ביישנות

ביישנות היא תחושה של חשש, סרבול או חוסר נוחות הנחווים כאשר אדם נמצא בסביבת אנשים אחרים, כשהוא פונה לאנשים אחרים או/ו כשאחרים פונים אליו, ובמיוחד במצבים חדשים ועם אנשים לא מוכרים.

מאפיינים

מקור הביישנות יכול להיות נטייה גנטית, או בשל הסביבה בה אדם גדל או ניסיונו האישי. ביישנות יכולה להיות תכונה אישיותית או להופיע באחד משלבי ההתפתחות בקרב ילדים או מבוגרים. לביישנות ישנו גם ממד תרבותי חזק.

ישנן רמות שונות של ביישנות; רמה גבוהה וקיצונית של ביישנות עלולה להוות חרדה חברתית או פוביה חברתית.

ביישנות בדרך כלל נחווית במצבים פחות מוכרים, אם כי במקרים קיצוניים היא עלולה לקרות גם במצבים ויחסים עם אנשים מוכרים. כדי להתמודד עם תחושת חוסר הנוחות במצבים אלו, אנשים ביישנים לרוב נמנעים מאותם מצבים, אך כך הם נקלעים למעין "מעגל קסמים" בו המצב החברתי נשאר זר, בלתי מוכר ומאיים. בצורה זו הביישנות מנציחה את עצמה.

לעיתים נעלמת הביישנות עם הזמן: ילד שהוא ביישן בחברת זרים יכול להשתנות עם התבגרותו. אך בחלק מהמקרים הביישנות אינה נעלמת עם הגיל והופכת לתכונה אישיותית.

בני אדם חשים ביישנות ברמות שונות ובנסיבות שונות. למשל, שחקן יכול להיות דומיננטי ונועז כשהוא מופיע על הבמה, אך ביישן במהלך ראיון. בנוסף ביישנות יכולה להופיע בנוכחות אדם אחד, אך להיעלם כליל בנוכחות אחרים – אדם יכול להיות חברותי ונינוח בקרב משפחתו ועם חברים, אך ביישן בנוכחות בן המין השני (או בנוכחות בן המין הזהה).

ביישנות יכולה פשוט להיחוות כתחושה של חוסר נוחות או חוסר ידיעה מה לומר במצבים חברתיים, אך לעיתים מתווספים אליה גם תסמינים גופניים. הסובלים מביישנות יכולים לחשוב על עצמם שהם "משעממים", לפעמים הם עשויים להתנהג בצורה "מוזרה" בניסיון ליצור עניין, מה שיכול לגרום לאחרים להתרחק מהם עוד יותר.

ראו גם

לקריאה נוספת

צופי מרום, מיכל ניובורן, מרים לבין, איוה גלבוע־שכטמן, איך הביישן למד: מדריך לטיפול עצמי בחרדה חברתית ובביישנות, הוצאת דיונון, 2016.^[1]
גילי רוזן כץ, הרואה ואינו נראה: מדריך מעשי להתמודדות עם ביישנות, הוצאת ניב, 2016.^[1]