השושלת הסולומונית

השושלת הסולומונית

מדינה	האימפריה האתיופית
בית האב	בית דוד ‏‏
מייסד	יקונו אמלק
השליט האחרון	היילה סלאסי
ראש הבית הנוכחי	זרע יעקב אחמה סלאסי
תקופת השושלת	1270–1974 (כ־704 שנים)
אתניות	אמהרים
ענפים	גונדר, תיגראי, שאווה, גוג'אם.

השושלת הסולומונית (מכונה גם "בית שלמה") היא שושלת קיסרים ושליטים ששלטו באתיופיה כמעט ברציפות משנת 1270 בקירוב ועד ל-12 בספטמבר 1974 שושלת זו היא השושלת השלטונית החוקית היחידה בחבש וזה כמתחייב ממסורת הדתית הנוצרית האתיופית. שושלת זו כמשתמע משמה טוענת למוצא משושלת מנליק שהיא עצמה טוענת למוצאה משלמה המלך ומלכת שבא.

אם משלבים את השושלת יחד עם בית האב שושלת מנליק ובית האב שלה השושלת האגעזית מקבלים את אחת השושלת הארוכות ביותר בעולם שתחילתה ב-1978 לפנה"ס ועד 1974 כך יוצא ששנות שלטונם הם כ-3,952 שנים. הספר כברה נגסט הוא מקור גאוותה של שושלת זו וגם סיפור מוצאם.

היסטוריה

המהפכה

בשנת 1270 התחוללה מהפכה שלטונית באימפריה האתיופית כאשר שושלת חדשה עלתה לשלטון וטענה שמוצאם ממלכי אקסום ומשושלת מנליק ובכך למוצא משלמה המלך. שליטי שושלת זאגווה שסולקו היו תמיד תחת מתקפה והחבשים לא תמכו בהם מכיוון שלא נמנו על שושלתו של מנליק (הם טענו ליחוס של משה רבנו). על פי המסורת האתיופית מצאו קיסרי אקסום מקלט בשאווה לאחר השתלטות כוחות יהודית המלכה וב-1268 החלו לצבור כוח. במהלך תקופה זו החלה להיווצר קבוצה אתנית חדשה - האמהרים. מקורם של האמהרים באזור צפונית לשאווה ודרומית ללסתה - כיום מחוז דרום וולו. האמהרים, שדגלו בחזרה לימי הפאר של קיסרות אקסום, הונהגו על ידי האציל האמהרי יקונו אמלק. תחת מנהיגותו פתחו האמהרים בלחימה כנגד שושלת זאגווה הבלתי לגיטימית בעיניהם, ולמען החזרת השלטון לידי 'צאצא קיסר אקסום'.

שאיפתו של יקונו אמלק - שייחס את מוצאו לקיסר האחרון של קיסרות אקסום - הייתה להפיל את שושלת זאגווה ולמנות את עצמו לקיסר אתיופיה. על מנת לעודד את תושבי אתיופיה ובייחוד את התגרים להתקומם כנגד הזאגווה, נדרש יקונו אמלאק לעזרת הכנסייה. לכן הוא סיכם עם ראש הכנסייה האתיופית, הקדוש תקלה היימנות, שכאשר יצליח להשתלט על אתיופיה, יעניק לכנסייה שני שלישים מאדמות הממלכה. ראשי הכנסייה הסכימו והאמהרים החלו בפלישה מאזור אמהרה ההיסטורי צפונה ללסתה וווג ומערבה למחוז גוג'אם. האמהרים הצליחו, לאחר קרבות דמים, להרוג את המלך הזאגווי האחרון, אך יורשיו המשיכו בלחימה. בסופו של דבר נוסח הסכם בין הצדדים, על פיו השלטון המרכזי יהיה בשליטת האמהרים ושושלת זאגווה תמשיך לשלוט במחוז וג תחת התואר וגשום (שליט וג).

השנים 1270–1529 נחשבת לתור הזהב של שושלת זו. באותה תקופה הייתה שליטה אפקטיבית של שושלת אחת, והשלטון עבר מאב לבן. לקיסר הייתה שליטה פוליטית, צבאית ושליטה אזורית. בתקופה זו ביססה אתיופיה את עצמה כאימפריה החשובה ביותר במזרח אפריקה ולדומיננטית ביותר בקרן אפריקה כולה.

פיצול השושלת

במהלך תקופת מלחמת אתיופיה-אדאל כוחות אחמד גראן ביקשו להשמיד את השושלת, והקיסר לבנה דנגל איבד כמה מקרוביו: בנו הבכור פיקטור נהרג ב-7 באפריל 1537 בידי קצין של גראן, בן אחר בשם מינאס נפל בשבי ב-19 במאי 1539 והוגלה לתימן. בנוסף לכך הכלא המלכותי ליורשי הכתר באמבה גישן הותקף בינואר 1540 מאוחר יותר באותה שנה נהרג לבנה עצמו בקרב ליד דברה דאמו ב-2 בספטמבר. אך השושלת שרדה ובנו של לבנה דנגל, יעקב, הסתתר במערה במחוז שאווה ובן נוסף גלאוודיוס מונה לקיסר לאחר מות לבנה והצליח להשמיד את צבא אדאל בעזרת הפורטוגזים. לאחר שגלאוודיוס נהרג מונה מינאס לקיסר לאחר שחזר מגלותו, זרעו של מינאס שלט באתיופיה עד עלייתו של הקיסר סוסניוס שהיה נכדו של יעקב, הבן שהתחבא במערה וכך התחיל הענף הגונדרי. בן נוסף של יעקב היה מאבותיו של האציל האמהרי נאגסי קראסטוס אשר החל את הענף השאווני במהלך תקופה זו נוצרו עוד שני ענפים בתיגראי ובגוג'ם אך בשונה משאר הענפים, ענפים אלו משתייכים לשושלת בקו נשי ולא גברי.

קץ שלטונם

הענף הגונדרי עלה לשלטון ושלט באופן רופף באתיופיה במהלך תקופת התחייה האתיופית ותקופת השופטים האתיופית עד לשנת 1855 שנת עלייתו של הקיסר תוודרוס השני שטען למוצא מהשושלת הסולומונית כנצר לקיסר פאסילידס. לאחריו כתר הקיסרים עבר מהשושלת חזרה לשושלת זאגווה במסווה של הקיסר תקלה גיורגיס השני שהיה דרך אמו שייך גם לשושלת הסולומונית לאחר שנהרג יירש אותו הקיסר מהענף התגרי יוהנס הרביעי ולאחר מותו של זה הכתר חזר לשושלת הקיסרים האמהרים בראשותו מלך שאווה מנליק השני. הכתר נשאר עד היום תחת הענף השאווני שייצא מקרבו גם הקיסר היילה סלאסי שניסה להקים שושלת מזרעו והופל במהפכה האתיופית. כיום השושלת עדיין קיימת ומנסה לחזור לשלטון באתיופיה בתור מונרכיה חוקתית, חבריה הפזורים כיום ברחבי העולם הקימו את מועצת הכתר האתיופית - מועצה שתשמור על המשכיות השושלת.

קיסרי השושלת

רשימת קיסרי הענף המרכזי:

#	שם	תחילת כהונה	סיום כהונה	הערות
1	יקונו אמלק	10 באוגוסט 1270	19 ביוני 1285
2	יאגבה ציון	18 ביוני 1285	1294
3	סנפה ערד הרביעי	1294	1295
4	חזבה אסגד	1295	1296
5	קדמה אסגד	1296	1297
6	ג'ין אסגד	1297	1298
7	סבא אסגד	1298	1299
10	וואדאם ערד	1299	1314
11	עמדה ציון הראשון	1314	1344
12	ניואיה קראסטוס	1344	1372
13	ניואיה מריאם	1372	1382
14	דווית הראשון	1382	6 באוקטובר 1413
15	תוודרוס הראשון	6 באוקטובר 1413	יולי 1414	כיהן כתשעה חודשים בתפקיד.
16	יסחק הראשון	יולי 1414	1429
17	אנדראיאס	1429	1430	כיהן ארבעה או שישה חודשים בתפקיד.
18	תקלה מריאם	1430	1433
19	סארוו ייאסוס	1433	1433	כיהן כמעט כשנה בתפקיד.
20	עמדה ייאסוס	1433	19 ביוני 1434	כיהן כשמונה חודשים בתפקיד.
21	זרע יעקב	19 ביוני 1434	26 באוגוסט 1468
22	באדה מריאם הראשון	26 באוגוסט 1468	8 בנובמבר 1478
23	אסכנדר	8 בנובמבר 1478	1494
24	עמדה ציון השני	1494	26 באוקטובר 1494	כיהן כשישה או שבעה חודשים בתפקיד.
25	נהואד	26 באוקטובר 1494	31 ביולי 1508
26	דווית השני	31 ביולי 1508	2 בספטמבר 1540
27	גלאוודיוס	3 בספטמבר 1540	23 במרץ 1559
28	מינאס	23 במרץ 1559	1 בפברואר 1563
29	סרצה דנגל	1 בפברואר 1563	4 באוקטובר 1597
30	יעקב	4 באוקטובר 1597	1603
31	זה דנגל	1603	1604
-	יעקב	1603	1607	הוחזר לכס הקיסרות.
32	מלאק סגד השלישי	18 במרץ 1607	7 בספטמבר 1632
33	פאסיל	7 בספטמבר 1632	18 באוקטובר 1667
34	יוהנס הראשון	18 באוקטובר 1667	19 ביולי 1682
35	ייאסו הראשון	19 ביולי 1682	13 באוקטובר 1706	‏ב-1685 יסחק ייאסו מכריז על עצמו כקיסר בתגובה לכך הקיסר הורג אותו בקרב.‏
36	תקלה היימנות הראשון	27 במרץ 1706	30 ביוני 1708	‏בספטמבר 1707 עמדה ציון מכריז על עצמו כקיסר בתגובה לכך הקיסר מוחץ את המרד.‏
37	טאוופלוס	1 ביולי 1708	14 באוקטובר 1711	1709 - יולי 1710 נאבחנה יוהנס מכריז על עצמו כקיסר בתגובה לכך הקיסר מוחץ את המרד באכזריות.‏
יוסטוס	14 באוקטובר 1711	19 בפברואר 1716	אינו מהשושלת
38	דווית השלישי	8 בפברואר 1716	18 במאי 1721
39	בקפה	18 במאי 1721	19 בספטמבר 1730
40	ייאסו השני	19 בספטמבר 1723	27 ביוני 1755	1736–1737 חאזקאיס מכריז על עצמו כקיסר בתגובה לכך הקיסר השמיד את המרד.‏
41	יואס הראשון	26 ביוני 1755	7 במאי 1769
42	יוהנס השני	7 במאי 1769	18 באוקטובר 1769
43	תקלה היימנות השני	18 באוקטובר 1769	יוני 1770
44	סוסניוס השני	יוני 1770	23 בדצמבר 1777
-	תקלה היימנות השני	23 בדצמבר 1770	13 באפריל 1777
45	סלומון השני	13 באפריל 1777	20 ביולי 1779
46	תקלה גיורגיס הראשון	20 ביולי 1779	8 בפברואר 1784
47	ייאסו השלישי	16 בפברואר 1784	24 באפריל 1788	קיסרי האופוזיציה לייאסו השלישי. שם תקופת כהונה ייאסו 1787–1788 באדה מריאם 1787–1788 תקלה היימנות 1788–1789
-	תקלה גיורגיס הראשון	24 באפריל 1788	26 ביולי 1789	הוחזר לכס הקיסרות בפעם הראשונה.
48	חאזקאיס	26 ביולי 1789	ינואר 1794
-	תקלה גיורגיס הראשון	ינואר 1794	15 באפריל 1795	הוחזר לכס הקיסרות בפעם השנייה.
49	באדה מריאם השני	15 באפריל 1795	דצמבר 1795
-	תקלה גיורגיס הראשון	דצמבר 1795	20 במאי 1796	הוחזר לכס הקיסרות בפעם השלישית.
50	סלומון השלישי	20 במאי 1796	15 ביולי 1797
51	יונס	18 באוגוסט 1797	4 בינואר 1798
-	תקלה גיורגיס הראשון	4 בינואר 1798	20 במאי 1799	הוחזר לכס הקיסרות בפעם הרביעית.
-	סלומון השלישי	20 במאי 1799	15 ביולי 1799	הוחזר לכס הקיסרות.
52	דמטריוס	25 ביולי 1799	24 במרץ 1800
-	תקלה גיורגיס הראשון	24 במרץ 1800	יוני 1800	הוחזר לכס הקיסרות בפעם החמישית.
-	דמטריוס	יוני 1800	יוני 1801	הוחזר לכס הקיסרות.
53	אגוולה ציון	יוני 1801	3 ביוני 1818
54	יואס השני	19 ביוני 1818	3 ביוני 1821
55	ג'יגר	3 ביוני 1821	אפריל 1826
56	באדה מריאם השלישי	אפריל 1826	אפריל 1826
-	ג'יגר	אפריל 1826	18 ביוני 1830	הוחזר לכס הקיסרות.
57	ייאסו הרביעי	18 ביוני 1830	18 במרץ 1832
58	גברה קראסטוס	18 במרץ 1832	1832
59	סהלה דנגל	1832	1832
-	גברה קראסטוס	1832	8 ביוני 1832	הוחזר לכס הקיסרות.
-	סהלה דנגל	אוקטובר 1832	29 באוגוסט 1840	הוחזר לכס הקיסרות בפעם הראשונה. ב-1832 אגוולה אנבסה מכריז על עצמו כקיסר בתגובה לכך הקיסר מטפל במרד.‏
60	יוהנס השלישי	30 באוגוסט 1840	אוקטובר 1841
-	סהלה דנגל	אוקטובר 1841	1845	הוחזר לכס הקיסרות בפעם השנייה.‏
-	יוהנס השלישי	1845	1845	הוחזר לכס הקיסרות בפעם הראשונה.‏
-	סהלה דנגל	1845	1851	הוחזר לכס הקיסרות בפעם השנייה.‏
-	יוהנס השלישי	1850	1851	הוחזר לכס הקיסרות בפעם השנייה.‏
-	סהלה דנגל	1851	11 בפברואר 1855	הוחזר לכס הקיסרות בפעם השלישית.‏

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23896468השושלת הסולומונית