מלחמת אוגדן
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: בעיות ניסוח.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: בעיות ניסוח. |
 | ||||||||||||||||||
| מפת האזור | ||||||||||||||||||
| מערכה: הסכסוך האתיופי-סומלי | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המלחמה הקרה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 3 ביולי 1977 – 15 במרץ 1978 (36 שבועות ו־4 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום |
בעיקר אוגדן (כיום מחוז סומלי) אך גם חלקים ממזרח אתיופיה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון אתיופיה, נסיגת סומליה | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
מלחמת אוגדן הייתה סכסוך מזוין בין סומליה ואתיופיה בין השנים 1977 ל-1978 על אזור אוגדן שבאתיופיה.
סומליה ניצלה את המצב הפוליטי ששרר באתיופיה בעקבות נפילת שלטונו של היילה סלאסי לכיבוש אוגדן, בטענה שהאזור הוא חלק מסומליה הגדולה. מלחמה זו הייתה חלק מהמלחמה הקרה, בזמן מלחמה זו ברית המועצות החליפה את תמיכתה מסומליה לאתיופיה, שלפני כן נתמכה על ידי ארצות הברית והמערב, וגרמה לארצות הברית להתחיל לתמוך בסומליה. המלחמה הסתיימה כאשר הצבא הסומלי הסיג את כל כוחותיו חזרה לגבול.
רקע
במהלך המירוץ לאפריקה חולקו אדמות סומליה בין המעצמות הקולוניאליות של אותה תקופה. האימפריה האתיופית השתלטה על חבל אוגדן, האימפריה האיטלקית על סומליה הדרומית, האימפריה הבריטית על צפון סומלי והאימפריה הצרפתית השתלטה על ג'יבוטי.
ב-1960 נתנה בריטניה עצמאות לחבל הארץ שבשליטתה ונוסדה מדינת סומליה שכללה גם את החלק שהיה בעבר בשליטה איטלקית. הסומלים כבר אז רצו את חבל אוגדן אולם האתיופים סירבו למסור אותו, וזאת על סמך הסכמות בינלאומיות קודמות.
- המצב לפני הלחימה
לפני מלחמת אוגדן מנה הצבא הסומלי הלאומי (SNA) כ-23,000 איש. הוא החזיק בכוח השריון הגדול ביותר באזור, שצויד ביותר מ 250 טנקים מדגמי T-34, T-54 ו-T-55 ויותר מ-300 נגמ"שים. עם ציוד זה היה SNA גדול פי שלושה מהצבא האתיופי בזמנו. חיל האוויר הסומלי (SAF) הקדם מלחמתי היה גדול אף הוא מחיל האוויר האתיופי. ב-1976 ה-SAF היה בעל 52 מטוסי קרב, 24 מהם היו מדגם מיג-21. נגדם עמד חיל אוויר האתיופי (EAF) שמנה בין 35 ל-40 מטוסים. אתיופיה בזמן זה הייתה בתהליך של רכש מטוסי קרב מאיראן מדגם נורתרופ F-5. בתחילת הלחימה, לאתיופיה היו כ-16 מטוסים כאלה.
ב-1974 הממשלה הקיסרית של אתיופיה עמדה בפני התמוטטות, ובספטמבר קבוצה של קצינים צבאיים הדיחו את היילה סלאסי. בתוך כך קבוצות אתניות בתוך אתיופיה ביקשו לפרוש מהאימפריה. כשהכאוס התפשט ברחבי אתיופיה אחרי נפילת משטרו של היילה סלאסי, הגדילה סומליה את התמיכה שלה בכמה קבוצות של תנועות סומליות לאומיות באתיופיה, המשמעותית שבהן הייתה החזית לשחרור מערב סומליה (WSLF) שנודעה אחרי שנת 1977 כחזית לשחרור לאומי של אוגדן. לקראת סוף 1975 ה-WSLF תקף יישובים אתיופיים רבים באוגדן. ביוני 1977 האשימה אתיופיה את סומליה בשליחתן של יחידות ה-SNA לביצוע ההתקפות. סומליה הכחישה את האשמה הזו והתעקשה שהיו אלה "מתנדבים" שעזבו את ה-SNA ללחימה עם ה-WSLF. בסוף 1977 הכוחות של "מתנדבי" ה-SNA וכוחותיהם של ה-WSLF מנו כ-50,000 איש באוגדן.
המלחמה
תחילת הלחימה
אחרי שממשלת סומליה שלחה את ה-SNA לאוגדן, הפסיק הסכסוך להיות חלק מפעולות גרילה, והחל להיות מלחמה שגרתית, משוריינת עם חייל רגלים וכוח אווירי ששיחקו תפקידים מכריעים. ה-SNA התאים את הארגון שלו למציאות של שדה הקרב. מערכת הלוגיסטיקה הסומלית סיפקה לגדודים כ-600 ל-1,000 מערכי לחימה ליחידות ממוגדישו. כדי להקל על המבצעים, מרכז הלוגיסטיקה והמפקדה של הכוחות עבר לצפון סומליה לעיר הרגייסה, הגזרה הצפונית לשעבר של מפקדת ה-SNA. הסכסוך התחיל, חיל הרגלים הכיל שנים עד ארבעה גדודים ומספר כולל של בין 1,200 ל-2,000 חיילים.
במשך הקיץ של 1977 ה-SNA ו-WSLF השיגו כמה ניצחונות, אך גם סבלו כמה מפלות משמעותיות. ביולי 1977 הם לכדו את העיר גוד, שממוקמת על נחל השאביל ו-550 קילומטרים בתוך אתיופיה, והצליחו להשיג שליטה על 60 אחוז מאוגדן. באמצע ספטמבר 1977 אתיופיה דיווחה ש-90 אחוז מאוגדן נכבש על ידי ה-SNA. ה-SNA סבל שני עיכובים באוגוסט כאשר ניסה לכבוש את הערים דירה דאווה וג'יג'יגה. הצבא האתיופי הצליח לגרום להפסדים כבדים של ה-SNA. בדירה דאווה אחרי שהסומלים תקפו העיר על ידי גדוד של טנק אחד וחטיבת חיל רגלים שנתמכה על ידי יחידות ארטילריה. בג'יג'יגה איבדו הסומלים יותר מחצי מכוחם, שהיה כשלושה גדודי טנקים. כל האבדות של הסומלים היו כיותר משלושים טנקים.
הניצחון הגדול ביותר של סומליה התרחש באמצע ספטמבר 1977, כאשר הכוחות הסומליים שהיו בדרכם לג'יג'יגה, עם שלושה גדודי טנק, גרמו לאתיופים לצאת מן העיר. חרף הצלחה זאת, כמה גורמים מנעו ניצחון של סומלי מוחלט. ההפסדים של גדודי הטנקים הסומליים בדירה דאווה ובסביבות ג'יג'יגה ובהרר היו כבדים. בזירה האווירית חיל האוויר האתיופי הצליח להשיג עליונות אווירית מול חיל האוויר הסומלי. נוסף אל אלו מזג האוויר הרע לא שיחק לטובתם של הסומליים וגרם להם להיתקע באדמה.
המעורבות הקומוניסטית
העזרה הצבאית הסובייטית לאתיופיה, הייתה השנייה בגודלה אחרי העזרה לסוריה במשך מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, העזרה כללה יועצים צבאיים סובייטיים ייחד עם 15,000 חיילים קובניים. ארצות קומוניסטיות אחרות הציעו לאתיופיה עזרה, דרום תימן הציעה עזרה צבאית וקוריאה הצפונית עזרה לאמן חיילים אתיופים, מזרח גרמניה הציעה גם לאמן חיילים, וגם עזרה בהנדסה ובכוחות תומכי לחימה. המדד של העזרה הקומוניסטית התבהר בנובמבר 1977, כאשר סומליה ניתקה את יחסיה עם ברית המועצות, וגירשה את כל האזרחים הסובייטיים מסומליה. לא כל המדינות הקומוניסטיות תמכו באתיופיה. בגלל הפיצול הסיני-סובייטי, סין תמכה בסומליה באופן דיפלומטי וגם באופן של עזרה צבאית סמלית. רומניה תחת הנהגתו של ניקולאה צ'אושסקו שברו את המדיניות של ברית המועצות ותמכו באופן דיפלומטי בסומליה.
  |
| מקור הסכסוך |
| היסטורי: מלחמת אתיופיה-אדאל |
| אישים: מנליק השני · אחמד גראן |
| שטחים במחלוקת: מחוז סומלי (אוגדן · האאד) |
| מלחמות |
| התנגשויות: המלחמה האנגלו-סומלית · התנגשות הגבול של 1964 מלחמת אוגדן · התנגשות הגבול של 1982 המלחמה בסומליה · המאבק באוגדן |
| מעורבים: ברית המועצות · ארצות הברית · בריטניה · איטליה · צרפת |
| ראו גם: היסטוריה של סומליה והיסטוריה של אתיופיה |
החלטת ברית המועצות לעזור לאתיופיה חרצה את גזר דינה של המלחמה להפסד סומלי באוגדן. בספטמבר 1977, אתיופיה מסרה שהסומליים השתלטו רק על 10% מאוגדן והסומליים טענו שהאתיופים נדחפו לתוך אזוריים שאינם באוגדן כמו מחוז הררג, בלה, וסידאמו. מאוקטובר 1977 דרך ינואר 1978 יותר 20,000 אנשי גרילות של WSLF וה SNA יזמו התקפות בהרר, היכן שכמעט 50,000 חיילים אתיופים קובצו מחדש, והיו מצוידים בטנקים סובייטיים ועם ארטילריה כבדה והיו מגובים עם עד 11,000 חיילים קובנים ו 1,500 יועצים סובייטיים. אף על פי שהסומליים נלחמו בדרך להרר בנובמבר 1977 ל SNA היה חוסר בהספקה וכוח-אדם ללכוד את העיר. לאחר מכן, הסומליים נערכו מחדש מחוץ להרר וחיכו להתקפת נגד אתיופית.
בתחילת פברואר 1978 כוחות קובניים ואתיופיים שיגרו שני התקפת נגד בכיוון ג'יג'יגה. במפתיע, אף על פי כן, טור של חיילים קובנים ואתיופים עברו צפונה ומזרחה ועברו את הרמות בין ג'יג'יגה לגבול הסומלי, כאשר הם עוקפים את חיילי סומליה המתחפרים במעבר מארדה. לכן, כוח ההתקפה שהגיע יוכל להתקיף את הסומלים משני צדדים וללכוד מחדש את העיר ג'יג'יגה אחרי יומיים של לחימה שבהם יותר מ 30,000 סומליים איבדו את חייהם האתיופים לכדו את העיר. בתוך שבוע, אתיופיה כבשה מחדש את כל העיירות העיקריות באוגדן. ב-9 במרץ 1978 הסומליים נסוגו וחזרו לקו הגבול.
ב 1988 הייתה מתיחות נוספת בין צבאות שתי המדינות אולם העימות לא הגיע למצב של מלחמה.
תוצאות המלחמה
אחרי נסיגתו של הצבא הסומלי, החזית לשחרור מערב סומליה המשיכה את מאבקה באתיופיה. במאי 1980 המתקוממים, בעזרת קומץ חיילי הצבא הסומלי המשיכו במלחמת הגרילה, ושלטו באזורים נרחבים באוגדן. כוח המתקוממים הובס ב 1981.
מלחמת אוגדן החלישה מאוד את הצבא הסומלי. כמעט שליש מחילי חיל הרגלים, למעלה משליש של היחידות המשוריינות וחצי מחיל האוויר הסומלי הושמדו.
השלטון החלש של ראש ממשלת סומליה בארר נטש את החלום של סומליה הגדולה. הכישלון במלחמה החריף את אי שביעות הרצון ממשטרו של בארר, קבוצת ההתנגדות המאורגנת הראשונה, החזית הדמוקרטית לגאולת סומליה (SSDF), נוצרה על ידי קציני צבא ב 1979.
ארצות הברית וברית נאט"ו אימצו את סומליה כחלק מהמערך של המלחמה הקרה מסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 ועד שנת 1988.
לאחר המלחמה הוקמה אנדרטת תיגלצ'ין לזכר לוחמי אתיופיה וקובה שלקחו חלק בקרבות.
קישורים חיצוניים
- מלחמת אתיופיה - סומליה 1977 - 1978, Wars of the World (באנגלית)
- מידע על קרבות האוויר במלחמת אוגדן, ACIG (באנגלית)
- משבר אוגדן, GlobalSecurity (באנגלית)
- צבי ואפרים, מלחמת אוגדן, מערכות 265, ספטמבר 1978
34256229מלחמת אוגדן