פיט וילסון
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
| |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. |
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. פיטר בארטון וילסון (באנגלית: Peter Barton Wilson; נולד ב-23 באוגוסט 1933) הוא עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמושל ה-36 של קליפורניה (אנ') בין השנים 1991–1999. חבר במפלגה הרפובליקנית, שימש גם כסנאטור מקליפורניה בין השנים 1983–1991, וכראש העיר ה-29 של סן דייגו בין השנים 1971–1983.
וילסון, יליד לייק פורסט, אילינוי (אנ'), סיים את לימודיו בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ברקלי (אנ') לאחר שירות בחיל הנחתים של ארצות הברית. הוא הקים פרקטיקה משפטית בסן דייגו ופעל למען רפובליקנים כמו ריצ'רד ניקסון ובארי גולדווטר. וילסון זכה בבחירות לאספת מדינת קליפורניה (אנ') ב-1966 והפך לראש עיריית סן דייגו (אנ') ב-1971. הוא כיהן בתפקיד זה עד 1983, אז הפך לחבר בסנאט של ארצות הברית.
בסנאט, וילסון תמך ביוזמת ההגנה האסטרטגית ובחוק חירויות האזרח של 1988 (אנ'), בעוד שהוא התנגד לחוק התקציב של אומניבוס מ-1990 (אנ'). הוא התפטר מהסנאט לאחר שניצח בבחירות למושל קליפורניה ב-1990 (אנ').
כמושל, הוא חתם על חוק שלוש שביתות (אנ') ותמך בהסרת רגולציה על אנרגיה. הוא גם היה תומך בהצעה של קליפורניה 187 (אנ'), שהקימה מערכת מיון אזרחות בניהול המדינה מתוך כוונה למנוע ממהגרים בלתי חוקיים להשתמש בשירותים חברתיים. הוא שקל להתמודד לנשיאות בפריימריז הרפובליקנים ב-1996 (אנ') אך נשר מהמירוץ.
וילסון פרש מתפקידו הציבורי לאחר שכיהן שתי קדנציות כמושל. מאז שעזב את תפקידו, הוא עבד במספר עסקים והיה קשור למספר ארגונים נוספים. הוא עמית אורח מכובד במכון הובר (אנ') השמרני. וילסון היה גם יו"ר שותף בקמפיין המושל המוצלח של ארנולד שוורצנגר ב-2003 ושימש כיועץ קמפיין למסע הבחירות הלא מוצלח של לארי אלדר ב-2021.[1]
ביוגרפיה
פיטר ברטון וילסון נולד ב-23 באוגוסט 1933 בלייק פורסט, אילינוי (אנ'), פרבר מצפון לשיקגו. הוריו היו ג'יימס בון וילסון ומרגרט (קלגהאן) וילסון.[2] משפחת וילסון התיישבה בסנט לואיס שבמיזורי כשפיט היה בבית ספר יסודי. בסתיו 1951, פיט וילסון נרשם לאוניברסיטת ייל שבניו הייבן, שם קיבל מלגת הדרכה לקציני מילואים של חיל הים של ארצות הברית (ROTC), התמחה באנגלית, וקיבל את התואר הראשון (אנ') שלו באמנויות. הוא בחר להצטרף לחיל הנחתים עם סיום לימודיו.
לאחר שסיים את לימודיו בייל, שירת וילסון שלוש שנים בחיל הנחתים של ארצות הברית כקצין חי"ר, ולבסוף הפך למפקד מחלקה. עם סיום שירותו בחיל הנחתים, וילסון קיבל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי.
ב-1962, בזמן שעבד עבור המועמד הרפובליקני למשרת המושל ריצ'רד ניקסון, וילסון הכיר את הרב קליין (אנ'), אחד מעוזריו הבכירים של ניקסון. קליין הציע שוילסון יתמודד לפוליטיקה של דרום קליפורניה. ב-1963 עבר וילסון לסן דייגו.
לאחר שעבר את הבחינה ללשכת עורכי הדין בניסיון הרביעי שלו, החל וילסון את עיסוקו כעורך דין פלילי בסן דייגו, אך הוא מצא שעבודה כזו משתלמת ומשתלמת באופן אישי. מאוחר יותר הוא הסביר זאת ללוס אנג'לס טיימס, "הבנתי שאני לא יכול להיות עורך דין פלילי - כי רוב האנשים שמגיעים אליך אשמים". וילסון עבר למשפט קונבנציונלי יותר והמשיך בפעילותו בפוליטיקה המקומית, ופעל למען הקמפיין הלא מוצלח של בארי גולדווטר להבחירות לנשיאות ארצות הברית 1964. חיבתו של וילסון לפוליטיקה ולניהול הפרטים היומיומיים של התהליך הפוליטי הלכה וגדלה. הוא השקיע שעות ארוכות לקמפיין גולדווטר, זכה לידידותם של מעודדים רפובליקאים מקומיים הנחוצים כל כך לקריירה פוליטית, וב-1966, בגיל שלושים ושלוש, הוא התמודד וזכה במושב באספת מדינת קליפורניה, יורש את קלייר בורגנר (אנ').
וילסון נבחר מחדש לאספה ב-1968 וב-1970, וב-1971 נבחר לראשות העיר סן דייגו.
וילסון כיהן שלוש קדנציות כראש עיריית סן דייגו, מ-1971 עד 1983.[3]
כסנטור בארצות הברית
ב-1982 זכה וילסון בפריימריז הרפובליקני בקליפורניה במקום הסנאטור האמריקני הפורש S.I. Hayakawa (אנ'). יריבו הדמוקרטי של וילסון היה ג'רי בראון. וילסון נודע כשמרן פיסקאלי שתמך בהצעה 13 (אנ'), אף על פי שווילסון התנגד לצעד בהיותו ראש עיריית סן דייגו. עם זאת, בראון רץ על רקורד המושל שלו בבניית עודפי תקציב המדינה הגדולים בהיסטוריה של קליפורניה. גם וילסון וגם בראון היו מתונים עד ליברליים בנושאים חברתיים, כולל תמיכה בזכויות הפלות ואיכות הסביבה. הבחירות היו צפויות להיות צמודות, כאשר בראון מחזיק ביתרון קלוש ברוב הסקרים לקראת יום הבחירות. וילסון תקף את מינויו של בראון לשופטת הראשית של קליפורניה רוז בירד, והשתמש בכך כדי להציג את עצמו כקשוח יותר בפשע מאשר בראון. גם כניסתו המאוחרת של בראון לפריימריז הדמוקרטי לנשיאות ב-1980, לאחר שהבטיח לא להתמודד, הייתה בעיה. הנשיא רונלד רייגן ערך מספר ביקורים בקליפורניה בסוף המירוץ לקמפיין למען וילסון. רייגן צייץ שהדבר האחרון שרצה לראות הוא שני מושבי הסנאט של מדינת הולדתו האמריקני נופלים לידי הדמוקרטים, במיוחד כדי להיכבש על ידי האיש שירש אותו כמושל. למרות סקרי יציאה שהצביעו על ניצחון דחוק של בראון, וילסון ניצח אותו בבחירות. גורם עיקרי עשוי להיות גם זרימה מאוחרת של הקולות הארמנים במרוץ של מושל קליפורניה בין ג'ורג' דוקמג'יאן (אנ') וטום בראדלי (אנ'). רבים מהקולות הללו הגיעו מאזורים רפובליקנים כבדים. מצביעי ה-Deukmejian כנראה הצביעו גם עבור וילסון לסנאטור של ארצות הברית.
ב-19 באוקטובר 1983, וילסון הצביע בעד הצעת חוק הקובעת את יום יום מרטין לותר קינג.[4] החקיקה נחתמה לחוק על ידי הנשיא רייגן בחודש שלאחר מכן.[5] בינואר 1988, וילסון הצביע בעד חוק השבת זכויות האזרח משנת 1987 (אנ') (כמו גם לעקוף את הווטו של רונלד רייגן.[6][7]
ביוני 1984 הצביע וילסון בעד חקיקה המגבילה כספים שיועדו כבישים מהירים פדרליים למדינות שלא העלו את גיל המינימום לשתייה ל-21.[8][9]
במאי 1985, וילסון עבר ניתוח להסרת תוספתן בבית החולים הצי בת'סדה, במקביל לסנאטור הרפובליקני בוב דול קיווה לאסוף מספיק קולות לתקציב של ממשל רייגן לשנת 1986. הניתוח היה צפוי להשאיר את וילסון מאושפז במשך ימים, אך וילסון חזר לגבעת הקפיטול באמצעות אמבולנס כדי להצביע בעד התקציב ב-10 במאי. [10] לאחר ההצבעה, וילסון הצהיר שהוא קיבל את ההחלטה לוותר על מנוחה נוספת במיטה מכיוון שהוא מאמין שההצבעה היא אולי החשובה ביותר בקריירה שלו.[11]
ב-1988, וילסון ניצח במירוץ לסנאט של ארצות הברית מול יריבו הדמוקרטי, ליאו טי מקארתי (אנ'). הוא הפך לאדם הראשון שקיבל יותר מ-5 מיליון קולות במרוץ בודד לסנאט, ו-5.1 מיליון הקולות שלו היו שיא של הכי הרבה שזכה מועמד רפובליקני לסנאטור, שלא נשבר עד 2020, כאשר ג'ון קורנין מטקסס עקף אותו.
בשבועות שלאחר הכרזת מושל קליפורניה ג'ורג' דוקמג'יאן (אנ'), כי אינו מתמודד לכהונה שלישית, שקל וילסון הצעה למשרת מושל.[12] בתחילת כהונתו השנייה בת שש שנים בסנאט, וילסון הכריז על תוכניות להתמודד על מושל קליפורניה.
ב-7 בינואר 1991 הוא התפטר מהסנאט עם השבעתו כמושל קליפורניה, ומינה את ג'ון סימור ליורשו.[13]
כמושל קליפורניה
וילסון זכה במועמדות הרפובליקנית לתפקיד מושל קליפורניה והחליף בכך את המושל הרפובליקני שמשל שתי קדנציות, ג'ורג' דוקמג'יאן (אנ'). בבחירות הכלליות, הוא ניצח את ראש עיריית סן פרנסיסקו לשעבר, דיאן פיינסטיין, הדמוקרטית.[14] וילסון הושבע כמושל ב-7 בינואר 1991. כמושל, וילסון פיקח על ההתאוששות הכלכלית בקליפורניה.[14] הוא ירש את הכלכלה הגרועה ביותר של המדינה מאז השפל הגדול, וילסון התעקש על משמעת תקציבית קפדנית וביקש לשקם את הסביבה של המדינה להשקעות וליצירת מקומות עבודה חדשים.
למרות אמונתו בשמרנות פיסקלית, וילסון העלה את מס המכירה כדי לצמצם את הגירעון של המדינה, כולל הטלת מס מכירה חדש על עיתונים ומס מכירה על חטיפים.[14] הוא גם העלה את דמי רישוי הרכב ואת שכר הלימוד במכללה. עד 1991, שכר הלימוד באוניברסיטת קליפורניה עלה ב-40%, וב-24% באוניברסיטת קליפורניה סטייט (אנ').[14] עם זאת, עד 1993 בוטל מס החטיפים על ידי בית המחוקקים של המדינה הדמוקרטית.[14]
פחות משנה לתוך כהונתו הראשונה כמושל, וילסון הטיל וטו על הצעה "AB 101", הצעת חוק שנכתבה כדי לאסור אפליה בשוק העבודה על בסיס נטיה או זהות מגדרית. וילסון חשש שהצעת החוק תגביר את התביעות ותהפוך את קליפורניה לפחות תחרותית מבחינה כלכלית.[15][16] הווטו נתקל במחאות (אנ') שכללו הפגנות במהלך ההופעות והנאומים הפומביים הבאים של וילסון.[17][18]
ב-22 בפברואר 1993, וילסון הוציא צו ביצוע האוסר על עישון ברוב בנייני המדינה, שהכליל "בניינים הנשלטים על ידי בתי המשפט, בית המחוקקים או שתי מערכות האוניברסיטאות של המדינה". הצו היה אמור להיכנס לתוקף ב-31 בדצמבר. וילסון אמר כי עישון פסיבי "מאיים על בריאותם של עובדי מדינה".[19]
וילסון נבחר מחדש לכהונת מושל שנייה ב-1994, כשהוא זכה ל-55% מהקולות במרוץ שלו נגד אוצר המדינה הדמוקרטית קתלין בראון (אנ'), בתו של מושל קליפורניה לשעבר, פט בראון (אנ'). לפי מחקר אחד, וילסון ניצל רגשות נגד מהגרים כדי לזכות בבחירות חוזרות.[20]
במשך רוב זמנו כמושל, וילסון הפחית את הוצאות התשתית לנפש עבור קליפורניה, כפי שעשה כראש עיריית סן דייגו.[21] פרויקטי בנייה רבים - בעיקר פרויקטים של הרחבת ושיפור כבישים מהירים - הובלו או עוכבו קשות, בעוד שפרויקטי תחזוקה ובנייה אחרים נזנחו לחלוטין.[22]
בתום תקופת כהונתו הוא הוחלף על ידי סגן המושל גריי דייוויס (אנ') כמושל.
סקר של לוס אנג'לס טיימס מספטמבר 1998 מצא כי 55% מהמצביעים הרשומים בקליפורניה תמכו בוילסון.[23]
וילסון תמך בחידוש עונש מוות בקליפורניה, לאחר הקפאת 25 שנה, והוא חתם על צו המוות להוצאתו להורג של רוצח הילדים רוברט אלטון האריס (אנ'). האריס הוצא להורג ב-1992. בסך הכל חמישה אנשים הוצאו להורג במהלך כהונתו (שניים בתא גזים ושלושה בזריקת רעל).
קישורים חיצוניים
- פיט וילסון באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- אישור מחדש של חירות: חוברת קמפיין וילסון לנשיא
- פיט וילסון, מועמד למשרת המושל, מסמכי פלטפורמה, נאומים ואישורים משנת 1994
- פיט וילסון ביוגרפיה וכתובות פתיחה
הערות שוליים
- ^ Gustavo Arellano (4 בספטמבר 2021). "Column: Larry Elder is the most Latino candidate in California's recall. It won't help him". Los Angeles Times.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ San Diego Genealogy Project: Pete Wilson(הקישור אינו פעיל, May 2020)
- ^ Kaye, Peter (16 באוגוסט 2013). "Bob Filner, just the latest rotten San Diego mayor". Los Angeles Times. נבדק ב-16 באוגוסט 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "SENATE'S ROLL-CALL VOTE ON KING HOLIDAY". New York Times. 20 באוקטובר 1983.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Reagan, Ronald (2 בנובמבר 1983). "Remarks on Signing the Bill Making the Birthday of Martin Luther King, Jr., a National Holiday". Reagan Library. אורכב מ-המקור ב-1 במרץ 2018. נבדק ב-1 במרץ 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "TO PASS S 557, CIVIL RIGHTS RESTORATION ACT, A BILL TO RESTORE THE BROAD COVERAGE AND CLARIFY FOUR CIVIL RIGHTS LAWS BY PROVIDING THAT IF ONE PART OF AN INSTITUTION IS FEDERALLY FUNDED, THEN THE ENTIRE INSTITUTION MUST NOT DISCRIMINATE".
- ^ "TO ADOPT, OVER THE PRESIDENT'S VETO OF S 557, CIVIL RIGHTS RESTORATION ACT, A BILL TO RESTORE BROAD COVERAGE OF FOUR CIVIL RIGHTS LAWS BY DECLARING THAT IF ONE PART OF AN INSTITUTION RECEIVES FEDERAL FUNDS, THEN THE ENTIRE INSTITUTION MUST NOT DISCRIMINATE. TWO-THIRDS OF THE SENATE, HAVING VOTED IN THE AFFIRMATIVE, OVERRODE THE PRESIDENTIAL VETO".
- ^ "The 81-16 vote by which the Senate approved legislation ..." UPI. 27 ביוני 1984.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Tolchin, Martin (27 ביוני 1984). "SENATE VOTES BILL AIMED AT FORCING DRINKING AGE OF 21". New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "SENATOR BRINGS A VOTE FROM HIS HOSPITAL BED". New York Times. 10 במאי 1985.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Sen. Pete Wilson, a tough former Marine, said he ..." UPI. 10 במאי 1985.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Wilson 'Agonizing' on Running for Governor, Will Make Decision Soon". Los Angeles Times. 20 בינואר 1989.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Gross, Jane (3 בינואר 1991). "New Senator From California Is Named". New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 14.4 Mitchell, Daniel J. B. (Winter 2008). ""Duke, Is There Perhaps Something You Forgot to Tell Me?" Pete Wilson's First-Term Struggle with the California Budget". Southern California Quarterly. 90 (4): 379–418. doi:10.2307/41172444. JSTOR 41172444.
- ^ "Courts Offer Wilson a Healing Opportunity : Equality: Since an appellate decision is tougher than AB 101 would have been, the governor could easily sign a law barring job prejudice against gays". Articles.latimes.com. 9 בפברואר 1992. נבדק ב-14 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Governor Vetoes Gay Job Bias Bill : Discrimination: Wilson says legislation is bad for business. Its author calls action 'cave-in to the right.'". Los Angeles Times. 30 בספטמבר 1991.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Gay Rights Protest Disrupts Wilson Speech". Los Angeles Times. 2 באוקטובר 1991.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Gay Activists Vent Rage Over Wilson's Veto : Protest: Governor's rejection of job discrimination bill sparks violence. Thousands of demonstrators march in Los Angeles and San Francisco". Los Angeles Times. 1 באוקטובר 1991.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Weintraub, Daniel M. (23 בפברואר 1993). "Governor Bans Smoking in Most State Buildings : Health: Wilson's order, which will affect prisons and thousands of offices, cites dangers of secondhand smoke". Los Angeles Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Jacobson, Gary C. (2019-01-12). Presidents and Parties in the Public Mind (באנגלית). University of Chicago Press. ISBN 978-0-226-58934-3.
- ^ "Financing California" (PDF). csus.edu. נבדק ב-21 בינואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Project has taken a long time to get to this point – Chico Enterprise Record". אורכב מ-המקור ב-17 באפריל 2011. נבדק ב-21 בינואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Decker, Cathleen (24 בספטמבר 1998). "Economy Lifts Wilson to Record Approval Rating". Los Angeles Times.
{{cite news}}: (עזרה)
32671067פיט וילסון