פיגוע כביש החוף

פיגוע כביש החוף המוכר גם בשם אוטובוס הדמים היה פיגוע טרור שבוצע ב-11 במרץ 1978 על ידי מחבלים מארגון הטרור הפלסטיני "פת"ח", ובו נרצחו 35 ישראלים ונפצעו 71.

מהלך הפיגוע

ביום שבת אחר הצהריים, 11 במרץ 1978, הגיעה לחוף מעגן מיכאל קבוצה של 11 מחבלים מהפת"ח, בסירות גומי. המחבלים יצאו לדרכם מנמל צור שלושה ימים קודם לכן.

המחבלים הגיעו לחוף שמורת הטבע מעגן מיכאל, לאחר ששהו יומיים בים ואיבדו את דרכם. שני מחבלים נוספים טבעו בדרך. בחוף פגשו המחבלים את צלמת הטבע גייל רובין שעסקה בצילומי טבע בקרבת החוף. המחבלים רצחו אותה והמשיכו בצעדה לעבר כביש החוף. סמוך לשעה 16:30 עצרו מונית שחלפה בכביש. שני מחבלים נכנסו למונית וביחד עם הנוסעים שבה החלו להתקדם דרומה לתל אביב. יתר המחבלים עצרו אוטובוס של מטיילים שהיה בדרכו לחיפה. באוטובוס היו חברי "חוג המשוטטים" של "אגד", עובדי החברה ובני משפחותיהם, שהיו בדרכם חזרה הביתה מיום טיול במערת הנטיפים. המחבלים עצרו את האוטובוס ביריות, התפרצו פנימה ודרשו מהנהג לנסוע לתל אביב. לאחר מכן הם כפתו את ידי הגברים. במהלך הנסיעה ירו המחבלים מחלונות האוטובוס לעבר מכוניות חולפות. מהירי נהרגו ארבעה אנשים.

ליד מחלף אולגה (אז צומת מרומזר) חברו המחבלים למונית בה היו שני המחבלים האחרים. הם העלו את כל נוסעי המונית לאוטובוס והמשיכו לדהור דרומה תוך שהם ממשיכים לירות מחלונות האוטובוס לעבר כלי רכב אחרים. במהלך הנסיעה הבחינו המחבלים באוטובוס "אגד" נוסף שניסה להימלט מהם. היה זה אוטובוס "אגד" בקו 901 מתל אביב לחיפה. נהג האוטובוס, ששמע על התקפת המחבלים, הסתובב והחל נוסע במהירות דרומה. המחבלים רדפו אחרי האוטובוס עד שהצליחו לעצור אותו. נוסעי קו 901 הועלו לאוטובוס חוג המשוטטים, והם המשיכו לדהור לעבר תל אביב.

כל ניסיונות המשטרה לעצור את האוטובוס עלו בתוהו עד שלבסוף, מעט צפונית מצומת גלילות בפאתי תל אביב (מול המקום שבו שוכן כיום סינמה סיטי), ירו השוטרים בגלגלי האוטובוס והוא נעצר. בין המחבלים לבין כוחות משטרה שהיו במקום התפתח קרב יריות ארוך. חלק מהמחבלים פרץ החוצה מהאוטובוס, השאר החלו לירות לעבר הנוסעים, שניסו להימלט. לבסוף פוצצו המחבלים את האוטובוס על כל נוסעיו והוא הפך למלכודת אש גדולה. רוב נוסעי האוטובוס נהרגו, בנוסף לחייל צה"ל (יעקב פז) שהיה במקרה במקום והסתער באופן עצמאי על האוטובוס החטוף. אסף חפץ, מפקד הימ"מ, שהגיע למקום לפני הכוחות מיחידתו, ניהל קרב פנים אל פנים כנגד שישה-שבעה מחבלים, במהלכו הרג שני מחבלים ושבה אחד^[1] חפץ נפצע במהלך הקרב ואיבד את השמיעה באוזן אחת. בזכות גילוי אומץ לב בעת הקרב, הוענק לו עיטור האומץ מטעם משטרת ישראל.^[2]

בטבח נרצחו 35 איש ונפצעו 71.

עקב חוסר ודאות באשר לגורל המחבלים שהיו באוטובוס, הוטל עוצר על יישובים באזור גוש דן ודרום השרון, ונערכו סריקות אחר המחבלים (שלא נמצאו, וכנראה נהרגו, מלבד שניים שנותרו בחיים^[3]).

בתגובה לפיגוע זה, ולפיגועים אחרים, יצאה מדינת ישראל למבצע ליטני בדרום לבנון.

הרמטכ"ל מוטה גור מינה ועדת חקירה לאירועים בראשות האלוף יונה אפרת ומפכ"ל המשטרה חיים תבורי מינה ועדת בדיקה בראשות ניצב שמואל איתן.

במקום שבו הגיע האוטובוס לסוף דרכו הוקמה ב-1982 אנדרטה לזכר הנספים, שעוצבה על ידי הפסל יצחק שמואלי, ונמצאת מערבית לכביש החוף.^[4]

שלדת האוטובוס שנהרס בפיגוע זה, ניצבת כיום במוזיאון הרכב ההיסטורי של "אגד" בחולון.

הרשות הפלסטינית מנציחה את זכרה של דלאל מוגרבי, ממובילי הכוח המפַגֵע, בשמם של בתי-ספר לבנות בעזה ובחברון. בלבנון קיוו, כי גופתה תוחזר במסגרת עסקת חילופי השבויים של אלדד רגב ואודי גולדווסר ב-16 ביולי 2008. אולם, עם סיום בדיקות הדנ"א של שרידי הגופות שהגיעו מישראל בעקבות העסקה, התברר כי היא אינה ביניהן.

שני המחבלים שנותרו בחיים, חאלד חוסיין (אבו עוסבה) וחוסיין פואד, הועמדו לדין בבית המשפט הצבאי בלוד.^[5] חאלד אבו עוסבה שוחרר בעסקת ג'יבריל.