סומלי

המדינה האתיופיות של אזור סומלי
Dawlada Deegaanka Soomaalida Itoobiya
الدولة الاثيوبية المنطقة الصومالية
ሶማሊ ክልል

מדינה
מושל	עבדולאי חסן מוחמד
בירת המדינה	ג'יג'יגה
שטח	279,252 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ במדינה	4,329,001 (2005)
‑ צפיפות	15.5 נפש לקמ"ר (2005)
אזור זמן	UTC +3
http://www.somalistate.com
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה

בערך זה מופיע גופן געז. כדי שתוכלו לראות את הכתוב בערך זה בצורה תקינה, תצטרכו להתקין גופן געז במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, תוכלו לקבל עזרה כאן.

סומלי (באמהרית: ሶማሌ, בסומלית: Soomaalida, נקראת לעיתים "סומליה") היא אחת המדינות המרכיבות את הפדרציה האתיופית. סומלי כוללת למעשה את כל החלק המזרחי של אתיופיה וגובלת במזרחה ובצפונה בסומליה, במערבה באורומיה, בצפון-מערבה בעפר ובדירה דאווה ובדרומה בקניה.

סומלי היא המחוז הבדלני ביותר אשר מבקש לפרוש מאתיופיה והוא מקור הסכסוך האתיופי-סומלי, סומלי היא למעשה חלק מאתיופיה רק מסוף המאה התשע-עשרה ונהפכה לכזאת לאחר כיבוש וסיפוח אתיופי, במהלך השנים התגלה באזור זה נפט מה שגרם לממשלה האתיופית לא לתת לאזור זה לפרוש ממנה לטובת סומליה השכנה. סומלי היא המדינה האתיופית הנחשלת ביותר, נוסף על כל הצרות מתרחשים לעיתים קרובות באזור פיגועי טרור של החזית הלאומית לשחרור אוגדן בעידוד השכנה סומליה מה שהוביל את הממשלה הפדרלית לפלוש לסומליה ולפתיחת חזית נגד הבדלנים הסומלים במה שכונה "המלחמה האתיופית המלוכלכת".

שם המדינה

השם הרשמי של מדינת סומלי הוא "המדינה האזורית-לאומית הסומלית", בחוקת אתיופיה המדינה מכונה בשם "מדינת סומלי" (סומלית: Soomaalida), לפני אימוץ השם סומלי המדינה נקראה "אזור חמש". במהלך ההיסטוריה האזור כונה בשם אוגדן (Ogaadeen) על שם השבט הסומלי אוגדן שיושב באזור זה ברובו ולפיכך כונה גם שם "אגודניה" (Ogaadeeniya), למרות שאוגדן הוא למעשה אזור גאוגרפי בדרום המדינה, במהלך ההיסטוריה שם זה תיאר את כל השטחים המיושבים בסומלים בחלק המזרחי של אתיופיה. במהלך אמצע המאה העשרים בשיא התנועה הכלל-סומלית הלאומנית האזור כונה וממשיכם להיקרא על ידי קבוצות בדלניות בשם "סומליה המערבית" (Somali Galbeed) או "סומלילנד האתיופית", למרות כל זאת המדינה מכונה בפי אזרחי אתיופיה בשם "סומליה" (Soomaaliya) אותו השם אשר משמש את שכנתה המזרחית של אתיופיה, סומליה.

משמעות השם "סומליה" (Soomaaliyeed) שממנו נלקח המושג "סומלים" הוא בסומלית עתיקה שבה מילה זו מתחלקת לשניים "סו" שמשמעותו "בשר" והסיומת "מאל" שמשמעותה "לחיות" או "רווח", המילה זו במחובר יוצרת את המילה "סומאל" שפירושה "אחד שחי על בשר". מושג זה בהתייחס לשבטים האסלאמיים היושבים באזור היו בשירי הלל לסולטאן יפאט, סעאד א-דין השני ב-1415 לאחר מלחמתו הכושלת כנגד צבא הקיסר יסחק הראשון.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של סומליה

היסטוריה מוקדמת

ערך מורחב – האימפריה החבשית

המדינות האסלאמיות

ערכים מורחבים – יפאט · סולטנות אדאל

קרן אפריקה בתחילת המאה ה-16.

במהלך המאה ה-13 האסלאם החל ללבוש צורה פוליטית באזור והוקמו מספר סולטאנוות ומרכזים אסלמים, הסולטנות המשפיעה ביותר הייתה יפאט, סולטנות זו יישבה בעיקרון במזרחה של שאווה, למרות כל זאת ידם של האתיופים הייתה על העליונה והסומלים הפסידו במלחמותיהם מול הקיסרים האתיופים במהלך שלטונו של עמדה ציון הראשון חלקו המערבי והצפוני (אזור שכונה בשם אדאל) של האזור נכבש ונהפך להיות תחת שלטון אתיופי עד עלייתו לשלטון של הסולטאן חאק א-דין השני שהצליח להוציא את יפאט משלטון אתיופיה והצליח לספח את כל האזור של צפון סומלי ליפאט.

במהלך תחילת המאה ה-15 שליטי יפאט החלו לאמץ שם חדש-ישן למדינתם אדאל במקום יפאט, סולטאני אדאל החלו לכבוש שטחים ובשיאם כללו את האזור הצפוני של סומלי יחד עם דרום ג'יבוטי, דרום עפר, חלקים ממזרח אורומיה וצפון מערב סומליה, אדאל למעשה הייתה קונפדרציה של שבטים וממלכות בתחומה והייתה האלטרנטיבה המוסלמית לאתיופיה בקרן אפריקה, בתקופה זו השם אדאל היווה למעשה את השם לקונפדרציה ויפאט הייתה רק חלק ממנה, מדינה זו הייתה שרוייה במלחמת קיום כנגד האימפריה האתיופית-הנוצרית. שיא כוחה של אדאל היה כאשר אחמד גארן השתלט באופן אלים על השלטון רצח את הסולטאן ומינה סולטאן בובה מטעמו, גארן חיזק את שלטון אדאל והצליח להקים צבא מוסלמי גדול בגיבוי האימפריה העות'מאנית. צבא אדאל פלש בסופו של דבר לאתיופיה ב-1529 והצליח להכניע אותה, קיסרי אתיופיה שאבדו עצות קראו לעזרת הפורטוגזים ויחד איתם הצליחו להביס את אדאל ולגרום לגסיסתה ב-1543. האדאלים והאתיופים שחשבו שהמלחמה נגמרה עמדו עכשיו בפני איום חדש האורומו.

הגירות העמים

הסומלים במהלך המלחמה ועוד לפניה, החלו להגר דרומה ומערבה והחלו להסתכסך עם היושבים המקומיים בדרומה של סומלי באזור נהר השאבלי, האורומו הגירות אלו של הסומלים גרמו לאורמו להגר מערבה וצפונה כבר אחרי שנת 1521 לפני הלחימה הנוצרית מוסלמית אך כוחם של אדאל ואתיופיה היו חזקים והצליחו להדוף את הגירתם. לאחר מלחמת אתיופיה-אדאל האורומו הצליחו להגר ולהתגבר על המדינות שנחלשו בזמן המלחמה בייחוד לאחר שנת 1550, האורמו הצליחו להתפשט צפונה אל עבר העיר הרר לב סולטנות אדאל ומערבה אל עבר שאווה ווואלו שבאתיופיה, הגירות אלו של האורומו הצליחו להחליש את האימפריה האתיופית אך יריבתה אדאל שהייתה כבר סוס מת ירדה מבימת ההיסטוריה, את מקומה של סולטנות אדאל תפסו שתי מדינות אמירות הרר ואימאמטת עפר, האורומו באתיופיה הצליחו להגיע עד למחוז תיגראי ולבסוף נהפכו לחלק מהאוכלוסייה של אתיופיה הנוצרית.

לא רק הגירות האורומו השפיעו על האזור אלא גם ההגירות של הסומלים שהיו מסביות והיגרו דרומה לכיוון קניה במהלך המאה ה-17 תושבי דרום סומלי, האורומו איבדו בהדרגתיות, את אדמתם הן בגלל הגירתם מערב וצפונה ובגלל ההגירה של הסומלים לאזור. במקביל בצפון מזרח האזור ארבעה שבטים סומלים עיקריים החלו ללבוש צורות פוליטיות, המדינה הסומלית סולטנות אצ'ורן שהייתה קיימת כבר מהמאה ה-14 החלה להתפשט מערבה וכללה את השטחים המזרחיים של סומלי, במהלך המאה ה-17 סולטנות זו התפרקה והשבטים הסומלים החלו לתפקד כעצמאיים עד להשתלטותה של עומאן על מזרח סומליה וחלק מדרום מזרח סומלי, האזור נשלט על ידי עומאן עד להגעת האיטלקים ב-1892.

בשנת 1875 האזור של צפון סומלי נשלט על ידי מצרים העות'מאנית לאחר שסיפחו לשטחם את אמירות הרר וסולטנות אוסה וייצרו מחוז חדש תחת שליטתם שכלל את ג'יבוטי, אריתריאה וצפון-אתיופיה ונקרא "מחוז מזרח סודאן וים סוף", כיבוש זה של האזור החל במהלך מלחמת מצרים-אתיופיה, סיפוח האזור הרגיז מאד את הקיסר האתיופי בזמנו יוהנס הרביעי, המלך השאווני מנליק השני ואריסטוקרטים רבים באתיופיה שראו את מדינות האזור כמדינות לווין של האימפריה האתיופית, לאחר מכן המצרים פינו את האזור לאחר שהפסידו בקרבות מול צבא אתיופיה בשנת 1884 והמצב שב לקדמותו. לאחר הפינוי המצרי הבריטים השתלטו על אזור ברברה וצפון האזור בעיקר בהאאד, אזור זה שהיה ריק מבחינה פוליטית הזמין את בריטניה להקמת קולוניה חדשה סומלילנד הבריטית.

הכיבוש האתיופי

ערך מורחב – האימפריה האתיופית

ראס מקונן כבש את אוגדן ומונה למושל האזור מטעם הקיסר.

במאי 1885 המצרים נסוגו באופן סופי מאזור אמירות הרר, מלך שאווה מנליק שהחלה בכיבושים להרחבת ממלכתו צירף את אתיופיה למדינות שהשתתפו במרוץ לאפריקה, הנסיגה של המצרים מאזור הרר נתנה אור ירוק לכיבוש האזור על ידי מנליק, בזמן שהקיסר עצמו היה עסוק בלחימה כנגד המהדיסטים הסודאנים והרשה למנליק לכבוש שטחים. ההזדמנות הטובה לכבוש את אזור הרר וצפון סומלי הגיע באפריל 1886 כאשר אמיר הרר, עבד אללה השני, הוציא להורג נוצרים-איטלקיים, התנכל לתושביו הנוצרים וחסם את ייצאו הסחורות מאתיופיה אל עבר ים סוף דרך סומלילנד הצרפתית, בעקבות זאת הציא מלך שאווה לאמיר הרר שמדינתו תהיה מדינת חסות כגון ממלכת ג'ימה אך האמיר סירב והמשיך עם ההתגרות ולכן מנליק נתן הוראה לצבאו להתקדם אל עבר הרר ושתי המדינות ניהלו את קרב צלאנקו ב-9 בינואר 1887, הרר הייתה הראשונה שתקפה את הכוחות האתיופים בבוקר חג המולד האתיופי המלחמה שהחלה בצהריים הסתיימה תוך מספר שעות והאמיר שסירב להיכנע ברח מזרחה לסומליה, מנליק מינה את בן דודו ראס מקונן למושל האזור. כיבוש זה של אזור הרר פתח בפני מנליק את שאר אוגדן לכיבוש אתיופי, הבריטים שהשתלטו כבר על אזור ברברה והאיטלקים על חוף הים המזרחי של סומליה דהיום גרמו למנליק ונתנו דחף לכבוש את האזור, מנליק שכבר הומלך לקיסר אתיופיה לאחר מותו של יוהנס הרביעי הורה לראס מקונן להיכנס עם כוחותיו לאזור אוגדן ב-1891 תוך שבמקביל צבא אתיופיה כובש שטחים נוספים את סידאמו ובלה לאחר סיום הכיבוש של אוגדן האזור נהפך להיות חלק מחוז הררג שעליו שולט ראס מקונן, למרות כיבוש וסיפוח האזור אתיופיה עדיין הסתכסכה עם המדינות השכנות שהשתלטו על שאר סומליה הגדולה איטליה ובריטניה, כדי לפתור בעיה זו ולכונן גבולות מדיניים, אתיופיה חתמה עם איטליה על הסכם אדיס אבבה המסדיר את הגבול בנה ובין סומלילנד האיטלקית ב-1896 ועם בריטניה בהסכם האנגלו-אתיופי המסדיר את הגבול בסומלילנד הבריטית.

תחילת המאה העשרים

בתחילת שנת 1889 החל מרד רחב באזור סומליה הגדולה, המרד שהחל בסומלילנד הבריטית התרחב וכלל לחימה כנגד כוחות אתיופיה ואיטליה, המורדים הסומלים שכונו בשם דרווישים הושפעו מהמרד בסודאן והונהגו על ידי מוחמד עבדאללה חסן (שכונה "מולה המשוגע") החלו לגרום לבריטים ולאתיופים להילחם כנגדם בכל רחבי צפון סומליה ואזור אוגדן מרד זה זכה לכינוי המלחמה האנגלו-סומלית, לאחר מותו של מנליק השני, הקיסר שסיפח האזור לאתיופיה מונה קיסר חדש, נכדו ייאסו החמישי (1913–1916) ששינה את מדיניות אתיופיה ותמך במרד הסומלי ואפילו שלח כלי נשק ללוחמים, למרות כל זאת המלחמה הסתיימה בניצחון בריטי ב-1920.

במהלך תקופה זו הגבולות של האזור הוסדרו שוב, בהסכם בין אתיופיה לבריטניה הוסדר הגבול בין אתיופיה לבין מזרח אפריקה הבריטית ובאזור סומלי בפרט הסכם זה נחתם ב-1907, שנה לאחר מכן נחתם הסכם חדש עם איטליה על שינוי גבולות בסומלילנד האיטלקית. בעקבות מות מושל הררג ראס מקונן ירש אותו בנו יאלמה ב-1906, יאלמה נפטר שנה לאחר מכן ושוב מונה מושל חדש, בן נוסף של ראס מקונן טפרי מקונן ששלט על המחוז עד שנת 1913 השנה בה הוכתר ליורש-העצר ולסגן הקיסרית זאודיתו במקומו מונה בנו אראיה יוהנס.

החלוקה המנהלית של מזרח אפריקה האיטלקית.

במהלך הפלישה האיטלקית לאתיופיה ב-1935 התחוללו באזור שני קרבות עיקריים בין אתיופיה ואיטליה הקרב הראשון קרב גאנלה דורי שהתרחש בין 12 בינואר - 20 בינואר 1936 בקרב זה האתיופים הפסידו הפסד צורם לאיטלקים הקרב השני של המלחמה שהתחולל בחזית הזו היה קרב אוגדן שהתחולל בין 14 באפריל - 25 באפריל 1936 קרב זה כמו קודמו גרם לאתיופים אבדות כבדות, ב-9 במאי האיטלקים שכבר כבשו את אתיופיה כארבעה ימים לפני הקימו את מזרח אפריקה האיטלקית מאיחודם של קולונית אריתריאה וסומלילנד האיטלקית יממה לאחר מכן האיטלקים ביתרו את אתיופיה לשישה מחוזות ואזור סומליה חולק בין שני מחוזות, חלק בצפונו של המחוז סופח למחוז הרר ורוב שטחו אוחד עם סומלילנד האיטלקית ונקרא מחוז סומליה. השלטון האיטלקי בקרן אפריקה החזיק מעמד חמש שנים, כוחות בעלות הברית בייחוד מדינות חבר העמים הבריטי, האימפריה הבריטית וכוח עילת אתיופי הצליחו לכבוש את אתיופיה מחדש במלחמת השחרור האתיופית, במהלך מלחמה זו, התרחש באזור זה מספר קרבות הכוח העיקרי שפעלו באזור זה היו צבא דרום אפריקה, כוח זה הצליח להביס את האיטלקים וכבש את האזור במהלך החודשים ינואר - אפריל 1941, סיום הלחימה באזור באופן מעשי התרחשה כאשר הערים הרר ודירה דאווה נכבשו.

למרות שכל אזור מזרח אפריקה האיטלקית שוחרר, בריטניה החלה לעשות במדינות האזור ככל העולה על רוחה ואזור סומלי היה תחת שלטון בריטי מלא, מאז חזרת הקיסר היילה סלאסי לאתיופיה ב-5 במאי אותה השנה הבריטים הערימו קשיים על האתיופים עד ששני הצדדים חתמו על הסכם הריבונות האתיופית, אחד מהנקודות העיקריות בהסכם זה היה שאזור סומלי יחד עם קו הרכבת ג'יבוטי-אדיס אבבה יהיה תחת שלטון בריטי (במה שנקרא "אזורים שמורים"). במהלך השנים הבאות החלו להישמע קולות מבריטניה על האפשרות שאזור זה יאוחד עם סומלילנד הבריטית וסומלילנד האיטלקית למדינה עצמאית אחת סומליה, הפחד ממדינה סומלית-אסלאמית מאוחדת מזרחית מאתיופיה והשאיפה לחזור לימי הזוהר של האימפריה האתיופית, הובילו את הקיסר האתיופי להכריז על סומלילנד האיטלקית כ"מחוז האבוד" ולנסות לספח את האזור לאתיופיה כך שאתיופיה תגבול באוקיינוס ההודי. במקביל החלה להתפתח באזורי סומליה הגדולה האידאולוגיה הכלל סומלית לאיחוד כל שטחי הסומלים כולל אלו שבאתיופיה תחת ליגת הנוער הסומלית.

אמצע המאה העשרים

במהלך העשור שבין 1944–1954 אתיופיה החלה לעשות מאמצים רבים לסיפוח רשמי של האזור לאתיופיה מידי הבריטים, ולטרפד את התוכנית לאיחוד כל שטחי הסומלים. ב-1944 אתיופיה ובריטניה חתמו על הסכם אנגלו-אתיופי נוסף. בהסכם זה, שהוא המשכו של ההסכם מ-1942, נקבע שיש לחדש את ריבונות אתיופיה.

האתיופים דרשו במעמד ההסכם את סיפוח האזור לאתיופיה, אך נתקלו בסירוב מבריטניה שתיכננה ליצור באזור את סומליה הגדולה. אתיופיה ניסתה את המהלך פעם נוספת, הפעם במהלך ועידת לונדון של בעלות הברית לסיפוח האזור, אך גם במקרה זה המדינות המשתפות בוועידה דחו את בקשת אתיופיה. למרות הסירובים החוזרים, האתיופים לא ויתרו, ומאמציהם העיקשים לא היו לשווא, ונשאו פרי ב-1948, כאשר הבריטים הסכימו לסיפוח אזור האאד ואזור הגבול עם סומלילנד הצרפתית לאתיופיה.

הבריטים, שנסוגו מצפון סומלי, גרמו להפגנות של סומלים באזור העיר ג'יג'יגה, הפגנות שהאתיופים דיכאו בצורה אכזרית. כדי להשליט סדר באזור אתיופיה, הוצאה אל מחוץ לחוק ליגת הנוער הסומלית הלאומנית. במקביל, החלה אתיופיה לוותר על רעיון הסיפוח של סומלילנד האיטלקית לאתיופיה, בתואנה של כיבוד האו"ם לאחר שזה הפך את סומלילנד האיטלקית לטריטורית חסות איטלקית ב-1949. הסיפוח המלא של כל אזור אוגדן לאתיופיה הסתיים ב-1954, לאחר שהבריטים נסוגו מהאזור וויתרו על הרעיון של סומליה גדולה. סיפוח זה למעשה החזיר את גבולותיה של אתיופיה לימים שלפני הפלישה האיטלקית ב-1935.

פוליטיקה

סקירה ורקע

בבחירות הראשונות שנערכו במדינה ביוני 1992, המפלגה אשר זכתה ברוב המושבים בבית הנבחרים המקומי הייתה החזית הלאומית לשחרור אוגדן, מפלגה זו זכתה להרכיב את ממשלת סומלי והנשיא הראשון היה עבדולאי מוחמד סעיד ממשלה זו החזיקה מעמד בקושי שנה, שני הנשיאים הבאים היו גם ממפלגה זו, מפלגה זו שהוליכה את המדינה לכישלון נכשלה כמעט בכל התחומים החל מכלכלה ועד תשתיות, למרות זאת מפלגה ייצרה אידאולוגיה חדשה של פירוד מאתיופיה והכרזה על עצמאות, מהלכים בדלניים אלו הובילו את ממשלת המעבר האתיופית לתערבות במדינה במהלך פברואר 1994. הממשלה הפדרלית החלה לעודד את הקולות המתוניים ובכך הצליחה לעורר פוליטיקאים מקומיים שייצרו את הליגה האתיופית-סומלית הדמוקרטית מפלגה זו הייתה למעשה מפלגת לווין של מפלגת השלטון הפדרלי האיחדג, היחסים הטובים בין הממשל הפדרלי למפלגת השלטון האזורת נמשכה עד ל-1997 כאשר הממשל הודיע על אי תמיכתו במפלגה בגלל הקולות של הבדלניים, המפלגה התפרקה והבדלניים נעלמו בחזית אוגדן, הפלגיים אשר נשארו בליגה הדמוקרטית ייצרו מפלגה חדשה בשם המפלגה העממית-דמוקרטית הסומלית וזכו לתמיכה מהממשל הפדרלי, מפלגה זו הצליחה לגרוף את כל קולות הבוחרים בבחירות לבית הנבחרים המקומי ב-2002 ומאז סומלי נשלטת על ידה.

מבנה הממשל

מערכת השלטון במדינה מקיימת הפרדת רשויות, ממשלת המדינה הנקראת "הוועדה המבצעת" היא הרשות המבצעת, בית הנבחרים המקומי הנקרא "מועצת המדינה" היא הרשות המחוקקת כולל בתוכו 183 מושבים אשר נשלטים על ידי המפלגה העממית-דמוקרטית הסומלית וכן קיימת במדינה מערכת בתי משפט "הרשות המחוקקת" ובראשה "בית המשפט העליון המדינתי". בנוסף לכך לסומלי ישנם 27 נציגים באספה הפדרלית, ארבעה מהם המייצגים את הלאום הסומלי במועצת הפדרציה ו-23 בבית הנבחרים הפדרלי. כולם מייצגים את מפלגת השלטון המקומית.

	נשיאי סומלי	כהונה	מפלגה
1	עבדולאי מוחמד סעיד	1993–1994	החזית הלאומית לשחרור אוגדן
2	חסם ג'ירה קלינה	1993–1994	החזית הלאומית לשחרור אוגדן
3	עוגז עבדולרמן עבדוקאנו	1994–1995	החזית הלאומית לשחרור אוגדן
4	יד טשיר פרח	1995–1997	הליגה האתיופית-סומלית הדמוקרטית
5	מוחמד מעלין עלי	1997–2000	הליגה האתיופית-סומלית הדמוקרטית
6	עבדול רשיד דולנה	2000–2003	המפלגה העממית-דמוקרטית הסומלית
7	עבדול ג'יבריל	2003–2005	המפלגה העממית-דמוקרטית הסומלית
8	עבדולאי חסן מוחמד	2005 - מכהן	המפלגה העממית-דמוקרטית הסומלית

חלוקה מנהלית

סומלי מחולקת בחלוקה המנהלית הראשונית לתשעה מחוזות ובחלוקה המשנית ל-19 נפות.

אפדר אפדר ברה נפת צארטי דולובאי אלקארה גורדמולה מערב למי

ג'יג'יגה אווברה בביללה גורסום חרסין ג'יג'יגה כביר באיה

שינילה אפדם עיישה דמבאל אראר מיאסו שינילה

דגאבור אוורה דגאבור דגאמדו מערב גשכמו גונגדו

דמוגרפיה

על פי הנתונים של הסוכנות המרכזית לסטטיסטיקה של אתיופיה לשנת 2005, אוכלוסיית סומלי היא 4,329,001 (רק כ 6% מאוכלוסיית אתיופיה).

כ 2,325,001 מהאוכלוסייה הם גברים ו 2,004,000 הם נשים. 3,594,000 או 83% מהאוכלוסייה היא כפרית, ורק 735,000 או 17% מהאוכלוסייה היא עירונית.

עם שטח של 279,252 קמ"ר (כרבע משטחה של אתיופיה) סומלי מדורגת שנייה ורק מדינת אורומיה מקדימה אותה, הצפיפות הממוצעת במחוז היא כ15 אנשים לקמ"ר אחד.

הרכב אתני

ההרכב האתני של סומלי כולל ברובו סומלים (כ-96.23%) אשר מסווגים בתור "אתיו-סומלים" ("אתיופים - סומלים"), מונח המתאר סומלים בעלי אזרחות אתיופית החיים בפדרציה האתיופית, זהות אשר התגבשה בשנים שלאחר הקמת סומלי. המושג "אתיו-סומלים" גורם להתנגדות של הבדלניים הרואים את אתיופיה כמדינה כובשת ולכן מתנגדים להגדרה זו. השבט הסומלי העיקרי היושב בסומלי הוא אוגדן. בנוסף לכך קיימים מספר קבוצות אתניות אחרות, האורומו (כ-2.25%) וקבוצות אחרות המונות פחות מאחוז האמהרים (כ-0.69%) היושבים בעיקר בצפון המדינה יחד עם הגורגים (כ-0.14%) היושבים גם הם בצפון, סמוך לגבול עם דירה דאווה.

התפלגות דתית

מבחינת דת רוב אזרחי סומלי הם מוסלמים סונים (כ-98.7%), למרות שהמדינה מוגדרת חילונית, הדת תופסת מקום מרכזי בחיים של אזרחי המדינה, הסומלים. האסלאם הסוני היא הדת הנפוצה ביותר אשר הגיעה לאזור במאה ה-10 עם הגעתם של סוחרים ערבים לאזור יחד עם הגירה מחצי האי ערב. התושבים הנוצרים של המחוז הם בעיקר הלא סומלים, הנצרות במחוז היא בעיקר נצרות אורתודוקסית (כ-0.9%) והיא נחלתם של האמהרים אשר הגיעה לאזור במהלך המאה השישית, בנוסף קימות במדינה דתות אחרות המונות פחות מאחוז (כ-0.3%).

שפות המדינה

חוקת אתיופיה קובעת ששפתה הרשמית של אתיופיה היא האמהרית אך מדינות הפדרציה יכולות לקבוע שפות רשמיות משלהם, כך שבמדינה זו הסומלית היא השפה הנפוצה ביותר (כ-95.9%), שפות נוספות המדוברות במחוז הם האמהרית (כ-0.92%) אורומו (כ-2.24%) וגורגית (כ-0.033%).

ראו גם

• היסטוריה של סומליה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סומלי בוויקישיתוף

• קיליל חמש - אתר חדשות מקומי

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23188600סומלי