מוסריות

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מוסריות היא הבחנה בין התנהגויות שנחשבות "טובות" לבין אלה שנחשבות "רעות". לפיכך, זהו סוג של חשיבה אנושית. אחת ממטרות המוסריות היא לתת כללים מנחים וערכים (רע/טוב) להתנהגות בכל תחומי החיים, אשר לא בהכרח עולים עם רצונותיו של האדם. בכלל זה, התנהגותו עם משפחתו חבריו ועמיתיו, עם זרים, בפוליטיקה, במדע, במקומות ציבוריים, כלפי עצמו ואף כלפי בעלי חיים. מוסריות היא אחד התחומים הגדולים והחשובים בפילוסופיה, בפסיכולוגיה ובדת. רוב הגישות הפילוסופיות והדתות קבעו כללי מוסר ורבים מכללי המוסר נובעים מהן. מוסריות נחשבת לאחד המניעים של האדם. משחר ההיסטוריה חותרת כל חברה שיהיו לה ערכים שבהם היא מאמינה ופועלת ליישמם, לשמרם ולשנותם בהתאם להתחדשויות. הם משוננים, נלמדים ומועברים מדור לדור ועל החורגים או מפרים אותם מוטלות סנקציות חברתיות ו/או חוקתיות.

בדרך כלל מוסריות נתפסת כמבטאת שלימות ערכית, היתרה על שורת הדין והחוק. כמו כן החברה דורשת רמת מוסריות גבוהה יותר מאדם רם מעלה, או הנושא תפקיד או שליחות ציבורית.

הגדרות שונות

הגדרות שונות מתייחסות להיבטים שונים של מוסריות - אישיים, דתיים וחברתיים. ניתן לחלק באופן גס את ההגדרות לאלה המתייחסות למוסריות כתופעה אנושית (מוסר יחסי), לבין אלה המתייחסות אליו כתופעה על-אנושית (מוסר מוחלט או מוסר אוניברסלי). לפי גישות מסוימות, הפרט מפתח יכולת חשיבה המאפשרת לו בחירה בין ערכים ואלטרנטיבות התנהגותיות - מוסריות יותר ופחות (שגיא, 2010). פרויד הגדיר מוסר באורח כללי ומעורפל עם דגש על תחומי התנהגות מינית ותוקפנית[1]. בהתייחס להיבטים החברתיים מוסר הוא המאמץ להסדיר את היחסים והמעשים בין אדם לאדם, בין אדם לחברה, בין אדם וחברה לקנייניהם ובצורה מופשטת יותר, בין אדם למצפונו והכרתו[2]. דירקהיים טען כי מוסריות היא "סך כל כללים קבועים שנקבעו על פי החברה" (לוין, 1979). ההתפתחות המוסרית נחקרה על ידי פיאז'ה וכממשיך דרכו גם על ידי קולברג.

כללי מוסר יכולים להיווצר על ידי גורמי סמכות כמו שליטים, גופים משפטיים ופוליטיים, דתות ואנשי-רוח, הורים, והם יכולים להיקבע על ידי אדם עבור עצמו.

אטימולוגיה

המילה "מוסר" מופיעה בתנ"ך 14 פעמים, בפעם הראשונה בספר דברים, פרק י"א, פסוק 2: "וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת-בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא-רָאוּ אֶת-מוּסַר ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶת-גָּדְלוֹ אֶת-יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה"[3]. המילה Moral שאובה מהמילה הלטינית Morale/Moralis/Moralitas שמשמעותה מוסר, טוּב, אופי, נימוס, התנהגות טובה. המילה ETHIC שאובה מהשורש היווני ETHOS, שפרושו אופי, הרגל. בלועזית, הביטוי ETHIC שונה מהביטוי Déntologie (דאונטולוגיה), כאשר האחרון נגזר מהשורש היווני DEON שפירושו חובה, מחויבות, ו-LOGOS שמשמעו תורה, תחום. שני הביטויים יחד פירושם תורת החובות. כמו כן, דאונטולוגיה היא מילה נרדפת לאתיקה מקצועית במקצוע מסוים[דרוש מקור].

אחד הפירושים של המילה "אתיקה" הוא: "מסמך המגדיר את הסטנדרטים המוסריים ואת ההתנהגות המקצועית הנדרשת, שאנשי ארגון מקצועי נוהגים לפיהם. היא מוכרת כגילוי דעת המכיל אמות מידה אידאליות, שאותן מאמצת קבוצה מקצועית או מוסד לשם הכוונת חבריה לשאת באחריות מקצועית"[דרוש מקור]. לכל מקצוע יש אתיקה והתנהגות כללית שאותם מגדירים חוקים ותקנות המיוחדים לו. הכוונה בהתנהגות ובאתיקה מקצועית היא למערכת של כללים ותקנות מוסכמות בקרב בעלי אותו מקצוע, כאשר הציות להם הינו בגדר שמירה על המקצוע ועל כבודו.

קיים הבדל בין אחריות חוקית לאחריות מוסרית בשל השוני בהשלכותיהן. אחריות חוקית נקבעת באמצעות חקיקת חוקים העומדים בפני אדם או ארגון, ואילו אחריות מוסרית היא רחבה ומקיפה יותר, מכיוון שהיא קשורה ליחס האדם לאלוקיו, לעצמו ולאחרים. תחום החוק מצטמצם להתנהגות האדם כלפי אחרים, על פי החוק הנהוג בחברה וליישומו דואגת סמכות חיצונית המורכבת משופטים, אנשי ביטחון, פרקליטות ובתי כלא. אחריות מוסרית, לעומתה, היא קבועה יחסית, ומיושמת על ידי האדם הנושא אותה.

הפילוסופיה של המוסר

התחום בפילוסופיה שעוסק במוסר נקרא גם אתיקה. מוסר הוא אחד התחומים הבולטים והחשובים בפילוסופיה, וכמעט כל הפילוסופים הגדולים עסקו בו[דרוש מקור].

סוגי מוסר

ניתן לחלק את ההשקפות על המושג לסוגים או זרמים:

היסטוריה

האמאם עלי בן אבי טאלב, הח'ליפה הרביעי, נחשב לראשון שדיבר על מוסר כמדע העומד בזכות עצמו[דרוש מקור]. הוא כתב ספרים וחיבורים רבים בעניין זה העוסקים בנושא המוסר באופן חדשני.

המוסריות בתורה וביהדות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוסר

המוסריות ביהדות מתאפיינות במוסר רוחני - האדם כלפי אלוקיו ("בין אדם למקום"), לצד מוסריות חברתית - האדם כלפי זולתו וסביבתו ("בין אדם לחברו"). גם זה האחרון, כלול ומשולב במוסר הרוחני.

המוסריות היהודית כפופה ונגזרת מחוקי התורה ומצוותיה, והִנָהּ תלותית ומותנית לפי השקפת התורה. הקוד המוסרי האישי של כל יהודי, הוא שחובתו לעמוד ולציית לדבר אלוקים שנמסר לעם ישראל במעמד הר סיני ועל פי דברי חז"ל שפירשו והעבירו את מסורת התורה.

בתורה ישנם ספרים רבים העוסקים במוסריות. בולטים ומיוחדים בכך הם ספר משלי ומגילת קהלת שבתורה שבכתב, מסכת אבות מהמשניות והברייתא הנלווית לה, בשם "אבות דרבי נתן". בתקופת הגאונים (המאות הט' והי' בערך) התחברו בנושא זה חיבורים נוספים כמו "האמונות והדעות" לרבי סעדיה גאון, אך תודעתם הציבורית לא הייתה בהיקף מאוד נרחב.
ספר "חובות הלבבות" שחובר בתחילת ימי הראשונים הביא לידי התעוררות גדולה בנושא. בעקבותיו הופיעו בתקופת הראשונים ספרים נוספים בנושא. מן המפורסמים שבהם ספר שערי תשובה לרבינו יונה מגירונדי, ספר אורחות צדיקים, ספר הישר, ספר מעלות המידות. גם בתקופת האחרונים חוברו מספר ספרים שהפכו להיות מרכזיים בנושא, ביניהם נמנה המסילת ישרים לרבי משה חיים לוצאטו וחובת התלמידים לאדמו"ר מפיאסצנה[דרוש מקור].
"תנועת המוסר" גרמה לתפנית בגישה ציבורית יותר רצינית לעניין. מייסד התנועה, רבי ישראל מסלנט, הצליח להטביע בציבור ערכים בנושא כמו קביעת זמן יומי ללימוד מוסר (בישיבות רבות אף הוקצה לשם כך "סדר מוסר"), וכן "שיחת מוסר" הניתנת על ידי דמות רוחנית במוסד תורני ("משגיח").

מקורות

משה הלברטל "אתגרים מוסריים בלחימה א-סימטרית" משפט ועסקים כרך יז.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. לוין, ש' (1979). המוסר ועיצוב האופי המוסרי. תל אביב: אוצר המורה
  2. רינג, י' (1999). מוסר לשם מה? ספריית פועלים: הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר
  3. http://www.snopi.com/ToraSearch/torasearch.asp
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0