דוורסואר
דוורסואר הוא שם נקודת השפך של מי תעלת סואץ אל האגם המר הגדול שבמצרים. מקור השם הוא מצרפתית (Déversoir) ומשמעותו: "שפך מלאכותי". השם ניתן למקום על ידי המהנדסים הצרפתים שעסקו בחפירת תעלת סואץ.[1] בזמן מלחמת העולם השנייה פעל בדוורסואר, בגדה המערבית של תעלת סואץ, שדה תעופה של חיל האוויר המלכותי, ששימש לאחר מכן גם את חיל האוויר המצרי. במלחמת יום הכיפורים היווה המקום נקודה אסטרטגית כשצה"ל צלח את תעלת סואץ בנקודה זו, במסגרת מבצע אבירי לב. בספרות הערבית העוסקת במלחמת יום הכיפורים זכתה המערכה סביב ראש הגשר הישראלי בדוורסואר לשם "מערכת דוורסואר".
שדה התעופה דוורסואר
 | |||||||||||||||
| תצ"א של בסיס חיל האוויר המלכותי דוורסואר (שנת 1945) | |||||||||||||||
| נתוני השדה | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג השדה | צבאי | ||||||||||||||
| תקופת הפעילות | לפני מלחמת העולם השנייה – הווה | ||||||||||||||
| מפעיל |
 חיל האוויר המצרי | ||||||||||||||
| מפעיל בעבר |
 חיל האוויר המלכותי (1935-1956)חיל האוויר התשיעי (1942-45) | ||||||||||||||
| בעלים | צבא מצרים | ||||||||||||||
| עיר סמוכה | איסמעליה (במרחק כ-19 ק"מ) | ||||||||||||||
| קואורדינטות | 30°25′23.4″N 32°20′08.2″E / 30.423167°N 32.335611°E | ||||||||||||||
| מסלולי טיסה | |||||||||||||||
| |||||||||||||||
.jpg)
שדה התעופה דוורסואר (ידוע גם בשם שדה תעופה אבו סולטן), הוקם עוד לפני מלחמת העולם השנייה. שדה התעופה שימש את חיל האוויר המלכותי ואת חיל האוויר האמריקאי בזמן המערכה בצפון אפריקה. בינואר 1949 יצאו משדה התעופה בדוורסואר ומשדה התעופה הסמוך אליו, פאיד, מטוסים בריטיים שהיו מעורבים בתקרית האוויר הישראלית-בריטית. באמצע שנות ה-50, כחלק מההסכם האנגלי-מצרי לפינוי אזור תעלת סואץ, פונה השדה ועבר לשמש את חיל האוויר המצרי. בשדה נבנו מחסים למטוסים אך בשלב מסוים חדל הצבא המצרי מלהשתמש בו לתקופה ארוכה.
מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים
בזמן מלחמת ההתשה ובניית קו בר-לב, הוקם בדוורסואר, בצד המזרחי של תעלת סואץ, המעוז "מצמד".
עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים הותקף המעוז על ידי כוחות חי"ר מצריים שחצו את התעלה ועל ידי ארטילריה מצרית. הכוחות המצריים השתייכו לחטיבת החי"ר 112 שפעלה תחת דיוויזיית חי"ר 16 המצרית.[2] במעוז שהו באותה עת 34 חיילים ישראלים, רובם אנשי חטיבת המילואים הירושלמית. לאחר יותר מיומיים בהם צרו הכוחות המצרים על המוצב, ולאחר ניסיון היחלצות שנכשל, נכנעו אנשי המעוז ב-9 באוקטובר בשעה 08:00. לכוח הישראלי היו 2 הרוגים ו-32 חיילים נשבו על ידי המצרים.[3]
לאחר קרב השריון של ה-14 באוקטובר, שנסתיים בניצחון ישראלי, החליט צה"ל להעביר את היוזמה לידיו ולצלוח את תעלת סואץ מערבה. כנקודת הצליחה נבחר אזור דוורסואר וזאת, בשל מספר סיבות:
- היותו "תפר" בין הארמייה השנייה של הצבא המצרי שהחזיקה את האזור הצפוני של תעלת סואץ עד האגם המר הגדול, ובין הארמייה השלישית שהחזיקה באזור הדרומי. דבר זה היה אמור לאפשר לכוחות הישראלים להגיע סמוך לאזור הצליחה ללא קרב הבקעה קשה.
- האגם המר הגדול היווה אגף בטוח מבחינת התקפות מצריות מדרום.
- כאחת מנקודות הצליחה המתוכננות של צה"ל, עוד בטרם המלחמה, הוכשרה בדוורסואר "חצר" - שאמורה הייתה לשמש כמקום ריכוז לכוחות הצולחים.
- קיום שני כבישי אורך (מזרח-מערב) הסמוכים לנקודת הצליחה: ציר "טרטור" בצפון וציר "עכביש" בדרום (הוביל למעוז "לקקן"), שהגיעו עד לציר "לכסיקון" (ציר הרוחב לאורך תעלת סואץ) והיו אמורים לאפשר תנועה נוחה יותר אל נקודת הצליחה.[4]
- רצועה צרה יחסית של חיץ חקלאי ממערב לתעלת סואץ באזור הצליחה. דבר שהיה אמור לאפשר לכוחות צה"ל "לצאת החוצה" במהירות ולהביא לידי ביטוי את יתרונם ב"תנועה ואש".[5]
מבצע הצליחה הישראלי, שכונה מבצע אבירי לב, החל ב-15 באוקטובר בלילה כשכוח צנחנים ישראלי מחטיבה 247 חצה את התעלה בסירות גומי לאחר שהגיע לאתר הצליחה בציר הדרומי (ציר עכביש).[5] ביומיים שלאחר מכן התחוללו קרבות עזים במתחם "החווה הסינית" שמצפון מזרח לנקודת הצליחה ובמקביל, נכשלו הישראלים בקידום כוחות משמעותיים לאזור הצליחה בשל כשלים טכניים ולוגיסטיים. בה בעת, נראה שהמצרים לא ייחסו חשיבות רבה ל"פרצת דוורסואר" (בערבית: "ثغرة الدفرسوار", זה הכינוי שנתנו המצרים למבצע הצליחה הישראלי) ונמנעו מהסטת כוחות גדולים לאזור הפרצה.[4] רק ב-17 באוקטובר החלו המצרים להסיט כוחות אל עבר דוורסואר ולהפגיז את אזור הצליחה. ההפגזות הארטילריות והפצצות חיל האוויר המצרי על צידו המזרחי של ראש הגשר הישראלי שכונה "החצר" גבו מחיר דמים יקר מצה"ל. למעלה מ-100 חיילי צה"ל נהרגו ב"חצר" שזכתה לכינוי "חצר מוות" והופגזה עד הפסקת האש ב-24 באוקטובר.[6] צה"ל הצליח לשמור על אחיזתו בראש הגשר ולהעביר כוחות נוספים אל הגדה המערבית של תעלת סואץ.
עד סיום מלחמת יום הכיפורים נשאר ראש הגשר בדוורסואר ראש הגשר היחיד שבידי ישראל על תעלת סואץ. לאחר חתימת הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים בינואר 1974, פונה אזור דוורסואר על ידי הכוחות הישראלים ועבר במרץ 1974 לידי המצרים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ זאב וילנאי, סיני עבר והווה, הוצאת אחיעבר, 1969, עמ' 131
- ^ אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל - עשור שלישי, הוצאת כרטא והוצאת משרד הביטחון, 1983, עמ' 75,73
- ^ אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל - עשור שלישי, הוצאת כרטא והוצאת משרד הביטחון, 1983, עמ' 70
- ^ 4.0 4.1 מלחמת יום הכיפורים, "בעוז רוחם", אתר אכ"א
- ^ 5.0 5.1 אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל - עשור שלישי, הוצאת כרטא והוצאת משרד הביטחון, 1983, עמ' 81
- ^ איתן הבר וזאב שיף, דני אשר - עורך משנה, לקסיקון מלחמת יום הכיפורים, הוצאת זמורה ביתן, 2003, עמ' 193
36307922דוורסואר