיסה אגואיסטית של העולם, ולהתעלם מעצות וראיות המתנגשות עם עמדתו. הם נוטים להיות שתלטנים ולהיות מעורבים יתר על המידה בעבודת עמיתיהם. הם עשויים להתנגד להצעות של יועצים, לקחת קרדיט רב על הצלחות, ולהאשים אחרים בכישלונות ובחסרונות שלהם. משום שנרקיסיסטים מאופיינים בגרנדיוזיות, הם עשויים לקבל את ההחלטות השגויות שלהם בוודאות ובביטחון גדול יותר, וכתוצאה מכך גם עם השפעה רבה יותר על הארגון.[67]

במערכות יחסים

לפי קמפבל ופוסטר (2002), נרקיסיסטים מחפשים מעמד חברתי גבוה והערכה עצמית במקום אינטימיות או אכפתיות בקשרים הרומנטיים שלהם, והם נמשכים לאנשים שיכולים לענות על צרכים אלו.[71]



אבחנה מבדלת

  • הפרעות אישיות אחרות: ישנה מידה של חפיפה בין הפרעות האישיות השונות הגורמת לכך שהתמונה הקלינית אצל אדם שאובחן עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית יכולה להתאים באופן חלקי או מלא גם להפרעות אחרות. מה שבולט בעיקר בהפרעת אישיות נרקיסיסטית הוא הצורך המתמיד בשימור הגרנדיוזיות, תחושת החשיבות העצמית, העיסוק במאפיינים הקשורים לטיפוח זהות של אדם המותיר רושם מבריק, נראה אטרקטיבי מאוד, בעל קסם אישי וכדומה.[3]
  • הפרעת אישיות אנטיסוציאלית: אנטיסוציאליים ונרקיסיסטים חולקים נטיות לחלקלקות, שטחיות, ניצול, והיעדר אמפתיה. אדם עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית אינו בהכרח אימפולסיבי, אגרסיבי או רמאי. אדם עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית אינו זקוק להערצה ואינו מקנא באחרים באותה המידה. לרוב, לנרקיסיסטים אין היסטוריה של הפרעת התנהגות או התנהגות עבריינית בבגרות.[3]
  • הפרעת אישיות פרנואידית: חשדנות ונסיגה חברתית מפרידות בין אישיות פראנואדית לאישיות נרקיסיסטית. כשתכונות אלה נמצאות אצל הנרקיסיסט הן נובעות מפחד התגלות של פגמים או חוסר שלמות.[3]
  • הפרעת אישיות טורדנית-כפייתית: הסובלים מהפרעת אישיות נרקיסיסטית והלוקים בהפרעת אישיות טורדנית-כפייתית חולקים מאפיינים כגון פרפקציוניזם, אמונה כי אחרים לא יכולים לעשות דברים כמו שהם יכולים, קרירות רגשית וצורך בשליטה.[72] עם זאת, אדם עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית נוטה להאמין שהמאמצים שלו באמת הגיעו לשלמות.[72] לרוב, התנהגותם של הסובלים מהפרעת אישיות טורדנית-כפייתית אינה כוללת זלזול באחרים, דרישה להערצה או התנהגות מתנשאת.[72]
  • מצבי מאניה או היפומאניה: גרנדיוזיות יכולה להיות תוצאה של מאניה או היפומניה (במסגרת החמרה של הפרעה דו־קוטבית). ההבדל הוא בכך שמאניה והיפומניה הם אירועים בעלי אופי אפיזודי ומובחן מבחינת זמן, והם דועכים בהדרגה. אצל אדם עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית, הגרנדיוזיות תהיה תכונת אופי קבועה ויציבה.[3]
  • שימוש בסמים יש להבחין בין תסמיני הפרעת אישיות נרקיסיסטית לבין שימוש בסמים שונים (בעיקר סמים ממריצים), העלולים גם הם בחלק מהמקרים להביא אדם לבטא גרנדיוזיות ותחושת ערך עצמי גבוה.[3]

מחקרים

בין הראשונים לחקור הפרעת אישיות נרקיסיסטית היה אוטו קרנברג, שבמאמריו ובספריו משנות השמונים של המאה העשרים, תרם רבות להבניית הקונספט של הפרעת אישיות זו ואפיונה הקליני.[73][74] בין הנושאים הנחקרים כיום בהקשר הספציפי של הפרעת אישיות נרקיסיסטית: ביטויי ההפרעה בגילים שונים, הגורמים להתפתחות ההפרעה, מתאמים בין ההפרעה לבין תכונות רקע שונות (באיזו משפחה גדל האדם, איך תפקדו הוריו, משתנים כלכליים ודמוגרפיים ועוד).[75]

פסיכופיזיולוגיה

נמצא כי לאנשים בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית נפח קטן יותר של חומר אפור בחלקים המוח הבאים:[76]

במערכת הפרה-לימבית (חלק מקליפת המוח הקדם-מצחית), ששולטת על עיבוד רגשות, הגדרת מטרות, ושליטה עצמית; באינסולה, הקריטית וההכרחית למודעות רגשית ולרגשות פרו-חברתיים (כגון תחושת אשם); ובפיתול החגורה, שמעורב בקבלת החלטות וביכולת לרסן התנהגויות שליליות.[77]

עדיין לא ידוע אם לפגמים בהתפתחות המוח מקור גנטי, או שהם תוצר של השפעות סביבתיות. כמו כן לא ידוע אם הממצאים משקפים את הסיבה או את התוצאה (כלומר, האם הא-נורמליות גורמת להפרעת האישיות או שהיא נגרמת בשל הפרעת האישיות).

אמפתיה

מחקרים מראים כי בעוד שהאמפתיה הרגשית של נרקיסיסטים היא נמוכה, לנרקיסיסטים יש את היכולת לחוות אותה. מחקר של אוניברסיטת סארי טוען כי נרקיסיסטים מסוגלים לחוות אותה, ושהם יכולים להגיב בצורה רגשית לסבלו של האחר, כאשר הם מנסים להזדהות עם נקודת המבט שלו. המחקר מראה כי הליקויים באמפתיה הרגשית הם לא מתוך חוסר יכולת אלא אולי מתוך חוסר נכונות או חוסר רצון.[78][79][80]

החוקרים שביצעו את המחקרים מצאו כי יכולתם הרגשית של נרקיסיסטים לאמפתיה עשויה להיות לקויה בשל רגשות אינטנסיביים שהם חווים כגון כעס, בושה או פחד. הלקות הרגשית יכולה להיות מוסברת מבושה, ומניסיון להימנע מסיטואציות טעונות רגשית. הסבר אפשרי נוסף הוא שהלקות קשורה לחוסר נכונות להזדהות עם אחרים, ניסיון מכוון להימנע מפְּגִיעוּת.[79]

מחקרים אלה מראים כי לעיתים קרובות נרקיסיסטים אינם מודעים לליקויים שלהם ונוטים להעריך ולהגזים בכמות האמפתיה הרגשית שלהם.[79]

הערכה עצמית סמויה

הערכה עצמית אימפליצסטית (implicit) היא הערכה עצמית לא מודעת ולא מדווחת באמצעות דיווח עצמי מכיוון שהיא מתייחסת לרבדים לא מודעים של ההערכה העצמית.[81] ג'ורדן ואח' סברו כי בעלי הערכה עצמית גלויה גבוהה מתחלקים לשתי קבוצות, האחת היא אנשים בעלי הערכה עצמית גלויה-גבוהה והם מדווחים עליה ככזו, ואילו השנייה מורכבת מאנשים אשר מציגים או מדווחים על הערכה עצמית גבוהה, אך זוהי למעשה הגנה פסיכולוגית המחביאה תחתיה הערכה עצמית סמויה – נמוכה. אנשים אלו מאופיינים בחוסר ביטחון, ולעיתים גם בחוסר יכולת באינטרוספקציה.[81] כלומר, ישנם אנשים שיכולים להחזיק בו-זמנית עמדות מנוגדות כלפי עצמם (למשל, "אני תותח", ו-"אני אפס"). קשר זה נקרא בספרות הפסיכודינמית "מסכה".[81] כאשר מתקיים פער כזה בין הערכה עצמית גלויה גבוהה והערכה עצמית סמויה נמוכה, למעשה זוהי הערכה עצמית גבוהה-הגנתית.[81] כאשר ערך עצמי כללי תלוי בהצלחה או בכישלון בתחום מסוים או במשימה מסוימת, קשר זה נקרא הערכה עצמית מותנית.[82] עם זאת, האם הערכה עצמית אימפלציסטית היא אינה מודעת הוא נושא שנוי במחלוקת ויחד עם כך הקשר בין סוגים שונים של הערכה עצמית לנרקיסיזם פתולוגי גם הוא נתון במחלוקת במחקר.[83] ממצאים ממחקרים שונים שנערכו באמצעות מבחן אסוציאציות חבויות שנועד לבחון את הקשר הזה מצאו ממצאים לא עקביים רבים.[83]

טיפול

היעילות של טיפול פסיכותרפי וטיפולים פסיכו-פרמקולוגיים בהפרעת אישיות נרקיסיסטית לא נבדק באופן שיטתי או אמפירי, והיא הפרעה שנחקרת באופן אמפירי לעיתים רחוקות.[84][4] הטיפול באנשים החיים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית מתמקד בעיקר סביב פסיכותרפיה או טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, והוא קשה וממושך מאוד.[85][86] יתרה מזאת, בשל השאפתנות הגבוהה שכלולה בהפרעה, חלק מהאנשים אינם רואים באבחנה כדבר שפוגע בחייהם או מצריך שינוי.[87] יש הטוענים כי הפרעת אישיות היא הפרעה "אגוסינטוטנית", כלומר כזאת שתכונותיה נתפשות על ידי הסובל ממנה כחלק מעצמו, מאופיו ומאישיותו, והיא הולמת את רצונותיו, ערכיו ושאיפותיו. אך קיימים ממצאים אמפיריים רבים החולקים על תפיסות אלה.[88][89]

אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית עשויים להגיע לטיפול מסיבות שונות. כאשר אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית נכנסים לטיפול, הוא מתבקש בדרך כלל בגלל קשיים בין-אישיים או בשל כשלים מקצועיים, או כדי לחפש הקלה מהפרעה אחרת, כגון דיכאון קליני חוזר ונשנה, שימוש לרעה בסמים, הפרעה דו-קוטבית, הפרעת אכילה, או כתוצאה מלחץ מבני משפחה ומחברים.[90] בין היתר, זה משום שלאנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית יש תובנה לקויה, ולרוב הם אינם מסוגלים לתפוס את ההתנהגות שלהם כלא הולמת בשל הדימוי העצמי החיובי מאוד שלהם, ולכן הם עלולים לפרש את הטיפול כניסיון לערער את ההגנות הגרנדיוזיות שלהם, או לחלופין כניסיונות לשלוט בהם.[91]

ההמלצות הנוכחיות בנושא הטיפול מבוססות במידה רבה על ניסיון קליני ועל ניסוחים תאורטיים. ניסוחים אלה הובילו להתפשטות גישות טיפוליות שונות ותיאורי מקרים שונים, ומומחים בתחום מדווחים כי מניסיונם הקליני טיפולים אלה יכולים להיות יעילים עבור חלק מהסובלים מההפרעה.[20][92]

מאפיינים מסוימים של הפרעת האישיות נמצאו כמעכבי טיפול. למשל, פרפקציוניזם משויך להתקדמות איטית יותר בטיפול בדיכאון, בהפרעה טורדנית-כפייתית, בבולימיה, ובברית טיפולית חלשה.[93] מומחים בתחום ממליצים על נקיטת גישה מעשית, הגדרת מטרות טיפוליות מכוונות מטרות, ושינוי, מאחר שלסובלים מהפרעת האישיות דפוסים תבוסתניים רבים.[93] ההמלצות העיקריות הם על גישת טיפול גמישה, המותאמת לתפקוד המטופל, למוטיבציה שלו, למידת המודעות העצמית שלו, וכן על יחס טיפולי מכבד, עקבי וקשוב. בניית ברית טיפולית עם מטופל נרקיסיסט היא תהליך איטי והדרגתי.[93] על פי רונינגסטאם, התעלמות מהעברה נגדית, עיסוק בקשר תחרותי ושולט עם המטופל, ביקורת כלפי הגרנדיוזיות של המטופל או לחלופין עידוד שלה, התעלמות מאירועי חיים רלוונטיים לדימוי העצמי, הן טעויות נפוצות עם מטופלים נרקיסיסטים.[93][6] לטיפול ממושך ערך רב, שכן כדי לחולל שינויים בדפוסים העקשניים של ההתרכזות בעצמי, נדרשים יחסי טיפול ארוכי טווח, עם שימת דגש ייחודית על התמקדות בצרכים הבלתי מסופקים, על מנת לאפשר את ביטויים ולתת לגיטימציה תוך כדי חיזוק בוחן המציאות.[93][84]

בפרט, שיטות הטיפול המומלצות עבור הסובלים מן ההפרעה הם טיפול ממוקד העברה, טיפול מבוסס מנטליזציה, וטיפול ממוקד סכמה. טיפול דיאלקטי התנהגותי הוא אפשרות נוספת עבור אלה עם תחלואה נלווית של הפרעת אישיות גבולית ודפוסים של פגיעה עצמית.[92][93]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: נרקיסיזם
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: איך להתמודד בהצלחה עם נרקיסיסטים?

חגי, ע' וחגי, י', ‏שימוש בעקרונות פסיכולוגיית העצמי בטיפול בבעיות התנהגות במסגרת עבודתו של הפסיכולוג החינוכי בבית הספר: חלק א', באתר פסיכולוגיה עברית, 2013

הערות שוליים

  1. ^ Timothy J. Trull, Seungmin Jahng, Rachel L. Tomko, Phillip K. Wood, Revised NESARC Personality Disorder Diagnoses: Gender, Prevalence, and Comorbidity with Substance Dependence Disorders, Journal of Personality Disorders 24, 2010-08-01, עמ' 412–426 doi: 10.1521/pedi.2010.24.4.412
  2. ^ 2.0 2.1 Diagnostic and statistical manual of mental disorders : DSM-5 (5th ed.), Washington [etc.]: American Psychiatric Publishing, 2013, עמ' 645
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 American Psychiatric Association, Personality Disorders, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders DSM, 5th, WDC: American Psychiatric Association, 2013, עמ' 669-672
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Eve Caligor, Kenneth N. Levy, Frank E. Yeomans, Narcissistic Personality Disorder: Diagnostic and Clinical Challenges, American Journal of Psychiatry 172, 2015-05, עמ' 415–422 doi: 10.1176/appi.ajp.2014.14060723
  5. ^ Personality Disorders: Toward the DSM-V, Los Angeles: SAGE Publications, 2016, עמ' 235
  6. ^ 6.0 6.1 (PDF) Narcissistic Personality Disorder: Progress in Recognition and Treatment, ResearchGate (באנגלית)
  7. ^ 7.0 7.1 רוני סולן, 'יחד' כאינטגרציה של התלכדות ונפרדות ביחסי אובייקט ונרקיסיזם,, שיחות 3, 1992
  8. ^ Narcissistic Personality Disorder: A Clinical Perspective, insights.ovid.com (באנגלית)
  9. ^ 9.00 9.01 9.02 9.03 9.04 9.05 9.06 9.07 9.08 9.09 9.10 Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (5th ed.), American Psychiatric Association (2013), 2013, עמ' 658-661
  10. ^ 10.0 10.1 © 2012 American Psychiatric Association., DSM-IV and DSM-5 Criteria for the Personality Disorders
  11. ^ 11.0 11.1 Eve Caligor, Kenneth N. Levy, Frank E. Yeomans, Narcissistic Personality Disorder: Diagnostic and Clinical Challenges, American Journal of Psychiatry 172, 2015-05, עמ' 415–422 doi: 10.1176/appi.ajp.2014.14060723
  12. ^ 12.0 12.1 G. O. Gabbard, Two subtypes of narcissistic personality disorder, Bulletin of the Menninger Clinic 53, 1989-11, עמ' 527–532
  13. ^ 13.0 13.1 Aaron L. Pincus, Emily B. Ansell, Claudia A. Pimentel, Nicole M. Cain, Initial construction and validation of the Pathological Narcissism Inventory., Psychological Assessment 21, 2009-09, עמ' 365–379 doi: 10.1037/a0016530
  14. ^ 14.0 14.1 Goldner-Vukov, Mila & Moore, Laurie, Malignant narcissism: From fairy tales to harsh reality, Psychiatria Danubina. 22. 392-405.
  15. ^ Kernberg, Otto F., 1928-, Chapter 8: The Psychodynamics and Psychotherapeutic Management of Psychopathic, Narcissistic, and Paranoid Transferences, Aggressivity, narcissism, and self-destructiveness in the psychotherapeutic relationship : new developments in the psychopathology and psychotherapy of severe personality disorders, New Haven, Conn.: Yale University Press, 2004, עמ' 130-153, מסת"ב 978-0-300-12838-3
  16. ^ 16.0 16.1 "Narcissistic personality disorder - Symptoms and causes". Mayo Clinic (באנגלית). נבדק ב-2018-10-23.
  17. ^ 17.0 17.1 Elsa F. Ronningstam, Identifying and Understanding the Narcissistic Personality, Oxford University Press; 1 edition (April 14, 2005), 2005, מסת"ב 9780195148732
  18. ^ Robert Raskin, Jill Novacek, Robert Hogan, Narcissism, Self-Esteem, and Defensive Self-Enhancement, Journal of Personality 59, 1991-03, עמ' 19–38 doi: 10.1111/j.1467-6494.1991.tb00766.x
  19. ^ Marsha T. Gabriel, Joseph W. Critelli, Jullana S. Ee, Narcissistic Illusions in Self-Evaluations of Intelligence and Attractiveness, Journal of Personality 62, 1994-03, עמ' 143–155 doi: 10.1111/j.1467-6494.1994.tb00798.x
  20. ^ 20.0 20.1 PhD Elsa Ronningstam, New Insights Into Narcissistic Personality Disorder, Vol 33 No 2 33, 2016-02-29
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 Manfred F. R. Kets de Vries, Danny Miller, Narcissism and Leadership: An Object Relations Perspective, Human Relations 38, 1985-06, עמ' 583–601 doi: 10.1177/001872678503800606
  22. ^ 22.0 22.1 Manfred F. R. Kets de Vries, Leaders, fools, and impostors : essays on the psychology of leadership, Rev. ed, New York, NY: iUniverse, Inc, 2003, מסת"ב 0-595-28962-2
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 Elsa Ronningstam, Ph.D., NPD Basic A brief overview of identifying, diagnosingand treating Narcissistic Personality Disorder, 2016
  24. ^ 24.0 24.1 Paul L. Hewitt, Gordon L. Flett, Wendy Turnbull-Donovan, Samuel F. Mikail, The Multidimensional Perfectionism Scale: Reliability, validity, and psychometric properties in psychiatric samples., Psychological Assessment: A Journal of Consulting and Clinical Psychology 3, 1991-09, עמ' 464–468 doi: 10.1037/1040-3590.3.3.464
  25. ^ 25.0 25.1 Martin M. Smith, Simon B. Sherry, Samantha Chen, Donald H. Saklofske, Perfectionism and narcissism: A meta-analytic review, Journal of Research in Personality 64, 2016-10-01, עמ' 90–101 doi: 10.1016/j.jrp.2016.07.012
  26. ^ 26.0 26.1 Andrea E. Abele, Bogdan Wojciszke, The Big Two in Social Judgment and Behavior, Social Psychology 44, 2013-01, עמ' 61–62 doi: 10.1027/1864-9335/a000137
  27. ^ 27.0 27.1 Colin Wayne Leach, Naomi Ellemers, Manuela Barreto, Group virtue: The importance of morality (vs. competence and sociability) in the positive evaluation of in-groups., Journal of Personality and Social Psychology 93, 2007, עמ' 234–249 doi: 10.1037/0022-3514.93.2.234
  28. ^ Arie Nadler, Nurit Shnabel, Instrumental and Socioemotional Paths to Intergroup Reconciliation and the Needs-Based Model of Socioemotional Reconciliation, Oxford University Press, 2008-03-20, עמ' 37–56, מסת"ב 978-0-19-530031-4
  29. ^ W. Keith Campbell, Eric A. Rudich, Constantine Sedikides, Narcissism, Self-Esteem, and the Positivity of Self-Views: Two Portraits of Self-Love, Personality and Social Psychology Bulletin 28, 2002-03, עמ' 358–368 doi: 10.1177/0146167202286007
  30. ^ W. Keith Campbell, Jennifer K. Bosson, Thomas W. Goheen, Chad E. Lakey, Michael H. Kernis, Do Narcissists Dislike Themselves “Deep Down Inside”?, Psychological Science 18, 2007-03, עמ' 227–229 doi: 10.1111/j.1467-9280.2007.01880.x
  31. ^ Ramzi Fatfouta, Michela Schröder-Abé, Agentic to the core? Facets of narcissism and positive implicit self-views in the agentic domain, Journal of Research in Personality 74, 2018-06-01, עמ' 78–82 doi: 10.1016/j.jrp.2018.02.006
  32. ^ Danushika Sivanathan, Boris Bizumic, Elizabeth Rieger, Elizabeth Huxley, Vulnerable narcissism as a mediator of the relationship between perceived parental invalidation and eating disorder pathology, Eating and Weight Disorders - Studies on Anorexia, Bulimia and Obesity, 2019-02-06 doi: 10.1007/s40519-019-00647-2
  33. ^ 33.0 33.1 33.2 Frederick S. Stinson, Deborah A. Dawson, Risë B. Goldstein, S. Patricia Chou, Prevalence, correlates, disability, and comorbidity of DSM-IV narcissistic personality disorder: results from the wave 2 national epidemiologic survey on alcohol and related conditions, The Journal of Clinical Psychiatry 69, 2008-7, עמ' 1033–1045
  34. ^ Mark Zimmerman, Louis Rothschild, Iwona Chelminski, The prevalence of DSM-IV personality disorders in psychiatric outpatients, The American Journal of Psychiatry 162, 2005-10, עמ' 1911–1918 doi: 10.1176/appi.ajp.162.10.1911
  35. ^ Levy KN, Reynoso J, Wasserman RH, et al, Personality Disorders: Toward the DSM-V, SAGE Publications, 2007, עמ' 233–277
  36. ^ Levy, Kenneth & Chauhan, Preeti & Clarkin, John & Wasserman, Rachel & Reynoso, Joseph, (PDF) Narcissistic Pathology: Empirical Approaches (עמ' 8-9), ResearchGate, ‏2009 (באנגלית)
  37. ^ Kenneth N. Levy, Subtypes, dimensions, levels, and mental states in narcissism and narcissistic personality disorder, Journal of Clinical Psychology 68, 2012-8, עמ' 886–897 doi: 10.1002/jclp.21893
  38. ^ Joshua D. Miller, W. Keith Campbell, Comparing clinical and social-personality conceptualizations of narcissism, Journal of Personality 76, 2008-6, עמ' 449–476 doi: 10.1111/j.1467-6494.2008.00492.x
  39. ^ Aaron L. Pincus, Mark R. Lukowitsky, Pathological narcissism and narcissistic personality disorder, Annual Review of Clinical Psychology 6, 2010, עמ' 421–446 doi: 10.1146/annurev.clinpsy.121208.131215
  40. ^ Elsa F. Ronningstam, Identifying and Understanding the Narcissistic Personality, Oxford University Press, April 14, 2005, מסת"ב 978-0195148732
  41. ^ Russ, Eric & Shedler, Jonathan & Bradley, Bekh & Westen, Drew, (PDF) Refining the Construct of Narcissistic Personality Disorder: Diagnostic Criteria and Subtypes (עמ' 7), ResearchGate, ‏2008 (באנגלית)
  42. ^ Sederer, Lloyd I. (2009). Blueprints Psychiatry (Fifth ed.). Philadelphia, Pennsylvania: Wolters Kluwer/Lippincott Williams & Wilkins. p. 29. ISBN 978-0781782531. ארכיון מ-11 ינואר 2017 – via Google Books.
  43. ^ Lionel Cailhol, Éric Pelletier, Louis Rochette, Lise Laporte, Pierre David, Évens Villeneuve, Joel Paris, Alain Lesage, Prevalence, Mortality, and Health Care Use among Patients with Cluster B Personality Disorders Clinically Diagnosed in Quebec: A Provincial Cohort Study, 2001-2012, The Canadian Journal of Psychiatry 62, 2017-05, עמ' 336–342 doi: 10.1177/0706743717700818
  44. ^ Nikhil Dhawan, Mark E. Kunik, John Oldham, John Coverdale, Prevalence and treatment of narcissistic personality disorder in the community: a systematic review, Comprehensive Psychiatry 51, 2010-07, עמ' 333–339 doi: 10.1016/j.comppsych.2009.09.003
  45. ^ 45.0 45.1 45.2 Else Ronningstam, Narcissistic Personality Disorder: Facing DSM-V, Psychiatric Annals 39, 2009-03-01 doi: 10.3928/00485713-20090301-09
  46. ^ 46.0 46.1 Emily Grijalva, Daniel A. Newman, Louis Tay, M. Brent Donnellan, Peter D. Harms, Gender Differences in Narcissism: A Meta-Analytic Review, 2014, עמ' 41
  47. ^ Apter, Alan & Bleich, Avi & King, RA & Kron, Shmuel & Fluch, A & Kotler, Moshe & Cohen, D.J.., Death without warning? A clinical postmortem study of suicide in 43 Israeli adolescent males
  48. ^ Gadi Lubin, MD, Katya Rubinstein, MA, Shimon Burshtein, MD, Igor Barash, MD,1 Gal Afik, MA, Eyal Fruchter, MD,1and Mark Weiser, MD, Suicide in the Israeli Military: Case-Controlled, Prospective and Retrospective Study, Isr J Psychiatry - Vol. 55 - No 3
  49. ^ "Narcissistic personality disorder - Symptoms and causes". Mayo Clinic (באנגלית). נבדק ב-2018-10-01.
  50. ^ Joel Paris, Modernity and narcissistic personality disorder., Personality Disorders: Theory, Research, and Treatment 5, 2014, עמ' 220–226 doi: 10.1037/a0028580
  51. ^ Carolyn C. Morf, Frederick Rhodewalt, Unraveling the Paradoxes of Narcissism: A Dynamic Self-Regulatory Processing Model, Psychological Inquiry 12, 2001-10-01, עמ' 177–196 doi: 10.1207/S15327965PLI1204_1
  52. ^ Carolyn C. Morf, Frederick Rhodewalt, Expanding the Dynamic Self-Regulatory Processing Model of Narcissism: Research Directions for the Future, Psychological Inquiry 12, 2001-10-01, עמ' 243–251 doi: 10.1207/S15327965PLI1204_3
  53. ^ Narcissism From the Perspective of the Dynamic Self- Regulatory Processing Model, The handbook of narcissism and narcissistic personality disorder : theoretical approaches, empirical findings, and treatments, Hoboken, N.J.: John Wiley & Sons, 2011, מסת"ב 978-1-118-09310-8
  54. ^ Torgersen, Svenn; Lygren, Sissel; Øien, Per Anders; Skre, Ingunn; Onstad, Sidsel; Edvardsen, Jack; Tambs, Kristian; Kringlen, Einar (2000). "A twin study of personality disorders". Comprehensive Psychiatry. Elsevier BV. 41 (6): 416–425. doi:10.1053/comp.2000.16560. ISSN 0010-440X.
  55. ^ Coolidge, Frederick & L. Thede, Linda & Jang, Kerry., Heritability of Personality Disorders in Childhood: A Preliminary Investigation
  56. ^ W. J. Livesley, K. L. Jang, P. A. Vernon, Phenotypic and genetic structure of traits delineating personality disorder, Archives of General Psychiatry 55, 1998-10, עמ' 941–948
  57. ^ Eddie Brummelman, Sander Thomaes, Stefanie A. Nelemans, Bram Orobio de Castro, Origins of narcissism in children, Proceedings of the National Academy of Sciences 112, 2015-03-24, עמ' 3659–3662 doi: 10.1073/pnas.1420870112
  58. ^ Elsa F. Ronningstam, 72, Gabbard?s Treatments of Psychiatric Disorders, American Psychiatric Publishing, 2014-05-05, מסת"ב 978-1-58562-442-3
  59. ^ Janet I. Warren, Mandi Burnette, Susan Carol South, Preeti Chauhan, Risha Bale, Roxanne Friend, Personality disorders and violence among female prison inmates, The Journal of the American Academy of Psychiatry and the Law 30, 2002, עמ' 502–509
  60. ^ Marit F. Svindseth, Jim Aage Nøttestad, Juliska Wallin, John Olav Roaldset, Alv A. Dahl, Narcissism in patients admitted to psychiatric acute wards: its relation to violence, suicidality and other psychopathology, BMC Psychiatry 8, 2008-02-27, עמ' 13 doi: 10.1186/1471-244X-8-13
  61. ^ Ron Beasley, Cal D. Stoltenberg, Personality characteristics of male spouse abusers., Professional Psychology: Research and Practice 23, 1992-08, עמ' 310–317 doi: 10.1037/0735-7028.23.4.310
  62. ^ 62.0 62.1 Ellison M. Cale, Scott O. Lilienfeld, Psychopathy Factors and Risk for Aggressive Behavior: A Test of the "Threatened Egotism" Hypothesis., Law and Human Behavior 30, 2006, עמ' 51–74 doi: 10.1007/s10979-006-9004-5
  63. ^ 63.0 63.1 63.2 Brad J. Bushman, Roy F. Baumeister, Threatened egotism, narcissism, self-esteem, and direct and displaced aggression: Does self-love or self-hate lead to violence?, Journal of Personality and Social Psychology 75, 1998, עמ' 219–229 doi: 10.1037/0022-3514.75.1.219
  64. ^ 64.0 64.1 64.2 28, Does Narcisissm Predict Aggression (Controversies), The handbook of narcissism and narcissistic personality disorder : theoretical approaches, empirical findings, and treatments, Hoboken, N.J.: John Wiley & Sons, 2011, מסת"ב 978-1-118-09310-8
  65. ^ 65.0 65.1 Sinead Lambe, Catherine Hamilton-Giachritsis, Emily Garner, Julian Walker, The Role of Narcissism in Aggression and Violence: A Systematic Review, Trauma, Violence, & Abuse 19, 2018-04, עמ' 209–230 doi: 10.1177/1524838016650190
  66. ^ Sophie L. Kjærvik, Brad J. Bushman, The link between narcissism and aggression: A meta-analytic review., Psychological Bulletin 147, 2021-05, עמ' 477–503 doi: 10.1037/bul0000323
  67. ^ 67.0 67.1 67.2 Seth A. Rosenthal, Todd L. Pittinsky, Narcissistic leadership, The Leadership Quarterly, The Leadership Quarterly Yearly Review of Leadership 17, 2006-12-01, עמ' 617–633 doi: 10.1016/j.leaqua.2006.10.005
  68. ^ Bushman, B. J.; Baumeister, R. F. (1998). "Threatened egotism, narcissism, self-esteem, and direct and displaced aggression: Does self-love or self-hate lead to violence?". Journal of Personality and Social Psychology. 75 (1): 219–229. doi:10.1037/0022-3514.75.1.219. PMID 9686460.
  69. ^ Penney, L. M.; Spector, P. E. (2002). "Narcissism and counterproductive work behavior: Do bigger egos mean bigger problems?". International Journal of Selection and Assessment. 10 (1–2): 126–134. doi:10.1111/1468-2389.00199.
  70. ^ חשיבה ייחודית המובנת רק ליחיד ולאנשים הקרובים לו.
  71. ^ W. Keith Campbell, Craig Foster, Narcissism and Commitment in Romantic Relationships: An Investment Model Analysis, Personality and Social Psychology Bulletin 28(4):484-495, April 2002 doi: 10.1177/0146167202287006
  72. ^ 72.0 72.1 72.2 Elsa Ronningstam, John Gunderson, Differentiating Borderline Personality Disorder from Narcissistic Personality Disorder, Journal of Personality Disorders 5, 1991-09-01, עמ' 225–232 doi: 10.1521/pedi.1991.5.3.225
  73. ^ Kernberg, P. F., Narcissistic personality disorder in childhood, sychiatric Clinics of North America.
  74. ^ Kernberg, O. F., . Narcissistic personality disorder., The personality disorders and neuroses, 1, עמ' 219-231
  75. ^ W. Keith Campbell, Joshua D. Miller, The Handbook of Narcissism and Narcissistic Personality Disorder: Theoretical Approaches, Empirical Findings, and Treatments, John Wiley & Sons, 2011-07-07. (באנגלית)
  76. ^ Lars Schulze, Isabel Dziobek, Aline Vater, Hauke R. Heekeren, Gray matter abnormalities in patients with narcissistic personality disorder, Journal of Psychiatric Research 47, 2013-10, עמ' 1363–1369 doi: 10.1016/j.jpsychires.2013.05.017
  77. ^ Igor Nenadic, Daniel Güllmar, Maren Dietzek, Kerstin Langbein, Brain structure in narcissistic personality disorder: a VBM and DTI pilot study, Psychiatry Research 231, 2015-02-28, עמ' 184–186 doi: 10.1016/j.pscychresns.2014.11.001
  78. ^ Arielle Baskin-Sommers, Elizabeth Krusemark, Elsa Ronningstam, Empathy in Narcissistic Personality Disorder: From Clinical and Empirical Perspectives, Personality disorders 5, 2014-7, עמ' 323–333 doi: 10.1037/per0000061
  79. ^ 79.0 79.1 79.2 Constantine Sedikides, Erica Hepper, Moving Narcissus: Can narcissists be empathic?, Personality and Social Psychology Bulletin
  80. ^ Elsa Ronningstam, Ph.D., NPD Basic: A brief overview of identifying diagnosingand treating Narcissistic Personality Disorder
  81. ^ 81.0 81.1 81.2 81.3 Christian H. Jordan, Steven J. Spencer, Mark P. Zanna, Etsuko Hoshino-Browne, Joshua Correll, Secure and Defensive High Self-Esteem., Journal of Personality and Social Psychology 85, 2003, עמ' 969–978 doi: 10.1037/0022-3514.85.5.969
  82. ^ C. Raymond Knee, Amy Canevello, Amber L. Bush, Astrid Cook, Relationship-contingent self-esteem and the ups and downs of romantic relationships., Journal of Personality and Social Psychology 95, 2008, עמ' 608–627 doi: 10.1037/0022-3514.95.3.608
  83. ^ 83.0 83.1 Chapter 23: Examining the Links Between Narcissism and Self-Esteem, The handbook of narcissism and narcissistic personality disorder : theoretical approaches, empirical findings, and treatments, Hoboken, N.J.: John Wiley & Sons, 2011, מסת"ב 978-1-118-09310-8
  84. ^ 84.0 84.1 The handbook of narcissism and narcissistic personality disorder : theoretical approaches, empirical findings, and treatments, Hoboken, N.J.: John Wiley & Sons, 2011, מסת"ב 978-1-118-09310-8
  85. ^ Ross M. King, Brin F.s. Grenyer, Clint G. Gurtman, Rita Younan, A clinician's quick guide to evidence‐based approaches: Narcissistic personality disorder, Clinical Psychologist 24, 2020-03-01, עמ' 91–95 doi: 10.1111/cp.12214
  86. ^ חנן מוניץ (עורך), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, דיונון, 2016, עמ' 488-489
  87. ^ Elsa Ronningstam, Narcissistic Personality Disorder: A Current Review, Current Psychiatry Reports 12, 2010-01-08, עמ' 68–75 doi: 10.1007/s11920-009-0084-z
  88. ^ Chelsea E. Sleep, Joanna Lamkin, Donald R. Lynam, W. Keith Campbell, Joshua D. Miller, Personality disorder traits: Testing insight regarding presence of traits, impairment, and desire for change, Personality Disorders 10, 2019-03, עמ' 123–131 doi: 10.1037/per0000305
  89. ^ Joel Paris, Is Psychoanalysis Still Relevant to Psychiatry?, The Canadian Journal of Psychiatry 62, 2017-05, עמ' 308–312 doi: 10.1177/0706743717692306
  90. ^ Elsa Ronningstam, New Insights Into Narcissistic Personality Disorder
  91. ^ Pincus, A. L., Cain, N. M., & Wright, A. G., Narcissistic grandiosity and narcissistic vulnerability in psychotherapy, Personality Disorders: Theory, Research, and Treatment, 5(4),, עמ' 439-443.
  92. ^ 92.0 92.1 Eve Caligor, Kenneth N. Levy, Frank E. Yeomans, Narcissistic Personality Disorder: Diagnostic and Clinical Challenges, American Journal of Psychiatry 172, 2015-05, עמ' 415–422 doi: 10.1176/appi.ajp.2014.14060723
  93. ^ 93.0 93.1 93.2 93.3 93.4 93.5 Igor Weinberg, Elsa Ronningstam, Dos and Don'ts in Treatments of Patients With Narcissistic Personality Disorder, Journal of Personality Disorders 34, 2020-03, עמ' 122–142 doi: 10.1521/pedi.2020.34.supp.122


ערך מומלץ

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35781323הפרעת אישיות נרקיסיסטית

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הפרעת_אישיות_נרקיסיסטית&oldid=2233678"